משנה נידה י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נידה פרק י: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק עשירי ("תינוקת שלא") · >>

פרקי מסכת נידה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת, בית שמאי אומרים, נותנין לה ארבעה לילות.

ובית הלל אומרים, עד שתחיה המכה.

הגיע זמנה לראות וניסת, בית שמאי אומרים, נותנין לה לילה הראשון.

ובית הלל אומרים, עד מוצאי שבת, ארבעה לילות.

ראתה ועודה בבית אביה, בית שמאי אומרים, נותנין לה בעילת מצוה.

ובית הלל אומרים, כל הלילה כולה.

משנה ב[עריכה]

נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאתה טהורה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמאה, הרי היא בחזקת טהרה.

בדקה עצמה ביום שביעי בשחרית ומצאתה טמאה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר זמן בדקה ומצאתה טהורה, הרי זו בחזקת טמאה, ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה.

ואם יש לה וסת, דיה שעתה.

רבי יהודה אומר, כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה, הרי זו בחזקת טמאה.

וחכמים אומרים, אפלו בשניה לנדתה בדקה ומצאתה טהורה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר זמן בדקה ומצאתה טמאה, הרי זו בחזקת טהרה.

משנה ג[עריכה]

הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון ומצאו טהור, וביום השביעי ומצאו טהור, ושאר ימים שבינתיים לא בדקו, רבי אליעזר אומר, הרי הן בחזקת טהרה.

רבי יהושע אומר, אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד.

רבי עקיבא אומר, אין להם אלא יום שביעי בלבד.

משנה ד[עריכה]

הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו, מטמאין במשא עד שימוק הבשר.

נכרי שמת, טהור מלטמא במשא.

בית שמאי אומרים, כל הנשים מתות נדות.

ובית הלל אומרים, אין נדה אלא שמתה נדה.

משנה ה[עריכה]

האשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם, מטמאה משום כתם, ומטמאה באהל.

רבי יהודה אומר, אינה מטמאה משום כתם, מפני שנעקר משמתה.

ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר ומתה ויצא ממנה רביעית דם, שהיא מטמאה משום כתם.

אמר רבי יוסי, לפיכך אינה מטמאה באהל.

משנה ו[עריכה]

בראשונה היו אומרים, היושבת על דם טוהר, היתה מערה מים לפסח.

חזרו לומר, הרי היא כמגע טמא מת לקדשים, כדברי בית הלל.

בית שמאי אומרים, אף כטמא מת.

משנה ז[עריכה]

ומודים שהיא אוכלת במעשר, וקוצה לה חלה, ומקפת וקוראה לה שם.

ואם נפל מרוקה ומדם טהרה על ככר של תרומה, שהוא טהור.

בית שמאי אומרים, צריכה טבילה באחרונה.

ובית הלל אומרים, אינה צריכה טבילה באחרונה.

משנה ח[עריכה]

הרואה יום אחד עשר וטבלה לערב ושמשה, בית שמאי אומרים, מטמאין משכב ומושב, וחייבין בקרבן.

בית הלל אומרים, פטורין מן הקרבן.

טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואחר כך ראתה, בית שמאי אומרים, מטמאין משכב ומושב ופטורים מן הקרבן.

ובית הלל אומרים, הרי זה גרגרן.

ומודים ברואה בתוך אחד עשר יום וטבלה לערב ושמשה, שמטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן.

טבלה ביום שלאחריו ושמשה, הרי זו תרבות רעה, ומגען ובעילתן תלוים.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה נידה י ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונישאת בית שמאי אומרין נותנין לה ארבעה לילות בית הלל אומרין עד שתחיה המכה הגיע זמנה לראות ונישאת בית שמאי אומרין נותנין לה לילה הראשון בית הלל אומרין עד מוצאי שבת ארבעה לילות ראת ועודה בבית אביה בית שמאי אומרין נותנין לה בעילת מצוה בית הלל אומרין כל הלילה שלה.

(ב) נידה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאתה טהור בין השמשות לא הפרישה לאחר ימים בדקה ומצאתה טמא הרי היא בחזקת טהרה בדקה עצמה ביום שביעי בשחרית ומצאתה טמא בין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאתה טהור הרי זו בחזקת טומאה ומטמא מעת לעת ומפקידה לפקידה ואם יש לה וסת דייה שעתה רבי יהודה אומר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה הרי זו בחזקת טומאה וחכמים אומרין אפילו בשנים לנידתה בדקה עצמה ומצאתה טהור בין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמא הרי זו בחזקת טהרה.

(ג) הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון ומצאו טהור ביום שביעי ומצאו טהור ושאר הימים לא בדקו רבי אליעזר אומר הרי אלו בחזקת טהרה רבי יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד רבי עקיבה אומר אין להם אלא יום שביעי בלבד.

(ד) הזב והזבה הנידה והיולדת והמצורע שמתו מטמאין במשא עד שיימוק הבשר נוכרי שמת טהר מלטמא במשא בית שמאי אומרין כל הנשים מתות נידות בית הלל אומרין אין נידה אלא מי שמתה נידה.

(ה) האישה שמתה ויצא ממנה רביעית דם מטמא משום כתם ומטמא באוהל רבי יהודה אומר אינו מטמא משום כתם מפני שנעקר משמתה ומודה רבי יהודה ביושבת על המשבר ומתה ויצא הימנה רביעית דם שהוא מטמא משום כתם אמר רבי יוסי לפיכך אינו מטמא באוהל.

(ו) בראשונה היו אומרין היושבת על דם טוהר הייתה מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים דברי בית הלל בית שמאי אומרין אף כטמא מת (ז) מודים שהיא אוכלת במעשר וקוצה לה חלה ומקפת וקוראה לה שם ואם נפל מרוקה ומדם טהרה שלה על כיכר של תרומה שהוא טהור בית שמאי אומרין צריכה טבילה באחרונה ובית הלל אומרין אינה צריכה טבילה באחרונה.

(ח) הרואה יום אחד עשר וטבלה לערב ושימשה בית שמאי אומרין מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן בית הלל פוטרין מן הקרבן טבלה ביום שלאחריו ושימשה את ביתה ואחר כך ראת בית שמאי אומרין מטמאין משכב ומושב ופטורין מן הקרבן בית הלל אומרין הרי זה גרגרן ומודים ברואה בתוך אחד עשר יום וטבלה לערב ושימשה שהן מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן טבלה ביום שלאחריו ושימשה הרי זו תרבות רעה ומגען ובעילתן תלויין.

פירושים[עריכה]