משנה נידה י רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, ונישאת -

בית שמאי אומרין: נותנין לה ארבעה לילות.
בית הלל אומרין: עד שתחיה המכה.
הגיע זמנה לראות, ונישאת -
בית שמאי אומרין: נותנין לה לילה הראשון.
בית הלל אומרין: עד מוצאי שבת ארבעה לילות.
ראת ועודה בבית אביה -
בית שמאי אומרין: נותנין לה בעילת מצוה.
בית הלל אומרין: כל הלילה שלה.


(ב) נידה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית, ומצאתה טהור,

בין השמשות לא הפרישה,
לאחר ימים בדקה, ומצאתה טמא -
הרי היא בחזקת טהרה.
בדקה עצמה ביום שביעי בשחרית, ומצאתה טמא,
בין השמשות לא הפרישה,
ולאחר זמן בדקה, ומצאתה טהור -
הרי זו בחזקת טומאה,
ומטמא מעת לעת, ומפקידה לפקידה.
ואם יש לה וסת - דייה שעתה.
רבי יהודה אומר:
כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה - הרי זו בחזקת טומאה.
וחכמים אומרין:
אפילו בשנים לנידתה בדקה עצמה, ומצאתה טהור,
בין השמשות לא הפרישה,
ולאחר ימים בדקה, ומצאתה טמא -
הרי זו בחזקת טהרה.


(ג) הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון ומצאו טהור,

ביום שביעי ומצאו טהור,
ושאר הימים לא בדקו -
רבי אליעזר אומר: הרי אלו בחזקת טהרה.
רבי יהושע אומר: אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד.
רבי עקיבה אומר: אין להם אלא יום שביעי בלבד.


(ד) הזב והזבה, הנידה והיולדת, והמצורע שמתו -

מטמאין במשא, עד שימוק הבשר.
נוכרי שמת - טהר מלטמא במשא.
בית שמאי אומרין: כל הנשים - מתות נידות.
בית הלל אומרין: אין נידה - אלא מי שמתה נידה.


(ה) האישה שמתה, ויצא ממנה רביעית דם -

מטמא משום כתם, ומטמא באוהל.
רבי יהודה אומר:
אינו מטמא משום כתם - מפני שנעקר משמתה.
ומודה רבי יהודה,
ביושבת על המשבר ומתה, ויצא הימנה רביעית דם,
שהוא מטמא משום כתם.
אמר רבי יוסי: לפיכך אינו מטמא באוהל.


(ו) בראשונה היו אומרין:

היושבת על דם טוהר - היתה מערה מים לפסח.
חזרו לומר:
הרי היא כמגע טמא מת לקדשים - דברי בית הלל.
בית שמאי אומרין: אף כטמא מת.


(ז) מודים -

שהיא אוכלת במעשר,
וקוצה לה חלה ומקפת, וקוראה לה שם.
ואם נפל מרוקה ומדם טהרה שלה, על כיכר של תרומה - שהוא טהור.
בית שמאי אומרין: צריכה טבילה באחרונה.
ובית הלל אומרין: אינה צריכה טבילה באחרונה.


(ח) הרואה יום אחד עשר,

וטבלה לערב, ושימשה -
בית שמאי אומרין: מטמאין משכב ומושב - וחייבין בקרבן.
בית הלל - פוטרין מן הקרבן.
טבלה ביום שלאחריו, ושימשה את ביתה, ואחר כך ראת -
בית שמאי אומרין: מטמאין משכב ומושב - ופטורין מן הקרבן.
בית הלל אומרין: הרי זה גרגרן.
ומודים, ברואה בתוך אחד עשר יום, וטבלה לערב ושימשה -
שהן מטמאין משכב ומושב - וחייבין בקרבן.
טבלה ביום שלאחריו, ושימשה -
הרי זו תרבות רעה - ומגען ובעילתן תלויין.


הדף הראשי של משנה נידה י