משנה נידה י ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק י · משנה ו | >>
בראשונה היו אומרים, היושבת על דם טוהר, היתה מערה מים לפסח.
חזרו לומר, הרי היא כמגע טמא מת יג לקדשיםיד, כדברי בית הלל.
בית שמאי אומרים, אף כטמא מת.
נוסח הרמב"ם
בראשונה היו אומרין:
- היושבת על דם טוהר - היתה מערה מים לפסח.
- חזרו לומר:
- הרי היא כמגע טמא מת לקדשים - דברי בית הלל.
- בית שמאי אומרין: אף כטמא מת.
פירוש הרמב"ם
העיקר אצלנו שהיושבת על דם טוהר דינה כטבול יום, ולשון התורה בשיושבת על דם טוהר "בכל קודש לא תגע, ואל המקדש לא תבא"(ויקרא יב, ד).
ואמר התנא בזה, שבראשונה היו סבורין שחולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו, ומשום הכי היו אוסרין אותה ליגע בחולין שנעשו על טהרת הפסח, ולא היו מתירין לה רק עירוי המים לעיסה בלבד. וחזרו לומר, שחולין שנעשו על טהרת הקודש אינן כקודש, והתירו לה שתגע בחולין שנעשו על טהרת הקודש, ושמו שהוא כמגע טמא מת לקודש עצמו, וזה אמרו לקדשים, כלומר לקדשים ולא לחולין שנעשו על טהרת הקודש.
וההפרש שיש בין מגע טמא מת ובין טמא מת מבואר, שמגע טמא מת ראשון לטומאה, וטומאת מת אב הטומאה. וכבר נתבארו אלה העיקרים בתחילת זה הסדר ובמקומות שקדמו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מערה למים לפסח - מכלי אל כלי לרחוץ בם את בשר הפסח. אבל במים אינה נוגעת י, שהיא טבולת יום, שטבלה לסוף שבועים ואין לה הערב שמש עד יום שמונים יא שהוא תיכף להבאת כפרתה, והכתוב עשאה טבולת יום, דכתיב (ויקרא יב) בכל קודש לא תגע, וקיי"ל בכל קודש, לרבות את התרומה, וטבול יום, שני הוא. וכשהיא מערה, אינה נוגעת במים אלא בכלי, ושני אינו מטמא כלי. אבל במים לא תגע, הואיל והם עשויין לרחוץ בהם את הפסח, דחולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמי:
חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת - טבול יום דינו כנוגע בטמא מת, שהוא ראשון, דוקא לקדשים, אבל לחולין, לא הוי טבול יום כנוגע בטמא מת להיות ראשון, אלא שני, הלכך יכולה היא ליגע אפילו במים, שהמים חולין הן, וטבול יום, שני הוא, ואין שני עושה שלישי בחולין. ואף על פי שהמים הללו נעשים על טהרת הקודש שהרי לרחיצת פסח עשויות, לא מהני שני בהו, דחולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו יב:
בית שמאי אומרים אף כטמא מת - שהוא אב הטומאה ועושה מגעו ראשון. כך מגעו של טבול יום, ראשון הוא:
פירוש תוספות יום טוב
היתה מערה מים לפסח. פי' הר"ב מכלי אל כלי כו'. אבל במים אינה נוגעת. וא"ת ולתני אינה נוגעת. דלגופא לא איצטריך. דפשיטא דמערה דהא אינה מטמאה בהיסט וי"ל דאיצטריך לאשמועינן דלא חיישינן שמא נגעה. תוס'. ומ"ש הר"ב שטבלה לסוף שבועים, וכן לשון רש"י. וכלומר לסוף איזה שבוע מן השבועות שיש לזכר ולנקבה [א"נ לשבועי' היינו טעמא דנקטו הזמן הארוך] והרמב"ם במשנה דלקמן כתב בהדיא לסוף ז' לזכר וי"ד לנקבה [אבל מדנקטי עד יום שמנים. א"כ בדנקבה מיירי. ונקטי הימים המרובים. וה"ה למעוטים דשל זכר]:
חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים. כלומר שהחזרה היתה בשתים. חדא לחומרא. וחדא לקולא. דמאי דבראשונה לא היתה אלא כשאר טבול יום שהוא שני החמירו בשניה לעשותה כמגע טמא מת שהוא ראשון. וזו חומרא היא. אבל הקילו בדבר אחר. דלא תהא מגעה מטמא כלל אלא לקדשים. אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש. וטעמא דבטל דעת המתפיס לקדש. כמ"ש בסוף מתני' ב' פ"ב דטהרות:
כמגע טמא מת. שעדיין לא טבל. הרמב"ם פ"ה מה' משכב [הלכה ד']. ועיין במשנה דלקמן. ולא ידעתי למה תלינן בטמא מת ולא בנדה. דנוגע בנדה נמי ראשון הוא. ואשה זו בימי נדת דותה היתה טמאה. והרמב"ם שם כתב כמו שנגע בנדה. או בטמא מת כו':
כמגע טמא מת לקדשים. וא"כ משקה של קדש שנגע בטבול יום הוי שני. וקשה דברפ"ב דמעילה תנן חטאת העוף כו' הוכשרה ליפסל בטבול יום. ופי' הר"ב דלטמויי לא. כתבו התוס' פ"ו דחולין דף פ"ח. דמתני' דהכא אבא שאול היא. דתניא במעילה רפ"ב אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש. ע"כ. ונפלאתי על הרמב"ם שבפ' ה' מהל' משכב כתב טבול יום לקדשים ה"ה כראשון לטומאה. והיינו כסתמא דהכא. ובפ' עשירי מהל' אבות הטומאות כתב טבול יום פוסל תרומה וקדש. וכ"כ בפ"ז מהט"א וכסתמא דרפ"ב דמעילה. וכ"כ ג"כ בפתיחתו לפירוש זה הסדר. וכן עוד בפירושו למשנה ה' פ"ב דטבול יום. והראב"ד לא השיגו. גם הכ"מ לא העיר בכל זה. ולי צ"ע:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על הברטנורא) ולא תני סתמא אינה נוגעת, לאשמעינן דמערה ולא חיישינן שמא נגעה במים. תוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) נקט הימים המרובים. והוא הדין למעוטים דשל זכר:
(יב) (על הברטנורא) וחזרו בשתים, חדא לחומרא וחדא לקולא:
(יג) (על המשנה) טמא מת. שלא טבל. הר"מ. ולא ידעתי למה לא תלינן במגע נדה דהוי נמי ראשון. והר"מ כתב, כמו שנגע בנדה או בטמא מת:
(יד) (על המשנה) לקדשים. וכאבא שאול דריש פרק ב' דמעילה. תוס'. וצריך עיון על הר"מ שפסק כסתמא דהכא וכתנא קמא דהתם:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ובפי' ר"ע ז"ל כנוגע בטמא מת שהוא ראשון אמר המלקט ומתני' אבא שאול היא דתניא אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש לטמא שנים ולפסול א' ועיין לקמן סוף סי' ראשון דפ' שני דטבול יום ובסי' ה': ומצאתי שנמחקה מלת אף ממלתייהו דב"ש:
תפארת ישראל
יכין
בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר: דהיינו משטבלה אחר ז' לזכר וי"ד לנקבה. דהו"ל טבו"י ארוך ל"ג יום לזכר וס"ו לנקבה. דדינה כשני לטומאה:
היתה מערה מים לפסח: ר"ל לרחוץ הפסח. דמדאינה נוגעת רק בכלי. שני א"מט כלי. ובמים לא תגע. דחולין שעל טהרת קודש כקודש דמי. ואף דיש משקה טופח ע"ג כלי. שנעשה בנגיעתה ראשון. אינו חוזר ומטמא לכלי. דדוקא שאר משקה ראשון מטמא כלי מגזירת משקה זב וזבה שהוא אב. משא"כ משקה שנפסל מטבו"י א"מט כלי. רב"א:
חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת לקדשים: ר"ל החמירו בחדא שיהיה דינה כנוגע בטמא מת דהו"ל ראשון. והקילו בחדא דרק לקדשים מטמאה. אבל לחולין שעל טהרת קודש לאו כקודש דמו. והיינו דמקשה בש"ס רישא לסיפא. דכיון דבסיפא החמירו איך הקילו בהא. כך נ"ל ודלא כרב"א שמחק גי' הספרים. והק' בתוי"ט אמאי דנקט מתני' ט"מ. ולא נקט כמגע נדה. ונ"ל מדמגע נדה אב הטומאה אפי' באוכלין, קודם שפי' מטומאה כזבי' פ"ה מ"ב. להכי לא פסיקא לי'. משא"כ מגע ט"מ לעולם ולד כלשם מ"י:
בש"א אף כטמא מת: שהוא א"הט ומטמאה לכלי שמערת בו לפסח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
הרשב"א |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש