משנה נידה י ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק י · משנה ה | >>
האשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם, מטמאה משום כתם, ומטמאה באהל.
רבי יהודה אומר, אינה מטמאה משום כתם, מפני שנעקר משמתה.
ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר ומתה ויצא ממנה רביעית דם, שהיא מטמאה משום כתם.
אמר רבי יוסי, לפיכך אינה מטמאה באהל.
האישה שמתה, ויצא ממנה רביעית דם -
- מטמא משום כתם, ומטמא באוהל.
- רבי יהודה אומר:
- אינו מטמא משום כתם - מפני שנעקר משמתה.
- ומודה רבי יהודה,
- ביושבת על המשבר ומתה, ויצא הימנה רביעית דם,
- שהוא מטמא משום כתם.
- אמר רבי יוסי: לפיכך אינו מטמא באוהל.
דם נדה הוא אשר יטמא משום כתם. דם המתים מטמא באוהל כשיש בו רביעית דם, כמו שביארנו בשני של אהלות (מ"ב). ותפשו בדם הזה לחומרא ודנוהו בתורת דם המת ודם החי.
ואין הלכה כרבי יהודה, ולא כרבי יוסי:
מטמאה משום כתם של נדה, במשהו! (ח)
' - דאי משום טומאת מת, לא מטמאה אלא ברביעית:
ומטמאה באוהל - אם כל הרביעית יחד:
שמטמא משום כתם - במשהו. שנעקר מחיים. ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי. הלכך, לא שנא יושבת על משבר ולא שנא שאר מתות, כולהו מטמאות משום כתם, ומטמאות באוהל ט:
מטמאה משום כתם. פירש הר"ב משום כתם של נדה במשהו. ואע"ג דנעקר דם משמתה. דמקור מקומו טמא. גמרא. וכתבו התוס' ולא לענין שיהא הנוגע בו טמא טומאת מגע. דאפילו בלא מקור ליטמא אפילו פחות מרביעית. משום דנגע במת. אלא כתם ראייה גמורה קאמר. שיטמא הדם במגע ובמשא. אע"ג דלא רואה היא לאחר מיתה. הואיל והיה במקור מחיים. ומשעת כבוס ליכא לטמויי כמו כתם (כדתנן במשנה ב' פ"ז). דהא ודאי השתא הוא דאתא דם. לא מהני טומאת כתם אלא להיות טומאה בפחות מרביעית במשהו. ע"כ. [ותמיהני על מ"ש דפחות מרביעית דם טמא. משום דנגע במת. דהא תנן במשנה ה' פ"ב דאהלות רביעית דם שחסר טהור. והעתיקה הרמב"ם בספ"ג מהט"מ וכתב שאם חסר כל שהוא טהור]:
ומודה רבי יהודה ביושבת על משבר וכו' שהיא מטמא' משום כתם. פירש הר"ב במשהו שנעקר מחיים וכו' ומסיק דמטמאה באהל. וכדפרשינן בגמרא דמשום דם תבוסה ומדרבנן. וכי הא דתנן במשנה ה' פ"ג דאהלות. ור' יהודה נמי ס"ל דמטמא בדם תבוסה. וכן פירש"י הכא דלר"י מטמא באהל:
(ח) (על ה) ואע"ג שנעקר דם משמתה, דמקור מקומו טמא. גמרא. ולא משום שנגע במת טמא הדם, אלא כתם ראייה גמורה קאמר, שיטמא הדם במגע ובמשא, אע"ג דלאו רואה היא לאחר מיתה, הואיל והיה במקור מחיים כו'. תוס'. ועתוי"ט ות"ח:
(ט) (על הברטנורא) ומשום דם תבוסה ומדרבנן. ורבי יהודה נמי הכי סבירא ליה. ועתוי"ט:
מפני שנעקר משמתה: אבל לת"ק אע"ג דנעקר משמתה מטמאה משום כתם דסבר מקור מקומו טמא הילכך אע"ג שנעקר לאחר מיתה מטמא בנדות מפני שהיה במקור מחיים ור' יהודה ס"ל דמקור מקומו טהור ולאחר מיתה לאו רואה היא:
לפיכך אינה מטמאה באהל: בגמ' דייק מכלל דלת"ק באוהל נמי מטמא ודם תבוסה איכא בינייהו דלר' יהודה הואיל וספק היא ספק אם נעקר כולו מחיים ספק אם נעקר מקצתו לאחר מיתה הוי דם תבוסה ומדרבנן מטמא באהל ור' יוסי סבר האי לאו דם תבוסה הוא דכיון דכורעת לילד הוי כאלו נעקר כולו מחיים ומ"מ ויצאת ממנה רביעית דם שהוא מטמא משום כתם א"ר יוסי לפיכך אינו מטמא באהל:
יכין
האשה שמתה ויצא ממנה רביעית דם: לאחר מיתה:
מטמאה משום כתם: ר"ל במשהו כנדה, וא"צ רביעית כמת. דכבר טמא הי' במקור בחייה. משום דם נדה, דמקור מקומו טמא:
ומטמאה באוהל: אם הי' רביעית. מדנעקר ממקור לאחר מיתה:
שהיא מטמאה משום כתם: מדנעקר מחיים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
רשב"א |
מאירי |
ריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: מהר"ם | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש