משנה נידה י ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק י · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו, מטמאין במשא עד שימוק הבשר.

נכרי שמת, טהור מלטמא במשא.

בית שמאי אומרים, כל הנשים מתות נדות.

ובית הלל אומרים, אין נדה אלא שמתה נדה.

נוסח הרמב"ם

הזב והזבה הנידה והיולדת והמצורע שמתו מטמאין במשא עד שיימוק הבשר נוכרי שמת טהר מלטמא במשא בית שמאי אומרין כל הנשים מתות נידות בית הלל אומרין אין נידה אלא מי שמתה נידה.

פירוש הרמב"ם

הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע כו': דם נדה הוא אשר יטמא משום כתם דם המתים מטמא באהל כשיש בו רביעית דם כמו שבארנו בשני של אהלות (מ"ב) ותפשו בדם הזה לחומרא ודנוהו בתורת דם המת ודם החי ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מטמאין במשא - בגמרא פריך, אטו כל מת מי לא מטמא במשא. אלא מאי במשא, באבן מסמא ז. כלומר אבן גדולה וכבדה שאינה מיטלטלת. ואם היא מונחת על גבי כלים ומת נתון עליה אין זה משא, הואיל ואינה ראויה להטלטל עמו, ושאר מתים לא מטמו, והני מטמו מדרבנן, הואיל ומחיים מטמו באבן מסמא מדאורייתא שהרי מטמאים מושב כל שתחתיהן, גזור (בהו רבנן לאחר מיתה) שמא יתעלפו ודומה למת, ואי אמרת זב מת אינו מטמא, בזב חי שנתעלף אתי לטהורי:

עד שימוק הבשר - דמהשתא הוי מת ודאי:

נכרי שמת - אע"ג דמחיים הרי הוא כזב לכל דבריו ומטמא באבן מסמא, משמת, טהור מלטמא באבן מסמא, הואיל וטומאת זיבה שעליו מחיים אינה אלא מדברי סופרים:

כל הנשים - מחזקינן להו כנדות, ומטבילין כלים שהיו עליהן סמוך ליציאת נשמה אע"פ שלא נגעו בהן לאחר מיתה. לפי שבראשונה היו מטבילין כלים על גבי נדות מתות, והיו נדות חיות מתביישות, שאפילו במיתתן הן משונות משאר נשים, התקינו שיהיו מטבילין על גבי כל הנשים, מפני כבודן של נדות חיות:

ובית הלל אומרים אין נדה אלא שמתה נדה - דלית להו לבית הלל האי תקנתא:

פירוש תוספות יום טוב

מטמאין במשא. פי' הר"ב באבן מסמא. כדכתיב (דניאל ו') והיתיאת אבן חדא ושומת על פום גובא. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על הברטנורא) לשון דקרא והיתיאת אבן חדא ושומת על פום גובא. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הזב והזבה והנדה וכו':    ובגמ' זה אחד משלשה דברי חכמה ששאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע והאחד איתא במתני' דס"פ בתרא דנגעים והאחד ליתיה במשנה והוא בת מחזיר גרושתו משנשאת לאחר מה היא לכהן והשיב להן אמר קרא גבי מחזיר גרושתו משנשאת כי תועבה היא היא תועבה ואין בניה תועבין. ועוד שאלו ממנו שלשה דברו אגדה ושלשה דברי בורות ושלשה דברי דרך ארץ כדאיתא בגמרא ותימה דלא תני הכא את זו שאלו כדתני התם בס"פ בתרא דנגעים:

בפי' ר"ע ז"ל ומת נתון עליה אמר המלקט פי' שאר מתים כדמפר' ואזיל עד שימוק הבשר עיין בס' קרבן אהרן ס"פ שני דפרשת זבין: ובגמרא משום ר' אליעזר אמרו עד שיבקע כרסו:

בש"א כל הנשים מתות נדות:    וכן נמי אית להו דכל האנשים מתים זבין משום שבראשונה היו מטבילין ע"ג מתים והיו זבין חיים מתביישין התקינו שיהיו מטבילין ע"ג כל האנשים מפני כבודן של זבין חיין:


פירושים נוספים