לדלג לתוכן

משנה נידה ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


נידה פרק ח', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר טהרותמסכת נידהפרק שמיני ("הרואה כתם")>>

פרקי מסכת נידה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה, טמאה.

ושלא כנגד בית התורפה, טהורה.

על עקבה, ועל ראש גודלה, טמאה.

על שוקה ועל פרסותיה, מבפנים, טמאה.

מבחוץ, טהורה.

ועל הצדדין מכאן ומכאן, טהורה.

ראתה על חלוקה, מן החגור ולמטה, טמאה.

מן החגור ולמעלה, טהורה.

ראתה על בית יד של חלוק, אם מגיע כנגד בית התורפה, טמאה.

ואם לאו, טהורה.

היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה, כל מקום שנמצא בו כתם, טמאה, מפני שהוא חוזר.

וכן בפליום.

ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות.

שחטה בהמה חיה ועוף, נתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקים בהן, הרגה מאכולת, הרי זו תולה בה.

עד כמה היא תולה, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, עד כגריס של פול, ואף על פי שלא הרגה.

ותולה בבנה או בבעלה.

אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם, הרי זו תולה בה.

מעשה באשה אחת שבאת לפני רבי עקיבא, אמרה לו, ראיתי כתם.

אמר לה, שמא מכה היתה ביך.

אמרה לו, הן, וחיתה.

אמר לה, שמא יכולה להגלע ולהוציא דם.

אמרה לו, הן.

וטהרה רבי עקיבא.

ראה תלמידיו מסתכלין זה בזה.

אמר להם, מה הדבר קשה בעיניכם, שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל, שנאמר (ויקרא טו) "ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה", דם ולא כתם.

עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם, עגול, טהור.

משוך, טמא, דברי רבי אלעזר בר רבי צדוק.

משנה נידה ח ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) הרואה כתם על בשרה -

כנגד בית תורפה - טמאה,
ושלא כנגד בית תורפה - טהורה.
על עקבה, ועל ראש גודלה - טמאה.
על שוקה, ועל פרסותיה -
מבפנים - טמאה,
מבחוץ - טהורה.
על הצדדין -
מכאן ומכאן - טהורה.
ראת על חלוקה -
מחגור ולמטן - טמאה,
מחגור ולמעלן - טהורה.
ראת על בית יד של חלוק -
אם מגיע כנגד בית תורפה - טמאה,
ואם לאו - טהורה.
היתה פושטת ומתכסה בו בלילה -
כל מקום שנמצא בו דם - טמאה, מפני שהוא חוזר.
וכן בפליון.


(ב) ותולה - בכל דבר שהיא יכולה לתלות.

שחטה בהמה חיה ועוף, ונתעסקה בכתמים,
או שישבה בצד העוסקין בהן,
הרגה מאכלת - הרי זו תולה בה.
עד כמה היא תולה?
רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:
עד כגריס של פול,
ואף על פי שלא הרגה.
ותולה בבנה, ובבעלה.
אם יש בה מכה,
והיא יכולה להתגלע ולהוציא דם - הרי זו תולה בה.


(ג) ומעשה באשה אחת, שבאת לפני רבי עקיבה,

אמרה לו: ראיתי כתם.
אמר לה: שמא מכה היתה ביך?
אמרה לו: הין, וחיית.
או שמא יכולה היא להיגלע ולהוציא דם?
אמרה לו: הין.
וטיהרה רבי עקיבה.
ראה תלמידיו מסתכלין זה בזהץ
אמר להם: מה לדבר קשה בעיניכם,
שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר, אלא להקל,
שנאמר: "ואשה כי תהיה זבה, דם יהיה זובה בבשרה" (ויקרא טו יט),
ולא כתם.


(ד) עד שהוא נתון תחת הכר,

ונמצא עליו דם -
אם עגול - טהור,
ואם משוך - טמא,
דברי רבי אלעזר ברבי צדוק.