משנה נידה ח ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק ח · משנה ב | >>
ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות.
שחטה בהמה חיה ועוף, נתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקים בהן, הרגה מאכולת, הרי זו תולה בה.
עד כמה היא תולה, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, עד כגריס של פול, ואף על פי שלא הרגה.
ותולה בבנה או בבעלה.
אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם, הרי זו תולה בה.
נוסח הרמב"ם
ותולה - בכל דבר שהיא יכולה לתלות.
- שחטה בהמה חיה ועוף, ונתעסקה בכתמים,
- או שישבה בצד העוסקין בהן,
- הרגה מאכלת - הרי זו תולה בה.
- עד כמה היא תולה?
- רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:
- עד כגריס של פול,
- ואף על פי שלא הרגה.
- רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:
- ותולה בבנה, ובבעלה.
- אם יש בה מכה,
- והיא יכולה להתגלע ולהוציא דם - הרי זו תולה בה.
פירוש הרמב"ם
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, אף על פי שאם לא הרגה ונמצאת כגריס של פול, הנה פחות ממנה תולה במאכולת, ונאמר שלפעמים בעת שבתה או התהפכה מצד אל צד והרגה בפרעושים ובכינים וכיוצא בהם ומהם הוא זה הכתם, והוא היפך הדבר הקודם אשר אמר הרגה מאכולת הרי זו תולה ואם לא הרגה אינה תולה. רבי חנינא אומר, שאם הרגה הנה היא תייחס אליהם זה הדם ואפילו היה בתכלית הגודל, ובתנאי שיהיה אפשר שבזה דם בעל החיים אשר הרגה כשירשום זה השיעור הנמצא.
ותולה בבנה ובבעלה - אם הלכו בדם או היה בהם מכה, ואף על פי שהוא לא תאמת שהיה מהם, לפי שהם הנה יגעו בה והיא לא תדע לא תשים כוונתה בזה.
ופירוש להתגלע - להתקלף, והיא מלה עברית "ולפני התגלע הריב"(משלי יז, יד), פירוש קודם התגלות והתפרסמות כמו שביארנו.
ואין הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ותולה - הכתם שמצאה:
בכל דבר שהיא יכולה לתלות - לומר שלא ממנה היה:
מאכולת - כינה:
עד כמה הוא תולה - בדם מאכולת:
עד כגריס - אבל טפי מהכי אין דם מאכולת כל כך גדול. ובהכי מיהא תליא ואף על פי שלא ידעה שהרגה. ור' חנינא פליג אתנא קמא דאמר הרגה אין, לא הרגה לא. ואין הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס ה:
ותולה בבנה ובבעלה - השוכבים אצלה אם יש בהן מכה, לומר שכתם זה מהן היה:
ואם יש בה מכה - שהעלתה קרום:
והיא יכולה להתגלע - להגלות. מלשון לפני התגלע הריב (משלי יז). כלומר, שיסיר הקרום ויקלף ותתגלה המכה ויצא ממנה דם, תולה בה:
פירוש תוספות יום טוב
עד כגריס של פול. ושיעורו מפורש ברפ"ו דנגעים:
ואע"פ שלא הרגה. כתב הר"ב ר"ח פליג את"ק דאמר הרגה אין לא הרגה לא. ואיכא למידק אדברי ת"ק דא"כ אין לך אשה טהורה לבעלה שאין לך כל מטה ומטה שאין בה כמה טיפי דם מאכולת. ובגמ' הרגה אין לא הרגה לא מתני' מני רשב"ג היא דתניא הרגה תולה לא הרגה אינה תולה דברי רשב"ג וכו' ארשב"ג לדברי אין קץ שאין לך אשה טהורה לבעלה כו' אבל נראין דברי ר"ח בן אנטיגנוס מדברי. וכל הפוסקים פסקו דהלכה כר"ח בן אנטיגנוס שהרי ת"ק הודה לו ואף הרמב"ם בחבורו רפ"ט מהא"ב פסק כמותו [והר"ב שכתב שאין הלכה כר"ח בן אנטיגנוס מפי' של הרמב"ם כתב כן]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על הברטנורא) הר"מ. ובחיבורו חזר בו ופסק כוותיה, דהא ת"ק הודה לו. כדאיתא בגמרא דא"כ אין לך אשה טהורה לבעלה, שבכל מטה יש כמה טיפות דם מאכולת:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ותולה בכל דבר וכו': ובגמ' תנינא להא דת"ר מעשה ותלה ר"מ בקילור ורבי תלה בשרף שקמה:
נתעסקה בבתולים: שם ביד מצאתי מוגה נתעסקה בדמים וניחא לע"ד דבהכי אתי שפיר טפי מאי דגרסי' בגמ' או שישבה בצד וכו' ובגמ' פריך ישבה אין לא ישבה לא ולא אמרי' דילמא ישבה ולאו אדעתה תנינא להא דת"ר עברה בשוק של טייחין ספק ניתו עליה ספק לא ניתז תולה ספק עברה ספק לא עברה טמאה:
עד כגריס של פול: כתבו המפרשים ז"ל דכיון שלא הזכירו פול של מקום פלוני ולא פול הבינוני אלא כגריס של פול סתם הלכך משערין בכל פול שיזדמן לנו ואפילו הוא גדול מגריס הקלקי שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל ע"כ:
תולה בפשפש: עד כתם גדול דשיעור תורמוס אמר רשב"ג לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף לדברי אין קץ שאיני נותן שיעור ואם לא הרגה אפילו כחרדל טמאה והרי אין לך כל מטה ומטה אפי' של איש שאין בה כמה טפים דם של מאכולת לדברי חברי אין סוף שהן מקילין יותר מדחי דאפילו לא הרגה תולה ואין נותנים שיעור אלא אפי' יותר מכסלע תולה אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס מדברי ומדבריהם שהוא אומר עד כמה הוא תולה עד כגריס ואפי' לא הרגה ויותר מכגריס לא ואפי' הרגה ולדבריו יש לטמא כגריס ועוד ולטהר פחות מכגריס וכדבריו אנו מורים: הכי איתא בגמ' סוגית ההלכה עם פירש"י ז"ל: וצ"ע בפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אע"פ שלא הרגה ונמצאת כגריס של פול או פחות ממנה תולה במאכולת ונאמר שלפעמים בעת שבתה או התהפכה מצד אל צד הרגה בפרעושים ובכנים וכיוצא בהן ומהם הוא זה הכתם והוא הפך הדבר הקודם אשר אמר הרגה מאכולת ה"ז תולה בה ואם לא הרגה אינה תולה ר' חנינא אומר שאם הרגה הנה היא תיחס אליהם זה הדם ואפי' היה בתכלית הגודל ובתנאי שיהיה אפשר שבזה דם בעלי החיים אשר הרגה כשירשום זה השיעור הנמצא כגון אם הוא דם הרבה שיהיה שיעור של פשפוש וכיוצא בהן תולה בפשפש או בכיוצא בו ע"כ. אבל שם ביד לא כתב כן. וז"ל מהר"י קארו ז"ל שם והרשב"א ז"ל כתב דע"כ לא פליג ר"ח בן אנטיגנוס עלייהו דרבנן אלא בסתם המקומות שאין ידוע שהרמש הזה מצוי אבל במקומות שידוע שהוא מצוי אפי' ר"ח בן אנטיגנוס מודה שתולה עד כתורמוס וכן פסק בחבורו והרמב"ן ז"ל ורבינו לא הזכירו זה ואפשר שהן סבורין דבכל גוונא פליגי ע"כ:
ותולה בבנה: שדם מכתן דומה לדם נדות. והרשב"א ז"ל פי' ותולה בבנה או בבעלה כלומר אם נתעסקו בכתמים ה"ז תולה בהם לפי שהם רגילין ליגע בה ובבגדיה לפיכך מן הסתם תולה בהם וגבי אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם תולה בה כתם וה"ה למכת בנה ובעלה וכן כתבו הרמב"ם ז"ל וסמ"ג וספר התרומה
[בית יוסף שם סי' ק"ץ]. ואיתא נמי להאי בבא שם פ' כל היד (נדה דף י"ט:) ועיין במ"ש שם סוף הפרק:
בפי' ר"ע ז"ל ור' חנינא פליג את"ק. אמר המלקט ת"ק היינו רשב"ג אבל חכמים פליגי עליה דרשב"ג בברייתא וסברי אינהו בין הרגה בין לא הרגה לעולם תולה ואפי' ביותר מכסלע:
תפארת ישראל
יכין
ותולה: הכתם:
הרגה מאכולת: כינה:
עד כמה היא תולה: בכינה:
ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול: שיעורו רפ"ו דנגעים:
ואף ע"פ שלא הרגה: פליג בהא את"ק והלכה כמותו:
ותולה בבנה או בבעלה: בשכבו אצלה ויש בהן מכה:
אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע: ר"ל שאפשר שסר הקרום מהמכה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו אשר |
רמב"ן |
הרשב"א |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
תוספות הרא"ש |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש