מהר"ם על הש"ס/נידה/פרק ח

על ש"ס: מהר"ם | ראשונים | אחרונים

נז:

ד"ה ובמגעות ובהסיטות יבו'. ונראה דקאי אנמצא על חלוקה וקאמר דאם קודם מציאת הכתם רוב ימים טמאים טמא כנ"ל להגיה ובספרים שלפנינו כתוב דאם אחרי מציאת הכתם רוב ימיה וכו' וא"א ליישבו וק"ל:

נח.

תד"ה ומי מחזקינן טומאה וכו' אבל למניין ממקום למקום שאין רגילות וכו'. השתא קרו התוס' ההוא דאשתכח דמא במשתיתא ממקום למקום רגיל:

בא"ד ויש לחלק בין ממקום למקום דהכא לההוא דפ"ק וכו'. הוא ענין בפני עצמו ואינו חוזר למעלה וראוי להגיה ויש לחלוק בוי"ו:

נט.

בגמ' היו עליה טיפי דמים וכו' תולה עליון עד כגריס כצ"ל הגירסא לפרש"י דאי גרסינן תולה בעליון לא יתיישב לפרש"י אבל לפי' התוס' גרסי' תולה בעליון וכו':

בתוס' ד"ה היו בה טיפי דמים וכו' מאי לאו עד כגריס כלמטה כפחות וכו' ולא כלמעלה ביותר וכו' עד ונ"ל דה"פ וכו' אותו שלמטה נתלה בעליון דאמרינן כמו שעליון וכו' תחתון נמי מעלמא ועד כגריס נתלה בו וכו' כנ"ל להגיה: