לדלג לתוכן

רש"י על הש"ס/נידה/פרק ח

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




מתני' הרואה כנגד בית התורפה - אותו מקום דאיכא למימר דם . מאותו מקום נפל להתם וטמאה:

על עקבה ועל ראש גודלה טמאה - ראש גודלה של רגל ובגמרא מפרש טעמא:

מבפנים - בין שני שוקים כל גובהן מן הארץ:

מבחוץ - מכאן ומכאן:

צדדים - אחורי השוק כל גובהן כנגד העקב ולפניו כל גובהן כנגד הרגל:

מן החגור ולמטה - כנגד בית התורפה הוא:

אם מגיע כנגד בית התורפה - כגון שנמצא בראש בית ידה סמוך ליד שפעמים שפושטתן מזרועה ונופל כנגד מטה:

שלא כנגד בית התורפה - כגון שנמצא סמוך לכתפה:

שהוא חוזר - פעמים שראש החלוק נהפך כלפי פניה שלמטה:

וכן בפוליוס - מעפורת שמתכסה בו אירי"ל בלע"ז:

גמ' צרכיה - מטלת מים:

עומדת טמאה - דאיידי דדחיק לה עלמא דמעומד השתינה ולא יכלה לעצור הדור מי רגלים למקור ואייתו דם:

יושבת טהורה - דמכה יש לה במקום מי רגלים שאין דרך דם נדה לצאת עם מי רגלים:

עד - סדין שבודקת בו:

עגול - אין זה דם בדיקה דדרך קינוח להיות משוך:

דארגישה - בשעת בדיקה ועגול להכי טהור לעולם דאימור הרגשת עד הואי שציערתה בדיקת העד:

על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא - כולו מפרש לקמן:

ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב - אשה שלא מצאה כתם והרי היא מחזקת עצמה בספק נדה כגון שאין לה וסת ורגילה לראות תדיר ונגעה או הסיטה הלך אחר רוב ימיה אם רוב ימיה רגילה לראות מגעה והסיטה טמא ואע"ג דהשתא לא ארגישה:

דאזדקרה - זקפה עצמה לאחוריה ואע"ג דעברה בשוק של טבחים טמאה דאי מעלמא אתאי על חלוקה אבעי ליה לאשתכוחי:


מדרבנן - דלמא ארגשה ולאו אדעתה:

רב אשי אמר - טעמא דשמואל דאמר לעיל בדקה קרקע עולם כו' לאו משום הרגשה אלא כרבי נחמיה ס"ל דאמר לא הזכירו חכמים גזרת כתם אלא על דבר המקבל טומאה הלכך כל הנך תיובתא לאו קושיא נינהו דשמואל לא איירי בהרגשה כלל:

אלא רב ירמיה מדפתי - דקבלה לתיובתא דלעיל ושני מודה שמואל כו' ומדקבלה לתיובתא מכלל דטעמא דשמואל משום הרגשה ואי משום הרגשה מאי איריא קרקע אפילו גלימא נמי בדקה בטלית וישבה עליה ואחר כך מצאה דם טהורה שלא הרגישה:

בצוארה - אם נמצא דם כנגד תורפה יכולה לתלות במכה של צוארה שפעמים שמטה את צוארה לפניה ונופל דם המכה על תחתית חלוקה:

על כתפה - שאינה יכולה לתלות שאין דם בא מכתפה ונופל לפניה אין תולה:

ואין אומרים בידה נטלתו - ממכה שבכתפה והביאתו לפניה:

עביד דמתרמי - תחת אותו מקום ודם נוטף עליו:

על קשרי אצבעותיה - היינו גב היד והא גב היד אפילו בשעת בדיקה לא נגעה מ"ט טמאה:

לאו משום דאמרינן - בדקה באידך ידא ונגעה יד שבדקה על גב חבירתה:

עד היכא - קרוי פנים מעובי השוק ולא אמרינן צדדין נינהו:

עד מקום חבק - ספק וכמדומה לי שהוא קפץ הירך והשוק שקורין יירי"ט וקאמר עד מקום שהוא מתחיל קרוי פנים וחבק היא מתיחת הגידין שחובקין הירך והשוק יחד סמוך לאותו קפץ כמו (שבת דף סד.) את הקילקי ואת החבק:

כשיר - רצועה בעיגול כצמיד:

מהו - מי מספקינן בדם הנדה או לאו:

כרצועה - לאורך הירך דהיינו אורחיה כשנופל ושותת נעשה כרצועה:

במשתיתא - עם המסכת דשמשון (שופטים טז) מתרגמינן עם משתיתא שהיתה מסכת טווי לאריג ונמצא דם על השתי:

תיזיל ותיתי - כדרך שעשתה עד עכשיו שהלכה ושבה אי מתרמי שהטווי המוסך שקורין אורדי"ר בא בין רגליה כנגד אותו מקום טמאה:

והתניא אין שונין בטהרות - גבי מתעטף בטליתו וטהרות וטמאות בצדו בפ"ק (לעיל דף ה:) ספק נגע ספק לא נגע טהור ואם אי אפשר אא"כ נגע טמא רבן שמעון בן גמליאל אומר אע"פ דלא אפשר לא מטמינן ליה אלא אומרים לו שנה ואי לא נגע מטהרינן ליה אמרו לו אין שונין בטהרות דאף על גב דהשתא לא מיתרמי דלמא מעיקרא לא הוה הכי:

כי אמרינן אין שונין לקולא - כגון בההיא דא"א לו אא"כ נגע וטמא ואנן ניקו ונימא ליה שנה להקל אבל הכא חומרא הוא דמסתמא טהורה דהא לא על בשרה ולא על חלוקה אשתכח והאי דאמר תיזיל ותיתי ואי מתרמי מטמינן לה חומרא היא:

דבר זה - היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כו':

חלוקה של קצרה - ולא בדקתו קודם לבישה ואחר כך נמצא עליו דם:

אם מגיע - כתם:

כנגד בית התורפה - של ארוכה טמאה אף ארוכה וכ"ש קצרה:

ואם לאו טהורה - הארוכה אבל קצרה טמאה שהרי כנגד בית התורפה שלה הוא מגיע:

היא טהורה - הראשונה:

ולענין דינא - דכבוס הכתם מן החלוק תנן דחבירתה תולה בה דאמרה אחרונה לא מהימנת לי דאת בדקתיה:


שתיהן טמאות - ולא תלינן אחד מן הכתמים בצפור ואע"ג דאיכא למתלי וה"נ אע"ג דבדקה לימא שתיהן טמאות דאימור לאו יפה בדקה:

סלע יתירה - ומאי חזית דתלית ליה לסלע יתירה דטמאה בהך תלייה בהך הלכך שתיהן טמאות אבל הכא טומאה תלויה בהך דלא בדקה:

שלשה חלוקות - זה על גב זה:

יכולה לתלות - כדמפרש עברה בשוק של טבחים:

מתני' עד כמה היא תולה - בדם מאכולת:

כגריס - אבל טפי מהכי אין דם מאכולת כל כך גדול ובהכי מיהא תלייה:

ואע"פ שלא הרגה - ורבי חנינא פליג אדרבנן דקאמרי הרגה אין לא הרגה לא:

ותולה בבנה ובבעלה - אם יש בהם מכה:

ואם יש בה מכה - יבשה וראויה להגלע כלומר להתלחלח ולהוציא דם תולה:

גמ' קילור - אפלשטור"א אדום:

לא ישבה לא - ולא אמרינן דלמא ישבה ולאו אדעתה:

לדברי אין קץ - שאיני נותן שיעור ואם לא הרגה אפילו כחרדל טמאה ולדברי חברי אין סוף שהם מקילים יותר מדאי דאפילו לא הרגה תולה ואין נותנין שיעור אלא אפילו כסלע תולה או יותר:

עד כגריס - ואפילו לא הרגה ויתר מכגריס לא ואפילו הרגה ולדבריו יש לטמא כגריס ועוד ולטהר פחות מכגריס:

עד כמה - כלומר וכי אפשר לתלות כתם גדול במאכולת:

אמר ר"נ תולה בפשפש עד כתורמוס - כתם רחב כתורמוס יכולה לתלות ולא במאכולת אלא בפשפש שמא פשפש הרגה שכתמו גדול פשפש פונייש"א בלע"ז:

ברית כרותה לו - כלומר ריחו נודף ומבאיש וכל המוללו על כרחו מריח ריחו:

לענין כתמים - דאי הוה כתם ארכו כרחבו אפילו יותר מכגריס תלינן בפשפש:

או שטעם טעם פשפש - באוכל תרומה מיירי וכ"ש חולין דהא שרץ הוא אלא האי דנקט תרומה משום דפליגי לעיל מיניה אמרו לו נטמאת ונטמאת התרומה ר"א אומר יבלע ר' יהושע אומר יפלוט אבל אומר לו טמא היית וטמאה היתה התרומה או שנודע שהוא טבל או שטעם טעם פשפש לתוך פיו ה"ז יפלוט הואיל ועד שלא נתנה לתוך פיו אירע בה פסול זה לא חיישינן להפסד תרומה:

מנא ידע - טעם פשפש:

ואכתי מנא ידע - והלא לא הריח בו:

חזירים - אוכלים שקצים ורמשים ומתיזים דם:

דדוקרת - טבחים הרבה ואשפות ושקצים מצויין בה:

והכא לחומרא - הילכך עד ולא עד בכלל דאי עד ועד בכלל הוה ליה קולא דקתני עד כגריס תולה וקיימא לן באלו טריפות (חולין נה.) דבכל עד אזלינן לחומרא אי עד ועד חומרא הוא אזלינן בתריה ואי עד ולא עד חומרא הוא אזלינן בתריה:

אמרי לה באנפי נפשה - ולאו אמתני': ה"ג וקמיפלגי בעד ועד דהכא כדאמר רב הונא לחומרא כדאמרינן בכל דוכתי הלכך עד ולא עד בכלל ולרב חסדא כרבי אבהו:


טיפי דמים למטה - כלומר קטנים:

למעלה - גדולים:

כגריס מלמטה - בפחות מכגריס ותלינן:

נמצא עליה כגריס ועוד - דהלכתא כרב חסדא דמיקל:

כיון דבעלמא - היכא דליכא ועוד תליא כגריס במאכולת השתא נמי תליא האי גריס במאכולת אחרינא:

נתעסקה בכגריס - דם צפור או קילור:

אבל הכא דנתעסקה תליא - כגריס בדם צפור ועוד דם מאכולת הוה:

מאי למימרא - הא אפילו תליא כגריס בצפור אכתי פש ליה גריס ועוד: מהו דתימא שקול כגריס דם צפור ושדי בי מצעי:

נמצא עליה מין אחד - מדבר הדומה לכתם כגון קילור או שרף ואחר כך מצאה על חלוקה כתם אפי' אין מראיתו דומה לאותו המין תולה בו:

נתעסקה שאני - דכיון דנתעסקה במין אדום היכי תלינן ביה כתם שחור אבל נמצא עליה מין אדום תולה בה כתם שחור דאמרינן כי היכי דניתן עליה האי מין בדלא ידעה הכי נמי הוה עלה מינא אחרינא ולא ידעה:

לא להקל על דברי תורה - האי דגזור רבנן בכתמים להחמיר על ד"ת שלא להקל בנדה גמורה ומיהו כתמים עצמן דרבנן ואזלינן בהן לקולא ותלינן בכל מידי:

כתם ארוך מצטרף - לכגריס ועוד:

משוך כל דהו טמא - דכיון דאמר משוך מגופה אתי ובמשיכה תליא טעמא אפילו בכחרדל טמא:

לעולם - אפי' לרבי אליעזר בעי צירוף:

וכי אמר רבי אליעזר - משוך ודאי מגופה אתא:

בעד - שבודקת בו:

אבל בכתם - שעל חלוקה כגריס ועוד בעינן:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/נידה/פרק_ח"