רבינו אשר על הש"ס/נידה/פרק ח

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה. שלא כנגד בית התורפה טהורה על עקבה ועל ראש גורלה טמאה. על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה. מבחוץ ועל הצדדין מכאן ומכאן טהורה. ראתה על חלוקה מן החגור ולמטה טמאה. מן החגור ולמעלה טהורה. ראתה על בית יד של חלוקה אם מגיע כנגד בית התורפה טמאה ואם לאו טהורה. היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכ"מ שנמצא בו דם טמאה מפני שהוא חוזר :

גמ' תניא נמצא אתה אומר שלש ספיקות באשה. על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא. על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהור ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב. היכי דמי. אי מחגור ולמעלה על בשרה אמאי טמא. ואי מחגור ולמטה על חלוקה אמאי טהור והתנן הרואה כתם על בשרה שלא כנגד בית התורפה טהורה. ראתה על חלוקה מחגור ולמטה טמאה. לעולם מחגור ולמטה וכגון שעברה בשוק של טבחים. על בשרה מגופה אתא. דאי איתא דמעלמא אתא על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי. ולא אמרי' שמא הגביהה חלוקה וניתז הדם על בשרה כדאמרי' (לקמן נח:) גבי לבשה שלשה חלוקים ועברה בשוק של טבחים תולה אף בתחתון דאמרי' הגביהה שני חלוקם וניתז על התחתון. לפי שאין דרך אשה להגביה חלוקה ויראה בשרה. על חלוקה מעלמא אתא. דאי מגופה על בשרה איבעי ליה לאשתכוחי. אי בעית אימא מחגורה ולמעלה וכגון שנזדקרה על בשרה מגופה אתא דאי מעלמא על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי. על חלוקה מעלמא אתאי דאי מגופה אתאי על בשרה איבעי לאשתכוחי: על עקבה וכו' בשלמא עקבה עביד דנגע באותו מקום אלא על גודלה אמאי טמאה. וכ"ת זימנין דנגע בעקבה. ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום והתניא היתה לה מכה בצוארה שיכולה לתלות תולה על כתפה שאינה יכולה לתלות אינה תולה. ואין אומר שמא בידה נטלתו והביאתו לשם. אלא שאני ראש גודלה דבהדי דפסעה איפשר דמיתרמי כנגד אותו מקום. תניא נמצא על קשרי אצבעותיה טמאה מפני שהידים עסקניות הן. דאפילו על קשרי אצבעותיה זימנין דמיתרמי ונוגע באותו מקום. מבפנים טמאה עד היכן. אמרי דבי ר' ינאי עד מקום חבק. וחבק עצמו כלפנים פירש"י חבק מקום מתחת הגידין שחובקין הירך והשוק וכנגד אותו מקום למטה עד פרסות רגלים (ולמעלה עד אותו מקום קרוי מבפנים) מקום חבק היינו רוחב הגידין. ולא איתפרש לן השתא מבפנים עד היכן למעלה כל אורך הירך (והשוק) ובערוך פי' כשנועלין השוק באנפליאות שיש בהן לולאות מקום חבק הלולאות קרי ליה חבק. ולהך פירושא לא איתפרש לן למטה ואפשר דלהנך תרי פירושי משערינן כנגדן מעבר. עוד פי' בערוך כשכופפת שוקה על ירכה מה שמכוסה מן הבשר ע"י כפיפת השוק על הירך הוי מקום חבק על שם שמחבקין זה את זה:

סימן ב

בעא ר' ירמיה כשירה מהו כשורה מהו טיפין טיפין מהו לרוחב יריכה מהו. כשורה היינו טיפין עשויין כשורה. דאי בלא טיפין היינו כרצועה דאמרינן בסמוך. וטיפין טיפין היינו עשויין בשינוי. דאי לאו הכי למה יש להסתפק בטיפין. ורשב"ם פי' כשורה היינו הרבה שורות כזה וטיפין טיפין איכא לפרושי עשויין כשורה או כשיר והא דאמרינן בשילהי פירקין טיפין טיפין אין מצטרפין היינו על הבגד דאיכא לספוקי בכל טיפה וטיפה בדם מאכולת אבל על בשרה לא תלינן בדם מאכולת אלא דמספקי' בכשיר ובכשורה וטיפין טיפין משום דאי נפל מאותו מקום לא עביד דנפלי כי האי גוונא. ולא איפשיטא. איכא דאמרי בכתמים להקל ואיכא דאמרי לחומרא כמו דבעי למיפשט מברייתא ואע"ג דדחי לה דחויא בעלמא הוא דברצועה היינו כי אורחיה דרך נפילה. ומשמע דאריכות לשון דברייתא ספק טמא ספק טהור טמא ולא קתני על בשרה ספקטמא משמע דאיכא לאתויי דבר חידוש:

סימן ג

ההיא איתתא דהוה משתיא משתיתא ואשכחה דמא. אתיא לקמיה דרבי ינאי אמר לה תיזיל ותיתי ואי מיתרמי לה הכי טמאה ואי לא טהורה. תיזיל ותיתי והתניא אמרו אין שונין בטהרות. לקולא אין שונין אבל לחומרא שונין:

סימן ד

ת"ר ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה וקצרה שלבשה חלוקה של ארוכה אם מגיע כנגד בית התורפה של ארוכה שתיהן טמאות ואם לאו ארוכה טהורה וקצרה טמאה:

סימן ה

תניא אידך בדקה עצמה וחלוקה והשאילה חלוקה לחברתה היא טהורה וחברתה תולה בה. אמר רב ששת לענין דינא תנן אבל לענין טומאה היא טהורה וחברתה טמאה מאי שנא מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בה אלא ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות. שאניהתם דאיכא סלע יתירה:

סימן ו

ת"ר לבשה ג' חלוקות הבדוקים לה אם יכולה לתלות תולה אפילו בתחתון אינה יכולה לתלות אף בעליון אינה תולה. כיצד עברה בשוק של טבחים תולה אפילו בתחתון. לא עברה אפילו בעליון אינה תולה:

מתני' תולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות שחטה בהמה חיה ועוף נתעסקה בכתמים או שישבה בצד המתעסקין הרגה מאכולת הרי זו תולה בה. עד כמה היא תולה. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול ואע"פ שלא הרגה. ותולה בבנה ובעלה. אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם הרי זו תולה בה. מעשה באשה אחת שבאה לפני ר"ע אמרה לו רבי ראיתי כתם. אמר לה שמא מכה היתה ביך. אמרה לו הן וחיתה. ואמר לה שמא יכולה ליגלע ולהוציא דם. אמרה לו הן וטיהרה. ראה התלמידים מסתכלין זה בזה. אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל שנאמר ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה דם ולא כתם:

גמ' ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות תנינא להא דת"ר מעשה ותלה ר"מ בקילור ותלה רבי בשרף של שקמה: ישבה בצד העוסקין ישבה אין לא ישבה לא פירוש ישבה בודאי אבל ספק ישבה ספק לא ישבה לא. תנינא להא דת"ר עברה בשוק של טבחים ספק ניתז עליה ספק לא ניתז עליה תולה. ספק עברה בשוק ספק לא עברה בשוק אין תולה הרגה מאכולת תולה הרגה אין לא הרגה לא מתני' רבן שמעון בן גמליאל היא דתניא הרגה מאכולת תולה לא הרגה אינה תולה דברי רשב"ג וחכמים אומרים בין כך ובין כך תולה. אמר רשב"ג לדברי אין קץ לדברי חבירי אין סוף. לדברי אין קץ שאין לך אשה טהורה לבעלה שאין לך כל מטה ומטה שאין בה כמה טיפי דמים. לדבריהם אין סוף שאין לך אשה טמאה לבעלה שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפי דמים אבל נראין דברי ר"ח בן אנטיגנוס מדברי ומדבריהם שהוא אומר עד כמה היא תולה עד כגריס של פול ולדבריו אנו מודים. ולרבנן דאמרי תולה עד כמה. אמר רב נחמן בר יצחק תולה בפשפש עד כתורמוס. והלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס דבין הרגה ובין לא הרגה תולה עד כגריס. ולא פלוג רבנן בין הרגה הרבה להרגה מעט לעולם אינה תולה ביותר מכגריס ואע"פ דאין הלכה כרבנן מיהו אם הרגה פשפש אם הריחה ריחו תולה עד כתורמוס דהוי כנתעסקה בכתמים אבל מסתמא לא תלינן ביה משום דלא שכיח: ת"ר פשפש זה ארכו כרחבו טעמו כריחו. ברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו. ארכו כרחבו לענין כתמים. טעמו כריחו כל המוללו מריח בו לענין איסור. שאם היה אוכל או הריח ריח פשפש בתוך אוכל שבפיו יפלוט כדתנן או שטעם טעם פשפש בפיו ה"ז יפלוט. אמר רב אשי עיר שיש בה חזרים אין חוששין לכתמים. כתבו התוס' דהאידנא לא נהוג דין זה שהרי דבר ידוע שהחזירים אין מתיזין דם ואפשר שבימיהם היה מצוי ששרצים ונבלות היו מוטלין ברחובות ובשווקים והיו החזירין נוברין בהם ומתיזין דם כל סביבותיהם והכל לפי הענין. כדאמר רב נחמן דדוקרת כעיר שיש בה חזרים דמיא: עד כגריס של פול אמר רב המנונא כגריס אינה תולה פחות מכגריס תולה. ורב חסדא אמר כגריס תולה יותר מכגריס אינה תולה והלכתא כרב חסדא דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מכגריס של כתמים להקל:

סימן ז

ת"ר היו עליה טיפי דמים למעלה טיפי דמים למטה תולה תחתון בעליון עד כגריס מצאה כתם למעלה מן החגור וכתם למטה מן החגור טהורה שאנו תולין כמו שבא העליון ממקום אחר ולא מגופה שהרי היא יודעת שלא נזדקרה גם התחתון כן אם העליון גדול כשלשה גריסין או שנים עד כגריס ועוד אבל אם העליון אין בו כי אם כגריס והתחתון יותר מכגריס אין תולין בו דאימור בדם מאכולת הואי. וה"נ תניא בתוספתא היו עליה שני כתמים אחד למעלה ואחד למטה אף על פי שהתחתון גדול והעליון קטן תולין התחתון בעליון עד כגריס שאני אומר ממקום שבא העליון בא התחתון:

סימן ח

איתמר היה עליה כגריס ועוד ואותו עוד רצופה בו מאכולת רבי חנינא אומר טמאה אפילו לרב חסדא בכגריס תולין בכגריס ועוד לא תלינן. רבי ינאי אומר טהורה ה"מ היכא דאין רצופה בו מאכולת אבל היכא דרצופה בו מאכולת מוכחא מילתא דהאי ועוד דם מאכולת היא פש ליה כגריס כיון דבעלמא תלינן ה"נ תלינן. יראה דה"ה ב' גריסין לר' ינאי טהורה כיון דכי מדלית כגריס של המאכולת לא נשאר בו כגריס ועוד. והאי דנקט כגריס ועוד לרבותא דר' חנינא נקטיה דאפילו בהא מטמא. והלכתא כר' ינאי דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכל שכן בכתמים: בעי רבי ירמיה נתעסקה בכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד מהו. תיבעי לר' חנינא תבעי לר' ינאי. ע"כ לא קאמר ר' חנינא התם טמאה אלא היכא דלא נתעסקה אבל היכא דנתעסקה תלי'. או דלמא אפילו לרבי ינאי דאמר טהורה היכא דרצופה בו מאכולת אבל היכא דאין רצופה בו מאכולת לא תלינן והוא הדין אם נמצא עליה כשני גריסין מיבעיא ליה כיון דאין ביתרון שיעור כתם. והאי דנקט כגריס ועוד משום דאפי' בהא מספקא ליה דלמא טמאה וה"ה דהוה מצי למיבעי נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד. דאי בהא פשיטא ליה דאינה תולה א"כ לוקי בכה"ג ברייתא דלקמן נתעסקה במועט אין תולין בו מרובה ת"ש נתעסקה באדום אין תולין בו שחור. במועט אין תולין בו מרובה. היכי דמי לאו בכה"ג. לא דאיעסקה בכגריס ונמצא עליה שני גריסין ועוד. דמהו דתימא שקול כגריס דם צפור ושדי בי מיצעי זיל הכא ליכא שיעורא זיל הכא ליכא שיעורא ותלינן במאכולת קמ"ל. ולא איפשיטא ויראה לחומרא כפשטא דברייתא דמועט אין תולין בו מרובה. ואע"ג דדחי ליה האי דיחויא דחיקא הוא דמילתא דפשיטא הוא דלא שדינן דם צפור בי מיצעי ולא הוה צריך למיתנייה. אמר רבא היה עליה מין אחד תולה בו מינין הרבה. מיתיבי נתעסקה באדום אין תולין בו שחור נתעסקה שאני אבל היכא דלא נתעסקה אמרינן כי היכי דאותו מין אחד בא מעלמא פי' נמצא למעלה מן החגור ואינה טמאה מחמתו אמרינן גם מינין אחרים שמצאן למטה מן החגור באו מעלמא. איכא דאמרי אמר רבא נתעסקה במין אחד תולין בו מינין הרבה. מיתיבי נתעסקה באדום אינה תולה בו שחור. כי קאמר רבא דאיעסוק בתרנגולת דאית בה כמה מיני דם. פירש ר"ח ז"ל דם שחוטה אדום ודם אבריה שחור ודם בני מעיה כקרן כרכום. ורבינו חננאל לא פירש לישנא קמא דרבא משום דסבר (כוותיה) דאיכא דאמרי עיקר. ואע"ג דאמרינן לעיל דתולה תחתון בעליון היינו כשהן מין אחד דאמרינן שבפעם אחת נתלכלך חלוקה למטה ולמעלה. אבל בשני מינין לא תלינן. דאי לא תימא הכי אשה שנמצא עליה שום לכלוך על חלוקה לא יטמא בה שום כתם דנימא דכי היכי דבא לכלוך זה עליה בלא דעתה הכי נמי בא הכתם מעלמא בלא ידיעתה :

מתני' עד שהוא נתון תחת הכר ונמצא עליו דם אם עגול טהור ואם משוך טמא דברי ר' אלעזר בר' צדוק. ומשוך טמא אפילו כל דהו. עגול טהור עד שיהא בו כגריס ועוד. ובכתם מודה רבי אלעזר בר' צדוק דאף במשוך בעינן כגריס ועוד והכי תניא בתוספתא משוך טמא מפני דם הקינוח:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אלעזר בר' צדוק:

הדרן עלך הרואה כתם