משנה נידה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נידה פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק רביעי ("בנות הכותים") · >>

פרקי מסכת נידה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

בנות כותים, נדות מעריסתן.

והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון, מפני שהן בועלי נדות, והן יושבות על כל דם [ ודם ].

ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש, ואין שורפין עליהם את התרומה, מפני שטומאתן ספק.

משנה ב[עריכה]

בנות צדוקין, בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן, הרי הן ככותיות.

פרשו ללכת בדרכי ישראל, הרי הן כישראליות.

רבי יוסי אומר, לעולם הן כישראל, עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן.

משנה ג[עריכה]

דם נכרית ודם טהרה של מצורעת, בית שמאי מטהרים.

ובית הלל אומרים, כרוקה וכמימי רגליה.

דם יולדת שלא טבלה, בית שמאי אומרים, כרוקה וכמימי רגליה.

ובית הלל אומרים, מטמא לח ויבש.

ומודים ביולדת בזוב, שהיא מטמאה לח ויבש.

משנה ד[עריכה]

המקשה נדה.

קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום ושפתה מעת לעת וילדה, הרי זו יולדת בזוב, דברי רבי אליעזר.

רבי יהושע אומר, לילה ויום, כלילי שבת ויומו.

ששפתה מן הצער, ולא מן הדם.

משנה ה[עריכה]

כמה הוא קשויה?

רבי מאיר אומר, אפילו ארבעים וחמשים יום.

רבי יהודה אומר, דיה חדשה.

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים, אין קישוי יותר משתי שבתות.

משנה ו[עריכה]

המקשה בתוך שמונים של נקבה, כל דמים שהיא רואה, טהורים, עד שיצא הולד.

ורבי אליעזר מטמא.

אמרו לו לרבי אליעזר, ומה במקום שהחמיר בדם השופי, הקל בדם הקושי, מקום שהקל בדם השופי, אינו דין שנקל בדם הקושי.

אמר להן, דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ממה הקל עליה, מטומאת זיבה, אבל טמאה טומאת נדה.

משנה ז[עריכה]

כל אחד עשר יום בחזקת טהרה.

ישבה לה ולא בדקה, שגגה, נאנסה, הזידה ולא בדקה, טהורה.

הגיע שעת וסתה ולא בדקה, הרי זו טמאה.

רבי מאיר אומר, אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה, ולא בדקה, הרי זו טהורה, מפני שחרדה מסלקת את הדמים.

אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום, הרי אלו בחזקת טומאה.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה נידה ד ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) בנות הכותים נידות מעריסתן והכותים מטמאין משכב תחתון כעליון מפני שהן בועלי נידות והן יושבות על כל דם ואין חייבין עליהן על ביאת המקדש ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן ספק.

(ב) בנות צדוקיין בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותם הרי הן ככותייות פירשו ללכת בדרכי ישראל הרי הן כישראל רבי יוסי אומר לעולם הן כישראל עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותם.

(ג) דם נוכרית ודם טהרה של מצורעת בית שמאי מטהרין ובית הלל אומרין כרוקה וכמימי רגליה דם יולדת שלא טבלה בית שמאי אומרין כרוקה וכמימי רגליה בית הלל אומרין מטמא לח ויבש ומודים ביולדת בזוב שהוא מטמא לח ויבש.

(ד) המקשה נידה קשת שלשה ימים בתוך אחד עשר יום אם שפת מעת לעת וילדה הרי זו כיולדת בזוב דברי רבי אליעזר ורבי יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפת מן הצער ולא מן הדם.

(ה) וכמה הוא קשויה רבי מאיר אומר אפילו ארבעים וחמישים יום רבי יהודה אומר דייה חודשה רבי יוסי ורבי שמעון אומרין אין קישוי יותר משתי שבתות.

(ו) המקשה בתוך שמונים של נקבה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הוולד רבי אליעזר מטמא אמרו לו לרבי אליעזר ומה אם במקום שהחמיר בדם השופי הקל בדם הקושי מקום שהקל בדם השופי אינו דין שנקל בדם הקושי אמר להן דייו לבוא מן הדין להיות כנידון ממה הקל עליה מטומאת זיבה אבל טמאה היא טומאת נידה.

(ז) כל אחד עשר יום בחזקת טהרה ישבה לה ולא בדקה שגגה נאנסה הזידה ולא בדקה הרי זו טהורה הגיע שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טמאה רבי מאיר אומר אם הייתה במחבה והגיעה שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טהורה שחרדה מסלקת דמים אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום הרי אלו בחזקת טומאה.

פירושים[עריכה]