תפארת ישראל על נידה ד

משנה נידה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

נדות מעריסתן: ר"ל מקטנותן. דכותיס לא דרשי וי"ו דואשה לרבות קטנה שראתה דם שתטמא ומתני' ר"מ היא דחייש למיעוט קטנות הרואות:

והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון: ר"ל משכבן טמא כעליונו של זב דאמ"ט אדם וכלים דדינו ככל בועל נדה:

מפני שהן בועלי נדות: דאף דגדולות שלהן נזהרות בדיני נדה. עכ"פ מדמונין יום שפוסקות בו זיבה לז"נ נמצא יבעלה נדה. רב"א:

והן: ר"ל ועוד שהן וכו':

יושבות על כל דם ודם: אפי' על דם ירוק דטהור לדידן מטמאין אותו וזה קלקולם. שעי"ז לא תחוש למנות ז' ימי נדה. מראיית דם אדום שתראה תוך ז"י מראיית הירוק. וכשתטבול תוך ז"י מראיית האדום יבעל נדה:

ואין חייבין עליה על ביאת מקדש: בגמרא מוכח דאמשכבות דלעיל קאי. דבהכניסן למקדש פטור:

ואין שורפין עליהם את התרומה: דבנגע המשכב בתרומה תולין. ואילה"ק הרי כותי כע"ה דבגדיו אה"ט שמא ישבה עליהן אשתו נדה. ואת"ל דמיירי דהמשכב הי' של חבר. עכ"פ הרי הכותי שדרס עליו. הי' לבוש בגדיו. והו"ל כנושא מדרס דמטמא למשכב במגע בעודו בחבורין למדרס. והו"ל לשרוף לתרומה שנגעה במשכב כפ"ד דטהרות מ"ה. י"ל דמיירי כשטבל הכותי הוא ובגדיו. ודרס אח"כ אמשככ של חבר. או שדרס עליו ערום אחר שטבל דאזלי מני' טומאת נושא בגדי ע"ה דהרי טבל. וליכא רק חשש שמא תוך ז"י קודם טבילה. בעל נדה. ולא הועילה לו טבילה. ועכ"פ הו"ל ס"ס ס' לא בעל תוך ז"י. וס' לא צירף דם ירוק. ולהכי אין שורפין לתרומה שנגעה במשכב:

משנה ב

בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותיהן: ה"ה בסתמא:

עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותיהן: ובסתמא כישראלית:

משנה ג

דם עובדת כוכבים: דמה כדם בהמה. רק מעיינותיה טמאים מד"ס. דכזבים הם. רק דם שאינו מעין. דאינו מתעגל ומתאסף תחלה קודם שיצא כרוק ומי רגלים. רק נוטף ויוצא ראשון ראשון. להכי לב"ש טהור לגמרי דעבדו בה רבנן היכר' דמד"ס הוא. ולא נשרוף על שאר מעיינותיה תרומה וקדשים:

ודם טהרה: דם טוהר דמצ"ע טהור הוא:

של מצורעת: אע"ג דמעינותיה טמאין. דם לאו מעין הוא:

וכמימי רגליה: דטמאים ואפ"ה יש היכר בדם עובדת כוכבים דמד"ס הוא. מדמטמא לח ולא יבש. דלא כשאר דם נדה דמטמא לח ויבש. ודם טוהר דמצורע' ס"ל טמא מדאירייתא דרבי' קרא דלהוי כשאר מעין לטמא לח ולא יבש:

דם יולדת שלא טבלה: אחר שעברו ימי טומאת לידה ז' לזכר וי"ד לנקיבה:

וכמימי רגליה: אף דמשום דם טומאת לידה א"א לטמאו דהדי דם טוהר הוא. דביומי תלא רחמנא. וגם משום דלא טבלה עדיין אי אפשר לטמאו כשאר מעיינותיה. דדם לאו מעין הוא. אפילו הכי טמא מדברי סופרים. גזירה אטו קודם ז'. ולהיכר דמדברי סופרים הוא טמאוהו כרוק לח ולא יבש:

ובית הלל אומרים מטמא לח ויבש: ס"ל דביומי וטבילה תלי רחמנא. וכל זמן שלא טבל' טמא מצ"ע כדם טומאת לידה:

ומודים ביולדת בזוב: שהיתה זבה כשילדה דאז צריכה אחר טומאת לידה ז"נ:

שהיא מטמאה לח ויבש: אף אחר עבור ימי טומאת לידה. בלא ספרה ז"נ. הו"ל כדם זבה דטמא מצ"ע מדאו'. ובספרה ולא טבלה פליגי כלעיל:

משנה ד

המקשה נדה: ה"ק המקשה לילד בימי נדה נדה. ור"ל אף דדם קושי דלידה תוך י"א ימי זיבה טהו'. על כל פנים בראתה ע"י קושי תוך ז"י נדה טמאה:

קשתה שלשה ימים: ר"ל שראתה ג"י רצופים מחמת קשוי לידה:

בתוך אחד עשר יום: של זיבה:

ושפתה מעת לעת: ר"ל ונחה מעת לעת מחבלי לידה:

הרי זו יולדת בזוב: דמדשפתה בין ראיי' ללידה אתגלאי דלאו דם קושי הוה:

ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו: ר"ל אף דשפתה מעת לעת טהורה עד שתשפות לילה שלימה ואח"כ יום שלם כשבת:

ולא מן הדם: ר"ל ושפתה שאמרנו אף ששפתה רק מצער. ג"כ טמאה:

משנה ה

כמה הוא קשויה: שלא תטמא ע"י כל דם שתראה בימי זיבה:

ר' מאיר אומר אפילו ארבעים: לבריאה:

וחמשים: לחולה:

ר' יהודה אומר דיה חדשה: רק בחודש ט'. טהור דם קושי בימי זיבה:

ר' יוסי ור' שמעון אומרים אין קישוי יותר משתי שבתות: שסמוך ללידה. ובראתה ג"י קודם לכן בי"א ימי זיבה. אפי' מקשה והולכת עד לידה. הו"ל יולדת בזוב:

משנה ו

המקשה בתוך שמונים של נקבה: שנתעברה אחר י"ד ימי טומאה והפילה:

כל דמים שהיא רואה טהורים: דכל דם שתוך ימי טוהר דם טוהר הוא:

עד שיצא הולד: דאז טמאה לידה אפי' בלא ראיית דם:

ור' אליעזר מטמא: בראתה תוך מלאת בימי נדה טמאה דמדבא בקושי. לאו דם טוהר הוא:

אמרו לו לר' אליעזר ומה במקום שהחמיר בדם השופי: ר"ל בשאר יולדת דבראתה ג"י בימי זוב בלי קשוי דטמאה זיבה:

הקל בדם הקושי: בראתה ג"י בקשוי טהורה:

מקום שהקל בדם השופי: כימי טוהר דבראתה בהן. אפי' בימי נדה בלי קשוי טהורה:

אינו דין שנקל בדם הקושי: אף בילדה בנדה:

אמר להן דיו לבא מן הדין: דהיינו קושי דתוך מלאת:

להיות כנדון: ר"ל כקושי דעלמא:

משנה ז

כל אחד עשר יום: שאחר ז"י נדה:

בחזקת טהרה: וא"צ לבדוק:

ישבה לה ולא בדקה: אף בימי נדה שצריכה לבדוק בהן:

הגיע שעת וסתה ולא בדקה: אף שבדקה אח"כ:

הרי זו טמאה: דחזקה אורח בזמנו בא ובבדקה תוך שיעור וסת אח"כ טהורה [ש"ך קפ"ד סקכ"ג]:

אבל ימי הזב: שצריך ז"נ:

ושומרת יום כנגד יום: בראתה יום א' או ב' בי"א ימי זיבה שומרת יום מחרתו בטהרה. ואף שמותרת לטבול משתנץ החמה טמאה לבעלה כל היום. שמא תראה ותסתר:

הרי אלו בחזקת טומאה: בלא בדקה שחרית וערבית מדהוחזקה לראות:

בועז

הלכתא גבירתא