משנה נידה ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) בנות הכותים - נידות מעריסתן.

והכותים -

מטמאין משכב תחתון כעליון -

מפני שהן בועלי נידות,

והן יושבות על כל דם.

ואין חייבין עליהן על ביאת המקדש,

ואין שורפין עליהן את התרומה -

מפני שטומאתן ספק.

(ב) בנות צדוקין -

בזמן שנהגו ללכת בדרכי אבותם - הרי הן ככותיות,

פירשו ללכת בדרכי ישראל - הרי הן כישראל.

רבי יוסי אומר:

לעולם הן כישראל - עד שיפרשו ללכת בדרכי אבותם.

(ג) דם נוכרית, ודם טהרה של מצורעת -

בית שמאי - מטהרין.

ובית הלל אומרין: כרוקה, וכמימי רגליה.

דם יולדת שלא טבלה -

בית שמאי אומרין: כרוקה, וכמימי רגליה.

בית הלל אומרין: מטמא לח, ויבש.

ומודים ביולדת בזוב - שהוא מטמא לח ויבש.

(ד) המקשה נידה -

קשת שלשה ימים בתוך אחד עשר יום -

אם שפת מעת לעת, וילדה - הרי זו כיולדת בזוב,

דברי רבי אליעזר.

ורבי יהושע אומר:

לילה ויום - כלילי שבת ויומו.

ששפת מן הצער - ולא מן הדם.

(ה) וכמה הוא קשויה?

רבי מאיר אומר: אפילו ארבעים וחמישים יום.

רבי יהודה אומר: דייה חודשה.

רבי יוסי, ורבי שמעון אומרין: אין קישוי יותר משתי שבתות.

(ו) המקשה בתוך שמונים של נקבה -

כל דמים שהיא רואה טהורין - עד שיצא הוולד.

רבי אליעזר - מטמא.

אמרו לו לרבי אליעזר:

ומה אם במקום שהחמיר בדם השופי, הקל בדם הקושי,

מקום שהקל בדם השופי - אינו דין שנקל בדם הקושי?

אמר להן:

דיו לבוא מן הדין להיות כנידון -

ממה הקל עליה - מטומאת זיבה,

אבל טמאה היא - טומאת נידה.

(ז) כל אחד עשר יום - בחזקת טהרה.

ישבה לה, ולא בדקה,

שגגה נאנסה הזידה, ולא בדקה - הרי זו טהורה.

הגיע שעת וסתה, ולא בדקה - הרי זו טמאה.

רבי מאיר אומר:

אם היתה במחבה, והגיעה שעת וסתה, ולא בדקה -

הרי זו טהורה - שחרדה מסלקת דמים,

אבל ימי הזב והזבה, ושומרת יום כנגד יום - הרי אלו בחזקת טומאה.

הדף הראשי של משנה נידה ד

משנה נידה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב