משנה נידה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נידה פרק ה: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק חמישי ("יוצא דופן") · >>

פרקי מסכת נידה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

יוצא דופן, אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה, ואין חייבין עליו קרבן.

רבי שמעון אומר, הרי זה כילוד.

כל הנשים מטמאות בבית החיצון, שנאמר (ויקרא טו), דם יהיה זובה בבשרה.

אבל הזב ובעל קרי, אינן מטמאים, עד שתצא טומאתן לחוץ.

משנה ב[עריכה]

היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו, אוחז באמה ובולע את התרומה.

ומטמאים בכל שהוא, אפילו כעין החרדל ובפחות מכן.

משנה ג[עריכה]

תינוקת בת יום אחד, מיטמאה בנדה.

בת עשרה ימים, מיטמאה בזיבה.

תינוק בן יום אחד, מיטמא בזיבה, ומיטמא בנגעים, ומיטמא בטמא מת, וזוקק ליבום, ופוטר מן היבום, ומאכיל בתרומה, ופוסל מן התרומה, ונוחל, ומנחיל, וההורגו חייב, והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם.

משנה ד[עריכה]

בת שלש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה.

ואם בא עליה יבם, קנאה.

וחייבין עליה משום אשת איש.

ומטמאה את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון.

נשאת לכהן, תאכל בתרומה.

בא עליה אחד מן הפסולים, פסלה מן הכהונה.

בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה, מומתין על ידה, והיא פטורה.

פחות מכן, כנותן אצבע בעין.

משנה ה[עריכה]

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, קנאה.

ואינו נותן גט, עד שיגדיל.

ומטמא בנדה, לטמא משכב תחתון כעליון.

ופוסל, ואינו מאכיל בתרומה.

ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח, ונסקלת על ידו.

ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה, מומתים על ידו, והוא פטור.

משנה ו[עריכה]

בת אחת עשרה שנה ויום אחד, נדריה נבדקין.

בת שתים עשרה שנה ויום אחד, נדריה קיימין.

ובודקין כל שתים עשרה.

בן שתים עשרה שנה ויום אחד, נדריו נבדקים.

בן שלש עשרה שנה ויום אחד, נדריו קיימין.

ובודקין כל שלש עשרה.

קודם לזמן הזה, אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו, אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש.

לאחר הזמן הזה, אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו, נדרן נדר והקדשן הקדש.

משנה ז[עריכה]

משל משלו חכמים באשה: פגה, בוחל, וצמל.

פגה, עודה תינוקת.

בוחל, אלו ימי נעוריה.

בזו ובזו, אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה.

צמל, כיון שבגרה, שוב אין לאביה רשות בה.

משנה ח[עריכה]

איזהו סימניה, רבי יוסי הגלילי אומר, משיעלה הקמט תחת הדד.

רבי עקיבא אומר, משיטו הדדים.

בן עזאי אומר, משישחיר הפיטומת.

רבי יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהא לחזור.

משנה ט[עריכה]

בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות, תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה, והיא אילונית, לא חולצת ולא מתיבמת.

בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות, יביא ראיה שהוא בן עשרים שנה, והוא סריס, לא חולץ ולא מיבם, אלו דברי בית הלל.

בית שמאי אומרים, זה וזה בני שמונה עשרה.

רבי אליעזר אומר, הזכר כדברי בית הלל, והנקבה כדברי בית שמאי, שהאשה ממהרת לבוא לפני האיש.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה נידה ה ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן רבי שמעון אומר הרי זה כיילוד כל הנשים מיטמאות בבית החיצון שנאמר דם יהיה זובה בבשרה (ויקרא טו יט) אבל הזב ובעל קרי אינן מיטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ.

(ב) היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו אוחז באמה ובולע את התרומה ומטמאין בכל שהן אפילו כעין החרדל ובפחות מכן.

(ג) תינוקת בת יום אחד מיטמאה בנידה ובת עשרה ימים מיטמאה בזיבה תינוק בן יום אחד מיטמא בזיבה ומיטמא בנגעים ומיטמא בטמא מת וזוקק לייבום ופוטר מן הייבום ומאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה ונוחל ומנחיל וההורגו חייב והרי הוא לאביו ולאימו כחתן שלם.

(ד) בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה וחייבין עליה משום אשת איש ומטמא את בועלה לטמא משכב תחתון כעליון נישאת לכוהן תאכל בתרומה בא עליה אחד מן הפסולין פסלה מן הכהונה בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מתים על ידה והיא פטורה פחות מכן כנותן אצבע בעין.

(ה) בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ואינו נותן גט עד שיגדיל ומיטמא בנידה לטמא משכב תחתון כעליון פוסל ואינו מאכיל ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח והיא נסקלת על ידו ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה מתות על ידיו והוא פטור.

(ו) בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקין בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימין ובודקין כל שלש עשרה קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדריהן נדרים ולא הקדשן הקדש לאחר הזמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדרים והקדשן הקדש.

(ז) משל משלו חכמים באישה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה צמל כל שבגרה אין לאביה בה רשות.

(ח) איזה הוא סימנה רבי יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד רבי עקיבה אומר משיטו הדדין בן עזאי אומר משתשחיר הפיטומת רבי יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור.

(ט) בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה והיא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא סריס לא חולץ ולא מייבם כדברי בית הלל בית שמאי אומרין זה וזה בן שמונה עשרה רבי אליעזר אומר הזכר כדברי בית הלל והנקבה כדברי בית שמאי שהאישה ממהרת לבוא לפני האיש.

פירושים[עריכה]