ביאור:משנה נידה פרק ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נידה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת נידה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

גיל הלכתי[עריכה]

חטיבה I: חסר גיל[עריכה]

(א) יוֹצֵא דֹפֶן מי שנולד בניתוח קיסרי - אֵין יוֹשְׁבִין עָלָיו יְמֵי טֻמְאָה וִימֵי טַהֲרָה, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו קָרְבָּן.

ראו בכורות ח, ב: גם שם מיקל ר' שמעון ומעניק ליוצא הדופן זכות בכורה לנחלה.

רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה כְיָלוּד.

חטיבה II: נשים וגברים[עריכה]

כָּל הַנָּשִׁים מִטַּמּוֹת בַּבַּיִת הַחִיצוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא טו יט) "דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ".

טומאת הנשים היא כשהדם הגיע לבית הערווה, למרות שעוד לא יצא החוצה. הגברים מיטמאים רק כששכבת הזרע שלהם יצאה החוצה.

וראו תוספתא ה, ו, שר' שמעון חולק לגבי טומאת הפולטת ש"ז.

אֲבָל הַזָּב וּבַעַל קֶרִי אֵינָן מִטַּמִּין, עַד שֶׁתֵּצֵא טֻמְאָתָן לַחוּץ.


(ב) הָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְהִרְגִּישׁ שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ אֵבָרָיו,

מסקנה ממשנה א: גבר כהן שאוכל תרומה, ומרגיש שיוצאת לו שכבת זרע - יחזיק את איבר המין שלו כדי לסתום אותו ויבלע את התרומה שבפיו. והשוו תרומות ח, ב.

אוֹחֵז בָּאַמָּה, וּבוֹלֵעַ אֶת הַתְּרוּמָה.

וּמְטַמִּין בְּכָל שֶׁהֵן - אֲפִלּוּ בִכְעֵין הַחַרְדָּל, וּבְפָחוֹת מִכֵּן.


חטיבה III: תינוקות[עריכה]

(ג) תִּינוֹקֶת בַּת יוֹם אֶחָד מִטַּמָּא בַנִּדָּה, וּבַּת עֲשֶׂרֶת יָמִים שבעה ימים ראשונים של דימום נחשבים נידה ושלושה ימים נוספים - זיבה - בַּזִּיבָה.

גדילת והתבגרות הילד והילדה, בעניינים שאינם תלויים בהם, כגון טומאה וטהרה, איסורים על אחרים וכו'; זאת בניגוד לתוספתא חגיגה א, ב, שם מדובר על הגיל שבו הם מקיימים מצוות.

בתוספתא ה, ו מובא מעשה בתינוקת שהטבילו לנידה.

וראו תוספתא זבים ג, א, שם מונים את ההבדלים הללו כחומר בזב שאין בזבה.

משום מה נאמר כאן רק על התינוק ש"נוחל ומנחיל וההורגו חייב", והכוונה גם לתינוקת.

תִּינוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד מִטַּמֵּא (בְנִּדָּה)[בזיבה], וּמִטַּמֵּא בִנְגָעִים, וּמִטַּמֵּא בִטְמֵא מֵת,

וְזוֹקֵק לַיִּבּוּם, וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם, וּמַאֲכִיל בִּתְרוּמָה, וּפוֹסֵל מִן הַתְּרוּמָה,
וְנוֹחֵל וּמַנְחִיל, וְהַהוֹרְגוֹ חַיָּב, וַהֲרֵי הוּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וּלְכָל קְרוֹבָיו כְּחָתָן שָׁלֵם.


חטיבה IV: ילדים[עריכה]

(ד) בַּת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד - מִתְקַדֶּשֶׁת בַּבִּיאָה.

חז"ל האמינו שבתולין של תינוקת מתרפאים בעצמם, וראו גם כתובות א, ב. לכן קבעו שביאה מחייבת רק אחרי גיל שלש. בתוספתא ה, ו טוען ר' מאיר שהקידושין תופסים בגיל שלוש.

האב אמון על קביעת גיל ילדיו, ראו תוספתא טהרות ו, ט.

בָּא עָלֶיהָ הַיָּבָם - קְנָאָהּ, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ אם שכב איתה אדם אחר מִשֵּׁם אֵשֶׁת אִישׁ.
וּמְטַמָּא אֶת בּוֹעֲלָהּ, אם היתה נידה, ראו משנה ג לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן.
נִשֵּׂאת לַכֹּהֵן - תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִים - פְּסָלָהּ מִן הַכְּהֻנָּה.
בָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה - מֵתִין עַל יָדֶיהָ, וְהִיא פְּטוּרָה.

פָּחוּת מִכֵּן - כְּנוֹתֵן אֶצְבַּע בָּעַיִן.


(ה) בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ - קְנָאָהּ,

ראו יבמות ז, ד. ביאה מגיל תשע נחשבת ביאה. הגבר אקטיבי, ולכן אצלו לא מספיקות שלוש שנים.

אבל "גדילתו" היא הבאת שתי שערות, והיא בגרות מינית. וראו תוספתא ו, ב, שמשלבת את הבגרות הפיסיולוגית בקריטריון הכרונולוגי.

וראו דינים נוספים שבהם נחשבת ביאתו ביאה בתוספתא ו, א.

וְאֵינוּ נוֹתֵן גֵּט עַד שֶׁיַּגְדִּיל.
וּמִטַּמֵּא בַּנִּדָּה, לְטַמֵּא מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן,
וּפוֹסֵל, אשה שבא עליה מלהינשא לאחיו וְאֵינוּ מַאֲכִיל, בתרומה אם הוא כהן, כי אינו בוגר.
וּפוֹסֵל אֶת הַבְּהֵמָה מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אם בא עליה, וְהִיא נִסְקֶלֶת עַל יָדָיו.
וְאִם בָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה - מֵתוֹת עַל יָדָיו, וְהוּא פָטוּר.


חטיבה V: נערים[עריכה]

(ו) בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד - נְדָרֶיהָ נִבְדָּקִין. ראו להלן

בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד - נְדָרֶיהָ קַיָּמִין, בכל מצב
וּבוֹדְקִין כָּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.

בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד - נִבְדָּקִין נְדָרָיו.

בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד - נְדָרָיו קַיָּמִין,
וּבוֹדְקִין כָּל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה.

קֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה, לפני גיל 11 לבנות וגיל 12 לבנים אַף עַל פִּי שֶׁאָמָרוּ: יוֹדְעִים אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ, וּלְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ,

אֵין נִדְרֵיהֶן נְדָרִים, וְלֹא הֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ.

לְאַחַר זְמַן זֶה, אחרי גיל 12 לבנות וגיל 13 לבנים אַף עַל פִּי שֶׁאָמָרוּ: אֵין אָנוּ יוֹדְעִים לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ, וּלְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ,

נִדְרֵיהֶן נְדָרִים, וְהֶקְדֵּשָׁן הֶקְדֵּשׁ.


(ז) מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה: [פַּגָּה,] בֹּחַל, וְצָמָל תאנה בשלה

השוו לעיל ב, ה. גם שם משלו משל באישה, ולא ראו אותה עצמה.

כאן ממשילים אותה לתאנה, כנראה בגלל מידת הרכות של שדיה.

המשל קשור לכך שיש תקופת מעבר בין הילדות לבגרות, כמו במשנה ו. ההבדל בין הילדות לנערות אינו מופיע כאן, אלא במשנה ט וכן לקמן ו, א.

לעניין זכויות האב ראו כתובות ד, ד. שם הזכויות מועברות לבעל, וכאן נוסף שאם בגרה ולא נישאה היא זוכה בהן בעצמה.

פַּגָּה - עוֹדָהּ תִּינוֹקֶת. בֹּחַל - אֵלּוּ יְמֵי נְעוּרֶיהָ.
בָּזוֹ וּבָזוֹ - אָבִיהָ זַכַּי בִּמְצִיאָתָהּ, וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּבְהֶפֶר נְדָרֶיהָ.
צָמָל - כָּל שֶׁבָּגָרָה, וְאֵין לְאָבִיהָ בָּהּ רְשׁוּת.


(ח) אֵי זֶה הוּא סִימָנָהּ? - רְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט תַּחַת הַדַּד.

רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיַּטּוּ הַדַּדִּים.
בֶּן עַזַּי אוֹמֵר: מִשֶּׁתַּשְׁחִיר הַפְּטֹמֶת.

בדיקות בשדי הנערות, וראו סימנים שונים בתוספתא ו, ג.

וראו תוספתא ו, ה, שלדעת רוב התנאים הבדיקה התבצעה ע"י נשים; וראו נידה מו א, שהבדיקות בוטלו כבר בימי רבא.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹתֵן יָדוֹ עַל הָעֹקֶץ, וְהוּא שׁוֹקֵעַ וְשׁוֹהֶא לַחְזוֹר.


חטיבה VI: בוגרים סריסים[עריכה]

(ט) בַּת עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת,

דין האיילונית והסריס ראו יבמות ח, ה.

וראו יבמות י, ט, שמשווים את דין הסריס לדין הנער בן תשע שנים.

לדברי ר' אליעזר השוו בראשית רבה יח, וראו דעות נוספות בתוספתא ו, ב.

תָּבִיא רְאָיָה שֶׁהִיא בַת עֶשְׂרִים - וְהִיא אַיְלוֹנִית,
לֹא חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת.

בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת,

יָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא בֶן עֶשְׂרִים שָׁנָה - וְהוּא סָרִיס,
לֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם. אֵלּוּ כְדִבְרֵי בֵית הֶלֵּל.

וּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה בְּנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַזָּכָר כְּדִבְרֵי בֵית הֶלֵּל, וְהַנְּקֵבָה כְדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי,
שֶׁהָאִשָּׁה מְמַהֶרֶת לָבֹא להתבגר לִפְנֵי הָאִישׁ.