משנה נידה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נידה פרק ז: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק שביעי ("דם הנידה") · >>

פרקי מסכת נידה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

דם הנדה ובשר המת, מטמאין לחין ומטמאין יבשין.

אבל הזוב, והניע, והרוק, והשרץ, והנבלה, והשכבת זרע, מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין.

ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן, מטמאין לחין ומטמאין יבשין.

וכמה היא שרייתן, בפושרין מעת לעת.

רבי יוסי אומר, בשר המת יבש ואינו יכול להשרות ולחזור לכמות שהיה, טהור.

משנה ב[עריכה]

השרץ שנמצא במבוי, מטמא למפרע, עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ, או עד שעת כבוד.

וכן כתם שנמצא בחלוק, מטמא למפרע, עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם, או עד שעת הכבוס.

ומטמא בין לח בין יבש.

רבי שמעון אומר, היבש מטמא למפרע, והלח אינו מטמא אלא עד שעה שהוא יכול לחזור ולהיות לח.

משנה ג[עריכה]

כל הכתמין הבאים מרקם, טהורין.

רבי יהודה מטמא, מפני שהם גרים וטועין.

הבאין מבין הגוים, טהורין.

מבין ישראל ומבין הכותים, רבי מאיר מטמא.

וחכמים מטהרין, מפני שלא נחשדו על כתמיהן.

משנה ד[עריכה]

כל הכתמים הנמצאים בכל מקום, טהורין, חוץ מן הנמצאים בחדרים ובסביבות בית הטומאות.

[ בית הטומאות ] של כותים מטמאין באהל, מפני שהם קוברין שם את הנפלים.

רבי יהודה אומר, לא היו קוברין אלא משליכין וחיה גוררתן.

משנה ה[עריכה]

נאמנים לומר, קברנו שם את הנפלים, או, לא קברנו.

נאמנים לומר על הבהמה אם בכרה, אם לא בכרה.

נאמנים על ציון קברות, ואין נאמנין לא על הסככות ולא על הפרעות ולא על בית הפרס.

זה הכלל, דבר שחשודים בו, אין נאמנים עליו.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה נידה ז ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) דם הנידה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשין אבל הזוב והנועי והרוק והשרץ והנבילה ושכבת זרע מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין ואם יכלין לשרות ולחזור לכמות שהיו מטמאין לחין ומטמאין יבשין וכמה הוא שרייתן בפושרין מעת לעת רבי יוסי אומר בשר המת שיבש אם אינו יכל לשרות ולחזור לכמות שהיה טהור.

(ב) השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ או עד שעת הכבוד וכן הכתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם או עד שעת הכיבוס ומטמא בין לח בין יבש רבי שמעון אומר היבש מטמא למפרע והלח אינו מטמא אלא עד שעה שיכל להיות לח.

(ג) כל הכתמים הבאין מרקם טהורין רבי יהודה מטמא מפני שהם גרים טועין הבאין מבין הגוים טהורין מבין ישראל ומבין הכותים רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרין מפני שלא נחשדו על הכתמים.

(ד) כל הכתמים הנמצאים בכל מקום טהורין חוץ מן הנמצאים בחדרים ובסביבות בית הטומאות בית הטומאות של כותים מטמא באוהל מפני שקוברין שם את הנפלים רבי יהודה אומר לא היו קוברין אלא משליכין והחיה גוררתן.

(ה) נאמנין לומר קברנו שם את הנפלים או לא קברנו נאמנין לומר על הבהמה אם ביכרה ואם לא ביכרה נאמנין על ציון קברות ואין נאמנין לא על הסככות ולא על הפרעות ולא על בית הפרס זה הכלל דבר שהן חשודין בו אין נאמנין עליו.

פירושים[עריכה]