משנה נידה ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) דם הנידה, ובשר המת -

מטמאין לחין - ומטמאין יבשין.

אבל - הזוב, והנועי, והרוק,

והשרץ, והנבילה, ושכבת זרע -

מטמאין לחין - ואין מטמאין יבשין.

ואם יכולין לשרות, ולחזור לכמות שהיו -

מטמאין לחין - ומטמאין יבשין.

וכמה הוא שרייתן?

בפושרין - מעת לעת.

רבי יוסי אומר:

בשר המת שיבש -

אם אינו יכול לשרות ולחזור לכמות שהיה - טהור.

(ב) השרץ שנמצא במבוי -

מטמא למפרע,

עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ,

או עד שעת הכבוד.

וכן הכתם שנמצא בחלוק -

מטמא למפרע,

עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם,

או עד שעת הכיבוס.

ומטמא - בין לח, בין יבש.

רבי שמעון אומר:

היבש - מטמא למפרע,

והלח - אינו מטמא, אלא עד שעה שיכול להיות לח.

(ג) כל הכתמים הבאין מרקם - טהורין.

רבי יהודה - מטמא, מפני שהם גרים טועין.

הבאין מבין הגוים - טהורין.

מבין ישראל, ומבין הכותים -

רבי מאיר - מטמא.

וחכמים - מטהרין, מפני שלא נחשדו על הכתמים.

(ד) כל הכתמים הנמצאים בכל מקום - טהורין,

חוץ - מן הנמצאים בחדרים, ובסביבות בית הטומאות.

בית הטומאות של כותים - מטמא באוהל,

מפני שקוברין שם את הנפלים.

רבי יהודה אומר: לא היו קוברין,

אלא משליכין - והחיה גוררתן.

(ה) נאמנין לומר, קברנו שם את הנפלים - או לא קברנו.

נאמנין לומר על הבהמה, אם ביכרה - ואם לא ביכרה.

נאמנין על ציון קברות.

ואין נאמנין -

לא על הסככות, ולא על הפרעות,

ולא על בית הפרס.

זה הכלל -

דבר שהן חשודין בו - אין נאמנין עליו.

הדף הראשי של משנה נידה ז

משנה נידה, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב