משנה נידה ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) יוצא דופן -

אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה,

ואין חייבין עליו קרבן.

רבי שמעון אומר: הרי זה כילוד.

כל הנשים - מיטמאות בבית החיצון,

שנאמר: "דם יהיה זובה בבשרה" (ויקרא טו יט),

אבל, הזב ובעל קרי -

אינן מיטמאין - עד שתצא טומאתן לחוץ.

(ב) היה אוכל בתרומה,

והרגיש שנזדעזעו אבריו -

אוחז באמה - ובולע את התרומה.

ומטמאין בכל שהן -

אפילו כעין החרדל - ובפחות מכן.

(ג) תינוקת בת יום אחד -

מיטמאה בנידה,

ובת עשרה ימים - מיטמאה בזיבה.

תינוק בן יום אחד -

מיטמא בזיבה, ומיטמא בנגעים, ומיטמא בטמא מת,

וזוקק ליבום, ופוטר מן היבום,

ומאכיל בתרומה, ופוסל מן התרומה,

ונוחל ומנחיל, וההורגו חייב,

והרי הוא לאביו ולאימו כחתן שלם.

(ד) בת שלש שנים ויום אחד -

מתקדשת בביאה,

ואם בא עליה יבם - קנאה.

וחייבין עליה משום אשת איש,

ומטמא את בועלה - לטמא משכב תחתון כעליון.

נישאת לכוהן - תאכל בתרומה.

בא עליה אחד מן הפסולין - פסלה מן הכהונה.

בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה -

מתים על ידה - והיא פטורה.

פחות מכן - כנותן אצבע בעין.

(ה) בן תשע שנים ויום אחד -

שבא על יבמתו - קנאה,

ואינו נותן גט - עד שיגדיל.

ומיטמא בנידה - לטמא משכב תחתון כעליון.

פוסל - ואינו מאכיל.

ופוסל את הבהמה מעל גבי המזבח - והיא נסקלת על ידו.

ואם בא על אחת מכל העריות האמורות בתורה -

מתות על ידיו - והוא פטור.

(ו) בת אחת עשרה שנה ויום אחד -

נדריה נבדקין.

בת שתים עשרה שנה ויום אחד -

נדריה קיימין - ובודקין כל שתים עשרה.

בן שתים עשרה שנה ויום אחד -

נדריו נבדקין.

בן שלש עשרה שנה ויום אחד -

נדריו קיימין - ובודקין כל שלש עשרה.

קודם לזמן הזה -

אף על פי שאמרו "יודעין אנו לשם מי נדרנו, ולשם מי הקדשנו" -

אין נדריהן נדרים, ולא הקדשן הקדש.

לאחר הזמן הזה -

אף על פי שאמרו: "אין אנו יודעין לשם מי נדרנו, ולשם מי הקדשנו" -

נדריהן נדרים, והקדשן הקדש.

(ז) משל משלו חכמים באשה - פגה בוחל וצמל.

פגה - עודה תינוקת.

בוחל - אלו ימי הנעורים.

בזו ובזו - אביה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפר נדריה.

צמל - כל שבגרה, אין לאביה בה רשות.

(ח) איזה הוא סימנה? -

רבי יוסי הגלילי אומר: משיעלה הקמט תחת הדד.

רבי עקיבה אומר: משיטו הדדין.

בן עזאי אומר: משתשחיר הפטומת.

רבי יוסי אומר: כדי שיהא נותן ידו על העוקץ - והוא שוקע, ושוהה לחזור.

(ט) בת עשרים שנה, שלא הביאה שתי שערות -

תביא ראיה שהיא בת עשרים שנה -

והיא האילונית - לא חולצת, ולא מתיבמת.

בן עשרים שנה, שלא הביא שתי שערות -

יביא ראיה שהוא בן עשרים -

והוא הסריס - לא חולץ, ולא מיבם,

כדברי בית הלל.

בית שמאי אומרין: זה וזה - בן שמונה עשרה.

רבי אליעזר אומר:

הזכר - כדברי בית הלל,

והנקבה - כדברי בית שמאי,

שהאשה ממהרת לבוא - לפני האיש.

הדף הראשי של משנה נידה ה

משנה נידה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב