משנה נידה י ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נידה · פרק י · משנה ב | >>

נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאתה טהורה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמאה, הרי היא בחזקת טהרה.

בדקה עצמה ביום שביעי בשחרית ומצאתה טמאה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר זמן בדקה ומצאתה טהורה, הרי זו בחזקת טמאה, ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה.

ואם יש לה וסת, דיה שעתה.

רבי יהודה אומר, כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה, הרי זו בחזקת טמאה.

וחכמים אומרים, אפלו בשניה לנדתה בדקה ומצאתה טהורה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר זמן בדקה ומצאתה טמאה, הרי זו בחזקת טהרה.

נוסח הרמב"ם

נידה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית, ומצאתה טהור,

בין השמשות לא הפרישה,
לאחר ימים בדקה, ומצאתה טמא -
הרי היא בחזקת טהרה.
בדקה עצמה ביום שביעי בשחרית, ומצאתה טמא,
בין השמשות לא הפרישה,
ולאחר זמן בדקה, ומצאתה טהור -
הרי זו בחזקת טומאה,
ומטמא מעת לעת, ומפקידה לפקידה.
ואם יש לה וסת - דייה שעתה.
רבי יהודה אומר:
כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה - הרי זו בחזקת טומאה.
וחכמים אומרין:
אפילו בשנים לנידתה בדקה עצמה, ומצאתה טהור,
בין השמשות לא הפרישה,
ולאחר ימים בדקה, ומצאתה טמא -
הרי זו בחזקת טהרה.

פירוש הרמב"ם

לא הפרישה - לא בדקה עצמה לפרוש מטומאת נדה.

ואמרו בסוף הרי זו בחזקת טמאה - רוצה לומר שהיא ספק זבה ומביאה קרבן ואינו נאכל.

ומאמרו ומטמאה מעת לעת, תדע כי כשתראה דם בתוך ימי זיבתה, רוצה לומר באחד עשר יום שבין נדה לנדה, שתטמא למפרע מעת לעת.

ומאמרו עוד ואם יש לה וסת, דיה שעתה, תדע כי האשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה בעניין שתהיה טמאה בעת הוסת לבד, ותהיה דיה שעתה, ולא תצטרך בזה שלוש פעמים לקבעו כדין כל וסת כמו שנזכר לעיל, לפי שבעת הזה רוצה לומר באחד עשר יום דמיה מסולקין.

וחלק רבי יהודה על רישא ואמר, שאם בדקה עצמה יום שביעי לנדתה בשחרית ומצאתה טהור, ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמא היא בחזקת טמאה, ואמנם תהיה בחזקת טהורה כשבדקה יום שביעי אחר המנחה ומצאתה טהור, ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמא, וזה טעם אמרו כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה.

וחכמים אומרים, שאפילו אם בדקה עצמה ביום השני בנדתה בשחרית ומצאה טהור, ולא בדקה עצמה יותר מזה, והגיע יום שביעי בין השמשות ולא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאתה טמא, הרי זו בחזקת טהרה, רוצה לומר באותן הימים שעברו שמאחר נדה עד היום ההוא, ולא נאמר שהדם נשאר תמיד שותת מעת הנדה עד היום, כיון שכבר בדקה עצמה בתוך ימי נדה ולא מצאה דבר הואיל ופסק פסק. אבל כשבדקה עצמה ביום הראשון ומצאת טהור ולא בדקה אחר כך אינו מועיל, לפי שביום הראשון הוחזקה מעין פתוח, ועל כן התנה סתם משנה ואפילו בשנים בנדתה. ואף על פי שיש בתלמוד ספק בבדיקה בראשון, אמנם פסקנו לחומרא, לפי שאמרה המשנה "ואפילו בשני" ולא אמרה "אפילו בראשון".

והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא הפרישה - לא בדקה עצמה להפריש בטהרה:

ולאחר ימים - לאחר שטבלה בליל שמיני:

הרי זו בחזקת טהרה - בימים שבין טבילתה למציאת טומאה. וטהרותיה שנגעה בהן טהורות, דאימור השתא הוא דחזאת:

ומטמאה מעת לעת - ארישא קאי, דקתני ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהרה, אבל מטמאה מעת לעת של ראיה זו או מפקידה לפקידה:

אפילו בשניה לנדתה - בדקה שחרית ומצאה טהורה, ובין השמשות לא הפרישה, ולבסוף שבעה טבלה, ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה, הרי זו עד עכשיו בחזקת טהרה. ושלש מחלוקות בדבר, לתנא קמא בדיקת שחרית דשביעי הוא דמטהרתה, אבל שני לנדתה, לא. ולר' יהודה אפילו בדיקת שחרית דשביעי לא מטהרה עד שתפרוש בין השמשות. ולרבנן אפילו בשני, דכיון דפסק פסק. ודוקא בשני הוא דמטהרי רבנן, אבל בראשון מצאה טהור ושוב לא בדקה, וטבלה בליל שמיני, ועשתה טהרות, ואחר כך מצאה טמא, לא מטהרי רבנן, לפי שביום ראשון הוחזקה מעין פתוח. ומשום הכי קתני ואפילו בשניה לנדתה דוקא, אבל ראשון לא. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

רבי יהודה אומר כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה. תניא א"ל לר"י אלמלא ידיה [מונחות] בעיניה (כאותה ששנינו במשנה ד' פ"ד כנותן אצבע בעין. ועוד בגמרא פ' דלעיל ד' ס' ע"ב. כך נ"ל) כל בין השמשות. יפה אתה אומר. עכשיו אימר עם סילוק ידיה ראתה. מה לי הפרישה בטהרה בשביעי מן המנחה ולמעלה מה לי הפרישה בטהרה בראשון בראשון מי איכא למאן דאמר כו' גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפי' ר"ע ז"ל בימים שבין טבילתה למציאתה טמאה וטהרותיה וכו'. כך נלענ"ד שצ"ל:

ולאחר ימים בדקה ומצאה טהורה:    טמאה גרסינן כמו ברישא וכן ג"כ בסיפא דסיפא:

ומטמאה מע"ל:    אריש' קאי ולרבא דאמר בס"פ בנות כותים אמתני' דקתני התם כל י"א יום בחזקת טהרה ואמרינן למאי הילכתא ואמר רבא התם לומר שאם תראה בתוך י"א יום שהן ימי זיבה אינה מטמאה מעת לעת פרכינן בגמר' לימא תיהוי תיובתא ממתני' דקתני מטמא מעל"ע וקאי ארישא דקתני אחר הימים בדקה ומצאה טמאה ומתמה תלמודא ולאו אותיבניה חדא זימנא שם בפ' בנות כותים מברייתא דתניא הנדה והזבה והשומרת יום כנגד יום והיולדת כולן מטמאות מע"ל ומשני הכי קאמרינן לימא תיהוי תיובתא נמי ממתני' ומשני אמר לך רבא כי קתני מטמאה מע"ל אריש פירקין קאי אראתה ועודה בבית אביה דבה"א כל הלילה שלה וקאמ' דאם ראתה לאחר מכאן מטמאה מע"ל דסד"א כיון דמפסקן להו ימים טהורים כתחלת נדתה דמיא ולא תטמא מעת לעת דהכי קיימא לן דייה שעתה בראיה ראשונה קמ"ל: ומ"מ ומצאת טהור ובין השמשות וכו' ומצאת טמא הרי זו בחזקת טהרה וכו' ומצאת טמא ובין השמשות לא הפרישה לאחר ימים בדקה ומצאה טהור הרי זו בחזקת טומאה וכו' מן המנחה ולמעלה ה"ז בחזקת טומאה וחכמים אומרים אפילו שנים בנדתה בדקה ומצאת טהור ובין השמשות לא הפרישה ולאחר ימים בדקה ומצאת טמא הרי זו בחזקת טהרה והיא הגהת הר' יהוסף ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל אבל מטמאה מע"ל ואפילו בימי זיבה ודלא כרבא וכדכתבינן:

ה"ז בחזקת טמאה:    מספק ומביאה קרבן ואינו נאכל ובגמ' אמרי' לוי תני במתניתיה הכא בדקה שביעי שחרית ומצאה טמאה ובין השמשות לא הפרישה ואחר הימים בין בדקה ומצאה טהור בין בדקה ומצאה טמא ה"ז ספק זבה דכיון דלא הפרישה בטהרה לא שחרית ולא ערבית איכא לספוקי ברואה שמיני ותשיעי ועשירי ואימר נמי שמא פסקה ביני וביני:

ואם יש לה וסת דיה שעתה:    פי' הרמב"ם ז"ל כי האשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה בענין שתהיה טמאה בעת הוסת לבד ותהיה דיה שעתה ולא תצטרך בזה שלש פעמים לקובעו כדין כל וסת לפי שבתוך הי"א ימים דמיה מסולקים ע"כ וכי דייקת שפיר לא קשה הר"ב ז"ל דידיה אדידיה ממאי דפי' מתני' דהכא אמתני' שפי' ס"פ בנות כותים:

בפי' רעז"ל עד שתפרוש בה"ש והיינו דקתני מן המנחה ולמעלה:

עוד בפירושו לפי שביום ראשון הוחזק המעין פתוח אמר המלקט ובגמ' משמע דלרבי אפילו בראשון נמי מטהרינן מ"ט אטו כולהו לאו בחזקת טומאה קיימי וכיון דפסק פסק ראשון נמי כיון דפסק פסק. וע"ש בספר הלבוש שהביא שם בראש הסי' דאע"ג דקיי"ל בכל התורה מקצת היום ככולו אפילו בסוף היום גבי זבה וזב לא אמרינן הכי והביא שם הילפותות ע"ש גם ע"ש ברא"ש סי' קצ"ד ותדע ותשכיל מן מוצא דבר דין יולדת בזוב מן התורה ומה שהאידנא נהגו להחמיר להיות יושב ז' ימים נקיים כזבות גדולות אפילו בטפת דם כחרדל ואינם מחלקות בין ימי נדה לימי זיבה כדי שלא יבאו לטעות ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

ובין השמשות לא הפרישה:    לא בדקה א"ע להפריש בטהרה. וטבלה ליל ח':

הרי היא בחזקת טהרה:    בימים שבין טבילה לראייה:

ומטמאה מעת לעת:    ארישא קאי דעכ"פ מטמאה מע"לע למפרע:

ומפקידה:    או:

ובין השמשות:    של ליל ח':

לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהרה:    ודוקא בב' לנדתה, אבל בדקה בא' לנדתה ולא הפרישה ב"הש לא מטהרי רבנן. דמדהוחזק מעין פתוח. בדיקה זו לאו מלתא היא. דודאי תראה עוד באותו יום:

בועז

פירושים נוספים