ביאור:תוספתא/מקואות/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת מקואות פרק שני[עריכה]

ספק מים שאובים למקוה[עריכה]

(א)
מקוה שהניחו ריקן, ובא ומצאו מלא - כשר

מפני שזה ספק מים שאובים למקוה, וחזקת המקואות כשרות.
צינור המקלח מי גשם למקוה, והמכתשת לשאיבת מים נתונה בצדו
ספק מן הצינור למקוה, וספק מן המכתשת למקוה – פסול, מפני שהפסול מוכיח
ואם יש בו רוב מקוה מים כשרים – כשר, מפני שזה ספק מים שאובין למקוה.

(ב)

שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה, ונפלו שלשת לוגין לתוך אחד מהן, וידוע לאיזה מהן נפלו

ואח"כ נפלו שניים, ואינו יודע לאיזה מהן נפלו


אפשר לתלות את המים המאוחרים במוקדמים, אבל לא ההפך. לכן אם אינו יודע לאן נפלו המים הראשונים, אבל יודע לאן נפלו השניים – שני המקואות פסולים. הסיפא היא תוצאה של הרישא.



הריני יכול לתלות ולומר: למקום שנפלו ראשונים - שם נפלו שניים.
נפלו שלשת לוגין לתוך אחד מהן ואינו יודע לאיזה נפלו
אינו יכול לתלות ולומר: למקום שנפלו שניים שם נפלו ראשונים.
אחד יש בו ארבעים סאה ולאחד אין בו, הריני אומר: לתוך ארבעים נפלו
אחד שאוב ואחד כשר, הריני אומר: לתוך של שאוב נפלו.

(ג)

שני מקואות שאין בהן ארבעים סאה, ונפלו שלשת לוגין לתוך אחד מהן, ואין ידוע לאיזה מהן נפלו

ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו


מקרה נוסף של ספק מים שאובים. לעניין הידים השוו ידים ב, ד.



ר' יוסי אומר: אומרין לו שלא יטבול בא' מהן, ואם טבל באחד מהן ועשה טהרות - טהורות
מפני שזה מים שאובין למקוה
למה זה דומה? למי שנטמאת אחת מידיו ואין ידוע אי זו היא
אמר לו שלא יעשה טהרות באחת מהן, ואם עשה טהרות – טהורות, מפני שזה ספק ידים.

ספקות ותליות[עריכה]

(ד)
שני מקואות: באחד יש בו ארבעים סאה ובאחד אין בו


ראו משנה ב, ב. הברייתא חוזרת על עצמה, כי היא מביאה את כל המקרים, גם הטריוויאליים.



טבל באחד מהן מטומאה חמורה, ועשה טהרות - תלויות.
בשני, ועשה טהרות - טהורות. בראשון ולא עשה, בשני ועשה - טהורות.
בראשון ועשה, בשני ועשה - אלו ואלו מונחות, ראשונות תלויות והשניות טהורות.
בד"א? בטומאה חמורה. אבל בטומאה קלה - אלו ואלו טהורות.
טבל באחד מהן מטומאה קלה, ועשה טהרות - טהורות
נטמא באמצע טומאה קלה, וטבל בשני ועשה - אלו ואלו מונחות, הרי אלו מוכיחות. אי אפשר לטהר את שתיהן, שהרי אחת מהן טמאה.
נאכלו ראשונות, ונטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות - שניות טהורות.
משנעשו שניות - שניות תלויות
טבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות - טהרות תלויות.
נטמא באמצע טומאה קלה, טבל בשני ועשה טהרות, נגעו אלו באלו
ראשונות תלויות ושניות ישרפו כי הן ודאי טמאות
טבל באחד מהן מטומאה קלה, ועשה טהרות - טהורות.
נטמא באמצע טומאה חמורה, וטבל בשני - טהרות תלויות
ואם נגעו אלו באלו - שניות תלויות, ראשונות ישרפו.

(ה)
שני מקוואות של ארבעים ארבעים, אחד שאוב ואחד כשר


כמו ברישא של הלכה ד.



וטבל באחד מהן מטומאה חמורה, ועשה טהרות - תלויות
בשני ועשה טהרות -טהורות, בראשון ולא עשה, בשני ועשה - טהורות
בראשון ועשה, בשני ועשה - אלו ואלו מונחות, ראשונות תלויות ושניות טהורות
במה דברים אמורים? בטומאה חמורה, אבל בטומאה קלה - אלו ואלו תלויות.

(ו)

חזרו שנים וטבלו בשניהם, אחד טמא טומאה חמורה ואחד טמא טומאה קלה
הטבול מטומאה חמורה – טמא, ומטומאה קלה - טהור.

אחד טמא טומאה חמורה וא' מיקר.


אם המיקר טבל במקווה הפסול הוא נטמא, ראו משנה ב, ב.. כיוון שאי אפשר לטהר אותו ואת הטובל מטומאה קלה – שניהם תלויים.
לעניין השבילים ראו תוספתא טהרות ג, ה.



הטבול מטומאה חמורה – טמא והמיקר טהור
אחד טמא טומאה קלה ואחד מיקר - שניהן תלויין.
למה זה דומה? לשבילין, אחד טמא ואחד טהור, והלכו שנים בשניהן ועשה טהרות
באחד יש בו דעת לשאול, ובאחד אין בו – ברה"ר שניהן תלויין
וברה"י, את שיש בו דעת לשאול - ספיקו טמא, ושאין בו דעת לשאול - ספיקו טהור.

(ז)
שני מקואות של עשרים עשרים סאה, אחד שאוב ואחד כשר


מקוה שאוב מטמא את המיקר, כאמור במשנה ב, ב. אם טבל בשניהם הוא ודאי טמא. ראו לעיל הלכה ד – כאן המצב הפוך.
לעניין הנשים השוו נידה ח, ב. כיוון שאחת מהן טמאה – שתיהן טמאות.



היקר באחד מהן ועשה טהרות – טהורות. בשני ועשה - ישרפו.
בראשון ולא עשה, בשני ועשה - ישרפו.
בראשון ועשה, בשני ועשה - אלו ואלו מונחות, הראשון טהורות שניות ישרפו.
שתי נשים שנתעסקו בצפור הראויה להוציא דם כסלע
ולאחר זמן נמצא על גבי זו כסלע ועל גבי זו כסלע - שתיהן מקולקלות.