ביאור:משנה מקואות פרק ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת מקואות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת מקואות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

טומאות מדברי חכמים[עריכה]

חטיבה I: טומאת מקוואות חו"ל[עריכה]

(א) אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִקְווֹתֶיהָ - טְהוֹרִין.

המקואות בא"י בחזקת טהרה. מדבר במקואות מסודרים, הנמצאים בחזקת יהודים, בניגוד לאמור לעיל א, ד, שם היה מדובר על שלולית ממי גשמים. ר' אלעזר אינו מבחין בין מקואות לבין מאגרי מים אחרים.

אבל גם ת"ק מסכים עימו ביחס למקואות הגויים שבתוך העיר בא"י.

מקואות חו"ל כשרים רק לבעלי קרי, שטבילתם מתקנת עזרא, וכשרה אפילו במים שאובים.

וראו דעות נוספות בתוספתא ו, א.

מִקְווֹת הָעַמִּים שֶׁבְּחוּץ לָאָרֶץ - כְּשֵׁרִין לְבַעֲלֵי קְרָיִין, אֲפִלּוּ נִתְמַלְּאוּ בְקִילוֹן. במשאבה

שֶׁלְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבַּחוּץ לַמַּפְתֵּחַ מחוץ לשער העיר הננעל בלילה - כְּשֵׁרִין אַף לַנִּדּוֹת.

שֶׁלִּפְנִים מִן הַמַּפְתֵּחַ - כְּשֵׁרִין לְבַעֲלֵי קְרָיִין, וּפְסוּלִין לְכָל הַטְּמֵאִין.
רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַקְּרוֹבִין לָעִיר וְלַדֶּרֶךְ – טְמֵאִין, מִפְּנֵי הַכְּבִיסָה; וְהָרְחוֹקִין - טְהוֹרִין.


חטיבה II: טומאת הזרע[עריכה]

(ב) אֵלּוּ בַעֲלֵי קְרָיִין צְרִיכִין טְבִילָה: רָאָה מַיִם חֲלוּקִים אוֹ עֲכוּרִין,

מהו הקרי המחייב טבילה? – אם היה טפטוף מאיבר המין, או אם אין ההפרשה בצבע לבן – אינו חייב לטבול, אלא אם היו אלה אחרי שכבר התחיל להפריש נוזל לבן רצוף.

בַּתְּחִלָּה – טָהוֹר; בָּאֶמְצַע וּבַסּוֹף – טָמֵא; בַּתְּחִלָּה וְעַד סוֹף - טָהוֹר.
לְבָנִים וְנִמְשָׁכִין - טָמֵא.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: הַלְּבָנִים - כָּעֲכוּרִים.


(ג) הַמֵּטֵל טִפִּים עָבוֹת מִתּוֹךְ הָאַמָּה – טָמֵא, דִּבְרֵי רְבִּי אֶלְעָזָר חֲסָמָה.

אם יצאו טיפות גדולות – לדעת ר' אלעזר עליו לטבול כאילו יצאה שכבת זרע רצופה.

אם הרהר בלילה בדברים הקשורים למגע מיני, ובבקר התעורר בזקפה – מניחים שיצאה שכבת זרע אפילו אם אינו רואה אותה, וטמא. וראו מקרים שבהם טהור בתוספתא ו, ג-ד.

אשה שפלטה שכבת זרע שלושה ימים לאחר ששכבה עם בעלה – טהורה, כי הזרע אינו חיוני, וראו שבת ט, ג.

על פירוט המונח "שלושה ימים" נחלקים ר' ישמעאל ור' עקיבא: ר' ישמעאל מחשב שלוש יממות שלמות, ואינו מדייק במועד קיום היחסים ביום הראשון, ולכן שלושה הימים נחשבים לדעתו בין 48 ל72 שעות ממועד קיום היחסים, ואילו ר' עקיבא מחשב חמש חצאי יממות, כלומר בין 60 ל72 שעות ממועד היחסים.

הַמְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה, וְעָמַד וּמָצָא בְשָׂרוֹ חַם - טָמֵא.

הַפּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי – טְהוֹרָה, דִּבְרֵי רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה.

רְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: פְּעָמִים שֶׁהֵן אַרְבַּע עוֹנוֹת, יום שלם או לילה שלם פְּעָמִים שֶׁהֵן חָמֵשׁ, פְּעָמִים שֶׁהֵן שֵׁשׁ.
רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם - חָמֵשׁ.


(ד) נָכְרִית שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִיִּשְׂרָאֵל - טְמֵאָה.

שכבת זרע של יהודי מטמאת, ולא של גוי, וראו תוספתא ו, ד.

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע מִן הַנָּכְרִי - טְהוֹרָה.

חטיבה III: טבילה נכונה[עריכה]

לדעת ר' יוסי גבר צעיר ובריא אינו צריך להשתין לפני הטבילה שלו, כי לא נשארו בו שרידי הזרע; אבל אשה חייבת לנקות עצמה לפני הטבילה.

הָאִשָּׁה שֶׁשִּׁמְּשָׁה בֵיתָהּ, וְיָרְדָה וְטָבְלָה וְלֹא כִבְּדָה אֶת הַבַּיִת לא נקתה בערוה משרידי הזרע - כְּאִלּוּ לֹא טָבְלָה.

בַּעַל קֶרִי שֶׁטָּבַל וְלֹא הֵטִיל לַמַּיִם, השתין כְּשֶׁיָּטִיל לַמַּיִם - טָמֵא.

רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: בַּחוֹלֶה וּבַזָּקֵן אם הוא חולה או זקן – טָמֵא; בַּיֶּלֶד וּבַבָּרִיא - טָהוֹר.


(ה) נִדָּה שֶׁנָּתְנָה מָעוֹת בְּפִיהָ, וְיָרְדָה וְטָבְלָה

נידה שטבלה ומטבעות בפיה – מותרת לבעלה, אבל הרוק שלה מטמא.

אם השיער, חלק מהיד או מהפה לא נרטב בטבילה – הטבילה פסולה.

אם טבל כלים ולא שחרר את מקום אחיזתו בהם – אין ההטבלה מועילה, אלא אם הרטיב ידיו מראש במי המקוה, והשוו לעיל א, א-ב.

אין חובה להטביל את המקומות שאינם נרטבים בטבילה רגילה, כגון תוך הפה או תוך האוזן, פנים הערווה ופי הטבעת, וכדומה.

טָהָרָה מִטֻּמְאָתָהּ, אֲבָל טְמֵאָה עַל גַּב רוֹקָהּ.
נָתְנָה שְׂעָרָהּ בְּפִיהָ, קָפְצָה יָדָהּ, קָרְצָה שִׂפְתוֹתֶיהָ - כְּאִלּוּ לֹא טָבָלָה.

הָאוֹחֵז בָּאָדָם וּבַכֵּלִים וּמַטְבִּילָן - טְמֵאִין.

וְאִם הֵדִיחַ אֶת יָדָיו בַּמַּיִם - טְהוֹרִין.
רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יְרַפֶּה, עַד שֶׁיָּבוֹאוּ בָהֶם הַמַּיִם.
בֵּית הַסְּתָרִים, וּבֵית הַקְּמָטִים - אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָהֶם הַמַּיִם.