ביאור:משנה בבא בתרא פרק ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
|
כמו לעיל ד, ח, גם כאן עוסקים במכירת שדה, אבל כאן השאלה היא על גודל השדה שנמכר ולא על תכולתו. |
מדידת שדות
[עריכה](א) האומר לחברו "בית כור עפר אני מוכר לך",
|
למרות דמיון הלשון, לא מדובר במכירת עפר אלא במכירת שדה, שהרי אמר לו "בית כור עפר". השוו ערכין ז, א. עשרה טפחים היא שינוי הרשות, גם לעניין עירובין ולעניין חצרות - ראו עירובין ה, א, ושם ח, ג, ולעיל ג, ה. |
- היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אינן נמדדין עמה.
- פחות מכאן - נמדדין עמה.
ואם אמר לו "כבית כור עפר",
- אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים - הרי אלו נמדדין עמה:
(ב) "בית כור עפר אני מוכר לך, מדה בחבל בדיוק",
- פחת כל שהוא - ינכה. הותיר כל שהוא - יחזיר.
אם אמר "הן חסר הן יתר",
- אפילו פחת רובע לסאה 1/24 מהשטח. או הותיר רובע לסאה - הגיעו. יותר מכאן - יעשה חשבון.
מה הוא מחזיר לו? מעות.
|
אי אפשר להחזיר למוכר קרקע בגודל שאין למוכר מה לעשות בו. לגבי גודל השדה המינימלי ראו לעיל א, ו: אם עבר את הרובע לסאה מחזיר לו את היתרה כולה, ולא רק מעבר לרובע. |
- ואם רצה אם הסכים המוכר - מחזיר לו קרקע.
- ולמה אמרו "מחזיר לו מעות"? לייפות כחו של מוכר,
- שאם שייר בשדה בית תשעה קבין, ובגנה בית חצי קב -
- וכדברי רבי עקיבא בית רובע -
- מחזיר לו את הקרקע.
- ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר, אלא את כל המותר:
|
אם המוכר סותר את עצמו - דנים לפי הלשון האחרונה שלו. אם פירט את גבולות השדה, ואמר שהוא בית כור - מידת אי הדיוק המותר גדולה יותר מהרגיל, הנקוב במשנה ב, ומשתווה לשיעורי אונאה הרגילים, ראו ב"מ ד, ג. מכירת שדה המכפלה, המתוארת בבראשית כג יז, היא מכירה לפי סימנים ומצרים. |
(ג) "מדה בחבל אני מוכר לך, הן חסר הן יתר" - בטל "הן חסר הן יתר" "מדה בחבל".
- "הן חסר הן יתר, מדה בחבל" - בטל "מדה בחבל" "הן חסר הן יתר", דברי בן ננס.
"בסימניו ובמצריו", פחות משתות - הגיעו. עד שתות - ינכה:
(ד) האומר לחברו "חצי שדה אני מוכר לך" ולא קבע איזה חצי - משמנין ביניהן, ונוטל חצי שדהו. לא לפי גודל אלא לפי ערך, הנקבע בשמאות.
- "חציה בדרום אני מוכר לך" - משמנין ביניהן, ונוטל חציה בדרום.
|
הפרק חוזר לשאלת הגבולות בין שדות של אנשים שונים, שנדונה בפרק א, ובכך נסגרת המסכת. שלושת הפרקים האחרונים הם נספח. |
- והוא הקונה מקבל עליו מקום הגדר, חריץ ובן חריץ.
- וכמה הוא "חריץ"? ששה טפחים. ו"בן חריץ" - שלשה: