ביאור:משנה בבא בתרא פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת בבא בתרא עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

הפרק עוסק בכמה סוגים של חזקות: חזקת הוכחת בעלות (רוב חטיבה I), חזקת קניין (בסוף משנה ג) וחזקת שימוש (חטיבות III-II, וכן לעיל פרק ב). בכל החזקות עצם הקיום של מצב מסויים מתיר להמשיכו. וראו לעיל א, ד, חזקה מסוג אחר.

חזקות ומשמעויותיהן[עריכה]

חטיבה I: חזקת הוכחת בעלות[עריכה]

(א) חזקת הבתים, והבורות, והשיחין, והמערות, והשובכות, והמרחצאות, ובית הבדין, ובית השלחין, שדה שיש להשקותו והעבדים

אינו צריך להוכיח בעלות אם החזיק בהם זמן זה.

דווקא חזקה בשדה הבעל היא קצרה יותר, למרות שכאן יש פחות יבולים.

ר' ישמעאל קובע את המינימום בין איסוף בפועל של שלושה יבולים שונים לבין זמן שעשוי להספיק לכך.

וכל שהוא עושה פירות תדיר -
חזקתן שלש שנים מיום ליום.

שדה הבעל - חזקתה שלש שנים, ואינה צריכה מיום ליום, אלא שלוש עונות של איסוף יבולים.

רבי ישמעאל אומר: שלושה חדשים בראשונה ושלושה באחרונה
ושנים עשר חדש באמצע - הרי שמונה עשר חדש.
רבי עקיבא אומר: חדש בראשונה וחדש באחרונה
ושנים עשר חדש באמצע - הרי ארבעה עשר חדש.
אמר רבי ישמעאל: במה דברים אמורים? - בשדה לבן. תבואה
אבל בשדה אילן: בוסתן כנס את תבואתו, פירות הכרם מסק את זיתיו, כנס את קיצו - הרי אלו שלש שנים:


(ב) שלש ארצות לחזקה: יהודה, ועבר הירדן, והגליל.

היה הבעלים ביהודה והחזיק המחזיק בגליל, בגליל והחזיק ביהודה -

לגבי הביטוי "שלוש ארצות" השוו שביעית ט, ב, וכן כתובות יג, י.

בתוספתא ב, א, טוען ר' יהודה שאם המערער היה באותה מדינה - מספיקה שנה אחת לחזקה, ואילו אם היה במדינה אחרת - יש חזקה בשלוש שנים, ויתכן שאז כוונתו לשלוש שנים שלמות, בניגוד לדברי משנה א לעניין שדה הבעל וכו'.

אינה חזקה, עד שיהא עמו במדינה.
אמר רבי יהודה: לא אמרו "שלש שנים" אלא כדי שיהא באספמיא, בספרד
ויחזיק שנה, וילכו ויודיעוהו שנה, ויבוא לשנה אחרת:


(ג) כל חזקה שאין עמה טענה - אינה חזקה.

כיצד? אמר לו, "מה אתה עושה בתוך שלי?"
והוא אמר לו, "שלא אמר לי אדם דבר מעולם!" - אינה חזקה.
"שמכרת לי", "שנתת לי במתנה", "אביך מכרה לי", "אביך נתנה לי במתנה" - הרי זו חזקה.

והבא משום ירושה - אינו צריך טענה.

לשותפים וכו', יכול לומר "לא מחיתי כי חשבתי שאינכם טוענים לבעלות". ודומה למי שהיה ביהודה והחזיק בגליל.

בנותן מתנה וכו' מדובר על חזקה כדרך לקניין, וראו קידושין א, ה. חזקת שלוש שנים אינה דרך הקניין, אלא הוכחת בעלות.

חזקת הקניין היא חזקה בתנאי שאין כנגדה טענה, והיא הצד השני של חזקת שלוש שנים, שהיא בתוקף בתנאי שיש עימה טענה. היא עשויה להוכיח גם בעלות על שדות נוספים, אם הם במסגרת הטענה - ראו תוספתא ב, ה; ובמקרה של אחים שחלקו ואחד מהם ביצע חזקה בחלקו - זכו בכך כל האחים בחלקם, ראו תוספתא ג, ז.

[האומנין], והשותפים, והאריסין, והאפוטרופין - אין להם חזקה.

אין לאיש חזקה בנכסי אשתו, ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה,

ולא לאב בנכסי הבן, ולא לבן בנכסי האב.
במה דברים אמורים? במחזיק,
אבל בנותן מתנה, והאחין שחלקו, ויש שטר או עדים על כך והמחזיק בנכסי הגר
נעל וגדר ופרץ כלשהו - הרי זו חזקה:


(ד) היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים, ונמצאו זוממין - משלמין לו את הכל.

השוו מכות א, ג.

לגבי האחים - ראו שם משנה ח. לגבי הכלל "עדות אחת להזמה" - ראו שם משנה ז.

שנים בראשונה, ושנים בשניה, ושנים בשלישית - משלשין ביניהם כל קבוצת עדים משלמת שליש.
שלושה אחים ואחד מצטרף עמהם - הרי אלו שלש עדויות, והן עדות אחת להזמה:


העמדת בהמה וכו' הם השימוש הרגיל בחצר, ולכן אינו יכול לטעון לבעלות על החצר מהעובדה שהוא מעמיד שם את בהמתו.

אבל שינוי פיזי בחצר אסור, ואם עשה שינוי כזה, ולא מחו - כנראה החצר היא שלו, וראו גם תוספתא ב, ה, שם מוזכרת האפשרות של בניית גג.

(ה) אלו דברים שיש להם חזקה, ואלו דברים שאין להם חזקה:

היה מעמיד בהמה בחצר, תנור, וכיריים, ורחיים,
ומגדל תרנגולין, ונותן זבלו בחצר - אינה חזקה.

אבל עשה מחיצה לבהמתו גבוהה עשרה טפחים,

וכן לתנור, וכן לכיריים, וכן לריחיים,
הכניס תרנגולין לתוך הבית,
ועשה מקום לזבלו עמוק שלושה או גבוה שלושה - הרי זו חזקה:

לפנינו סוג שלישי של חזקה – חזקת שימוש, שאינה כרוכה בטענת בעלות, אלא בטענה ש"בעל החצר מרשה לי לעשות כך, ולא אמר לי דבר אחר". חזקה זו נדונה למשל לעיל, ב, ה, וכאן מגדירים אותה.

חטיבה II: חזקת שימוש[עריכה]

מותר לבעל המרזב להזיז אותו אבל לא להעביר אותו למקום אחר כך שהמים שלו ישפכו במקום אחר בחצר.

ראו לעיל ב, ד, החל רק על חלון צורי.

לזיז קטן אין חזקה, ולכן בעל החצר יכול לבנות במרחק 4 אמות פחות טפח ממנו, ראו לעיל ב, ד.

וראו עירובין י ד, שהזיז אינו נחשב רשות אלא "מקום פטור".

(ו) המרזב - אין לו חזקה, ויש למקומו חזקה.

המזחילה מנקזת את כל הגג וקבועה במקומה - יש לה חזקה.
סולם המצרי קטן ומיטלטל - אין לו חזקה, ולצורי קבוע יותר - יש לו חזקה.

חלון המצרית - אין לה חזקה, ולצורית - יש לה חזקה.

איזו היא "חלון המצרית"? כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה,
רבי יהודה אומר: אם יש לה מלבן מסגרת
אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה - הרי זו חזקה.
הזיז, עד טפח יותר מטפח - יש לו חזקה, ויכול למחות בזמן בניית הזיז יכול בעל החצר למחות..
פחות מטפח - אין לו חזקה, ואין יכול למחות:


חטיבה III: שימוש בחצר השותפים וברשות הרבים[עריכה]

אין לדייר החצר זכות להוסיף משתמשים נוספים בחצר על דעתו בלבד, וראו גם תוספתא ב"מ יא, ח: עליה... אין לה ארבע אמות.

אם אין לו חזקה של חלון – אסור לפתוח חלון חדש.

יש למשתמשים בחצר זכות לפרטיות, אבל ברשות הרבים אין פרטיות.

בעניין פתיחת החלון, השוו ב"מ ח, ט: שם מדובר על זכות הדייר לשינוי הבית, וביחס לבעל הבית, וכאן - על חזקת השימוש שלו ביחס לבני החצר או רשות הרבים.

רשות הרבים אינה מוגבלת מבחינת פתחים ויציאות, אבל אין לפגוע בתנועה בה.

(ז) לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין.

לקח בית בחצר אחרת - לא יפתחנו לחצר השותפין.
בנה עליה על גבי ביתו - לא יפתחנה לחצר השותפין.
אלא אם רצה - בונה את החדר לפנים מביתו, ובונה עליה על גבי ביתו או בונה עליה.
ופותחה לתוך ביתו. ודיירי החדר או העליה יעברו בביתו ומשם לחצר.

לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח מול פתח קיים, וחלון כנגד חלון.

היה חלון קטן - לא יעשנו גדול. אחד - לא יעשנו שנים.
אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח, וחלון כנגד חלון.
היה קטן - עושה אותו גדול. אחד - עושה אותו שנים:


אין לחפור בור חדש, אבל אפשר לקנות בור קיים - ראו משנה א. והשוו לגבי חפירת הבור ליד השכן, לעיל ב, א, ובעניין אילן ברשות הרבים שם, יד.

גם לגבי זיזים בחצר: אם בעל החצר הקודם בנה זיזים, ויש לו עליהם חזקה - הקונה משמר את החזקה, כשם ששנינו בעניין השובך, לעיל ב, ה. לגבי זיז חדש - ראו משנה ו לעיל.

(ח) אין עושין חלל תחת רשות הרבים, בורות שיחין ומערות.

רבי אליעזר מתיר, כדי בתנאי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים ותקרת הבור לא תתמוטט..

אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים, אלא אם רצה - כונס לתוך שלו ומוציא.

לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות - הרי זו בחזקתה: