משנה בבא בתרא ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


בבא בתרא פרק ו', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק שישי ("המוכר פירות") · >>

פרקי מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

המוכר פירות לחבירו ולא צמחו, ואפילו זרע פשתן, אינו חייב באחריותן.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, זרעוני גנה שאינן נאכלין, חייב באחריותן.

משנה ב

המוכר פירות לחבירו, הרי זה מקבל עליו רובע טינופת לסאה.

תאנים, מקבל עליו עשר מתולעות למאה.

מרתף של יין, מקבל עליו עשר קוססות למאה.

קנקנים בשרון, מקבל עליו עשר פיטסיאות למאה.

משנה ג

המוכר יין לחבירו והחמיץ, אינו חייב באחריותו.

ואם ידוע שיינו מחמיץ, הרי זה מקח טעות.

ואם אמר לו יין מבושם אני מוכר לך, חייב להעמיד לו עד העצרת.

וישן, משל אשתקד.

ומיושן, משל שלש שנים.

משנה ד

המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית [וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית] חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו, בונה ארבע אמות על שש, דברי רבי עקיבא.

רבי ישמעאל אומר, רפת בקר הוא זה.

הרוצה לעשות רפת בקר, בונה ארבע אמות על שש.

בית קטן, שש על שמונה.

גדול, שמונה על עשר.

טרקלין, עשר על עשר.

רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו.

ראיה לדבר, [היכל].

רבן שמעון בן גמליאל אומר, [הכל] כבניין היכל.

משנה ה

מי שיש לו בור לפנים מביתו של חבירו, נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין, ואינו מכניס בהמתו ומשקה מבורו אלא ממלא ומשקה מבחוץ, וזה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת.

משנה ו

מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו, נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין, ואינו מכניס לתוכה תגרין, ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת, והחיצון זורע את הדרך.

נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהם, נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שהוא רוצה, ומכניס לתוכה תגרין, ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת, וזה וזה אינם רשאים לזרעה.

משנה ז

מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד, מה שנתן נתן ושלו לא הגיעו.

דרך היחיד, ארבע אמות.

דרך הרבים, שש עשרה אמה.

דרך המלך, אין לה שיעור.

דרך הקבר, אין לה שיעור.

המעמד, דייני ציפורי אמרו, בית ארבעת קבין.

משנה ח

המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר, וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר, עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש, ופותח לתוכה שמונה כוכין, שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדן, וכוכין ארכן ארבע אמות ורומן שבעה ורחבן שישה.

רבי שמעון אומר, עושה תוכה של מערה שש אמות על שמונה, ופותח לתוכה שלשה עשר כוך, ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלשה מכנגדן ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל, ועושה חצר על פי המערה שש על שש כמלוא המטה וקובריה, ופותח לתוכה שתי מערות, אחת מכאן ואחת מכאן.

רבי שמעון אומר, ארבע לארבע רוחותיה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכל לפי הסלע.

(א)

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ וְלֹא צִמְּחוּ,

וַאֲפִלּוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן,
אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין,
חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן:
(ב)

הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ,

הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנּוֹפֶת לִסְאָה.
תְּאֵנִים,
מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מְתֻלָּעוֹת לְמֵאָה.
מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן,
מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לְמֵאָה.
קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן,
מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסְיָאוֹת לְמֵאָה:
(ג)

הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵרוֹ וְהֶחֱמִיץ,

אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ.
וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחֲמִיץ,
הֲרֵי זֶה מֶקַּח טָעוּת.
וְאִם אָמַר לוֹ:
יַיִן מְבֻשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ,
חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת.
וְיָשָׁן,
מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד.
וּמְיֻשָּׁן,
מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
(ד)

הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת,

וְכֵן הַמְּקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ וּבֵית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ,
בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ,
דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר,
רֶפֶת בָּקָר הוּא זֶה.
הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר,
בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ.
בַּיִת קָטָן,
שֵׁשׁ עַל שְׁמוֹנֶה.
גָּדוֹל,
שְׁמוֹנֶה עַל עֶשֶׂר.
טְרַקְלִין,
עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר,
רוּמוֹ כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ.
רְאָיָה לַדָּבָר, הֵיכָל.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הַכֹּל כְּבִנְיַן הֵיכָל:
(ה)

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין,
וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין,
וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקָהּ מִבּוֹרוֹ,
אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ.
וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פּוֹתַחַת,
וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פּוֹתַחַת:
(ו)

מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גִּנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,

נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים,
וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין,
וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין;
וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת;
וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ.
נָתְנוּ לוֹ דֶּרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם,
נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה,
וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה,
וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין;
וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת;
וְזֶה וָזֶה אֵינָם רַשָּׁאִים לְזָרְעָהּ:
(ז)

מִי שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ,

נְטָלָהּ וְנָתַן לָהֶם מִן הַצַּד,
מַה שֶּׁנָּתַן נָתַן,
וְשֶׁלּוֹ לֹא הִגִּיעוֹ.
דֶּרֶךְ הַיָּחִיד, אַרְבַּע אַמּוֹת.
דֶּרֶךְ הָרַבִּים, שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.
דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, אֵין לָהּ שִׁעוּר.
דֶּרֶךְ הַקֶּבֶר, אֵין לָהּ שִׁעוּר.
הַמַּעֲמָד,
דַּיָּנֵי צִפּוֹרִי אָמְרוּ,
בֵּית אַרְבַּעַת קַבִּין:
(ח)

הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר,

וְכֵן הַמְּקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר,
עוֹשֶׂה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ,
וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמוֹנָה כּוּכִין,
שְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכָּאן, וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן;
וְכוּכִין אָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת,
וְרוּמָן שִׁבְעָה, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
עוֹשֶׂה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שְׁמוֹנֶה,
וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כּוּךְ:
אַרְבָּעָה מִכָּאן וְאַרְבָּעָה מִכָּאן, וּשְׁלֹשָׁה מִכְּנֶגְדָּן,
וְאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל;
וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ,
כִּמְלֹא הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ,
וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁתּי מְעָרוֹת,
אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
אַרְבַּע לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,
הַכֹּל לְפִי הַסֶּלַע:


נוסח הרמב"ם

(א) המוכר פירות לחברו - ולא צמחו,

אפילו זרע פשתן - אינו חייב באחריותן.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
זירעוני גינה שאינן נאכלין - חייב באחריותן.


(ב) המוכר פירות לחברו -

הרי זה מקבל עליו - רובע טינופת לסאה.
תאנים -
מקבל עליו - עשר מתליעות למאה.
מרתף של יין -
מקבל עליו - עשר קוססות למאה.
קנקנים בשרון -
מקבל עליו - עשר פוטסות למאה.


(ג) המוכר יין לחברו -

והחמיץ - אינו חייב באחריותו.
ואם יודע שיינו מחמיץ - הרי זה מקח טעות.
ואם אמר לו:
יין מבוסם אני מוכר לך - חייב להעמיד לו עד העצרת.
ישן - משל אשתקד.
מיושן - משל שלש שנים.


(ד) המוכר מקום לחברו - לבנות לו בית,

וכן המקבל מחברו - לבנות לו בית חתנות לבנו, ובית אלמנות לבתו,
בונה ארבע אמות על שש - דברי רבי עקיבה.
רבי ישמעאל אומר: רפת בקר היא זו,
והרוצה לעשות רפת בקר - בונה ארבע אמות על שש.
בית קטן - שש על שמונה.
גדול - שמונה על עשר.
טרקלין - עשר על עשר.
רומו - כחצי אורכו, וכחצי רוחבו,
ראיה לדבר - רבן שמעון בן גמליאל אומר: כבניין ההיכל.


(ה) מי שיש לו בור - לפנים מביתו של חברו,

נכנס - בשעה שדרך בני אדם נכנסין,
ויוצא - בשעה שדרך בני אדם יוצאין.
ואינו מכניס את בהמתו - ומשקה מבורו,
אלא - ממלא ומשקה מבחוץ.
זה עושה לו פותחת - וזה עושה לו פותחת.


(ו) מי שיש לו גינה - לפנים מגינתו של חברו,

נכנס - בשעה שדרך בני אדם נכנסין,
ויוצא - בשעה שדרך בני אדם יוצאין.
ואינו מכניס לתוכה - תגרין.
לא יכנס מתוכה - לתוך שדה אחרת.
והחיצון - זורע את הדרך.
נתנו לו דרך מן הצד - מדעת שניהם,
נכנס - בשעה שהוא רוצה,
ויוצא - בשעה שהוא רוצה,
ומכניס לתוכה - תגרין,
ולא יכנס ממנה - לתוך שדה אחרת,
וזה וזה - אינן רשאין לזורעה.


(ז) מי שהיתה דרך הרבים - עוברת בתוך שדהו,

נטלה - ונתן להם מן הצד,
מה שנתן - נתן,
ושלו - לא הגיעו.
דרך היחיד - ארבע אמות.
ודרך הרבים - שש עשרה אמה.
דרך המלך - אין לה שעור.
ודרך הקבר - אין לה שעור.
והמעמד -
דייני ציפורי אמרו: בית ארבעת קבין.


(ח) המוכר מקום לחברו - לעשות לו קבר,

וכן המקבל מקום מחברו - לעשות לו קבר,
עושה תוכה של מערה - ארבע אמות על שש,
ופותח לתוכה - שמונה כוכין,
שלשה מכאן, ושלשה מכאן - ושנים מכנגדן,
והכוכין - אורכן ארבע אמות, ורומן שבעה, ורוחבן שישה.
רבי שמעון אומר:
עושה תוכה של מערה - שש על שמונה,
ופותח לתוכה - שלשה עשר כוך,
ארבעה מכאן, וארבעה מכאן - ושלשה מכנגדן,
ושנים - אחד מימין הפתח, ואחד מן השמאל.
ועושה חצר על פתח המערה -
שש על שש - כמלוא מיטה וקובריה,
ופותח לתוכה שתי מערות - אחת מכאן, ואחת מכאן.
רבי שמעון אומר:
ארבע - לארבע רוחותיה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
הכל - לפי הסלע.


פירושים