משנה בבא בתרא ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


בבא בתרא פרק ה: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק חמישי ("המוכר את הספינה") · >>

פרקי מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

המוכר את הספינה, מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין אותה, אבל לא מכר לא את העבדים, ולא את המרצופין, ולא את האנתיקי.

ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין.

מכר את הקרון, לא מכר את הפרדות.

מכר את הפרדות, לא מכר את הקרון.

מכר את הצמד, לא מכר את הבקר.

מכר את הבקר, לא מכר את הצמד.

רבי יהודה אומר, הדמים מודיעין.

כיצד? אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז, הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז.

וחכמים אומרים, אין הדמים ראיה.

משנה ב[עריכה]

המוכר את החמור, לא מכר כליו.

נחום המדי אומר, מכר כליו.

רבי יהודה אומר, פעמים מכורין ופעמים אינן מכורין.

כיצד? היה חמור לפניו וכליו עליו, ואמר לו: מכור לי חמורך זה, הרי כליו מכורין.

חמורך הוא, אין כליו מכורין.

משנה ג[עריכה]

המוכר [את החמור, מכר את הסייח.

מכר את הפרה, לא מכר את בנה.

מכר אשפה, מכר זבלה.

מכר בור, מכר מימיו.

מכר] כוורת, מכר דבורים.

מכר שובך, מכר יונים.

הלוקח פירות שובך מחבירו, מפריח בריכה ראשונה.

פירות כוורת, נוטל שלשה נחילין ומסרס.

חלות דבש, מניח שתי חלות.

זיתים לקוץ, מניח שתי גרופיות.

משנה ד[עריכה]

הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו, הרי זה לא קנה קרקע.

רבי מאיר אומר, קנה קרקע.

הגדילו, לא ישפה.

והעולה מן הגזע, שלו.

ומן השורשים, של בעל הקרקע.

ואם מתו, אין לו קרקע.

קנה שלשה, קנה קרקע.

הגדילו, ישפה.

והעולה מן הגזע ומן השורשין, שלו.

ואם מתו, יש לו קרקע.

משנה ה[עריכה]

המוכר ראש בהמה גסה, לא מכר את הרגלים.

מכר את הרגלים, לא מכר את הראש.

מכר את הקנה, לא מכר את הכבד.

מכר את הכבד, לא מכר את הקנה.

אבל בדקה, מכר את הראש, מכר את הרגלים.

מכר את הרגלים, לא מכר את הראש.

מכר את הקנה, מכר את הכבד.

מכר את הכבד, לא מכר את הקנה.

משנה ו[עריכה]

ארבע מידות במוכרין.

מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות, הלוקח יכול לחזור בו.

רעות ונמצאו יפות, מוכר יכול לחזור בו.

רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות, אין אחד מהם יכול לחזור בו.

שחמתית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחמתית, עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין, שניהם יכולין לחזור בהן.

משנה ז[עריכה]

המוכר פירות לחבירו, משך ולא מדד, קנה.

מדד ולא משך, לא קנה.

אם היה פקח, שוכר את מקומו.

הלוקח פשתן מחבירו, הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום.

ואם היה במחובר לקרקע ותלש כל שהוא, קנה.

משנה ח[עריכה]

המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו, אם עד שלא נתמלאה המדה, למוכר.

משנתמלאה המדה, ללוקח.

ואם היה סרסור ביניהן, נשברה החבית, נשברה לסרסור.

וחייב להטיף לו שלוש טיפין.

הרכינה ומיצה, הרי הוא של מוכר.

והחנווני אינו חייב להטיף שלוש טיפין.

רבי יהודה אומר, ערב שבת עם חשיכה, פטור.

משנה ט[עריכה]

השולח את בנו אצל חנווני [ופונדיון בידו], ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר, שבר את הצלוחית ואיבד את האיסר, חנווני חייב.

רבי יהודה פוטר, שעל מנת כן שלחו.

ומודים חכמים לרבי יהודה בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד חנווני לתוכה, חנווני פטור.

משנה י[עריכה]

הסיטון מקנח מידותיו אחת לשלשים יום, ובעל הבית אחת לשנים עשר חודש.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, חילוף הדברים.

חנווני מקנח מדותיו פעמיים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.

משנה יא[עריכה]

אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים? בלח.

אבל ביבש, אינו צריך.

וחייב להכריע לו טפח.

היה שוקל לו עין בעין, נותן לו גירומיו, אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש.

מקום שנהגו למוד בדקה, לא ימוד בגסה.

בגסה, לא ימוד בדקה.

למחוק, לא יגדוש.

לגדוש, לא ימחוק.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה בבא בתרא ה ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין אותה אבל לא מכר לא את העבדים ולא את המרצופין ולא את האנתיקי ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כלן מכורין מכר את הקרון לא מכר את הפרדות מכר את הפרדות לא מכר את הקרון מכר את הצמד לא מכר את הבקר מכר את הבקר לא מכר את הצמד רבי יהודה אומר הדמים מודיעים כיצד אמר לו מכור לי צמדך במאתיים זוז הדבר ידוע שאין הצמד במאתיים זוז וחכמים אומרין אין הדמים ראיה.

(ב) המוכר את החמור לא מכר את כליו נחום המדי אומר מכר את כליו רבי יהודה אומר פעמים מכורים ופעמים שאינן מכורים כיצד היה החמור לפניו וכליו עליו אמר לו מכור את חמורך זו כליו מכורים חמורך ההיא אין כליו מכורים.

(ג) המוכר את החמור מכר את הסיח מכר את הפרה לא מכר את בנה מכר אשפה מכר את זבלה מכר בור מכר מימיו מכר שובך מכר יונים מכר כוורת מכר דבורים הלוקח פירות שובך מפריח בורך הראשונה פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס חלות דבש מניח שתי חלות זיתים לקוץ מניח שתי גרופייות.

(ד) הקונה שני אילנות בתוך של חברו הרי זה לא קנה קרקע רבי מאיר אומר קנה קרקע הגדילו לא ישפה העולה מן הגזע שלו ומן השורשים של בעל הבית ואם מתו אין לו קרקע קנה שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה העולה מן השורשים שלו ואם מתו יש לו קרקע.

(ה) המוכר את הראש בבהמה גסה לא מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה לא מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה אבל בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים מכר את הרגלים לא מכר את הראש מכר את הקנה מכר את הכבד מכר את הכבד לא מכר את הקנה.

(ו) ארבע מדות במוכרין מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות הלוקח יכל לחזור בו רעות ונמצאו יפות המוכר יכל לחזור בו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אין אחד מהם יכל לחזור בו שחממית ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחממית עצים של זיתים ונמצאו של שקמה של שקמה ונמצאו של זית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין שניהם יכלים לחזור בהם.

(ז) המוכר פירות לחברו משך ולא מדד קנה מדד ולא משך לא קנה אם היה פיקח שוכר את מקומן הלוקח פשתן מחברו הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם היה מחובר לקרקע תלש כל שהוא קנה.

(ח) המוכר יין ושמן לחברו והוקרו או שהוזלו עד שלא נתמלאת המידה למוכר משנתמלאת המידה ללוקח היה סרסור ביניהם ונשברה החבית נשברה לסרסור וחייב להטיף שלש טיפין הרכינה ומיצת הרי של מוכר החנווני חייב להטיף לו שלש טיפין רבי יהודה אומר ערב שבת עם חשיכה פטור.

(ט) השולח בנו אצל החנווני ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ושבר את הצלוחית ואיבד את האיסר החנווני חייב רבי יהודה פוטר שעל מנת כן שלחו ומודים חכמים לרבי יהודה בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד החנווני לתוכה החנווני פטור.

(י) הסיטון מקנח את מדותיו אחד לשלשים יום בעל הבית אחד לשנים עשר חודש רבן שמעון בן גמליאל אומר חילוף הדברים החנווני מקנח את מדותיו פעמיים בשבת וממחה את משקלותיו פעם אחת בשבת קנה מאזניים על כל משקל ומשקל.

(יא) אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך וחייב להכריע לו טפח היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק.

פירושים[עריכה]