משנה בבא בתרא ה
בבא בתרא פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק חמישי ("המוכר את הספינה") · >>
פרקי מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
המוכר את הספינה, מכר את התורן ואת הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגין אותה, אבל לא מכר לא את העבדים, ולא את המרצופין, ולא את האנתיקי.
ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה, הרי כולן מכורין.
מכר את הקרון, לא מכר את הפרדות.
מכר את הפרדות, לא מכר את הקרון.
מכר את הצמד, לא מכר את הבקר.
מכר את הבקר, לא מכר את הצמד.
רבי יהודה אומר, הדמים מודיעין.
כיצד? אמר לו מכור לי צמדך במאתים זוז, הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז.
וחכמים אומרים, אין הדמים ראיה.
משנה ב
המוכר את החמור, לא מכר כליו.
נחום המדי אומר, מכר כליו.
רבי יהודה אומר, פעמים מכורין ופעמים אינן מכורין.
כיצד? היה חמור לפניו וכליו עליו, ואמר לו: מכור לי חמורך זה, הרי כליו מכורין.
חמורך הוא, אין כליו מכורין.
משנה ג
המוכר [את החמור, מכר את הסייח.
מכר את הפרה, לא מכר את בנה.
מכר אשפה, מכר זבלה.
מכר בור, מכר מימיו.
מכר] כוורת, מכר דבורים.
מכר שובך, מכר יונים.
הלוקח פירות שובך מחבירו, מפריח בריכה ראשונה.
פירות כוורת, נוטל שלשה נחילין ומסרס.
חלות דבש, מניח שתי חלות.
זיתים לקוץ, מניח שתי גרופיות.
משנה ד
הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו, הרי זה לא קנה קרקע.
רבי מאיר אומר, קנה קרקע.
הגדילו, לא ישפה.
והעולה מן הגזע, שלו.
ומן השורשים, של בעל הקרקע.
ואם מתו, אין לו קרקע.
קנה שלשה, קנה קרקע.
הגדילו, ישפה.
והעולה מן הגזע ומן השורשין, שלו.
ואם מתו, יש לו קרקע.
משנה ה
המוכר ראש בהמה גסה, לא מכר את הרגלים.
מכר את הרגלים, לא מכר את הראש.
מכר את הקנה, לא מכר את הכבד.
מכר את הכבד, לא מכר את הקנה.
אבל בדקה, מכר את הראש, מכר את הרגלים.
מכר את הרגלים, לא מכר את הראש.
מכר את הקנה, מכר את הכבד.
מכר את הכבד, לא מכר את הקנה.
משנה ו
ארבע מידות במוכרין.
מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות, הלוקח יכול לחזור בו.
רעות ונמצאו יפות, מוכר יכול לחזור בו.
רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות, אין אחד מהם יכול לחזור בו.
שחמתית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחמתית, עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין, שניהם יכולין לחזור בהן.
משנה ז
המוכר פירות לחבירו, משך ולא מדד, קנה.
מדד ולא משך, לא קנה.
אם היה פקח, שוכר את מקומו.
הלוקח פשתן מחבירו, הרי זה לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום.
ואם היה במחובר לקרקע ותלש כל שהוא, קנה.
משנה ח
המוכר יין ושמן לחבירו והוקרו או שהוזלו, אם עד שלא נתמלאה המדה, למוכר.
משנתמלאה המדה, ללוקח.
ואם היה סרסור ביניהן, נשברה החבית, נשברה לסרסור.
וחייב להטיף לו שלוש טיפין.
הרכינה ומיצה, הרי הוא של מוכר.
והחנווני אינו חייב להטיף שלוש טיפין.
רבי יהודה אומר, ערב שבת עם חשיכה, פטור.
משנה ט
השולח את בנו אצל חנווני [ופונדיון בידו], ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר, שבר את הצלוחית ואיבד את האיסר, חנווני חייב.
רבי יהודה פוטר, שעל מנת כן שלחו.
ומודים חכמים לרבי יהודה בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד חנווני לתוכה, חנווני פטור.
משנה י
הסיטון מקנח מידותיו אחת לשלשים יום, ובעל הבית אחת לשנים עשר חודש.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, חילוף הדברים.
חנווני מקנח מדותיו פעמיים בשבת, וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת, ומקנח מאזנים על כל משקל ומשקל.
משנה יא
אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים? בלח.
אבל ביבש, אינו צריך.
וחייב להכריע לו טפח.
היה שוקל לו עין בעין, נותן לו גירומיו, אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש.
מקום שנהגו למוד בדקה, לא ימוד בגסה.
בגסה, לא ימוד בדקה.
למחוק, לא יגדוש.
לגדוש, לא ימחוק.
הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה,
- מָכַר אֶת הַתֹּרֶן וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הָעוֹגִין,
- וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ;
- אֲבָל לֹא מָכַר,
- לֹא אֶת הָעֲבָדִים,
- וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִין,
- וְלֹא אֶת הָאַנְתִּיקִי.
- וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ: הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ,
- הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין.
- מָכַר אֶת הַקָּרוֹן,
- לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת;
- מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת,
- לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן.
- מָכַר אֶת הַצֶּמֶד,
- לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר;
- מָכַר אֶת הַבָּקָר,
- לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַדָּמִים מוֹדִיעִין.
- כֵּיצַד?
- אָמַר לוֹ:
- מְכוֹר לִי צִמְדְּךָ בְּמָאתַיִם זוּז,
- הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין הַדָּמִים רְאָיָה:
הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר,
- לֹא מָכַר כֵּלָיו;
- נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר:
- מָכַר כֵּלָיו.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- פְּעָמִים מְכוּרִין, וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין.
- כֵּיצַד?
- הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו,
- וְאָמַר לוֹ: מְכוֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה,
- הֲרֵי כֵּלָיו מְכוּרִין;
- חֲמוֹרְךָ הוּא,
- אֵין כֵּלָיו מְכוּרִין:
הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר, מָכַר אֶת הַסְּיָח.
- מָכַר אֶת הַפָּרָה, לֹא מָכַר אֶת בְּנָהּ.
- מָכַר אַשְׁפָּה, מָכַר זִבְלָהּ.
- מָכַר בּוֹר, מָכַר מֵימָיו.
- מָכַר כַּוֶּרֶת, מָכַר דְּבוֹרִים.
- מָכַר שׁוֹבָךְ, מָכַר יוֹנִים.
- הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ מֵחֲבֵרוֹ,
- מַפְרִיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה.
- פֵּרוֹת כַּוֶּרֶת,
- נוֹטֵל שְׁלשָׁה נְחִילִין, וּמְסָרֵס.
- חַלּוֹת דְּבַשׁ,
- מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת.
- זֵיתִים לָקֹץ,
- מַנִּיחַ שְׁתֵּי גְּרוֹפִיּוֹת:
הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ,
- הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע;
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר,
- קָנָה קַרְקַע.
- הִגְדִּילוּ, לֹא יְשַׁפֶּה.
- וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע, שֶׁלּוֹ;
- וּמִן הַשָּׁרָשִׁים, שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע.
- וְאִם מֵתוּ, אֵין לוֹ קַרְקַע.
- קָנָה שְׁלֹשָׁה, קָנָה קַרְקַע.
- הִגְדִּילוּ, יְשַׁפֶּה.
- וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע וּמִן הַשָּׁרָשִׁין, שֶׁלּוֹ.
- וְאִם מֵתוּ, יֵשׁ לוֹ קַרְקַע:
הַמּוֹכֵר רֹאשׁ בְּהֵמָה גַּסָּה,
- לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם;
- מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם,
- לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ.
- מָכַר אֶת הַקָּנֶה,
- לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד;
- מָכַר אֶת הַכָּבֵד,
- לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה.
- אֲבָל בַּדַּקָּה,
- מָכַר אֶת הָרֹאשׁ,
- מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם;
- מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם,
- לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ.
- מָכַר אֶת הָרֹאשׁ,
- מָכַר אֶת הַקָּנֶה,
- מָכַר אֶת הַכָּבֵד;
- מָכַר אֶת הַכָּבֵד,
- לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה:
אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִין.
- מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת,
- הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ;
- רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת,
- מוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
- רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת,
- יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת,
- אֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.
- שְׁחֶמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה,
- לְבָנָה וְנִמְצֵאת שְׁחֶמְתִּית,
- עֵצִים שֶׁל זַיִת וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה,
- שֶׁל שִׁקְמָה וְנִמְצְאוּ שֶׁל זַיִת,
- יַיִן וְנִמְצָא חֹמֶץ,
- חֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן,
- שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחֲזֹר בָּהֶן:
הַמּוֹכֵר פֵּרוֹת לַחֲבֵרוֹ,
- מָשַׁךְ וְלֹא מָדַד, קָנָה;
- מָדַד וְלֹא מָשַׁךְ, לֹא קָנָה.
- אִם הָיָה פִּקֵּחַ,
- שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמוֹ.
- הַלּוֹקֵחַ פִּשְׁתָּן מֵחֲבֵרוֹ,
- הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה,
- עַד שֶׁיְּטַלְטְלֶנּוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם;
- וְאִם הָיָה בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא,
- קָנָה:
- הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה,
הַמּוֹכֵר יַיִן וְשֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ,
- וְהוּקְרוּ, אוֹ שֶׁהוּזְלוּ,
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַמּוֹכֵר;
- מִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה הַמִּדָּה, לַלּוֹקֵחַ.
- וְאִם הָיָה סַרְסוּר בֵּינֵיהֶן,
- נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית, נִשְׁבְּרָה לַסַּרְסוּר.
- וְחַיָּב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִפִּין.
- הִרְכִּינָהּ וּמִצָּה, הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹכֵר.
- וְהַחֶנְוָנִי אֵינוֹ חַיָּב לְהַטִּיף שָׁלֹשׁ טִפִּין.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה, פָּטוּר:
הַשּׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי, וּפֻנְדְּיוֹן בְּיָדוֹ,
- וּמָדַד לוֹ בְּאִסָּר שֶׁמֶן, וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִסָּר,
- שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִבֵּד אֶת הָאִסָּר,
- חֶנְוָנִי חַיָּב.
- רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר, שֶׁעַל מְנָת כֵּן שְׁלָחוֹ.
- וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה,
- בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק,
- וּמָדַד חֶנְוָנִי לְתוֹכָהּ,
- חֶנְוָנִי פָּטוּר:
הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם;
- וּבַעַל הַבַּיִת, אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- חִלּוּף הַדְּבָרִים.
- חֶנְוָנִי מְקַנֵּחַ מִדּוֹתָיו פַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת,
- וּמְמַחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת;
- וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל:
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּלַח; אֲבָל בְּיָבֵשׁ, אֵינוֹ צָרִיךְ.
- וְחַיָּב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח.
- הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן, נוֹתֵן לוֹ גֵּרוּמָיו,
- אֶחָד לַעֲשָׂרָה בְּלַח,
- וְאֶחָד לְעֶשְׂרִים בְּיָבֵשׁ.
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמֹד בַּדַּקָּה,
- לֹא יָמֹד בַּגַּסָּה;
- בַּגַּסָּה,
- לֹא יָמֹד בַּדַּקָּה.
- לִמְחֹק, לֹא יִגְדֹּשׁ;
- לִגְדֹּשׁ, לֹא יִמְחֹק:
נוסח הרמב"ם
(א) המוכר את הספינה -
- מכר את התורן, ואת הנס,
- ואת העוגין, ואת כל המנהיגין אותה.
- אבל לא מכר -
- לא את העבדים, ולא את המרצופין, ולא את האנתיקי.
- ובזמן שאמר לו: היא, וכל מה שבתוכה - הרי כולן מכורין.
- מכר את הקרון - לא מכר את הפרדות.
- מכר את הפרדות - לא מכר את הקרון.
- מכר את הצמד - לא מכר את הבקר.
- מכר את הבקר - לא מכר את הצמד.
- רבי יהודה אומר: הדמים מודיעים.
- כיצד?
- אמר לו: מכור לי צמדך - במאתיים זוז,
- הדבר ידוע - שאין הצמד במאתיים זוז.
- וחכמים אומרין: אין הדמים ראיה.
(ב) המוכר את החמור - לא מכר את כליו.
- נחום המדי אומר: מכר את כליו.
- רבי יהודה אומר: פעמים מכורים - ופעמים שאינן מכורים.
- כיצד?
- היה החמור לפניו - וכליו עליו,
- אמר לו: מכור את חמורך זו - כליו מכורים,
- חמורך ההיא - אין כליו מכורים.
(ג) המוכר את החמור - מכר את הסיח.
- מכר את הפרה - לא מכר את בנה.
- מכר אשפה - מכר את זבלה.
- מכר בור - מכר מימיו.
- מכר שובך - מכר יונים.
- מכר כוורת - מכר דבורים.
- הלוקח פירות שובך - מפריח בורך הראשונה.
- פירות כוורת - נוטל שלשה נחילין, ומסרס.
- חלות דבש - מניח שתי חלות.
- זיתים לקוץ - מניח שתי גרופייות.
(ד) הקונה שני אילנות - בתוך של חברו,
- הרי זה - לא קנה קרקע.
- רבי מאיר אומר: קנה קרקע.
- הגדילו - לא ישפה,
- העולה מן הגזע - שלו,
- ומן השורשים - של בעל הבית.
- ואם מתו - אין לו קרקע.
- קנה שלשה - קנה קרקע,
- הגדילו - ישפה,
- העולה מן השורשים - שלו,
- ואם מתו - יש לו קרקע.
(ה) המוכר את הראש בבהמה גסה - לא מכר את הרגלים.
- מכר את הרגלים - לא מכר את הראש.
- מכר את הקנה - לא מכר את הכבד.
- מכר את הכבד - לא מכר את הקנה.
- אבל בבהמה דקה -
- מכר את הראש - מכר את הרגלים.
- מכר את הרגלים - לא מכר את הראש.
- מכר את הקנה - מכר את הכבד.
- מכר את הכבד - לא מכר את הקנה.
(ו) ארבע מדות במוכרין.
- מכר לו חיטים, יפות ונמצאו רעות -
- הלוקח - יכול לחזור בו.
- רעות ונמצאו יפות -
- המוכר - יכול לחזור בו.
- רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות -
- אין אחד מהם - יכול לחזור בו.
- שחממית ונמצאת לבנה, לבנה ונמצאת שחממית,
- עצים של זיתים ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית,
- יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין -
- שניהם - יכולים לחזור בהם.
- מכר לו חיטים, יפות ונמצאו רעות -
(ז) המוכר פירות לחברו -
- משך ולא מדד - קנה,
- מדד ולא משך - לא קנה.
- אם היה פיקח - שוכר את מקומן.
- הלוקח פשתן מחברו -
- הרי זה לא קנה - עד שיטלטלנו ממקום למקום.
- ואם היה מחובר לקרקע -
- תלש כל שהוא - קנה.
(ח) המוכר יין ושמן לחברו, והוקרו או שהוזלו -
- עד שלא נתמלאת המידה - למוכר,
- משנתמלאת המידה - ללוקח.
- היה סרסור ביניהם -
- ונשברה החבית - נשברה לסרסור.
- וחייב להטיף שלש טיפין.
- הרכינה ומיצת - הרי של מוכר.
- החנווני - חייב להטיף לו שלש טיפין.
- רבי יהודה אומרף
- ערב שבת עם חשיכה - פטור.
- רבי יהודה אומרף
(ט) השולח בנו אצל החנווני,
- ומדד לו באיסר שמן, ונתן לו את האיסר,
- ושבר את הצלוחית, ואיבד את האיסר -
- החנווני - חייב.
- רבי יהודה - פוטר, שעל מנת כן שלחו.
- ומודים חכמים לרבי יהודה,
- בזמן שהצלוחית ביד התינוק,
- ומדד החנווני לתוכה - החנווני פטור.
(י) הסיטון, מקנח את מדותיו - אחד לשלשים יום.
- בעל הבית - אחד לשנים עשר חודש.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: חילוף הדברים.
- בעל הבית - אחד לשנים עשר חודש.
- החנווני מקנח את מדותיו - פעמיים בשבת,
- וממחה את משקלותיו - פעם אחת בשבת.
- קנה מאזניים - על כל משקל ומשקל.
- וממחה את משקלותיו - פעם אחת בשבת.
(יא) אמר רבן שמעון בן גמליאל:
- במה דברים אמורים - בלח,
- אבל ביבש - אינו צריך.
- וחייב להכריע לו - טפח.
- היה שוקל לו עין בעין -
- נותן לו גירומין - אחד לעשרה בלח, ואחד לעשרים ביבש.
- מקום שנהגו למוד בדקה - לא ימוד בגסה,
- בגסה - לא ימוד בדקה,
- למחוק - לא יגדוש,
- לגדוש - לא ימחוק.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה בבא בתרא, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב