משנה בבא בתרא ה יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ה · משנה יא | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אמר רבן שמעון בן גמליאל, במה דברים אמורים? בלח.

אבל ביבשנט, אינו צריך.

וחייב להכריע לו טפח.

היה שוקל לו עין בעין, נותן לו גירומיוסב, אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש.

מקום שנהגו למוד בדקה, לא ימוד בגסה.

בגסה, לא ימוד בדקהסו.

למחוק, לא יגדוש.

לגדוש, לא ימחוק.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בלח אבל ביבש אינו צריך וחייב להכריע לו טפח היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש מקום שנהגו למוד בדקה לא ימוד בגסה בגסה לא ימוד בדקה למחוק לא יגדוש לגדוש לא ימחוק.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אמר רשב"ג במה דברים אמורים כו': חייב להכריע לו טפח במקום שנהגו אבל במקום שלא נהגו ישקול עין בעין כלומר שיעמיד קנה המאזנים בשוה. וגירומיו התוספת שהוא מוסיף במכר ושיעורו עשירית ליטרא כשמוכר עשרה ליטרין מן הלח וחצי עשירית ליטרא כשימכור עשרים ליטרין מן היבש. וגסה מדה גדולה ודקה מדה קטנה. למחוק שימדוד ויסיר מה שעל שפת המדה ולגדוש שמוסיף על מלוי המדה. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

וחייב להכריע טפח - ממשקל ליטרא ואילך ס. אבל פחות מליטרא אין צריך הכרע טפח סא:

היה שוקל עין בעין - כגון במקום שלא נהגו להכריע ומעמיד קנה המאזנים בשוה:

נותן לו את גרומיו - הכרעותיו סג. לכל עשרה ליטרא מוסיף לו עשירית ליטרא, שהוא אחד למאה סד כשימכור בלח. וביבש מוסיף [חצי] עשירית ליטרא לכל עשרים ליטרא:

למוד בדקה - במדה קטנה:

לא ימוד בגסה - במדה גדולה. דהוי פסידא דלוקח, שאין נותן לו אלא הכרע אחד סה והיה צריך ליתן לו הכרעות רבות:

למחוק - להסיר מה שעולה על שפת המדה:

לא יגדוש - ואף על פי שמוסיף לו בדמים סז:

לא ימחוק - ואף על פי שפוחת לו מן הדמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

אמר רשב"ג וכו' אבל ביבש. כגון פירות כמון ופלפלין א"צ לקנח שלא נדבק בהן מאומה. הרשב"ם. ומדתנן אמר רשב"ג נראה דלא אתא לאפלוגי. וקשה שהרמב"ם כתב שאין הלכה כמותו. גם בחבורו פ"ח מהלכות גניבה לא העתיק בד"א וכו'. והטור כתב כן בשם הרמ"ה שאף לדבר יבש צריך לקנח המדות וכתב עליו הב"י שאינו מוצא לו טעם כיון דבדבר יבש אינו נדבק. מה יקנח. ע"כ. ומהר"ר ואלק כהן כתב שדבריו במדות שהם עמוקים ואבק נדבק בהן. ע"כ. וא"כ רשב"ג דפליג לא קאי אלא אמדות. דאי במשקלות אף ת"ק מודה ואין נראה כן מסדר המשנה. וצ"ע:

וחייב להכריע לו טפח. לשון הרשב"ם וחייב להכריע המאזנים מצד הבשר טפח. שיהא הבשר שוקל יותר מן הליטרא. ובגמרא מוקי לה במקום שנהגו להכריע. וה"ה לי' ליטרין ביחד להכריע טפח. כדאמרינן בברייתא בגמרא ונותן הכרע א' לכולן ע"כ. [ומ"ש הר"ב אבל פחות וכו' א"צ וכו'. כ"כ הרשב"ם דנ"ל כן משום דנפיש יותר מדאי הכרע טפח בדבר קל]:

נותן לו גירומיו. דאמר קרא (דברים כה) איפה שלמה וצדק. וצדק מיותר הוא למדרש אע"פ שאיפה שלמה מדדת צדק משלך ותן לו. גמרא:

גירומיו. פירש הר"ב הכרעותיו. וכן הגרמה דשחיטה נמי לשון הכרעה והטייה הוא שמכריע ומטה את הסכין חוץ למקום שחיטה. הרשב"ם:

אחד לעשרה בלח. לשון הר"ב שהוא אחד למאה. מדקתני אחד לעשרה בלח. ולא קתני א' מעשרה בלח דייקינן ליה בגמרא. הלכך חסורי מחסרא והכי קתני. אחד מעשרה לעשרה. וטורח היה לתנא להזכיר ב"פ עשרה וחיסר האחד ממתניתין דקתני אחד לעשרה בלח ואחד לעשרים ביבש. ונראה משום שהלח נדבק בכלי ואינו מטיף לו הכל. צריך להוסיף לו יותר מביבש. הרשב"ם:

בדקה לא ימוד בגסה. כתב הר"ב דהוי פסידא דלוקח שאין נותן לו אלא הכרע אחד והוסיף הרשב"ם ואפילו במקום שמוחקים נמי א"א למחוק כ"כ בצמצום:

לא ימוד בדקה. דמפסיד מוכר משום שאינו יכול למחוק כ"כ. (ובדקה) [צ"ל ובגסה] מוחק יותר. אי נמי משום שמודד לו בריוח. וכשמודד בגסה מכביד ומפסיד הקונה. הרשב"ם:

לא יגדוש. כתב הר"ב ואע"פ שמוסיף לו בדמים. ויליף לה בברייתא בגמרא מדכתיב איפה שלמה וצדק. ופירש הרשב"ם וצדק לאטפויי אתא מ"מ שאף זה יכול לבא לידי רמאות דאיכא דחזי במדידה ולא ידע לא בפחות ולא בתוספת ויאמרו כך המנהג. וירמה הלוקח את המוכר או המוכר את הלוקח:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(נט) (על המשנה) ביבש. כגון פירות כמון ופלפלין א"צ לקנח, שלא נדבק בהן מאומה. ועתוי"ט:

(ס) (על הברטנורא) וה"ה לעשרה ליטרין ביחד, כדאיתא בגמרא הכרע אחד לכולם. ומוקי לה במקום שנהגו להכריע:

(סא) (על הברטנורא) משום דנפיש יותר מדאי הכרע טפח בדבר קל. נ"ל. הרא"ש:

(סב) (על המשנה) נותן כו'. דאמר קרא איפה שלימה וצדק. וצדק מיותר הוא. למדרש אע"פ שאיפה שלימה מדדת, צדק משלך ותן, לו. גמרא:

(סג) (על הברטנורא) וכן הגרמה דשחיטה לשון הכרעה והטייה היא שמטה הסכין חוץ למקום שחיטה. הר"ש:

(סד) (על הברטנורא) מדלא קתני אחד מעשרה כו', דייקינן לה בגמרא דחסורי מחסרא והכי קתני, אחד מעשרה לעשרה כו'. ונראה מפני שהלח נדבק יותר ואינו מטיף לו הכל. צריך להוסיף לו יותר מביבש. הר"ש:

(סה) (על הברטנורא) ואפילו במקום שמוחקים, נמי א"א למחוק כ"כ בצמצום. הר"ש:

(סו) (על המשנה) בדקה. דמפסיד מוכר משום שאינו יכול למחוק כ"כ ובגסה מוחק יותר כו'. ר"ש:

(סז) (על הברטנורא) מדכתיב איפה כו' וצדק, לאטפויי אתא, מכל מקום, שאף זה יכול לבא לרמאות. דאיכא דחזי במדידה ולא ידע לא בפחות ולא בתוספות ויאמר כך המנהג. הר"ש:


פירושים נוספים

בבלי פח ב  רמב"ם הלכות גניבה ח יב  שולחן ערוך חושן משפט רלא יד בבלי צ ב  רמב"ם הלכות מכירה יד ו  שולחן ערוך חושן משפט רלא כה בבלי צא א  רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ה ט