ביאור:בבלי בבא בתרא דף צא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מהיפרכיא [1] להיפרכיא [2].

תנו רבנן: 'אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות [3].

אמרו עליו על רבי אלעזר בן עזריה שהיה משתכר ביין ושמן'; 'ביין'?

סבר לה כרבי יהודה [4];

'בשמן'?

באתריה דרבי אלעזר בן עזריה שכיח מישחא.

תנו רבנן: אין משתכרין פַּעֲמַיִם [5] בביצים [6].

אמר מרי בר מרי: פליגי בה רב ושמואל: חד אמר: על חד תרי [7], וחד אמר תגר לתגרא [8]

תנו רבנן: מתריעין [9] על פרקמטיא [10] ואפילו בשבת.

אמר רבי יוחנן: כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בארץ ישראל.

אמר רב יוסף: והוא דזל [11] וקם עשרה בשיתא [12].

תנו רבנן: אין יוצאין מארץ לחו"ל [13] אלא אם כן עמדו סאתים בסלע. אמר רבי שמעון: אימתי? - בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל בזמן שמוצא ליקח - אפילו עמדה סאה בסלע לא יצא; וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר: אלימלך מחלון וכליון - גדולי הדור היו, ופרנסי הדור היו; ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ, שנאמר (רות א יט) [ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם ויהי כבואנה בית לחם] ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי; מאי 'הזאת נעמי'?

אמר רבי יצחק: אמרו: חזיתם נעמי, שיצאת מארץ לחו"ל, מה עלתה לה?

ואמר רבי יצחק: אותו היום שבאת רות המואביה לארץ ישראל מתה אשתו של בעז [14], והיינו דאמרי אינשי: 'עד דלא שכיב שיכבא [15] - קיימא מנו בייתיה [16]'.

אמר רבה בר רב הונא אמר רב: אבצן [17] זה בעז;

מאי קא משמע לן [18]?

כי אידך דרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא אמר רב: מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו, שנאמר (שופטים יב ט) ויהי לו שלשים בנים ושלשים בנות שלח החוצה ושלשים בנות הביא לבניו מן החוץ וישפט את ישראל שבע שנים, ובכל אחת ואחת עשה שני משתאות: אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו [19], ובכולן לא זימן את מנוח; אמר: 'כודנא עקרה [20] - במאי פרעא לי' [21] [זו אימרה עממית, כנראה; ויש לפרש כאן, שאמר בעז: מנוח יצטרך לתת לי מתנות הרבה, ולי לא תהיה דרך להחזיר לו]!?

תאנא: וכולן מתו בחייו [22]; והיינו דאמרי אינשי: בחייך דילדת שיתין [23] שיתין למה ליך [24]? איכפל [25] ואוליד חד דמשיתין זריז [26].

[27].

<סי' מלך אברהם עשר שנים שנפטר נתנשא לבדו>

אמר רב חנן בר רבא אמר רב: אלימלך, ושלמון [28], ופלוני אלמוני [29], ואבי נעמי - כולן בני נחשון בן עמינדב הן [30].

מאי קא משמע לן?

שאפילו מי שיש לו זכות אבות [31] - אינה עומדת לו בשעה שיוצא מארץ לחוצה לארץ.

ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: אמיה דאברהם: 'אמתלאי בת כרנבו'; אמיה דהמן: 'אמתלאי בת עורבתי' [32]; וסימניך: טמא טמא טהור טהור [33]; אמיה דדוד [34]: 'נצבת בת עדאל' שמה;

אמיה דשמשון: 'צללפונית' [35].

ואחתיה 'נשיין' [36] [כנראה היתה מסורת שלשמשון היתה אחות].

למאי נפקא מינה?

לתשובת המינים [37].

ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: עשר שנים נחבש אברהם אבינו [38]: שלש בכותא ושבע בקרדו [39]

ורב דימי מנהרדעא מתני איפכא.

אמר רב חסדא: עיברא זעירא דכותא [40] זהו 'אור כשדים' [41].

ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם, עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה, ואמרו: "אוי לו לעולם שאבד


עמוד ב

מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברינטא [42] (דברי הימים א כט יא) [לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי-כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה] והמתנשא לכל לראש.

אמר רב חנן בר רבא אמר רב: אפילו ריש גרגותא [43]- משמיא מוקמי ליה [44] [עיין מהרש"א].

אמר רב חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: חס ושלום שאפילו מצאו סובין לא יצאו, ואלא מפני מה נענשו? - שהיה להן לבקש רחמים על דורם ולא בקשו, שנאמר (ישעיהו נז יג) בזעקך יצילוך קבוציך [ואת כלם ישא רוח יקח הבל והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי] [45].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר, אבל מעות ביוקר [46] - אפילו עמדו ארבע סאין בסלע יוצאין [47],

<סימן סלע פועל חרובא טליא אמרין> דאמר רבי יוחנן: נהירנא [48] כד הוו קיימין ארבע סאין בסלע והוו נפישי נפיחי כפן [נפוחים מרעב] בטבריא מדלית איסר [49].

ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד לא הוו מיתגרין פועליא למדנח קרתא [לצד המזרחי של העיר] מריח פיתא מייתין [50].

ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוה בצע ינוקא חרובא והוה נגיד חוטא דדובשא [ירד חוט של דבש, זרם של דבש] על תרין דרעוהי [על שתי זרועותיו משום שאפילו החרוב היה כל כך עשיר].

ואמר רבי אלעזר: נהירנא כד הוה נטיל עורבא בשרא ונגיד חוטא דמשחא מריש שורא ועד לארעא [ונזל מהבשר נחל של שומן מראש הקיר לארץ].

ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו מטיילין [51] טליא וטלייתא [52] בשוקא כבר שית עשרה וכבר שב עשרה, ולא הוו חטאן.

ואמר רבי יוחנן: נהירנא כד הוו אמרין בי מדרשא: דמודי להון - נפיל בידיהון; דמתרחיץ עליהון - דיליה דילהון [53].

כתיב 'מחלון' ו'כליון' [54], וכתיב 'יואש' ו'שרף' [55]!?

רב ושמואל: חד אמר מחלון וכליון שמן, ולמה נקרא שמן יואש ושרף? יואש - שנתיאשו מן הגאולה; שרף - שנתחייבו שריפה למקום; וחד אמר: יואש ושרף שמן, ולמה נקרא שמן מחלון וכליון? מחלון - שעשו גופן חולין (חו"ל - ארץ טמאה היא), וכליון - שנתחייבו כליה למקום (על שיצאו מא"י).

תניא כמאן דאמר מחלון וכליון שמן, דתניא: מאי דכתיב (דברי הימים א ד כב): 'ויוקים ואנשי כוזיבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים' (בני יהודה קא חשיב ואזיל בדברי הימים, ואיכא למימר: דכל הני דקחשיב - משבט יהודה היו, מצד האם או מצד האב)?

'ויוקים' - זה יהושע [56], שהקים שבועה לאנשי גבעון;

'ואנשי כוזיבא' - אלו אנשי גבעון שכזבו ביהושע [57];

'ויואש ושרף' - אלו מחלון וכליון [58]; ולמה נקרא שמן 'יואש' ו'שרף'? – 'יואש': שנתיאשו מן הגאולה [59]; 'שרף': שנתחייבו שריפה למקום;

'אשר בעלו למואב' - שנשאו נשים מואביות;

'וישבי לחם' - זו רות המואביה [60] ששבה ונדבקה בבית לחם יהודה;

'והדברים עתיקים' - דברים הללו [61] - עתיק יומיא אמרן [62] [דכתיב (תהלים פט כא) מצאתי דוד עבדי [בשמן קדשי משחתיו]; וכתיב (בראשית יט טו) [וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת] שתי בנותיך הנמצאות [פן תספה בעון העיר]]:

(דברי הימים א ד כג) 'המה היוצרים ויושבי נטעים וגדרה עם המלך במלאכתו ישבו שם';

'המה היוצרים' - אלו בני יונדב בן רכב שנצרו שבועת אביהם [63];

'יושבי נטעים' - זה שלמה, שדומה לנטיעה במלכותו [64]

'וגדרה' - זו סנהדרין, שגדרו פרצותיהן של ישראל [65];

'עם המלך במלאכתו ישבו שם' - זו רות המואביה, שראתה במלכות שלמה בן בנו של בן בנה [66], שנאמר (מלכים א ב יט) [ותבא בת שבע אל המלך שלמה לדבר לו על אדניהו ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על כסאו] וישם כסא לאם המלך [ותשב לימינו]; ואמר רבי אלעזר: לאמה של מלכות [67].

תנו רבנן: (ויקרא כה כב) [וזרעתם את השנה השמינת] ואכלתם מן התבואה ישן [עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן] - בלא סלמנטון [68];

מאי 'בלא סלמנטון'?

רב נחמן אמר: בלא רצינתא [69], ורב ששת אמר: בלא שדיפא [70].

תניא כותיה דרב ששת, תניא כותיה דרב נחמן:

תניא כותיה דרב נחמן: 'ואכלתם... ישן'; יכול יהו ישראל מצפין לחדש מפני ישן שכלה [71]? תלמוד לומר [שם]: 'עד בא תבואתה': עד שתבא תבואה מאליה [72].

תניא כותיה דרב ששת: 'ואכלתם מן התבואה ישן'; יכול יהו ישראל מצפין לחדש מפני ישן שרע [73]? תלמוד לומר: 'עד בא תבואתה' עד שתבא תבואה מאליה.

תנו רבנן: (ויקרא כו י) ואכלתם ישן נושן [וישן מפני חדש תוציאו]; מלמד שכל המיושן מחבירו הוי יפה מחבירו [74]; ואין לי אלא דברים שדרכן ליישנן [75], דברים שאין דרכן ליישנן [76] - מנין? תלמוד לומר: 'ישן נושן' - מכל מקום [77];

'וישן מפני חדש תוציאו' - מלמד שהיו אוצרות מלאין ישן, וגרנות מלאין חדש, והיו ישראל אומרים: היאך נוציא זה מפני זה? [78]!

אמר רב פפא: כל מילי עתיקא [79] מעליא, לבר מתמרי ושיכרא והרסנא [80].

הדרן עלך המוכר את הספינה


בבא בתרא פרק ששי המוכר פירות

הערות[עריכה]

  1. ^ אחרונה של א"י
  2. ^ ראשונה של סוריא דכיון דסמוכים כל כך מותרין
  3. ^ אין משתכרין לקנות יין ושמן וסלתות מבעל הבית למכור בשוק, אלא בעל הבית עצמו ימכור לצריכין, כמו שימכור לחנוני; ומיהו לקנות חטין ולעשות פת – מותר: דכיון דאיכא טירחא – שרי; אבל למכור הדבר בעין, כמו שקונה אותה מבעל הבית – אסור, דהא בעל הבית נמי מצי מזבין ליה בלא טורח
  4. ^ בן בתירא: הלואי שיוקיר ולא יקנו ממנו
  5. ^ לקמיה מפרש
  6. ^ נראה לי משום דביצים אין בהם חיי נפש כל כך, וגם טורח מרובה וריוח מועט הוא לעני המחזר בעיירות לקנות ביצים, ולכך התירו לו להשתכר יותר משתות
  7. ^ מה שלקח בדינר לא ימכור בשני דינרים
  8. ^ אלא תגר ראשון ימכור לצריכין, אבל לא לתגר אחר, דיש כאן ריוח שתי פעמים: לתגר ראשון ולתגר שני, ומוקירן יותר מדאי; אבל בשאר דברים – מותר, שאם יוקיר זה - ימצא אחרים שימכרו בזול
  9. ^ בתפלה
  10. ^ שהוזלה: הבגדים טובים שהוזלו, דאין כאן הפסד לעניים אם יוקירו
  11. ^ כל כך
  12. ^ דקים עשרה בגדים בדמי שיתא: שהוזלו קרוב למחצה
  13. ^ שמפקיע עצמו מן המצות
  14. ^ ולאשמועינן אתא שהקב"ה מקדים רפואה למכה, ויש לו לאדם לבטוח בהקב"ה
  15. ^ קודם שימות המת
  16. ^ עומד ומזומן כבר הממונה על ביתו ועומד במקומו
  17. ^ מן השופטים הוא בספר שופטים [יב,ח]
  18. ^ מה ריוח יש בדבר, ומה אנו למידין שום מצוה מכאן
  19. ^ מאה ועשרים משתאות לששים בנים ובנות: לכל אחד שתי סעודות סעודת אירוסין, שהיא מצוה, כדאיתא בפסחים (דף מט.), וסעודת נשואין: כל שבעת ימי המשתה קרי סעודה אחת; יש לשונות אחרים ואין בהן ממש
  20. ^ פרדה עקרה
  21. ^ אין לו בנים שיזמין לו לסעודתן
  22. ^ ולא גרס 'תנא'; ומסקנא דמלתא דרבה בר רב הונא היא; והכי הוה קים להו
  23. ^ שסופן למות
  24. ^ מה בצע בלידתן
  25. ^ ונסיב אשה אחרת
  26. ^ והיינו עובד, שהוליד בועז מרות, ויצא ממנו דוד מלך ישראל; ואיכא דפתרי ליה בשמשון דזריז משיתין דאבצן; ולא נהירא כלל
  27. ^ כדרבה בר רב הונא כו'. דקאמר שכל בניו [של אבצן] מתו בחייו; ומדקאמר 'אבצן זה בועז', וכתב בבועז שנשא רות, ואף על פי שהיו לו עדיין בנים הרבה - אשמעינן (יבמות סב:): שאם נשא אדם אשה בבחרותו - ישא אשה בזקנותו, כמו שעשה אבצן, דהיינו בועז, לפי שהיה ירא שמא ימותו בניו מאשתו ראשונה בחייו ולא יהיה לו זכר, וכתיב 'בבקר זרע [את] זרעך ולערב אל תנח ידך' (קהלת יא); דמהכא נמי דרשינן ליה, וכדמפרש קרא טעמא: 'כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה וגו'; אבל אי לא אמר לן 'אבצן זה בועז', הוה אמרינן אבצן לא נשא אשה אחרת, ובועז נמי מעולם לא היו לו אשה ובנים עד שלקח רות
  28. ^ אבי בועז כדכתיב ושלמון הוליד את בועז
  29. ^ משמע ליה שם הגואל, כדכתיב: 'סורה שבה פה פלוני אלמוני'
  30. ^ כדכתיב: ונחשון הוליד את שלמון, ושלמון הוליד וגו'
  31. ^ אלימלך בן נחשון שהיה נשיא וחסיד
  32. ^ לפי שאמותן של יצחק ויעקב הוזכרו - צריכין אנו לידע שם אם אברהם ואגב גררא נקט אימיה דהמן לפי ששמותיהן שוין
  33. ^ 'כרים' – מצאן; טהורין הן, ואברהם טהור; עורב - טמא הוא, והמן נמי טמא היה
  34. ^ לפי שכל אמהות של מלכים כתובות בנביאים - הוצרך לפרש גם אם דוד
  35. ^ משום דאיירי בה קרא טובא, וכתיב נמי 'לאביו ולאמו לא הגיד' הוצרך לפרש
  36. ^ כך שמה; ואגב גררא דאימיה נסבה
  37. ^ שכל הדברים האלו שואלין המינים: מה טעם אין אנו יודעין שמותן; ששואלין לנו יותר באלו מנשים אחרות כדפשרישית טעמא, ואנו משיבין להן שמסרו לנו הנביאים בעל פה
  38. ^ שחבשו נמרוד; ובאגדה ראיתי דתרח אביו חבשו בשביל שהיה מאבד צלמיו
  39. ^ 'כותא' ו'קרדו' מקומות הן; וכל זה להודיע חיבתו של אברהם אבינו
  40. ^ כך שמו
  41. ^ שהושלך שם אברהם אבינו, והרואה צריך לברך "ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה", כדתנן ב'הרואה' (ברכות דף נד.)
  42. ^ המוליך את הספינה
  43. ^ שר הממונה על הבורות: מי ידלה ממנו היום להשקות שדותיו, ומי למחר, ושררה קטנה היא
  44. ^ ומדכתיב 'לך ה' הממלכה והמתנשא' יליף לה, כלומר: על ידך המתנשא לכל דבר - אפילו לגרגותא - לראש הוא על פיך
  45. ^ על ידי שתזעק לקבץ הנדחים - תנצל
  46. ^ שהפרקמטיא זלה מאד
  47. ^ יוצאין כדמפרש טעמא לקמיה
  48. ^ זכורני
  49. ^ לקנות בו לחם
  50. ^ שרוח מערבית מנשבת ומביאה ריח הפת שהוא טוב מאד למזרח העיר, ומייתין מתוך ריח טוב מרובה; כן נראה בעיני, ויש מפרש: מתוך תאות רעבון
  51. ^ משחקין
  52. ^ נער ונערה
  53. ^ דומני שהיתה לרשב"ם גירסא שונה: דמודי להן דמתרחיץ [עלי]להון נפיל בידיהון, וזה פירושו: דמודי להון לעובדי כוכבים מתרצה להן במה שאומרים נפיל בידיהון; אלא כל דבריהן יסתור; 'דמתרחיץ' = בוטח: שעל ידי שמתגלה להן - לוקחין כל מה שיודעין משלו, כדכתיב בחזקיה: 'ויראם את [כל] בית נכאתו וגו' (מ"ב כ)
  54. ^ רות א ב: ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם
  55. ^ בדברי הימים [א ד,כב: ויוקים ואנשי כזבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם והדברים עתיקים]
  56. ^ ושמא אמו מיהודה, כדכתיב נמי: איש יהודי אמו מיהודה (מגילה דף יב:)
  57. ^ הכי קאמר: מי שהקים שבועה לאנשי כוזיבא, דהיינו יהושע; אבל אנשי כוזיבא לא משבט יהודה הם, שהרי כנענים היו, שכיזבו ביהושע
  58. ^ שהיו משבט יהודה, בני אלימלך בן נחשון
  59. ^ שיגאלם הקב"ה מן הרעב, כדכתיב: כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם סבורים היו שלא יפקדם
  60. ^ שנקראת על שבט יהודה, כלומר: בנים שיצאו ממנה
  61. ^ שיצאו מחלון וכליון לחו"ל, וע"י כך באה רות ונשאת לבועז ונולדו מלכי בית דוד
  62. ^ מאתו יצאו כבושים
  63. ^ שלא לשתות יין ולא לבנות בתים, כדכתיב (בירמיהו לה)
  64. ^ הלוך וגדול, כדכתיב 'על כסא ה' למלך'
  65. ^ לעשות סייג לתורה
  66. ^ כלומר שלמה בן דוד שהוא בנו של ישי שהוא בן עובד בנה
  67. ^ שיצאו ממנה כל המלכים
  68. ^ דסלמנטון אין מניח ליישן התבואה אלא מרקיבה
  69. ^ תולעת המרקיב את התבואה
  70. ^ מתחממת התבואה, ואין יכולה להתיישן
  71. ^ היינו על ידי רצינתא, שמרקיבה ומכלה אותה; דהכי קאמר קרא: 'ואכלתם מן התבואה ישן עד קרוב לימות הקציר, ולא עד בכלל
  72. ^ שתתבשל התבואה יפה, ולא יהו צריכין להקדים קציר ולעשות קליות
  73. ^ היינו 'שדיפה'; אבל שלם הוא הגרעין, אלא שמתחמם
  74. ^ דמשמע: הישן יאכלו, ויניחו החדש להתיישן
  75. ^ חטה ויין
  76. ^ כגון מיני פירות שמרקיבין
  77. ^ שנה הכתוב להודיע שבח ארץ ישראל: שאפילו אותן שאין דרכן ליישנן - יתיישנו ויתקיימו
  78. ^ דהכי משמע 'וישן מפני חדש תוציאו': בעל כורחכם, שלא יהיה לכם מקום להצניע החדש, ואע"פ שהישן טפי מעלי - יוציאוהו מפני החדש, שהחדש ראוי להתיישן טפי מן הישן, שכבר נתיישן
  79. ^ ישן
  80. ^ דגים קטנים