ביאור:בבלי בבא בתרא דף סו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואינה [1] מקבלת טומאה במקומה [2]; והרודה ממנה בשבת [3] - חייב חטאת [4]; [5] וחכמים אומרים: אינה כקרקע [6], ואין כותבין עליה פרוזבול, ומקבלת טומאה במקומה, והרודה ממנה בשבת פטור.

[7] התם - כדאמר רבי אלעזר טעמא, דאמר רבי אלעזר: מאי טעמא דרבי אליעזר [8]? דכתיב: (שמואל א יד כז) [ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו] ויטבול אותה ביערת הדבש [וישב ידו אל פיו ותראנה עיניו] [9]; מה יער, התולש ממנו בשבת חייב חטאת - אף דבש: הרודה ממנו בשבת חייב חטאת. [10]

אלא רבי אליעזר דדף, דתנן: דף של נחתומין [11] שקבעו בכותל [12]: רבי אליעזר מטהר [13], וחכמים מטמאין [14].

מני [15]: אי רבי אליעזר - אפילו חקקו ולבסוף קבעו [16]! אי רבנן - אפילו קבעו ולבסוף חקקו נמי [17]!?

לעולם רבי אליעזר היא [18], [19] ושאני פשוטי כלי עץ [20], דטומאה דרבנן [21].

[22] מכלל דשאיבה דאורייתא [23]?


עמוד ב

והא קיימא לן דרבנן [24]!? ועוד [25]: האמר רבי יוסי בן רבי חנינא: בדף של מתכת מחלוקת [26]!?

[27] לעולם רבנן [28] היא, [29] ושאני שאיבה – דרבנן [30].

אי הכי [31] - [32] אפילו חקקו ולבסוף קבעו נמי [33]!?

שאני התם, דאיכא תורת כלי עליו בתלוש [34].

בעי רב יוסף: מי גשמים [35] שחשב עליהם להדיח את האיצטרובלין - מהו לזרעים [36] [עיין תוספות ד"ה בעי רב יוסף]?

אליבא דרבי אליעזר, דאמר 'כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע' - לא תיבעי לך [37]; כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי: אינו כקרקע [38]; מאי [39]?

תיקו [40].

שלח ליה רב נחמיה בריה דרב יוסף לרבה בריה דרב הונא זוטי לנהרדעא: כי אתיא הך איתתא לקמך

הערות[עריכה]

  1. ^ זו הכוורת
  2. ^ דכיון דמחוברת היא לקרקע - יצאה מתורת כלי; וגם הדבש שבתוכה אינו מקבל טומאה, דבטל לגבי כוורת; ודוקא במקומה, אבל אם נטלה משם אז מקבל הדבש טומאה, כמאן דאמר בפרק 'המוכר את הספינה' דלא בעי מחשבה, דאיכא מאן דמצריך מחשבה. והלכך אצטריך הכא גבי טומאה למיתני 'במקומה', והוא הדין לכל הנך מילי
  3. ^ כשהיא במקומה, דהיינו מקום גידולו של דבש
  4. ^ כתולש מן הקרקע; אלמא לרבי אליעזר 'חקקו ולבסוף קבעו' - כקרקע משוי ליה, וברייתא דלעיל [דצינור] - דלא כרבי אליעזר היא!
  5. ^ ומיהו - הנך רבנן היא:
  6. ^ משום דחיבור בקרקע לא בטיל תורת כלי מינה, ומקבלת טומאה במקומה; וגם הדבש דלא בעי מחשבה, כדתניא לקמן ב'המוכר את הספינה'
  7. ^ הכי גרסינן:
  8. ^ דחשיב לכוורת דבורים כמחובר
  9. ^ ביהונתן כתיב, ובדבש במקום גידולו מיירי, וקרי ליה 'יער', והלכך חשיב ליה מחובר; ואפילו אין הכוורת מחוברת ממש בקרקע
  10. ^ אבל גבי צינור שחקקו ולבסוף קבעו - מודי רבי אליעזר דחשיב כלי ופסיל מקוה, כדקתני ברייתא; ואכתי לא ידעינן הי ניהו רבי אליעזר דלית ליה הך ברייתא!?
  11. ^ נסר רחב לערוך עליו וללוש את הפת
  12. ^ ולי נראה הוא דף שקבוע בכותל ליתן עליו את הפת למכור: כעין שעושין פלטרין שלנו בכותל בתיהן מבחוץ; ולקמן מוקי בדף של מתכת; דפשוטיהן טמאין
  13. ^ דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע
  14. ^ דלא בטיל לגבי קרקע; ותיקון הדף: שמחליקין אותו; לכך הוא במקום חקיקת הצינור: דתיקון משוי לה 'גמר כלי' לקבל טומאה
  15. ^ ומדלא קמפליג בין תקנו ולבסוף קבעו ובין קבעו ולבסוף תקנו - אלמא לרבי אליעזר הכל טהור: לא שנא חקקו ולבסוף קבעו, לא שנא קבעו ולבסוף חקקו; ולרבנן - הכל טמא; אלמא ההיא ברייתא דצינור דלעיל, דקמפליג בין קבעו ולבסוף חקקו ובין חקקו ולבסוף קבעו - לא רבנן ולא רבי אליעזר
  16. ^ היה לו להכשיר
  17. ^ יפסול את המקוה
  18. ^ לעולם רבי אליעזר סבירא ליה כברייתא דצינור שחקקו ולבסוף קבעו אכתי כלי הוא, ולא בטיל לגבי קרקע, ופסיל את המקוה
  19. ^ והכא, גבי דף, היינו טעמא דרבי אליעזר דמטהר ליה אפילו בתקנו ולבסוף קבעו:
  20. ^ כגון האי דף דאפילו קודם שקבעו אין לו טומאה אלא מדרבנן
  21. ^ והלכך: בקבעו - מיקל רבי אליעזר; אבל לעיל גבי צינור, שמים שאובים פוסלין את המקוה מן התורה, כדתניא בתורת כהנים: 'יכול מילא מים על כתפו ועשה מקוה בתחלה יהא טהור? תלמוד לומר: 'מעין': מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים' התם מודי רבי אליעזר דפסיל מקוה, דמשום קביעותו בקרקע לא בטיל מניה תורת כלי דמעיקרא; ומיהו לא אשכחן טומאה לפשוטי כלי עץ אפילו מדרבנן חוץ מאותן הראוין למדרס, וכדתנן במסכת נדה (דף מט.): 'כל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת' ובמסקנא נמי מוקמינן לה בדף של מתכת
  22. ^ ומתמה גמרא:
  23. ^ דמדקא משני הכי, שמעינן דברייתא דלעיל בפסול שאיבה - דאורייתא מיירי
  24. ^ והלא מדרבנן הוא, כדאמרינן במסכת יבמות (דף פב:): שאם היה מקוה ארבעים סאה, ונתן סאה שאובין ונטל סאה כשר - עד כמה? רבי יוחנן אמר: 'עד רובו'; והיינו טעמא: דמדאורייתא הוא דבעינן מקוה ממים מכונסין לכתחלה בלא שאיבה, דאיתקש למעין, כדפרישית לעיל, ואפילו נפלו בתר הכי שאובין - בטלו ברובא; אי נמי קמא קמא בטיל; ולעיל נמי גבי צינור: המקוה היה עשוי כבר כהוגן, ואחר כך קבעו שם צינור, כדקתני 'פוסל את המקוה' - מכלל דהיה שם מקוה מעיקרא; הלכך פסולא מדרבנן הוא
  25. ^ אפילו אם תמצא לומר דאחמירו ביה רבנן כשל תורה, הכא - גבי דף - נמי בדאורייתא מיירי
  26. ^ משום דפשוטי כלי עץ לית להו טומאה כלל, הלכך אוקמה בדף של מתכת: דבדף של מתכת מיירי, דטומאתו מן התורה; דבשלמא עץ אתקש לשק, [דכתיב] 'כלי עץ או בגד או עור או שק' (ויקרא יא לב): מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ כו'; אבל כלי מתכת - בפרשת מדין הוא דכתיב (במדבר לא כב) 'אך את הזהב וגו' ולא אתקש לשק; ואכתי דלא כרבי אליעזר היא ההיא דצינור, דרבי אליעזר לא קמפליג מידי בין חקקו מעיקרא לחקקו ולבסוף קבעו
  27. ^ אלא
  28. ^ דדף
  29. ^ ודקשיא לך גבי צינור: אפילו קבעו ולבסוף חקקו נמי יפסול למקוה לרבנן דמטמאי ליה גבי דף, וחשיבי ליה כלי בכל ענינים, אפילו בקבעו ולבסוף חקקו? -
  30. ^ כדפרישית לעיל; הלכך: גבי צינור - הוא דמקילי רבנן, ואמרי אינו פוסל בקבעו ולבסוף חקקו; אבל לגבי דף, דטומאתו מן התורה - לעולם טמא, אפילו בקבעו ולבסוף תקנו, דסבירא להו לרבנן דכל המחובר לקרקע אינו כקרקע
  31. ^ דלרבנן הכל שוה: בין קבעו ואחר כך חקקו, בין חקקו ואחר כך קבעו - לא בטיל לגבי קרקע, וחשיב כלי גמור
  32. ^ וגבי שאיבה הוא דאקילו לבטלו אגב קרקע
  33. ^ נמי לא יפסול מקוה, ולבטיל אגב קרקע
  34. ^ וכל כך לא רצו להקל דאין לך שאיבה גדולה מזו, הואיל והוה שם כלי עליה קודם שהוקבע בקרקע; ואי לא חשבת ליה 'כלי' - בטלה גזירתם לגמרי
  35. ^ שהיו יורדין
  36. ^ מהו שאותן גשמים יכשירו זרעים אם נפלו עליהן לקבל טומאה? דתנן (מכשירין פ"א מ"א): 'כל משקה שתחלתו לרצון אף על פי שאין סופו לרצון' – מכשיר; והכא נמי: כיון דניחא ליה בירידתן לצורך איצטרוביל, אף על גב דלא ניחא ליה בירידתן על הפירות - הוי הכשר, ובלבד שיהא איצטרוביל חשוב כתלוש, דלא מהני מחשבתו ולא קרינא ביה 'וכי יתן' אלא היכא דמחשב שירדו על דבר תלוש, כדאמרינן בפרק קמא ד'שחיטת חולין' (דף טז.): 'תלוש ולבסוף חיברו לענין הכשר זרעים – מחלוקת [בגירסתנו: 'תנאי היא’], דתנן: הכופה קערה על גבי הכותל כו' ופרכינן רישא לסיפא, ודייקינן מינה דכותל בנין חשוב תלוש, ואם חישב שיודח - הרי זה בכי יותן, אבל בכותל מערה שהוא מחובר מעיקרו - לא מהניא מחשבתו להכשיר זרעים; ובתורת כהנים יליף מקראי דבעינן מחשבה לצורך דבר התלוש; והאי איצטרוביל נמי 'תלוש ולבסוף חיברו' הוא, ואליבא דרבנן דלעיל דפליגי במכתשת קבועה קמיבעיא ליה, כדמפרש ואזיל: אי סבירא להו דתלוש ולבסוף חיברו לענין הכשר זרעים הוי תלוש או לא
  37. ^ דודאי חשיב מחובר, ולא מיבעיא איצטרוביל, דדמי לקרקע טפי ממכתשת קבועה: דודאי חשיב מחובר, אלא אפילו מכתשת קבועה, דחשבו לה רבנן תלוש - פליג איהו ואמר 'כל המחובר כו', והא ליכא למימר דטעמיה התם משום דבעין יפה מוכר, דהא כללא קאמר; ועוד דשמעינן ליה גבי דף דמטהר אפילו ב'תקנו ולבסוף קבעו'
  38. ^ ואליבא דרבנן דדף נמי לא קמיבעיא ליה, דודאי 'תלוש ולבסוף חיברו' הוי 'תלוש', כדקא חשיבי ליה תלוש גבי טומאה אפילו ב'קבעו ולבסוף תקנו', והוא הדין להכשיר; כי תיבעי לך אליבא דהנהו רבנן דלעיל דפליגי עליה דרבי אליעזר במכתשת קבועה
  39. ^ מי אמרינן היינו טעמייהו: דסבירא להו דכל 'תלוש ולבסוף חיברו' - חשיב 'תלוש', והלכך לא מכר את הקבועה, והוא הדין לגבי הכשר טומאה; וכיון דטעמייהו משום דחשיבי ליה 'תלוש' - לא מבעיא היכא דחשיב להדיח מכתשת קבועה דמכשירין, אלא אפילו חשיב להדיח בהן איצטרוביל - מכשיר את הזרעים, דעל כרחך טעמייהו גבי אצטרוביל דאמרי 'מָכור' - לא משום דחשיב מחובר, דהא גבי מכר מכתשת חשבי ליה לתלוש ולבסוף חיברו כתלוש - ואצטרוביל נמי תלוש ולבסוף חיברו הוא, דקודם שיקבענו בקרקע הוי בנוי ועומד! ואלא היינו טעמייהו: משום דעיקר עשייתו לקביעות בקרקע טפי ממכתשת, חשיב כ'בית' לענין מכירת בית, דומיא דכותלי הבית: דחשיבי תלוש לענין הכשר זרעים, ולגבי מכר הרי הן בכלל 'בית' וחשיבי כקרקע? או דלמא טעמייהו גבי מכתשת משום דבעין רעה מוכר, אבל לגבי הכשר - כקרקע משוו ליה, וכרבי אליעזר סבירא להו
  40. ^ האי דנקט 'להדיח בהן את האצטרוביל' ולא נקט 'מכתשת' - אורחא דמילתא נקט: שהיו רגילין להדיחו; אי נמי רבותא הוא דנקט, כדפרישית: דאף על גב דאמרי רבנן 'מכר את האצטרוביל' - איכא למימר דחשבי ליה תלוש לענין הכשר זרעים, כדפרישית