ביאור:בבלי בבא בתרא דף קמ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שקלי להו בנות לכולהו [1]?

אלא אמר רבא: מוציאין להן מזונות לבנות עד שיבגרו, והשאר לבנים [2].

פשיטא [3] מרובין ונתמעטו [4] - כבר זכו בהן יורשין [5]; מועטין ונתרבו [6] מאי? ברשות יורשין קיימי, הלכך ברשות יורשין שבוח [7]? או דלמא סלוקי מסלקי יורשין מהכא?

תא שמע דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: יתומין שקדמו [8] ומכרו [9] בנכסים מועטין - מה שמכרו מכרו [10].

יתיב רבי ירמיה קמיה דרבי אבהו, וקא בעי מיניה: [11] אלמנתו מהו שתמעט בנכסים? מי אמרינן כיון דאית לה מזוני ממעטא [12]? או דלמא כיון דאילו מנסבא [13] לית לה [14], השתא נמי לית לה [15]?

[16]

- אם תמצא לומר כיון דאילו מנסבא לית לה השתא נמי לית לה - בת אשתו [17] מהו שתמעט בנכסים? מי אמרינן כיון דכי מנסבא נמי אית לה [18], וממעטא [19]? או דלמא כיון דאילו מתה לית לה ולא ממעטא [20]? ואם תמצא לומר כיון דאילו מתה לית לה ולא ממעטא – בעל חוב [## שלא הגיע זמן פרעונו, כי אם הגיע זמן הפרעון ויש שיעבוד נכסים – פשוט שממעט; או אפילו שהגיע זמן הפרעון, אבל אין לו אחריות נכסים?] מהו שימעט בנכסים? מי אמרינן כיון דכי מיית נמי אית ליה – ממעט? או דלמא כיון דמחסרי גוביינא לא ממעט?

ואיכא דבעי לה לאידך גיסא: בעל חוב מהו שימעט בנכסים [21]?


עמוד ב

בת אשתו מהו שתמעט בנכסים [22]? אלמנתו מהו שתמעט בנכסים?

אלמנתו ובת - אי זה מהן קודמת [23]?

אמר ליה [רבי אבהו לרבי ירמיה]: זיל האידנא ותא למחר [ולא ענה לו באותו מעמד על אף אחת מהשאלות].

כי אתא - אמר ליה: פשוט מיהת חדא [24]: דאמר רבי אבא אמר רבי אסי: עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסים מועטין: מה בת אצל אחין - הבת ניזונת והאחין ישאלו על הפתחים, אף אלמנה אצל הבת: אלמנה ניזונת והבת תשאל על הפתחים [רבנו גרשום, בהסבר צד זה בשאלה, אומר: וכל זמן שלא נשאו קרובה דעתו דבעל טפי לאשתו מבתו – בדין הוא דקדמה].

אדמון אומר בשביל שאני זכר הפסדתי וכו':

מאי קאמר [25]?

אמר אביי: הכי קאמר: 'בשביל שאני זכר וראוי אני לעסוק בתורה הפסדתי'?

אמר ליה רבא: אלא מעתה מאן דעסיק בתורה - הוא דירית, דלא עסיק בתורה לא ירית [26]?

אלא אמר רבא: הכי קאמר: 'בשביל שאני זכר וראוי אני לירש בנכסים מרובין [27] - הפסדתי בנכסים מועטין'?

משנה:

הניח בנים ובנות וטומטום [28]: בזמן שהנכסים מרובין - הזכרים דוחין אותו אצל נקבות [29]; נכסים מועטין - הנקבות דוחות אותו אצל זכרים.

האומר: "אם תלד אשתי זכר - יטול [30] מנה [31]"; ילדה זכר [32] - יטול מנה [33]; "נקבה מאתים" - ילדה נקבה נוטלת מאתים [34] [35].

"אם זכר מנה אם נקבה מאתים" וילדה זכר ונקבה - זכר נוטל מנה נקבה נוטלת מאתים [36].

ילדה טומטום - אינו נוטל [37].

אם אמר "כל מה שתלד אשתי יטול" - הרי זה יטול [38];

ואם אין שם יורש אלא הוא [39] - יורש את הכל [40].

גמרא:

'דוחין אותו' ושקיל כבת [41]? הא קתני סיפא [42] 'ילדה טומטום אינו נוטל [43]' [44]!?

אמר אביי: דוחין אותו [45] ואין לו [46].

ורבא אמר: דוחין אותו ויש לו [47], וסיפא [48] אתאן לרבן שמעון בן גמליאל דתנן [במסכת תמורה בפרק 'כיצד מערימין' [49]:] ' [כיצד מערימין על הבכור? מבכרת שהיתה מעוברת, אומר: "מה שבמעיה של זו: אם זכר – עולה..., אם נקבה [זבחי] שלמים... ["אם זכר עולה ואם נקבה זבחי שלמים": ילדה זכר ונקבה--הזכר יקרב עולה, והנקבה תקרב שלמים.] [50] ילדה שני זכרים: אחד מהם יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה ודמיו חולין; ילדה שתי נקבות: אחת מהן תקרב שלמים והשניה תמכר לחייבי שלמים ודמיה חולין;] ילדה טומטום ואנדרוגינוס רבן שמעון בן גמליאל אומר אין קדושה חלה עליהן [51]' [52].

מיתיבי: '[53] טומטום יורש כבן [54] וניזון כבת'; בשלמא לרבא [55] - יורש כבן בנכסים מועטין [56], וניזון כבת בנכסים מרובין [57],

הערות[עריכה]

  1. ^ בתמיה: דכיון דקרית להו 'מועטין', אם כן לא יטלו בהן כלום הבנים, דהא תנא במתניתין גבי נכסים מועטין 'הבנים ישאלו על הפתחים'
  2. ^ והאי דקתני 'ישאלו על הפתחים' היינו משהוציאו אותו השאר בהוצאת מזונות; מכאן ואילך הבנות יזונו עד שיבגרו, והבנים ישאלו על הפתחים
  3. ^ בשעת מיתה היו
  4. ^ ועכשיו הוקירו מזונות או נתקלקלו הנכסים וחסרו ואין בהן כדי מזון אלו ואלו עד שיבגרו
  5. ^ בשעת מיתת אביהן, וקרינא בהו 'נכסים מרובים' ויקחו הבנות חלקן המגיעם כפי שומא של שעת מיתת אביהן, והבנים יירשו חלקם שהיה מגיעם באותה שעה, וכל מה שחסרו הנכסים - חסרו לבנות ולבנים: לכל אחד כפי חלקו הראוי לו
  6. ^ שהוזלו מזונות
  7. ^ מי מטי רווחא לבנים, ויטלו מותר נכסים העודף מכדי מזונות בנות עד שיבגרו
  8. ^ קודם שהעמידו בנות בדין
  9. ^ אפילו
  10. ^ דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים, וכל שכן בנכסים מרובין, כדאמר בכתובות: 'האחים ששעבדו - מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות'; שמע מינה: כיון שאם מכרו מכירתן מכירה - יש להן תפיסת יד בנכסים, ואם נתרבו יש להן חלק בהן, וזכותם בהן עומדת
  11. ^ מי שמת והניח בנים ובנות, והניח נמי אלמנתו, וצריכה נמי מזונות 'כל ימי מיגר ארמלותה' ואין כאן נכסים אלא כדי מזון הבנים והבנות עד שיבגרו
  12. ^ ולא מיקרו 'נכסים מרובין', ומפרישין מהנכסים מזון האשה והבנות עד שיבגרו, והמותר לבנים, דהא 'מועטין' נינהו, ולאחר שיוציאו המותר ישאלו על הפתחים
  13. ^ לבעל
  14. ^ מזוני
  15. ^ לא ממעטא, וכמאן דליתא דמיא, ומוציאין מן הנכסים לבנות כדי מזונן עד שיבגרו, וכל השאר יירשו הבנים כדין נכסים מרובין, דהא אלמנה לא ממעטא להו, וקרינן בהו 'הבנים יירשו והבנות יזונו', ומחלק הבנות לא תזון האלמנה עמהם
  16. ^ והיינו דאיכא בין 'ממעטא' ל'לא ממעטא': דאי ממעטא - הבנים ישאלו והאלמנה תזון, ואי לא ממעטא - יזונו יחד האלמנה והבנים; אבל הבנות אין להן להפסיד במזונותיהם כלל, בין ממעטא בין לא ממעטא, דהא בין בנכסים מרובין בין בנכסים מועטין תנן 'הבנות יזונו'; אי נמי היכא דלא ממעטא מיקרו 'נכסים מרובין', ואף על פי שנתעכבה היום או למחר מלינשא - הרי הוא כ'מרובין ונתמעטו' דאמרינן 'כבר זכו בהן יורשין', ויזונו שלשתן יחד: בנים ובנות ואלמנה; כן נראה שיטה זו בעיני.
  17. ^ מי שקיבל עליו בשעת נשואין לזון בת אשתו מאיש אחר חמש שנים, ומת, ומוטל על היורשין לזונה
  18. ^ עד חמש שנים מן היורשין, שהרי חוב הוא שנתחייב לה אביהן
  19. ^ ויזונו היא והבנות, והבנים ישאלו
  20. ^ ומיקרו 'מרובין' בשעת מיתה ונתמעטו אחרי כן, וכבר זכו יורשין, והבנות יזונו עד בגר, ואותה הבת תזון עמהן
  21. ^ אם אין נכסים אלא כדי החוב ומזון הבנות: מי אמרינן דממעט, והבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים? או לא ממעט, ויזונו בנים ובנות עד שעת טריפת בעל חוב, וכשיטרוף: אם יש מותר יזונו בנות עד בגר, ואם לאו יפסידו
  22. ^ אם תימצי לומר בעל חוב ממעט: הני מילי דאף על גב דאילו מיית אית ליה, אבל בת אשתו דלית לה אי מייתא - מי ממעטא
  23. ^ ואין כאן אלא מזון אחת מהן, ושתיהן תובעות מזונות בתנאי כתובה; הלכך, כיון דתרוייהו בתקנתא דרבנן אכלי - איזו תקדום
  24. ^ אלמנתו ובת
  25. ^ מאי יפוי כח יש לזכר במזונות במקום אחר יותר מנקבה, דקאמר 'בשביל שאני זכר וזכותי גדול הפסדתי?'
  26. ^ כלומר: מי שיש לו שני בנים, אחד עוסק בתורה ואחד אינו עוסק - וכי אבד זכותו בירושתו בשביל שאינו עוסק
  27. ^ ויפה כחי בנכסים מרובין, שאני יורש הכל אפילו מאה מנה ואין לנקבה כי אם מזונות
  28. ^ אָטוּם: אינו ניכר בו לא זכרות ולא נקבות, וספק זכר ספק נקבה הוא; ואיכא למאן דאמר נמי ספק בריה הוא; ודוחין אותו, ואין לו לא כזכר ולא כנקבה
  29. ^ ליזון, ולא לירש, דאמרי ליה: "אייתי ראיה דזכר את ותירש עמנו! לך אצל נקבות!" ומיהו איכא למאן דאמר בגמרא דאפילו כנקבות לא שקיל, דאינו לא זכר ולא נקבה; והאי דנקט לישנא ד'זכרים דוחין' היינו משום דבעי למישקל בזכרים, להיות ידו על העליונה, ואינהו דחו ליה מינייהו לומר "לך אצל נקבות" אע"פ שגם הנה ידחוהו
  30. ^ אותו הזכר
  31. ^ לכשיולד
  32. ^ ואירע המעשה שילדה זכר
  33. ^ נוטל כדקאמר אביו
  34. ^ ובגמרא פריך: למימרא דברתא עדיפא ליה מברא?
  35. ^ מחלק נכסיו היה, ומצוה לקיים דברי המת; אי נמי: בריא וזיכה לו על ידי אחר - ואף על גב דאמר רב הונא 'המזכה לעובר לא קנה' - הא פרכינן לה ממתניתין בגמרא ולא מתרץ ליה
  36. ^ יש מפרשים שילדה שניהן ביחד: הזכר והנקבה, ויטול הזכר מנה והנקבה תטול מאתים כדקאמר האב "אם זכר מנה אם נקבה מאתים", ולאו מלתא היא: שהרי לא אמר האב "אם ילדה זכר ונקבה", ולא אסיק אדעתיה בלידת תאומים [## הוא לא ראה שהיא שמינה יותר ממה שרגילים?] אלא הכי קאמר 'אם זכר מנה אם נקבה מאתים': דמשמע: אם זכר לבדו בלא נקבה או נקבה בלא זכר; וכיון דהכי הוא - לא יטול כלום הבן והבת אם נולדו תאומים, כדאמרינן בגמרא והא זכר ונקבה לא קאמר שמא לא היה חפץ בלידת תאומים; אי נמי אין לידת תאומים בכלל 'אם זכר אם נקבה', דמשמע אם זכר לבדו אם נקבה לבדה, אלא הכי פירושו: האומר "אם זכר ילדה אשתי יטול אותו העובר מנה; אם נקבה ילדה אשתי - תטול מאתים", וילדה זכר ונקבה - כלומר זכר או נקבה, כדקאמר האב: זכר נוטל מנה אם יולד זכר נקבה נוטלת מאתים אם יהיה העובר נקבה, ולאשמועינן אתא שאילו לא פירש אלא אחד מהם כדקתני רישא או זכר בלא נקבה או נקבה בלא זכר, וילדה אשתו מה שלא אמר - לא יטול העובר כלום אלא השתא שגילה דעתו על לידת זכר ועל לידת נקבה כל מה שתלד האשה יטול בין זכר בין נקבה, ומיהו אם ילדה זכר ונקבה תאומים - לא יטלו כלום, כדמוכח בגמרא וכדפרישית לעיל; כן נראה בעיני ועיקר
  37. ^ דברִיָּה בפני עצמה חשיב ליה, לא זכר ולא נקבה, כדמפרש בגמרא
  38. ^ הטומטום
  39. ^ אותו הטומטום
  40. ^ ואף על גב דברִיָּה הוא - הני מילי היכא דאיכא בנים ובנות, ודוחין אותו בנים אצל בנות והבנות אצל בנים, ואין לו לא כבן ולא כבת, כדאמר אביי בגמרא, משום דברִיָּה הוא; אבל היכא דליכא יורש אלא הוא - לא נפיק מכלל 'בן אין לו - עיין עליו' אם אין לו בת - עיין עליה; אי נמי משום דקרינא ביה 'הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה'
  41. ^ בתמיה: דקתני 'דוחין אותו אצל נקבות' ומשמע דשקיל מזונות כבת נקבה
  42. ^ גבי האומר "אם ילדה אשתי כו'
  43. ^ לא כבן ולא כבת
  44. ^ דברִיָּה הוא, ואינו לא זכר ולא נקבה, והוא הדין לענין ירושה
  45. ^ אצל נקבות
  46. ^ ואין לו עם נקבות: שגם הן ידחוהו אצל זכרים
  47. ^ ממה נפשך: דספק זכר ספק נקבה הוא, ויטול כפחות שבהן, דלא בריה הוא
  48. ^ דקתני 'נכסין מועטין נקבות דוחין אותו אצל זכרים' - על כרחין 'דוחין אותו ואין לו' קאמר; וסיפא דמקשת לי מינה דחשיב ליה בריה
  49. ^ פ"ה מ"א
  50. ^ מ"ב
  51. ^ דבריה הוא דאינו לא זכר ולא נקבה
  52. ^ והלכך לא יחול עליהן קדושת שלמים ועולה במעי אמן, ולא קדושת בכור בפטירת רחם, דלא קרינא ביה 'הזכר תקדיש'; ומתניתין נמי, דקתני 'ילדה טומטום אינו נוטל' - לרבן שמעון בן גמליאל הוא, דחשיב ליה בריה
  53. ^ מי שמת והניח נכסים
  54. ^ כדמפרש ואזיל
  55. ^ דחשיב ליה ספק
  56. ^ בזמן שהנכסים מועטין 'יורש כבן': כאחד מן הבנים: שלא יטול כלום, דכיון דספק הוא - לא עדיף מבנים, דשואלין על הפתחים; שהנקבות דוחות אותו אצל הזכרים, ואין לו, דאמרי ליה "אייתי ראיה דנקבה את ושקול כמונו"
  57. ^ ממה נפשך: שהזכרים דוחין אותו אצל הנקבות, ויש לו מזונות ממה נפשך, כרבא