ביאור:בבלי בבא בתרא דף צ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

|- ועוכלא; [1]; וכמה היא 'עוכלא'? אחד מחמשה ברביע [2];

ובמדת הלח הוא עושה הין [3], וחצי הין [4], ושלישית ההין [5], ורביעית ההין [6], ולוג [7], וחצי לוג [8], ורביעית [9], ושמינית [10], ואחד משמונה בשמינית [11], וזהו 'קורטוב' [12]';

ולעביד נמי קביים [13]?

[14] אתי לאיחלופי בתרקב [15].

אלמא טעו אינשי תילתא? אי הכי - קב נמי לא ליעביד דאתי לאיחלופי בחצי תרקב [16]!?

אלא קביים - היינו טעמא דלא עביד: דאתי לאיחלופי בחצי תרקב!

אלמא טעי איניש ריבעא - אי הכי, חצי תומן ועוכלא [שניהם כאחד] לא ליעביד [17]!?

אמר רב פפא: מדות קטנות - בקיאי בהו אינשי [18].

שלישית ההין [ו]רביעית ההין [שניהם כאחד] לא ליעביד [19]?

כיון דהוו במקדש [20] - לא גזרו בהו רבנן.

במקדש נמי ליגזור?

כהנים זריזין הן.

אמר שמואל: אין מוסיפין על המדות יותר משתות ולא על המטבע יתר משתות [21], והמשתכר [22] - אל ישתכר יותר משתות [23].

'אין מוסיפין על המדות יותר משתות' - מאי טעמא?

אילימא משום אפקועי תרעא [24] - שתות נמי לא [25]!? אלא [26] משום אונאה [27]: דלא ליהוי ביטול מקח [28]; [29] והאמר רבא: 'כל דבר שבמדה [30] ושבמשקל ושבמנין - אפילו פחות מכדי אונאה [31][32] חוזר [33]' [34]!?

אלא דלא ליהוי פסידא לתגרא [35].

[36] פסידא הוא דלא ליהוי ליה, רווחא לא בעי [37]? זבן וזבין תגרא איקרי [38]?

אלא אמר רב חסדא: שמואל - קרא אשכח ודרש [39]: (יחזקאל מה יב) והשקל [40] עשרים גרה [41]; עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל [42] המנה יהיה לכם [43];


עמוד ב

[ומבאר רב חסדא את חשבונו של שמואל: בפסוק כתוב: 20+25+10+5=60 שקל, ובכל שקל – 4 דינר, כלומר: 240 דינר;] מנה? מאתן וארבעין הוו [44]?! - אלא שמע מינה תלת: שמע מינה: מנה של קדש כפול היה [45], ושמע מינה: מוסיפין על המדות [46], [47] ואין מוסיפין יותר משתות [48], ושמע מינה: שתותא מלבר [49].

רב פפא בר שמואל תקין כיילא [50] בר תלתא קפיזי [51]. אמרו ליה: והא אמר שמואל 'אין מוסיפין על המדות יותר משתות' [52]?

[53]

אמר להו: אנא - כיילא חדתא תקיני [54].

שדריה לפומבדיתא ולא קבלוה [55]; שדריה לפאפוניא וקבלוה, וקרו ליה 'רוז פפא' [56].

<סימן: אוצרי פירות אין אוצרין ואין מוציאין ואין משתכרין פעמים בביצים מתריעין ולא מוציאין [תחת המילים בברייתות להלן מסומנים המילים שבסימן על ידי קו תחתון]>

תנו רבנן: אוצרי פירות [57], ומלוי ברבית, ומקטיני איפה, ומפקיעי שערים [58] - עליהן הכתוב אומר (עמוס ח ה) לאמר מתי יעבור החדש ונשבירה שבר [59], והשבת ונפתחה בר [60], להקטין איפה [61], ולהגדיל שקל [62], ולעות מאזני מרמה, וכתיב [63] נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם.

אוצרי פירות - כגון מאן?

אמר רבי יוחנן: כגון שבתי אצר פירות [עיין מהרש"ל] [64].

אבוה דשמואל מזבין להו לפירי בתרעא חרפא [65] כתרעא חרפא [66]; שמואל בריה משהי לפירי ומזבין להו בתרעא אפלא כתרעא חרפא [67];

שלחו מתם טבא דאבא מִדְּבָרָא [68]: מאי טעמא? תרעא דרווח רווח [69].

אמר רב: עושה אדם את קבו אוצר [70].

תניא נמי הכי [תוספתא עבודה זרה פ"ה מ"א]: אין אוצרין פירות דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנין וסלתות, אבל תבלין, כמון ופלפלין – מותר; במה דברים אמורים? בלוקח מן השוק; אבל במכניס משלו – מותר; ומותר לאדם לאצור פירות בארץ ישראל שלש שנים: ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית [71], ובשני בצורת - אפילו קב חרובין לא יאצור [72], מפני שמכניס מארה בשערים.

אמר ליה רבי יוסי ברבי חנינא לפוגא שמעיה [73]: "פוק* אצר לי פירי" שלש שנים: ערב שביעית, ושביעית, ומוצאי שביעית.

  • [אמר לפגא שמעיה "פוק": אולי "פוגא" הוא סוג אמרכל, קניין, היוצא לקנות?]

תנו רבנן: אין מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות; רבי יהודה בן בתירא מתיר ביין, מפני שממעט את התיפלה [74]; וכשם שאין מוציאין מארץ לחו"ל – כך [עיין תוספות] אין מוציאין מארץ ישראל לסוריא [עיין תוספות] [75]; ורבי מתיר

הערות[עריכה]

  1. ^ 'תומן' איכא למימר היינו שמינית הלוג, דלקמן, ו'עוכלא' לקמיה מפרש: אחד מחמשה ברובע; וקשיא לי: דאם כן כמו שכתוב בספרים שלנו - מאי האי דקפריך לקמן 'תומן ועוכלא לא ליעבד' - ומשום דטעו אינשי בריבעא קפריך לה, והאי - לאו קושיא היא: שהרי התומן גדול מן העוכלא יותר מכפלים, אם שמינית הקב הוא ואם שמינית הלוג הוא, היינו עוכלא; ועוד: אם שמינית הקב הוא - היינו חצי רובע! אלא הכי גרסינן בתוספתא ובפירושי רבינו חננאל: 'קב וחצי קב ורובע ותומן וחצי תומן ועוכלא; וכמה היא עוכלא? אחד מחמשה ברובע; ופירושה: קב = ארבעה לוגין; ולוג = ששה ביצים; נמצא הקב = כ"ד ביצים, וחצי קב = שני לוגין, ורובע - היינו לוג = ששה ביצים; כל 'רובע' = רובע הקב, וכל 'רביעית' שבגמרא = רביעית הלוג, וכן 'תומן' = שמינית הקב, דהיינו חצי רובע; וחצי רובע לא גרס ליה בהדייהו, דהיינו 'תומן', אבל 'שמינית' - לשון נקבה, היינו שמינית הלוג; והיינו דקתני לקמיה גבי לוג 'רביעית' ו'שמינית'; אבל הכא - גבי קב - גרס 'רובע' ו'תומן', והתומן = חצי לוג: שלשה ביצים, וחצי תומן = ביצה ומחצה
  2. ^ ועוכלא אחד מחמשה ברובע הקב, כלומר: אחד מחמשה בלוג, היינו ביצה וחומש ביצה, שהלוג = ששה ביצים; וכן פירש רבינו חננאל, ועיקר; והשתא לא עדיף חצי תומן על עוכלא כי אם חומש: שחצי תומן =ביצה ומחצה,שהן שבעה חומשין וחצי חומש, דהיינו חמשה חומשין וחמשה חצאי חומש, והעוכלא היא ביצה וחומש ביצה, דהיינו ששה חומשין, שהן ארבעה חומשין וארבעה חצאי חומש; נמצא חצי תומן יתר על עוכלא חומש וחצי חומש ביצה, ואישתכח דלא עדיף מיניה ריבעא אלא חומשא! והכי פרכינן לקמן: חצי תומן ועוכלא לא נעביד, דכיון דטעו אינשי בריבעא, כל שכן דטעו בחומשא!?
  3. ^ י"ב לוג הוא, דהיינו נמי תרקב
  4. ^ היינו חצי תרקב
  5. ^ דהיינו קב לקמיה מפרש למה התקינו
  6. ^ היינו שלשה לוגין; והא דלא עביד נמי חצי רביעית ההין, דהיינו לוג ומחצה - משום דאתי למיטעי בחצי קב דיבש, דהיינו שני לוגין; ואמרינן לקמן דבריבעא טעו אינשי
  7. ^ היינו נמי רובע הקב דלעיל
  8. ^ היינו 'תומן' דיבש
  9. ^ היינו 'חצי תומן' דאמרן לעיל: ביצה ומחצה
  10. ^ היינו חצי ביצה ורביע ביצה; אבל יבש אין דרכו למדוד בכלי קטן כל כך, אלא נמכר באומד או במשקל אם דבר יקר הוא
  11. ^ 'וחצי שמינית' גרסינן בתוספתא
  12. ^ הנזכר בהרבה מקומות: 'אבעים סאה חסר קורטוב שנפל לתוכו קורטוב יין' בפרק שני דחולין (דף כו.) ובפרק קמא דמכות (דף ג:)
  13. ^ דליהוי שלישית הסאה, כי היכי דתקון שלישית ההין
  14. ^ ומשני:
  15. ^ דהוא שלשה קבין, וגדול שליש מקביים, וימדוד לו מוכר בקביים תחת תרקב
  16. ^ דהיינו קב וחצי, ואינו פחות מקביים שליש אלא רביע, ואתי למיטעי
  17. ^ נראה בעיני דהכי גרסינן: אי הכי חצי תומן ועוכלא לא ניעביד: שהחצי תומן אינו גדול אפילו רביע, כי אם חומש, כדפרישית לעיל, וכל שכן דאתי למיטעי
  18. ^ שמתוך קטנותו יודעין בהו לשער כמה מחזיק, ולא אתי לרמות
  19. ^ רביעית ההין פחותה משלישית ההין רביע, ואתי למיטעי
  20. ^ כדאמרן (לעיל דף פו:): שנתות היו בהין: עד כאן לפר, עד כאן לאיל, עד כאן לכבש - דהיינו חצי, ושלישית, ורביעית ההין
  21. ^ אם באו אנשי העיר להוסיף על כל המדות - בין גדולות בין קטנות - לפי חשבון אחד מכור עד רביעית, ולשבר מדות הראשונות, דלא ליתי למיטעי - אין מגדילין כי אם שתות יותר: שמי שהחזיק חמשה ביצים - יחזיק עתה ששה; וטעמא מפרש לקמיה
  22. ^ כגון חנוני הקונה יין ופירות מן הסיטון הרבה ביחד כדי למכור מעט מעט
  23. ^ [וכגון שלא הוקר השער, אבל אם לקח בשעת הגורן, ועכשיו הוקיר - ישתכר אפילו כפליים: כפי שהשער הולך; ותקנת חכמים היא זו שלא ישתכר יותר]
  24. ^ שמביאים תבואה לכאן, כשיראו שהוסיפו המדות – יוקירו, ומשנכנס היוקר - מוקירין יותר מכדי תוספת
  25. ^ משום האי טעמא גופיה
  26. ^ להכי אין מוסיפין יותר משתות
  27. ^ משום דאותו מכר דהוי עכשיו אונאה, אין שניהם חוזרין כשאין מוסיפין אלא שתות
  28. ^ אם נוסיף יתר על שתות; ולא נכון לעשות תקנה שיבטלו על ידה המכירות; והיכי דמי: כגון החמרים שמביאין תבואה לכאן רגילים ליתן חמשה קבין בחמשה [דינר], וכשהוסיפו המדות שתות, והן לא ידעו - יתנו כמו כן חמשה קבין בחמשה דינר, ונמצא שנתאנה שתות: דששה קבין יש בהני חמשה, ויחזור לו פשוט, ויהיה המכר קיים! אבל אם הוסיפו על החמשה קבין קב וחצי - הרי נתאנה יתר משתות, ובטל המקח
  29. ^ ואפילו אם יוסיפו על המדות פחות משתות - ליהוי ביטול מקח:
  30. ^ שהוטעה במדה
  31. ^ דהיינו פחות משתות דהוי מחילה בחפץ הנמכר באומד
  32. ^ הכא
  33. ^ משום דטעות גמור הוא; ושניהן נמי חוזרין
  34. ^ אלא 'משום דפחות מכדי אונאה הוי מחילה לגמרי' לא נתכוין רבא, אלא לאפוקי ממחילה; ומיהו מקח טעות הוי, לחזור שניהן, דהא לרבא לית ליה חזרה במי שנתאנה טפי מן המאנה, דפסק רבא בפרק 'הזהב' (בבא מציעא דף נ.): 'הלכתא: שתות קנה ומחזיר אונאה' אבל בפחות משתות הוי מחילה, וביותר משתות שניהן חוזרין
  35. ^ שבא מעיר אחרת, ואמרן דמשתכר שתות; ובשלא הוסיפו כי אם שתות, והוא לא ידע ומכר כמו שהיה רגיל עד עכשיו - לא איבד כי אם שתות שהיה לו להרויח, ולא הפסיד מקרן שלו כלום; אבל אם הוסיפו יותר משתות - אית ליה פסידא מקרן שלו
  36. ^ ומתמה גמרא:
  37. ^ כלומר: להכי חשו: דלא יפסיד מקרן שלו כלום, אבל לריוח שלו לא חשו חכמים אם לא ירויח
  38. ^ בתמיה: משל הוא: וכי לכך קנה התבואה רחוק מכאן, שיתננה כאן באותן דמים כדי שיקרא 'תגר', ולהרויח אינו חושש? הא ודאי אין לך פסידא גדולה מזו: שטורח ואוכל ואינו מרויח! והכי הוי להו למימר: אין מוסיפין על המדות שתות כי אם פחות משתות כדי שירויח התגר פורתא
  39. ^ דאמר 'מוסיפין שתות'; והלכך מותר להוסיף שתות, דלא חייש קרא אתגר אם יטעה בתוספת ולא ירויח; ומיהו יותר משתות אין מוסיפין, משום פסידא דתגרא, שהרי לא התיר הכתוב [כן נראה הטעם בעיני]
  40. ^ סלע
  41. ^ מעות קטנות שיש מהן חמשה בדינר
  42. ^ שלש חשבונות הללו ביחד
  43. ^ ויש לומר דיש מקומות שהמנה חמשה עשר סלעים, ויש עשרים סלעים, ויש חמשה ועשרים; לכך נאמר: שלשת המנים הללו - המנה של קודש יהיה לכם
  44. ^ בתמיה: וכי הוי המנה ששים שקלים, דהיינו מאתן וארבעין דינר? שהשקל = ארבעה דינר, והא קיימא לן מנה = כ"ה סלעים, דהיינו מאה זוזי, כדאמרינן (כתובות דף י.): לבתולה מאתים ולאלמנה מנה
  45. ^ חמשים שקלים; וחמשה שקלים המיותרין - הן תוספת שתות שהוסיפו על מנה של חול חמשה סלעים, על כ"ה - דהיינו שלשים סלעים; וכשאתה כופל את של קודש - הוי ששים שקלים
  46. ^ ועל המטבעות, וליכא איסורא משום רווחא דתגר דלא מרויח מידי, דאקראי בעלמא הוא שלא ישמע התגר, ובמידי דלא שכיח לא חשו, שהרי הכל ידעו שהוסיפו שתות, ולא יבאו לטעות
  47. ^ ומיהו
  48. ^ דאיכא פסידא דתגר, והכתוב לא התיר; והאי 'ואין מוסיפין' פירוש: בעלמא, ואינו מחשבון 'שמע מינה תלת' אלא פירוש הוא: דאף על גב דשמע מינה דמוסיפין - אסור להוסיף יותר משתות, כדמפרש לקמיה: דהאי תוספת - שתותא מלבר הוא: על חמשה שקלים הוסיפו שש מעלמא, כגון על חמשים שקלים דהיינו חמש פעמים עשרה - הוסיפו עוד עשרה, והיו ששים; אבל שתותא מלגיו - זהו שתחלוק את החמשים בששה חלקים, ומגיע לכל חלק שמנה שקלים ודינר - הוסיף אחד מששה חלקים שבתוך החמישים על החמשים והוי נ"ח סלעים ודינר
  49. ^ מוסיפין, וכל שכן פחות, ובלבד שישברו מדות הראשונות; אבל טפי אין מוסיפין משום פסידא דתגר
  50. ^ מדה
  51. ^ תשעה לוגין; דקפיזא הוא קב חסר לוג, דהיינו שלשה לוגין, כדאמר במסכת שבת (דף קג.): 'דחק קפיזא בקבא'
  52. ^ וזה נוסף על חצי תרקב שליש: דחצי תרקב היינו קב וחצי, שהן ששה לוגין; ואית דמפרשי 'קפיזא' = לוג; תלתא קפיזי - שלשה לוגין, דהוה ליה תוספת שליש על חצי קב דלעיל, דהיינו שני לוגין
  53. ^ הכי נמי הוה מצי לאקשויי: והא אתי למיטעי בקב שהוא יתר רביע!? וללישנא קמא נמי: הא אתי למיטעי בתרקב, דהוי י"ב לוגין, וטעי איניש בריבעא; אלא משום דאמר שמואל בהדיא קפריך מינה, אבל ההיא פירכא - מכללא דברייתא שמעינן לה.
  54. ^ שאין בעיר הזאת מדה אחרת דליהוי תוספת, ולא יבא לידי הפסד תגר, וגם לא לטעות בריבעא, שאין בעיר הזאת לא חצי תרקב דליהוי מוסף עליו שליש, ולא תרקב דליהוי פחות רביע, דליתי למיטעי (כן נראה בעיני)
  55. ^ אף על פי שאין בעיר הזאת תרקב וחצי תרקב
  56. ^ 'רוז' - לשון מדה הוא באותו המלכות; ואית דגרס 'רז פפא', כלומר: עצת רב פפא, ולא נהירא: דאינו לשון גמרא
  57. ^ שקונין בשוק לאצרם למכור ביוקר, וגורמין שמתייקר השער, ואיכא הפסד עניים; ונראה לי דבעיר שרובה ישראל מיירי
  58. ^ מוסיפין על השער
  59. ^ כלומר: נמכור ביוקר לסוף חדש, אחר ימות הגורן; והיינו 'מפקיעי שערים': דלחדש לא מיקרי 'אוצרי פירות'
  60. ^ כלומר: מתי תגיע שנת השמטה, ונפתחה אוצרות בר - והיינו 'אוצרי פירות'
  61. ^ היינו 'מקטיני איפה'
  62. ^ נראה לי דהיינו 'מלוה ברבית': שמגדיל שקלו על ידי הלואת רבית; דאי משום להגדיל שקל ממש – מ'מקטיני איפה' שמעת לה, ומ'מאזני מרמה' שמעת נמי אונאת משקלות
  63. ^ בתריה (עמוס ח ז)
  64. ^ כדי למכור לעניים ביוקר; אבל כגון דאצר פירי בשעת הזול ומוכרן בזול לעניים בשעת היוקר, כדלקמן - אף על פי שגורם יוקר השער - מותר
  65. ^ בשער המוקדם, דהיינו בשעת הגורן
  66. ^ כי חרפא, בזול, כדי שימכרו גם הכל ויזדלזל השער כל השנה
  67. ^ שמואל מאצר הוא לפירי של שדותיו, ומזבין להו בתרעא אפלא: בעת היוקר - כדתרעא חרפא: כשעת הזול [במחיר הזול]]; ומיהו מן השוק לא הוה מאצר בשעת הגורן, דמכל מקום מוקיר השער קצת, ויצא שכרו בהפסדו; כן נראה בעיני; ומיהו איסור ממש ליכא
  68. ^ טובים מעשה האב ממעשה הבן
  69. ^ שהאב גורם מתחלה שלא יוקר השער: דכיון דרווח והוזל השער - רווח עוד כל השנה, אבל משהוקר השער - אינו יכול להזדלזל מהרה
  70. ^ 'את קבו' מה שמלקט משדותיו; ולישנא מעליא נקט, כלומר: אותו מעט שנתן לו הקב"ה ואין איסור, אלא שלא יקח מן השוק על מנת לאצור; ומיהו לפרנסת ביתו יכול לקנות אם אין לו משדותיו
  71. ^ לקנות בששית לצורך ששית ושביעית ושמינית למכור לעולם פן ימותו בשביעית ובשמינית ברעב, דהא מפירות שמינית לא אכלי עד סוף השנה
  72. ^ לא יכניס, ומיהו ישייר לעצמו כדי הוצאתו לשנה
  73. ^ ובארץ ישראל היה, וסבירא ליה: קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, וכמאן דאמר במגילה (דף י.) 'שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית'
  74. ^ דנכנס יין יצא סוד
  75. ^ דכבוש יחיד לא שמיה כבוש