ביאור:בבלי בבא בתרא דף קסא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מחק – פסול ^[1], ואע"פ שמקוים ^[2]; ולא אמרו מחק פסול אלא במקום 'שריר וקיים' ^[3] וכשיעור 'שריר וקיים' ^[4]?

ולרבי ירמיה בר אבא, דאמר 'אחורי הכתב וכנגד הכתב מבחוץ ^[5]' - ליחוש דלמא ^[6]כתיב מגואי מאי דבעי ^[7], ומחתים סהדי יתירי מאבראי, ואמר "אנא לרבות בעדים הוא דעבדי" ^[8]?

אמר ליה ^[9]: מי סברת ^[10] עדים כסדרן חתימי ^[11]? [לא, אלא] עדים ממטה למעלה חתימי ^[12].

וליחוש דלמא מתרמיא ריעותיה בשיטה אחרונה ^[13] וגייז ליה לשיטה אחרונה וגייז ליה לראובן בהדיה ומתכשר ב'בן יעקב עֵד' ^[14], דתנן [גיטין פ"ט מ"ז] 'בן איש פלוני עֵד – כשר' ^[15]?

^[16] דכתיב ^[17] 'ראובן בן' בחד דרא ^[18] ו'יעקב עד' עלוויה ^[19] [עיין תוספות בדברי ריב"ם ].

וליחוש דלמא גייז ליה ל'ראובן בן' ומתכשר ב'יעקב עד' ^[20], דתנן [שם] 'איש פלוני עֵד – כשר'?

[עיין תוספות ד"ה ומתכשר, בענין חתימה יוונית: שחותמין אביהן תחילה]

דלא כתיב 'עֵד';

ואיבעית אימא: לעולם דכתב 'עֵד' דידעינן בה דהא חתימות ידא

עמוד ב

לאו דיעקב הוא ^[21].

ודלמא בשמיה דאבוה ^[22] חתם ^[23]?

לא שביק איניש שמיה דידיה וחתים בשמיה דאבוה.

ודלמא סימנא בעלמא הוא דשוויה ^[24], דהא רב צייר כוורא ^[25], רבי חנינא צייר חרותא ^[26] ^[27], רב חסדא - סמ"ך ^[28], רב הושעיא - עי"ן ^[29], רבא בר רב הונא – מכותא ^[30]?

לא חציף אינש לשוויה לשמיה דאבוה סימנא.

מר זוטרא אמר: למה לך כולי האי ^[31]? ^[32] כל מקושר שאין עדיו כלין בשיטה אחת – פסול ^[33]. [עיין תוספות ד"ה כל מקושר]

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: כל המחקין כולן צריך שיכתוב 'ודין קיומיהון' ^[34], וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה ^[35].

מאי טעמא?

הערות

^ אף מה שהגיה עליו
^ וכדמפרש ואזיל
^ שאותו המחק בסוף השטר במקום שהיה יכול לומר שהיה כתוב בו 'שריר וקיים', כגון בתר 'במנא דכשר למיקניא ביה', ומחקו והגיה מה שרצה, ואחר כך כתב 'שריר וקיים'; אבל באמצע הכתב אין לחוש, שהרי הדבר ניכר שקודם שנכתב 'שריר וקיים' בזה השטר נמחק ונתקיים
^ וכל שכן אם שיעור המחק יותר מזה
^ חותמין העדים וממלאים מקום חתימת העדים עד סוף השטר, ולא צריך 'שריר וקיים'
^ זייף ו
^ בסוף השטר, ואף על פי שאין עוד עדים כנגדו מבחוץ
^ ויאמר "לא הנחתי זה החלק מבחוץ אחורי זו השיטה אלא להרבות עדים גם בזו השיטה כנגדה מאחוריה ולא נזדמן לי" - כן פירש רבינו חננאל; ובספרים שלנו כתוב: 'ומפיש בעדים מאבראי', כלומר: נגד אותה השיטה שיוסיף מבפנים - יחתום עליה עדים כנגדה מבחוץ, כדי למלאות כל השטר עדים, לקיים כל הכתוב בתוכו מצד שני כנגדו, ויאמר "כדי לרבות עדים הוא דעבדי: אע"פ שמקושר דיו בשלשה עדים, אני נתכוונתי לפרסם הדבר והרביתי עדים הרבה" וכהא דתנן (גיטין דף פא:) 'גט קרח הכל משלימין עליו כו' איזהו גט קרח כל שקשריו מרובים מעדיו אבל אם עדיו מרובים מקשריו שפיר דמי
^ רב חסדא לרמי בר חמא
^ אליבא דרבי ירמיה בר אבא
^ מאחורי הכתב, שאם השטר כתוב שְׁתִי - שגם העדים חתומין שְׁתִי, ואם הכתב כתוב עֵרֶב שגם העדים חתומין עֵרֶב והתחילו לחתום בתחלת השטר כנגד זכרון עדות שהיתה בפנינו כו' וכולן זה תחת זה - אם כן ודאי יכול להוסיף ולזייף ולהחתים כדקאמרת
^ מתחילין לחתום מאחריו כנגד שיטה אחרונה, זה תחת זה, והולכין וחותמין לארכו של שטר; ואם השטר כתוב עֵרֶב הן חותמין שְׁתִי; וכן מפורש בגמרת ארץ ישראל: 'גט פשוט - עדיו לרחבו, ומקושר - עדיו לארכו'; וכיון שמתחילין לחתום כנגד שיטה אחרונה - אין יכול להוסיף עוד ולזייף עוד מצד אחר, שאין השטר מתקיים אלא מכנגד החתימות ולמעלה
^ שיש כתוב שם תנאי או פרעון המזיק לבעל השטר
^ וגייז לה לההיא שיטה אחרונה ואף על גב דגייז ליה לראובן בהדיה החתום כנגדה מבחוץ הרי משתייר ביה בן יעקב עד ותנן דכשר בכך
^ מאחר שמכירין שזה כתב ידו של אותו בן פלוני
^ ומשני:
^ ביה:
^ בשורה אחת
^ ואי גייז ליה ל'ראובן' - גייז ליה נמי ל'בן' בהדיה, ולא נשאר בלתי 'יעקב' לבדו
^ דאמרינן יעקב עצמו חתם את שמו
^ אין בזה המלכות שום אדם ששמו יעקב שיכתוב כך
^ יעקב
^ ראובן, וכן מנהגו לחתום לכבוד אביו
^ לא בשביל שיהא שם החותם כך, אלא נהוג היה זה האיש לכתוב אותיות הללו לשם סימן, כמו צורת חותָם שבטבעתו, שממנה מכירים שזה שלח חותָם זה
^ צורת הדג היה עושה בשטרות במקום חתימתו, וכבר ידוע לעולם שזה הוא חתימתו, ומועיל כחתימת שמו
^ חריות של דקל וענפים היה צר במקום חתימת שמו
^ והמפרש טעם אמאי צייר כוורא וחרותא - אינו אלא טועה; ושמא על שם מעשיהם: זה נהג לאכול דגים וזה נהג בתמרים? וסימנא בעלמא היו עושים
^ משמו
^ משמו
^ תורן של ספינה משט"א בלע"ז
^ כל הני שינויי דחיקי לרבי ירמיה בר אבא
^ הכי סבירא ליה:
^ שכל שטר מקושר ועדים חתומים מבחוץ אחורי הכתב לארכו מראשו לסופו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה ואין עדיו כלין בשיטה אחת – פסול: שצריך שיתחילו לחתום בשוה זה תחת זה ולסיים בשוה; הלכך: בין שמתחילין לחתום שלשתן כנגד שיטה אחרונה, דהיינו מלמטה למעלה, בין שמתחילין לחתום כנגד שיטה ראשונה ומסיימין בשיטה אחרונה - אינו יכול לא להוסיף בסוף השטר, שהרי אין חתימתם כנגד ההוא תוספת, ולא למיגז ולקצר ריעותא דבסוף השטר, דאי גייז חד מן העדים - גייז כולהו כתב - בפירוש רבינו חננאל; ואע"ג דפריק רבי ירמיה כל מה דאקשו עליה - מתניתין כרב הונא דייקא, דקתני 'רבי חנינא בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו – כשר, שיכול לעשותו פשוט' ואליבא דרב ירמיה דאמר 'מקושר - עדיו מלמטה למעלה חותמין' לא יתכן להעשות המקושר פשוט. ואי קשיא לך: אי הכי, אפילו לרב הונא אפילו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו יהא כשר, שיכול לעשותו מקושר!? הא לא קשיא: דהא תנן 'פשוט - עדיו שנים' ואם תעשהו מקושר - המקושר בשני עדים פסול הוא; אבל המקושר שעדיו שלשה - אם יש עדים בתוכו אפילו אלף - כשר הוא; ועוד: המקושר - אם תעשהו פשוט - נמצא מאוחר, כדלקמן, וכשר, ואם תעשה הפשוט מקושר - יהיה מוקדם, והמוקדם פוסל
^ הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל: כל המחקין כולן צריך שיכתוב קיומיהון, ולא גרס 'ודין'; ופירוש: כל המחקין שאינן במקום 'שריר וקיים', דאמרינן לעיל דכשרים - צריך לקיימן בסוף השטר לפני 'שריר וקיים', שאם אינן מקויימין - איכא למימר שמחק וזייף והגיה כרצונו לאחר שנכתב השטר ולאחר שחתמו העדים
^ זהו שאנו כותבין בסוף השטר 'וקנינא מן פלוני בר פלוני לפלוני ככל מה דכתב ומפרש לעיל כו', דהיינו שמפרש וכופל הענין הכתוב למעלה; והאי וצריך שיחזור - הכי מפרשינן לה: וצריך שלא יהא כתוב בסוף השטר בשיטה אחרונה שום דבר חידוש ושום תנאי שהשטר תלוי בו שאינו כתוב למעלה, לפי שלא נלמד משיטה אחרונה, כדמפרש לקמן, ונמצא שיתקיים השטר העליון בלא התנאי, ויגבה בו שלא כדין אף על פי שלא נתקיים התנאי; אלא בדברים שאין לנו צורך בהן ללמוד ממנו יסיים שטרו, כגון מענינו של שטר; ומעתה לא נפסיד כלום אם לא נלמד משיטה אחרונה, שהרי כבר מפורש למעלה מה שכתב בשיטה אחרונה

[1] אף מה שהגיה עליו

[2] וכדמפרש ואזיל

[3] שאותו המחק בסוף השטר במקום שהיה יכול לומר שהיה כתוב בו 'שריר וקיים', כגון בתר 'במנא דכשר למיקניא ביה', ומחקו והגיה מה שרצה, ואחר כך כתב 'שריר וקיים'; אבל באמצע הכתב אין לחוש, שהרי הדבר ניכר שקודם שנכתב 'שריר וקיים' בזה השטר נמחק ונתקיים

[4] וכל שכן אם שיעור המחק יותר מזה

[5] חותמין העדים וממלאים מקום חתימת העדים עד סוף השטר, ולא צריך 'שריר וקיים'

[6] זייף ו

[7] בסוף השטר, ואף על פי שאין עוד עדים כנגדו מבחוץ

[8] ויאמר "לא הנחתי זה החלק מבחוץ אחורי זו השיטה אלא להרבות עדים גם בזו השיטה כנגדה מאחוריה ולא נזדמן לי" - כן פירש רבינו חננאל; ובספרים שלנו כתוב: 'ומפיש בעדים מאבראי', כלומר: נגד אותה השיטה שיוסיף מבפנים - יחתום עליה עדים כנגדה מבחוץ, כדי למלאות כל השטר עדים, לקיים כל הכתוב בתוכו מצד שני כנגדו, ויאמר "כדי לרבות עדים הוא דעבדי: אע"פ שמקושר דיו בשלשה עדים, אני נתכוונתי לפרסם הדבר והרביתי עדים הרבה" וכהא דתנן (גיטין דף פא:) 'גט קרח הכל משלימין עליו כו' איזהו גט קרח כל שקשריו מרובים מעדיו אבל אם עדיו מרובים מקשריו שפיר דמי

[9] רב חסדא לרמי בר חמא

[10] אליבא דרבי ירמיה בר אבא

[11] מאחורי הכתב, שאם השטר כתוב שְׁתִי - שגם העדים חתומין שְׁתִי, ואם הכתב כתוב עֵרֶב שגם העדים חתומין עֵרֶב והתחילו לחתום בתחלת השטר כנגד זכרון עדות שהיתה בפנינו כו' וכולן זה תחת זה - אם כן ודאי יכול להוסיף ולזייף ולהחתים כדקאמרת

[12] מתחילין לחתום מאחריו כנגד שיטה אחרונה, זה תחת זה, והולכין וחותמין לארכו של שטר; ואם השטר כתוב עֵרֶב הן חותמין שְׁתִי; וכן מפורש בגמרת ארץ ישראל: 'גט פשוט - עדיו לרחבו, ומקושר - עדיו לארכו'; וכיון שמתחילין לחתום כנגד שיטה אחרונה - אין יכול להוסיף עוד ולזייף עוד מצד אחר, שאין השטר מתקיים אלא מכנגד החתימות ולמעלה

[13] שיש כתוב שם תנאי או פרעון המזיק לבעל השטר

[14] וגייז לה לההיא שיטה אחרונה ואף על גב דגייז ליה לראובן בהדיה החתום כנגדה מבחוץ הרי משתייר ביה בן יעקב עד ותנן דכשר בכך

[15] מאחר שמכירין שזה כתב ידו של אותו בן פלוני

[16] ומשני:

[17] ביה:

[18] בשורה אחת

[19] ואי גייז ליה ל'ראובן' - גייז ליה נמי ל'בן' בהדיה, ולא נשאר בלתי 'יעקב' לבדו

[20] דאמרינן יעקב עצמו חתם את שמו

[21] אין בזה המלכות שום אדם ששמו יעקב שיכתוב כך

[22] יעקב

[23] ראובן, וכן מנהגו לחתום לכבוד אביו

[24] לא בשביל שיהא שם החותם כך, אלא נהוג היה זה האיש לכתוב אותיות הללו לשם סימן, כמו צורת חותָם שבטבעתו, שממנה מכירים שזה שלח חותָם זה

[25] צורת הדג היה עושה בשטרות במקום חתימתו, וכבר ידוע לעולם שזה הוא חתימתו, ומועיל כחתימת שמו

[26] חריות של דקל וענפים היה צר במקום חתימת שמו

[27] והמפרש טעם אמאי צייר כוורא וחרותא - אינו אלא טועה; ושמא על שם מעשיהם: זה נהג לאכול דגים וזה נהג בתמרים? וסימנא בעלמא היו עושים

[28] משמו

[29] משמו

[30] תורן של ספינה משט"א בלע"ז

[31] כל הני שינויי דחיקי לרבי ירמיה בר אבא

[32] הכי סבירא ליה:

[33] שכל שטר מקושר ועדים חתומים מבחוץ אחורי הכתב לארכו מראשו לסופו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה ואין עדיו כלין בשיטה אחת – פסול: שצריך שיתחילו לחתום בשוה זה תחת זה ולסיים בשוה; הלכך: בין שמתחילין לחתום שלשתן כנגד שיטה אחרונה, דהיינו מלמטה למעלה, בין שמתחילין לחתום כנגד שיטה ראשונה ומסיימין בשיטה אחרונה - אינו יכול לא להוסיף בסוף השטר, שהרי אין חתימתם כנגד ההוא תוספת, ולא למיגז ולקצר ריעותא דבסוף השטר, דאי גייז חד מן העדים - גייז כולהו כתב - בפירוש רבינו חננאל; ואע"ג דפריק רבי ירמיה כל מה דאקשו עליה - מתניתין כרב הונא דייקא, דקתני 'רבי חנינא בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו – כשר, שיכול לעשותו פשוט' ואליבא דרב ירמיה דאמר 'מקושר - עדיו מלמטה למעלה חותמין' לא יתכן להעשות המקושר פשוט. ואי קשיא לך: אי הכי, אפילו לרב הונא אפילו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו יהא כשר, שיכול לעשותו מקושר!? הא לא קשיא: דהא תנן 'פשוט - עדיו שנים' ואם תעשהו מקושר - המקושר בשני עדים פסול הוא; אבל המקושר שעדיו שלשה - אם יש עדים בתוכו אפילו אלף - כשר הוא; ועוד: המקושר - אם תעשהו פשוט - נמצא מאוחר, כדלקמן, וכשר, ואם תעשה הפשוט מקושר - יהיה מוקדם, והמוקדם פוסל

[34] הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל: כל המחקין כולן צריך שיכתוב קיומיהון, ולא גרס 'ודין'; ופירוש: כל המחקין שאינן במקום 'שריר וקיים', דאמרינן לעיל דכשרים - צריך לקיימן בסוף השטר לפני 'שריר וקיים', שאם אינן מקויימין - איכא למימר שמחק וזייף והגיה כרצונו לאחר שנכתב השטר ולאחר שחתמו העדים

[35] זהו שאנו כותבין בסוף השטר 'וקנינא מן פלוני בר פלוני לפלוני ככל מה דכתב ומפרש לעיל כו', דהיינו שמפרש וכופל הענין הכתוב למעלה; והאי וצריך שיחזור - הכי מפרשינן לה: וצריך שלא יהא כתוב בסוף השטר בשיטה אחרונה שום דבר חידוש ושום תנאי שהשטר תלוי בו שאינו כתוב למעלה, לפי שלא נלמד משיטה אחרונה, כדמפרש לקמן, ונמצא שיתקיים השטר העליון בלא התנאי, ויגבה בו שלא כדין אף על פי שלא נתקיים התנאי; אלא בדברים שאין לנו צורך בהן ללמוד ממנו יסיים שטרו, כגון מענינו של שטר; ומעתה לא נפסיד כלום אם לא נלמד משיטה אחרונה, שהרי כבר מפורש למעלה מה שכתב בשיטה אחרונה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]