ביאור:בבלי בבא בתרא דף פה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כליו של אדם [1] קונה לו [2] בכל מקום [3] חוץ מרשות הרבים [4]; ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו: אפילו ברשות הרבים.

אמר רב פפא: לא פליגי: כאן ברשות הרבים, כאן [5] בסימטא; ואמאי קרו לה 'רשות הרבים'? - שאין רשות היחיד.

הכי נמי מסתברא, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: 'כליו של אדם קונה לו בכל מקום שיש לו רשות להניחו [6]': יש לו רשות – אִין, אֵין לו רשות [7] – לא!

שמע מינה.

תא שמע: ארבע מדות במוכרין*: עד שלא נתמלאה מדה – למוכר [8]; משנתמלאה מדה – ללוקח; במה דברים אמורים? במדה שאינה של שניהן [זו מדה ראשונה: מדה שאינה של שניהם, אלא מושאלת להם] [9], אבל אם היתה מדה של אחד מהן [זו מדה שניה] [10] - ראשון ראשון [11] קנה [12]; במה דברים אמורים? ברשות הרבים [13] ובחצר שאינה של שניהן [14], אבל [15] ברשות מוכר - לא קנה [16] עד שיגביהנה [17] או עד שיוציאנה מרשותו [18]; [מדה שלישית:] ברשות לוקח [19] - כיון שקבל עליו מוכר [20] - קנה לוקח [21]; [מדה רביעית:] ברשות הלה המופקדים אצלו [22] - לא קנה עד שיקבל עליו [23] או עד שישכור את מקומן [24].

קתני מיהא 'ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהן';


עמוד ב

מאי לאו ברשות הרבים ממש [26]?

לא, סימטא!

והא דומיא דחצר שאינה של שניהם קתני?

מאי 'חצר שאינה של שניהם' נמי? - דלא דהאי כולה ולא דהאי כולה אלא דתרוייהו [27].

בעא מיניה רב ששת מרב הונא: כליו של לוקח ברשות מוכר [28] - קנה לוקח [29] או לא [30]?

אמר ליה: תניתוה [31]: 'זרקו לה לתוך חיקה [32] או לתוך קלתה [33] - הרי זו מגורשת [34]'!

אמר ליה רב נחמן: מאי טעמא פשטת ליה מההיא, דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא [35]? דאמר רב יהודה אמר שמואל: והוא שהיתה קלתה תלויה בה [36]; וריש לקיש אמר: קשורה, ואף על פי שאינה תלויה בה [37]?! רב אדא בר אהבה אמר: כגון שהיתה קלתה מונחת לה בין ירכותיה [38]; רב משרשיא בריה דרבי אמי אמר: כגון שהיה בעלה מוכר קלתות [עיין תוספות] [39]; רבי יוחנן אמר: מקום חיקה קנוי לה [40], מקום קלתה קנוי לה.

[סדר החכמים - כנראה לפי מידת הכוח שנתנו לקבלת הגט על ידי האשה.]

אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוחנן? - לפי שאין אדם מקפיד לא על מקום חיקה ולא על מקום קלתה;

אלא פשוט לה [41] מהא: 'ברשות מוכר לא קנה עד שיגביהנה או עד שיוציאנה מרשותו' מאי לאו בכליו דלוקח [42]!?

[43] לא, בכליו דמוכר [44];

[45] ומדרישא בכליו דמוכר - סיפא נמי בכליו דמוכר [46]!

אימא סיפא: 'ברשות לוקח, כיון שקיבל עליו מוכר - קנה לוקח', ואי בכליו דמוכר אמאי קנה לוקח [47]? [48]!

[49] סיפא - אתאן לכליו דלוקח.

ומאי פסקא [50]?

[51] סתמא דמילתא: בי מוכר - מאני דמוכר שכיחי; בי לוקח - מאני דלוקח שכיחי [52].

אמר רבא: תא שמע: 'משך חמריו ופועליו [עיין תוספות] והכניסן לתוך ביתו [53], בין פסק עד שלא מדד [54], ובין מדד [55] עד שלא פסק [56] - שניהן יכולין לחזור בהן [57];

הערות[עריכה]

  1. ^ של לוקח
  2. ^ אם פסק דמים
  3. ^ אפילו ברשות מוכר, וכגון דאמר ליה בהדיא "יקנה כליך", כדאמר לקמן בשמעתין; אבל בסתמא - מיבעיא לן לקמן, ולא אפשיטא
  4. ^ והוא הדין לחצר שאינה של שניהן, כדמוכח לקמן בברייתא דארבע מדות
  5. ^ הא דריש לקיש ורבי יוחנן
  6. ^ כגון סימטא, וחצר השותפין, ורשות מוכר וכגון דאמר ליה "זיל קני", כדלקמן, דהיינו 'יש לו רשות'
  7. ^ כגון רשות הרבים
  8. ^ שאם נשפך היין או השמן או אם הוקר – למוכר, ויכול לחזור בו, דמוקי לה לקמיה במדה שהשאילו שניהן
  9. ^ הלכך [היות ומושאלת לשניהם]: כל זמן שלא נתמלאת המדה - הרי היא ברשות מוכר: לקחתה, וליטול בה מקחו עד שיצניענו או יניחנו בכליו, דלדעת כן השאילוה להם: לזה למדידה ולזה להצניע את שלו; וכל זמן שעוסק במדידה למלאות המדה - הרי היא ברשותו דמודד, דהיינו מוכר, ואין הלוקח יכול לקנות בתוך כליו של מוכר כל זמן שלא משך או שלא הגביה; משנתמלאת המדה - ללוקח כדפרישית: שעכשיו נעשית כליו של לוקח, דלדעת כן נשאלה לו; וסבירא ליה להאי תנא דכליו של לוקח קונה ברשות הרבים, כדמפרש ואזיל, ודלא כרב ושמואל! ומיהו בסימטא ובחצר של שניהן מוקי לה לקמיה, דהתם קני כליו של לוקח
  10. ^ או של לוקח או של מוכר
  11. ^ שנותנין לתוך המדה
  12. ^ קנה בעל המדה: שאם המדה של מוכר - אף על פי שנתמלאת המדה - הרי היא של מוכר, ולא קנה לוקח, ואף על פי שפסק הדמים - לא קנה עד שימשוך: דבכליו של מוכר ברשות הרבים - אי נמי בסימטא - לא קני לוקח, דהא אפילו ברשות לוקח נמי אמרינן לקמן דלא קנה לוקח כל זמן שהפירות בכליו דמוכר עד שישפכם לקרקע! ואם המדה של לוקח, אף על גב דלא נתמלאת - נמי ראשון ראשון קנה, דדמי ל'משך אף על פי שלא מדד' דקתני מתניתין דקנה: דכליו של לוקח קונה לו
  13. ^ וקשיא למאן דאמר: חוץ מרשות הרבים
  14. ^ וכגון שלא נתן בעל חצר להם רשות למדוד שם, דהיינו דומיא דרשות הרבים
  15. ^ אם היו מודדין
  16. ^ לוקח אף על פי שהמדה שלו: דכליו של לוקח ברשות מוכר - לא קנה, ואף על פי שפסק ומדד ומשך: דמשיכה לא מהניא בי מוכר
  17. ^ דהגבהה קונה בכל מקום
  18. ^ עד שיוציאנה מרשות של מוכר לרשות של לוקח או לסימטא, או שצירף ידו למטה משלשה [טפחים] ברשות הרבים סמוך לאיסקופת הבית וקיבלה, כדאמרינן בכתובות (דף לא.) גבי 'היה מגרר ויוצא', ולקמן בשמעתין (דף פו.) מייתי לה; ומיהו לקמן מוקי לה במדה דמוכר בי מוכר ומדה דלוקח בי לוקח: דבי מוכר שכיחי מאני דמוכר ובי לוקח שכיחי מאני דלוקח
  19. ^ שהביא המוכר תבואתו למכור בבית לוקח
  20. ^ שנתרצה ואמר ליה: "כל תבואה זו קנויה לך בכך וכך כל סאה וסאה"
  21. ^ מיד אף על פי שלא מדד, דקני ליה רשותו, ואף על פי שהמדה של מוכר: דהכלי בטל אצל הרשות! ומיהו לקמיה מוקי לה במדה דלוקח, ולא גרע מ'משך ולא מדד' דקתני מתניתין דקנה
  22. ^ שהפקיד שם מוכר פירותיו, ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו לצורך פירותיו למכור ולמדוד פירותיו בביתו, כדרך כל הנפקדים
  23. ^ נפקד במצות מפקיד לייחד לו רשות ללוקח לקנות הפירות באשר הוא שם
  24. ^ והוא הדין נמי: גבי רשות מוכר שייך קבלה ושכירות, והכא נמי שייך הגבהה והוצאה; אלא תנא - אורחא דמילתא קתני, דסתם מוכר, כשמוכר - רוצה הוא לפנות את ביתו, הלכך קתני התם הגבהה והוצאה: דאינו חפץ להשאיל ולא להשכיר רשותו; וגבי נפקד שייך 'קבלה' ו'שכירות': דכי היכי שהיה נפקד של זה הראשון - הכי נמי ישמור פקדונו של שני; ורבותא תנא הכא קבלה ושכירות וכל שכן הגבהה והוצאה; ולמאן דמוקי לקמן במאני דמוכר בי מוכר ומאני דלוקח בי לוקח - איכא לאוקומי נמי במאני דמופקד בי מופקד, והלכך לא קני לוקח בכליו דנפקד
  25. ^ הכי גרסינן בתוספתא: 'ארבע מדות במוכרין: עד שלא נתמלאה מדה – למוכר; משנתמלאה מדה – ללוקח; במה דברים אמורים? במדה שאינה של שניהן, אבל אם היתה מדה של אחד מהן - ראשון ראשון קנה; במה דברים אמורים? ברה"ר או בחצר שאינה של שניהן, אבל ברשות הלוקח - כיון שקיבל עליו מוכר הרי זה קנה; ברשות מוכר - לא קנה עד שיגביה או עד שיוציא מרשות הבעלים; ברשות זה המופקדין אצלו - לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכור את מקומן' ופירוש: ארבע מדות במוכרים - לאו ארבעה רשויות קחשיב: רשות הרבים, רשות מוכר, רשות לוקח, רשות המופקדין אצלו: דהא רשות מוכר ורשות נפקד חדא הוא: דהכא והכא שייך למימר קבלה ושכירות מקום והוצאה והגבהה, דהא תנן במתניתין גבי רשות מוכר שכירות מקום, דקתני: 'ואם היה פיקח שוכר את מקומו', ואוקימנא ברשות בעלים וכיון דדינן שוה - ליכא ארבע מדות; ומה הן 'ארבע מדות'? - ארבעה חלוקין של דינין שחלוקין זה מזה, ואלו הן: מדה שאינה של שניהן: ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהן, דאמרינן בה: 'עד שלא נתמלאת המדה – למוכר, משנתמלאת המדה – ללוקח' - הרי אחת; מדה שלא חד מהן ראשון ראשון קנה - הרי שתים; רשות לוקח: מיד כשקיבל מוכר – קנה, - הרי שלשה; רשות מוכר ורשות נפקד, דקמפרש בהן דין הגבהה והוצאה קבלה ושכירות - הרי ארבעה; וסמך מצאתי לי מדברי רבינו זקני מנוחתו כבוד.
  26. ^ ואפילו הכי קתני ד'אם היתה מדה של אחד מהן - ראשון ראשון קנה', אלמא כליו של לוקח ברשות הרבים קונה, וקשיא למאן דאמר: חוץ מרשות הרבים, ולרבי אבהו אמר רבי יוחנן
  27. ^ חצר השותפין
  28. ^ כגון: פסק ונתן לתוך מדה של לוקח, או מדד במדה שלו ושפכן לכליו של לוקח, והבית של מוכר הוא
  29. ^ כאילו נתן לתוך רשותו של לוקח
  30. ^ דרשות עיקר, והכלי בטל לגבי הרשות
  31. ^ משנה היא בגיטין [פ"ח מ"א] בפרק 'הזורק' (דף עז.)
  32. ^ כלומר: על בגדיה שהיא מלובשת
  33. ^ סל שהנשים נותנות לתוכו מחטין וצינוריות
  34. ^ דקונה לה קלתה ברשות המגרש
  35. ^ כלומר: שדו בה נרגא: מאה הכאות במשקל ששמו עוכלא: ששיברו הטעם הזה; דבפרק 'הזורק' פרכינן: 'שמע מינה כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח' ומתרצי כל הני אמוראי התם, דלא תילף מינה:
  36. ^ ואינה נגררת בקרקע, ולכך קונה לה קלתה: דדמי להגבהה, שקונה בכל מקום; 'תלויה בה' היינו קשורה ותלויה
  37. ^ קשורה אף על פי שאינה תלויה אלא נגררת בקרקע, וקשורה בה; ולא גרסינן 'תלויה אף על פי שאינה קשורה'
  38. ^ ואף על פי שמונחת בקרקע - אין מקפיד על מקום מושב אשתו, ועד עכשיו היה אותו מקום קנוי לה
  39. ^ לכך אינו מקפיד על מקומם: שיש לו בית לכך; כך פירשה רבינו מנוחתו כבוד במסכת גיטין
  40. ^ כשנגררין בגדיה על הקרקע
  41. ^ דלא קנה
  42. ^ שמדדו בו בבית מוכר, ואפילו הכי לא קנה לו כליו
  43. ^ ומשני:
  44. ^ ומשום הכי לא קנה לוקח עד שיגביהה: דאכתי לא נפק מרשותיה דמוכר כלל
  45. ^ ומקשינן:
  46. ^ ולפי סדר התוספתא איכא לאקשויי הכי: ומדסיפא בכליו דמוכר רישא נמי בכליו דמוכר
  47. ^ לדידך, דאזלת בתר כלי ולא מבטלת ליה אצל הרשות שהוא בתוכו, אם כן אמאי קנה לוקח בקבלת מוכר? הא אכתי לא נפק מרשותו דמוכר כלל
  48. ^ אלא ודאי בתר רשות אזלינן, ולא בתר כלי; והלכך: בי מוכר הרי הוא של מוכר עד שיגביהה לוקח, לא שנא בכליו דלוקח ולא שנא בכליו דמוכר; ובי לוקח - קנה לוקח ואפילו אי הוי בכליו דמוכר
  49. ^ ומשני:
  50. ^ כי פסקת את הדבר כן: דלעולם בי מוכר אין מודדין כי אם בכליו דמוכר, ובי לוקח בכליו דלוקח - בתמיה
  51. ^ ומשני:
  52. ^ והיינו שתים מדות מארבע מדות של מוכרין, דהכי קאמר: ברשות מוכר לעולם לא יקנה לוקח כי אם בהגבהה, משום דדרך למדוד שם בכליו דמוכר; ולעולם ברשות לוקח קונה בקבלת מוכר, שהרי נתונים בכליו דלוקח
  53. ^ מצאתי מוגה בהגהת רבינו זקני מנוחתו כבוד כן: משך חמריו ופועליו והכניסן לוקח לתוך ביתו, והתבואה על גבן
  54. ^ אם באו לחזור קודם מדידה – יחזרו; דבמאי נקנה? לא משיכת תבואה יש, ולא רשות לוקח יש, דעודם על צוארם ולא הונחו לרשותו, שהרי לא פירקן, כדמוכח סיפא, דקתני בה 'פירקן' - מכלל דרישא בלא פירקן, אלא הכנסה בעלמא: שמשכן והכניסן לתוך ביתו קתני, והך משיכה - לאו משיכה היא לקנות, שהרי האדם הוא מושך, ומשיכת אדם טעון פירות לא מהניא לקנות את הפירות עד שימשוך הפירות עצמן
  55. ^ דהונחו לרשותו
  56. ^ אם באו לחזור קודם פיסוק
  57. ^ חוזרין, אף על פי שהונחה עתה בשעת מדידה ברשותו דלוקח ובכליו דלוקח: דלא קניא רשותו קודם פיסוק, ואפילו משיכה קודם פיסוק לא מהניא, כדמפרש לקמיה: דלא סמכא דעתיה - לא דמוכר ולא דלוקח: שהמוכר - שמא יפסוק דמיהן יקרים יותר, או הלוקח ישלם בזול יותר! ומתניתין, דקתני 'משך ולא מדד קנה' - כשפסק קודם משיכה