ביאור:בבלי בבא בתרא דף קל
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וקדושין [1].
[תוספות בבא בתרא קכט,ב ד"ה חוץ מעבודת כוכבים וקידושין: ... ובפרק בתרא דנדרים [2] קאמר: והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי לבר מעבודת כוכבים ומגדף ומקדש ומגרש פירוש מגדף שאם גידף וחזר בו תוך כדי דבור לא מהני מידי; וגמרא קיצר כאן משום דמגדף - הוי בכלל עבודת כוכבים, ומגרש - בכלל מקדש כי טעם אחד להם.]
משנה:
האומר "איש פלוני יירשני" [3] במקום שיש [4] בת, [5] "בתי תירשני" במקום שיש בן [6] - לא אמר כלום, שהִתנָה על מה שכתוב בתורה [7].
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו - דבריו קיימין [8], ועל מי שאין ראוי לו ליורשו [9] - אין דבריו קיימין.
גמרא:
טעמא [10] דאחר במקום בת [11], ובת במקום בן [12]; הא בן בין הבנים ובת בין הבנות - דבריו קיימין!? אימא סיפא: 'רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו - דבריו קיימין' היינו תנא קמא [13]!? וכי תימא רבי יוחנן בן ברוקה [14] אפילו אחר במקום בת ובת במקום בן קאמר [15] – [16] והתניא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: לא נחלקו אבא וחכמים על אחר במקום בת ובת במקום בן - שלא אמר כלום; על מה נחלקו? על בן בין הבנים ובת בין הבנות, שאבא אומר 'יירש' וחכמים אומרים 'לא יירש';
איבעית אימא: מדקאמר [17] 'לא נחלקו' מכלל דתנא קמא סבר 'נחלקו'; [18];
איבעית אימא: כוליה דרבי יוחנן בן ברוקה היא [19], וחסורי מחסרא והכי קתני: האומר "איש פלוני יירשני" במקום שיש בת; "בתי תירשני" במקום שיש בן - לא אמר כלום [20]; הא בת בין הבנות ובן בין הבנים, אם אמר "יירש כל נכסיו" - דבריו קיימין, שרבי יוחנן אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה; וכן אמר רבא: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה [21]
אמר רבא: מאי טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקה? אמר קרא (דברים כא טז) והיה ביום הנחילו את בניו [את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר]: התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה.
אמר ליה אביי: הא – מ'לא יוכל לבכר' נפקא!
ההוא מיבעי ליה לכדתניא: אבא חנן אמר משום רבי אליעזר:
מה תלמוד לומר (דברים כא טז) [והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו] לא יוכל לבכר [את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר] [22]? לפי שנאמר 'והיה ביום הנחילו את בניו' [23] שיכול והלא דין הוא [24]: ומה פשוט, שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק [25], התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה – בכור, שהורע כחו: שאינו נוטל בראוי כבמוחזק - לא כל שכן!? תלמוד לומר: 'לא יוכל לבכר'; ויאמר 'לא יוכל לבכר' [26], מה תלמוד לומר 'והיה ביום הנחילו את בניו'? - שיכול והלא דין הוא: ומה בכור שהורע כחו: שאינו נוטל בראוי כבמוחזק, אמרה תורה 'לא יוכל לבכר', פשוט שיפה כחו: שנוטל בראוי כבמוחזק - לא כל שכן! - תלמוד לומר 'והיה ביום הנחילו את בניו': התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה.
[## עיין רש"ש אם יכול לשנות בחלק פשוט של בכור]
אמר רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי חנינא אמר רבי: הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה [להרבות ולמעט].
אמר ליה רבי אבא: 'הורה' איתמר.
במאי קמיפלגי [27]?
מר סבר הלכה עדיפא [28], ומר סבר מעשה רב [29].
תנו רבנן: אין למדין הלכה [30] - לא מפי למוד [31], ולא מפי מעשה [32], עד שיאמרו לו הלכה למעשה [33]. [34] שאל ואמרו לו "הלכה למעשה" [35] - ילך ויעשה מעשה [36], ובלבד שלא ידמה [37].
מאי 'ובלבד שלא ידמה'? והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה [38]?
אמר רב אשי: הכי קאמר: ובלבד שלא ידמה בטרפות [39], דתניא: אין אומרים בטרפות זו דומה לזו, ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה [40]!
אמר ליה רבי אסי לרבי יוחנן: כי אמר לן מר 'הלכה הכי' [41] - נעביד מעשה [42]?
אמר: לא תעבידו עד דאמינא [43] 'הלכה למעשה' [44].
אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע: כי אתי פסקא דדינא [45] דידי לקמייכו, וחזיתו ביה פירכא - לא תקרעוהו [46] עד דאתיתו לקמאי; אי אית לי טעמא - אמינא לכו, ואי לא - הדרנא בי; לאחר מיתה - לא מיקרע תקרעוהו ומגמר נמי לא תגמרו מיניה: לא מיקרע תקרעיניה: דאי הואי התם דלמא הוה אמינא לכו טעמא [47];
הערות
[עריכה]- ^ שאם קידש אשה בפני עדים, וחזר ואמר בתוך כדי דבור "להוו מתנה ולא להוו קדושין" - אין שומעין לו, ומקודשת ואינה מקודשת; וחומרא דרבנן היא משום לעז ממזרות אם תנשא לאחר בלא גט
- ^ פז,א
- ^ אפילו אחיו
- ^ לההוא מצווה
- ^ או
- ^ ויש לו בן
- ^ שעקר את הירושה ממקומה; ודייקינן בגמרא הא בן בין הבנים - דראוי לירש קצת - קנה גם הכל; ולפום הך דיוקא לא מתוקמא הך סיפא אליבא דההוא תנא דלעיל, דקתני גבי ריבה לאחד ומיעט לאחד, שאם אמר משום ירושה לא אמר כלום - דהיינו בן בין הבנים, ואפילו הכי קתני רישא דלא קני; ובגמרא מתרצינן לה
- ^ השתא משמע לן כגון שהוא ראוי ליורשו במקצת, כגון בן בין הבנים; והלכך דבריו קיימין אם אמר "יירש הכל"
- ^ כגון אחיו במקום בתו או בתו במקום בנו
- ^ דהוי 'מתְנה על מה שכתוב בתורה'
- ^ דקמוריש לאחר במקום בת
- ^ דלא חזי השתא למירת מידי
- ^ דהכי משמע: על מי שראוי ליורשו עכשיו, דהיינו בן בין הבנים או בת בין הבנות במקום שאין בן
- ^ עליה דתנא קמא
- ^ דשמעינן לתנא קמא דחשיב ליה 'מתנה על מה שכתוב בתורה' אפילו בנו בין הבנים או בת בין הבנות, כדקתני רישא גבי 'ריבה לאחד ומיעט לאחד': שאם אמר משום ירושה - לא אמר כלום, וכל שכן באחר במקום בת, כדקתני סיפא: 'האומר "איש פלוני יירשני' כו', ו'זו ואין צריך לומר זו' קתני; אי נמי להכי תנייה להך סיפא: לאשמועינן דאפילו באחר במקום בת אתא רבי יוחנן לאיפלוגי עליה דתנא קמא, ולמימר: דבריו קיימין; ורישא נמי רבותא קתני: דאפילו בבן בין הבנים אמרי רבנן 'אין דבריו קיימין'; ונמצא רישא מיתניא להשמיענו כח דרבנן: דאפילו בבן בין הבנים אמרי 'לא אמר כלום', וסיפא מיתניא להשמיענו כח דרבי יוחנן בן ברוקה: דאפילו באחר במקום בת פליג אדרבנן ואמר 'דבריו קיימין', ולא למידק מינה כדדייקינן לעיל: טעמא דאחר במקום בת כו', דהוא הדין נמי לבן בין הבנים דלא אמר כלום, אלא משום רבי יוחנן בן ברוקה נשנית: דאתא רבי יוחנן בן ברוקה למימר: אם אמר על מי שראוי היום ולמחר ליורשו אחר שתמות בתו - דבריו קיימין, ואף על גב דהשתא מיהא לא חזי ליורשו, ואם אין ראוי ליורשו אחר בתו, כגון דודו ויש לו אחין - דאחין קודמין לאחי אביו - לא אמר כלום, הואיל ואין ראוי ליורשו עד שתמות בתו ואחיו
- ^ ומשנינן:
- ^ רבי ישמעאל
- ^ מכלל דפליגי חביריו עליו, ואמרין 'נחלקו', ומתניתין - רבנן היא, דמוקמי לפלוגתייהו אפילו באחר במקום בת, ומתניתין כולה כדפרישית
- ^ לא פליגי רבנן עליה דרבי ישמעאל, אלא דכולי עלמא מודו דלא פליגי באחר במקום בת: דודאי לא אמר כלום; אלא בבן בין הבנים - הוא דפליגי רבנן ורבי יוחנן בן ברוקה; והאי דקאמר 'רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין' - היינו בבן בין הבנים: דראוי השתא ליורשו; ודקאמר רבי יוחנן בן ברוקה היינו תנא קמא - תריץ כולה מתניתין דהך בבא בתרייתא - רבי יוחנן בן ברוקה היא: דשמעינן לתנא קמא דאמר גבי 'ריבה לאחד ומיעט לאחד' דאם אמר משום ירושה לא אמר כלום, דהיינו 'בן בין הבנים', ואתא איהו למימר דירית
- ^ שרבי יוחנן בן ברוקה אומר: אם אמר על מי שראוי ליורשו כגון בן בין הבנים ובת בין הבנות - הוא דדבריו קיימין; אבל אמר על מי שאינו ראוי ליורשו, כגון שאמר "איש פלוני יירשני" במקום שיש בת או "בתי תירשני" במקום שיש בן - לא אמר כלום
- ^ וכדמשמע סתמא דמתניתין דמשמע דבבן בין הבנים קאמר, כדדייקינן לעיל, וכדאוקימנא דכולה רבי יוחנן בן ברוקה היא; ואיכא נמי למידק מדלא קאמר שמואל 'הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה אפילו אחר במקום בת ובת במקום בן; וטעמא דרבי יוחנן בן ברוקה דמפרשינן לקמן: מ'ביום הנחילו את בניו' משמע נמי דבבן בין הבנים קאמר, ולעיל נמי הכי אמרינן: 'אמר אביי: הכי קאמר: האומר על תינוק בין הבנים "יירש כל נכסיי" – נאמן, כרבי יוחנן בן ברוקה, מכלל דהוה סבירא להו דלא פליג אלא בבן בין הבנים; הלכך לא שנא אם אמר "פלוני בני יירש חצי נכסיי", לא שנא אם אמר "יירש כל נכסיי" - דבריו קיימין, ואפילו אם כתב כן: דלא שנא אם אמר, לא שנא כותב, כדמוכח לקמן בפירקין (דף קלג.): אמר רב הונא: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר – רואין: אם ראוי ליורשו - נוטלן משום ירושה; ואמר ליה רב נחמן: גנבי גנובי למה לך? אי סבירא לך כרבי יוחנן בן ברוקה - אימא 'הלכתא כר' יוחנן בן ברוקה', דשמעתך כרבי יוחנן בן ברוקה קא אזלא; והא דאמרינן לקמן 'אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא', ואמרינן: הוא הדין נמי לבנו: דאם כתב לו כל נכסיו - לא עשאו אלא אפוטרופא - הני מילי כותב לשון מתנה או אומר לשון מתנה, דלכבודו איכוין להקנות לו נכסיו, אבל לשון ירושה - קנה הכל כדין תורה, כדנפקא לן מ'ביום הנחילו את בניו': דבשלמא לשון מתנה איכא למימר דהקנה לו הני נכסים להיותן בחזקתו כדין אפוטרופא: שגם כשעשאו אפוטרופוס - נתקיימה מתנתו: שיש נותן מתנה גמורה ויש שנותן מתנת אפוטרופוס; אבל ירושה אינה יכולה להיות אלא אם כן קונה הנכסים קנין גמור, דלשון 'ירושה' משמע שקם תחת המוריש לקנות נכסיו לגמרי, ולהיות מוחזק בהן, להיות שלו כמורישו; אבל אם אינו אלא אפוטרופוס נמצא שלא הוריש לו כלום; וגם בהלכות גדולות מצאתי סייג לדבריי; והני מילי כשאין בכור אז יכול להנחיל כל נכסיו לאחד מהן, אבל אם יש בכור - אינו יכול להנחיל חלקו לאחד מהן, כדנפקא לן לקמן מ'לא יוכל לבכר'
- ^ והלא כתיב בתריה 'הבכור בן השנואה יכיר'
- ^ דמשמע שיכול לתת לכל אחד מבניו מה שירצה
- ^ ויכול אני לדון שאף הבכורה יעביר מן הבכור לתת לכל מי שירצה עם שאר נחלה:
- ^ דבחלק פשוט לא כתיב 'בכל אשר ימצא לו'
- ^ ולא אצטריך 'ביום הנחילו', כאביי, דהוה דייקינן: בכורה לא יוכל לבכר, אבל חלק פשוט - ינחיל למי שירצה
- ^ נהי דמר שמיע ליה הכי ומר שמיע ליה הכי - מאי בינייהו
- ^ שפוסק הלכה לעשות כן, אבל כי אמרינן 'הורה' איכא למימר דטעה הרואה, דשמא אותו הדין לא נפסק כרבי יוחנן בן ברוקה, אלא על ידי טענות אחרות זיכה את כל הנכסים לאחד מן הבנים, כגון שאמר האב לשון מתנה עם לשון ירושה, דלדברי הכל דבריו קיימין, וכדאמרינן (לעיל דף קכו.) נמי: לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר: דההוא בכור דאזיל וזבין בנכסי דידיה כו': דסבר הרואה דמשום האי טעמא נפסק כן, והמעשה משום טעמא אחרינא; אבל כיון דקבע 'הלכה' - אז אין לפשפש בדבר
- ^ כשמורין לעשות מעשה - אז יש לסמוך ולעשותו, אבל כשאומר 'הלכה כפלוני' - אין סומכין לעשות כן עד שיאמרו הלכה למעשה, כדלקמן; דאי אמר 'הלכה' - איכא למימר דדרך למודו אמר הכי, אבל אם בא מעשה לידו - הוה מדקדק יותר, כדאמרינן בסמוך: 'אין למדין הלכה מפי למוד'; אבל משהורה לעשות - שוב אין לפשפש אחריו
- ^ כלומר: אין למדין לעשות
- ^ (גירסת הרשב"ם?:) לא מפי גמרא: שאם לומד הרב דרך לימודו ואמר 'מסתבר טעמא דפלוני חכם' - אין תלמידיו למדין משם הלכה, דשמא אם יבא לידו מעשה - ידקדק יותר ויראה טעם אחר בדבר
- ^ אם יראה רבו עושה מעשה - אל יקבע הלכה בכך: דשמא טעה בטעם של פסק דין של אותו המעשה, דהרבה טועין בדבר הלמוד, כדאמרינן: 'והא דפלוני - לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר' - וטעה בסברא
- ^ דכיון ששאל ע"י מעשה, ואינן יודעין בדבר אלא מה שהוא אומר להם - אין לומר טעם חזו ביה דלא ידע; ובמקום אחר אמרינן 'אין למדין הלכה מתוך משנה' כגון זה שכתב במשנה, והלכה כדבריו, כגון הא דתנן במסכת נדה (דף ז.): 'רבי אליעזר אומר: ארבע נשים דיין שעתן כו' והמשפה כמה תשפה ותהא זבה - גבי יולדת בזוב - מעת לעת דברי רבי אליעזר (נדה לו:); וזב וזבה שבדקו יום ראשון ומצאו טהורה וכו' (שם סח:), ובשלשתן תנן במשנה 'הלכה כדבריו' ואפילו הכי קבע שמואל הלכה כמותו בגמרא. ואשמעינן דאין מורין הלכה מתוך משנה אי לאו דקבע הלכה כמותו; וביבמות (דף מט.) תנן: איזהו ממזר שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת והלכה כדבריו; ואי לאו דפסיק בגמרא הלכה כמותו - לא סמכינן אפסק דמתניתין. אבל בהלכות הפסוקות בדברי האמוראין - ודאי סמכינן, דכיון שפסקום וכתבום רב אשי ורבינא - שהם סוף הוראה - ודאי עלייהו סמכינן; נמצינו למדין היכא דפליג יחיד אצל רבים כי הני - לא סמכינן אפסק הלכה של משנה אלא אם כן פוסק בגמרא, אבל אפסק דגמרא – סמכינן, דכולהו הוו הלכה למעשה, אלא שרבי יוחנן לבדו היה מחמיר לעצמו ואמר לתלמידיו כדלקמן: שלא יעשו דבר עד שיאמר להם הלכה למעשה, והיינו טעמא: דדלמא הדר ביה מההוא פסק הלכה שפסק ויראה לו טעם אחר בעיניו; ומיהו לאחר פטירתו - יש להם לעשות מה שפסק להם, דהא כל ימי חייו לא הדר ביה, וכל שכן שיש לנו לסמוך על הלכות הכתובות בגמרא כמו שסידרן רב אשי, דהא קיימא לן בבבא מציעא (דף פו.): 'רב אשי ורבינא סוף הוראה', ולמי נשאל עוד בשעת מעשה אם לא נסמוך על ההלכות הפסוקות בגמרא כמו שסדרן רב אשי, דקתני 'עד שיאמר לו הלכה למעשה' - הא אין אדם רשאי לחדש דבר מעתה! אלא ודאי כמו שפסקו האחרונים - כך נעשה; והכי אמרינן (בתחלת פאה ירושלמי) 'רבי זעירא בשם שמואל אמר: אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא' כלומר: מדברי האמוראין, ולא מפי מעשה הכתוב במשנה וברייתא, כגון דפליגי רבים עליה, עד שיאמרו 'הלכה למעשה' כלומר: 'כן הלכה, לך ועשה כן'
- ^ אי נמי:
- ^ שיאמרו לו הלכה כדי לעשות מעשה, כגון שבא ושאל לחכמים: מעשה בא לידי - היאך הלכה כדי לעשות כך? ואמרו לו: הלכה כפלוני; אף על פי שאמרו סתם - זהו הלכה למעשה
- ^ כל ימיו יעשה עוד כן, ולא יהא צריך עוד לשאול לכל מעשה ומעשה שבא לידו
- ^ לדון דבר מתוך דבר
- ^ כדאמרינן בעירובין (דף כא:) גבי שלמה: ואסברא בדדמי [בגירסתנו: ואסברה במאי דדמי לה]
- ^ ללמד זו מזו, כגון טרפות הכבד מן הריאה, כדאמרינן 'וחילופא בכבדא': שאין חיות האיברים שוה
- ^ שהרי חותכה מכאן בצומת הגידין ומתה - דמיטרפה בכך - חותכה מכאן למעלה מצומת הגידין וחיתה! שחתך הבשר עד העצם – כשרה, כדאמרינן ב'בהמה המקשה' (חולין דף עו.), ומקל וחומר היה לנו לומר שהיא טריפה
- ^ בשעה שאנו למדין לפניו
- ^ מי עבדינן עובדא על פי אותה הוראה
- ^ שאומר לכם
- ^ הלכה בשעה שתשאלו לי על ידי מעשה: דבשעת מעשה אדם ירא לידון, ומכוין לבו יותר, כדאמרן לעיל: אין למדין הלכה מפי גמרא עד שיאמרו לו הלכה למעשה
- ^ שפסקתיו ומסרתיו לאדם להיות לראיה בידו
- ^ אל תקרעוהו לבטל דבריי
- ^ ושמא גם אתם תמצאו תירוץ לקושייתכם