ביאור:בבלי בבא בתרא דף סז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אגבהּ עישור נכסי [1] - אפילו מאצטרובלי דריחיים [2].

אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא - מגבינן אפילו מעמלא דבתי [3] [עיין תוספות ד"ה מעמל רבתי].

משנה:

המוכר את החצר [4] - מכר בתים [5], בורות שיחין ומערות [6], אבל לא את המטלטלין [7].

בזמן שאמר לו "הוא וכל מה שבתוכו" - הרי כולן מכורין [8];

בין כך ובין כך [9] - לא מכר לא את המרחץ [10] ולא את בית הבד שבתוכה.

רבי אליעזר אומר: המוכר את 'החצר' - לא מכר אלא אוירה של חצר [11].

[אולי סובר רבי אליעזר שלעולם דמים מודיעים, ושאני הכא דקנה ללא מתן מעות: כשקנה על ידי שטר, או סודר, או חליפין של קרקעות.]

גמרא:

תנו רבנן: המוכר את החצר - מכר בתים החיצונים [12] ובתים הפנימים ובית החולסאות [13]; חנויות פתוחות לתוכה [14] נמכרות עמה, ושאין פתוחות לתוכה [15] אין נמכרות עמה; פתוחות לכאן ולכאן [אלו] ואלו נמכרות עמה.

ר"א אומר: המוכר את החצר לא מכר אלא מילוסא [16] של חצר.

אמר מר 'פתוחות לכאן ולכאן נמכרות עמה'; והא תני רבי חייא: '[17] אֵין נמכרות עמה'!?

לא קשיא: הא דרוב תשמישתייהו לגו, הא [18] דרוב תשמישתייהו לבר [19].

ר"א אומר: המוכר את החצר - לא מכר אלא אוירה של חצר:

אמר רבא: אי דאמר ליה "דירתא" - דכולי עלמא לא פליגי דבתי משמע [20]; כי פליגי דאמר ליה "דרתא" [21]: מר סבר: תרביצא [22] משמע [23], ומר סבר [24]: בתי משמע [25].

איכא דאמרי אמר רבא: אי דאמר ליה "דרתא", דכולי עלמא לא פליגי דבתי משמע [26]; כי פליגי דאמר ליה "חצר" [27]: מר סבר: 'חצר' - אוירא משמע, ומר סבר [28]: כחצר המשכן [29].

ואמר רבא אמר רב נחמן: מכר לו 'חולסית ומצולה' [30] - החזיק בחולסית [31] - לא קנה מצולה, החזיק במצולה - לא קנה חולסית [32].

איני!? והא אמר שמואל 'מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן' [33]!?

התם הוא דסדנא דארעא חד הוא, וכולה חדא תשמישתא הוא [34], אבל הכא: הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד;

ואיכא דאמרי:


עמוד ב

אמר רבא אמר רב נחמן: החזיק בחולסית - קנה מצולה.

פשיטא: דהא אמר שמואל: 'מכר לו עשר שדות וכו'!?

מהו דתימא התם הוא, דסדנא דארעא חד הוא ; אבל הכא: הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד - קא משמע לן.

משנה:

המוכר בית הבד [35] - מכר את הים [36] ואת הממל ואת הבתולות [37], אבל לא מכר את העבירים ואת הגלגל ואת הקורה [38]; ובזמן שאמר לו "הוא [39] וכל מה שבתוכו [40]" - הרי כולן מכורין [41].

רבי אליעזר אומר: המוכר בית הבד מכר את הקורה [42].

גמרא:

'ים' = טלפחא [43];

'ממל'? - אמר רבי אבא בר ממל: מפרכתא [44];

'בתולות' - אמר רבי יוחנן: כלונסות של ארז שמעמידין בהן את הקורה [45];

'עבירים' = כבשי [46];

'גלגל' = חומרתא [47];

'קורה' = קורה [48].

תנו רבנן: המוכר בית הבד - מכר את נסרים [49] ואת היקבים [50] ואת המפרכות [51] ואת הריחים התחתונות [52], אבל לא העליונה; ובזמן שאמר לו "הוא וכל מה שבתוכו" - הרי כולן מכורין; בין כך ובין כך לא מכר לא את העבירים ולא את השקין ולא את המרצופין [53].

רבי אליעזר אומר: המוכר בית הבד - מכר את הקורה, שלא נקרא 'בית הבד' אלא על שום קורה.

משנה:

המוכר את המרחץ [54] - לא מכר את הנסרין [55] [רבנו גרשום: בית המרחץ שלהן היה עשוי מאבני שיש וכשאש בוער תחתיו מצחמם השיש מאד, ומשימים נסרים על גבי הרצפה של שיש כדי שיעמדו עליהן הרוחצין] ואת הספלין [56] ואת הבלניות [57];

בזמן שאמר לו "היא וכל מה שבתוכה" - הרי כולן מכורין;

בין כך ובין כך לא מכר לא את המגורות של מים [58] ולא את אוצרות של עצים [59].

גמרא:

תנו רבנן: המוכר את המרחץ - מכר את בית הנסרין [60], ואת בית היקמין [61], ואת בית הספלים, ואת בית הוילאות [62]; אבל לא את נסרין עצמן [63], ולא יקמין עצמן, ולא ספלים עצמן [64], ולא וילאות עצמן; ובזמן שאמר לו "היא וכל מה שבתוכה" - הרי כולן מכורין;

בין כך ובין כך לא מכר לו את הבריכות המספקות לו מים בין

הערות[עריכה]

  1. ^ שהבת נוטלת בנכסי אביה בשביל פרנסת הבעל להינשא בו, וקיימא לן בכתובות (דף סח.): 'לפרנסה - שמין באב' והיכא דאין יודעין דעתו - נוטלת עישור נכסים, וממקרקעי ולא ממטלטלי, כדאמר בכתובות
  2. ^ כרבי אליעזר, דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע! ופירש רבינו חננאל: וקיימא לן הכי, דהא לית מאן דפליג עלה, ולדברי הכל פרנסה - דהיא עישור נכסי - ממקרקעי ולא ממטלטלי היא, ואפילו בזמן הזה, דהא בהדיא פסק רבא בפרק 'מציאת האשה' (כתובות נא א) 'הלכתא: ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין לכתובה, בין למזוני, בין לפרנסה'; ואף על גב דרבותינו הגאונים תקנו לגבות כתובה אפילו ממטלטלי גובים גם מזוני אפילו ממטלטלי, דהא קיימא לן (כתובות דף נד:) 'תנאי כתובה - ככתובה דמי', הני מילי בכתובה ומזוני, אבל הפרנסה - אינה מתנאי כתובה, הלכך במקומה עומדת, וממקרקעי גביא, ולא ממטלטלי; ומדשלח ליה אגבה מאצטרובלי - דאינון מטלטלי קבועין בקרקע - שמעינן מינה דסוגיא דשמעתא – כרבי אליעזר סלקא, דסבר 'כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע'; כן פירש רבנו חננאל, והכי פסקינן אליבא דהלכתא, וכן עיקר
  3. ^ משכירות הבתים, דכמקרקעי חשיב ליה, דשכר מקרקעי חשיב מקרקעי
  4. ^ סתם
  5. ^ הפתוחים לחצר
  6. ^ שבתוך הבית; אף על גב דהמוכר את הבית - לא מכר בורות שיחין ומערות; לגבי חצר מיהא בטלים ונמכרין בכלל חצר
  7. ^ תשמישי הבית שאינן קבועין כל כך: הנך דאמרן לעיל דאינן מכורין בכלל בית, וכל שכן שאר מטלטלין שאינן בכלל תשמישי בית
  8. ^ המטלטלין, תשמישי בית - כולן דאיקרו 'מטלטלי', כדאמרינן לקמן ב'מי שמת' (דף קנ.): מאני תשמישתיה איקרו מטלטלי, ולא חיטי ושערי
  9. ^ בין שאמר לו "כל מה שבתוכה" בין לא אמר
  10. ^ דאינו בכלל חצר
  11. ^ אבל בתים ובורות - לא מכר כלל, ו'דמים ומודיעים' ליכא למימר, דאין אונאה לקרקעות
  12. ^ הפתוחין לחצר
  13. ^ פירש רבנו חננאל: קרקע שעפרו חול שמוציאין ממנו זכוכית; ובפרק קמא דשבת (דף טו:) אמרינן בזכוכית שתחלת ברייתו מן החול, והלכך מקום חשוב בפני עצמו
  14. ^ שאין מוכרין אלא לבני חצר זו
  15. ^ אלא לרשות הרבים
  16. ^ אוירא
  17. ^ דפתוחות לכאן ולכאן
  18. ^ דרבי חייא
  19. ^ פתח של צד החוץ פתוח יותר להשתמש בו מפתח הפנימי
  20. ^ גירסת הרשב"ם: 'אמר רבא כל היכא דא"ל דירתא' שאמר לו מוכר ללוקח "דירה זו אני מוכר לך", ובלשון זה מכר לו את החצר: שלא אמר "חצר זו אני מוכר לך", אלא "מדור זה": דכולי עלמא לא פליגי דבתים משמע, דבחצר אין דרין, אלא בבתים! והלכך הכא מודי ר"א דחצר ובתים מכר לו, שהכל ביחד קרוי 'דירה'
  21. ^ 'חצר' מתרגמינן 'דרתא'
  22. ^ אויר
  23. ^ כאילו אמר לו "חצר זו אני מוכר" דאויר לבד קרוי 'חצר'
  24. ^ ורבנן סברי
  25. ^ ד'דרתא' ו'דירתא' - אחת הם: שניהם לשון דירה הם; ולהך לישנא קמא דרבא משמע דהיכא דאמר ליה "חצר זו אני מוכר לך" - הכל מודין דלא מכר אלא אוירה של חצר; ומתניתין - הכי קתני: המוכר חצר באותו לשון שרגילין לקרותו, דהיינו 'דרתא' - מכר את הבתים כו'; ר"א אומר: המוכר את החצר אפילו בלשון 'דרתא' - לא מכר אלא אוירה של חצר
  26. ^ הכי גרסינן: איכא דאמרי אמר רבא כל היכא דאמר ליה "דרתא" כולי עלמא לא פליגי דבתי משמע; דגם הוא לשון דירה, דעל שם דירה נקראת החצר 'דרתא'
  27. ^ כדקתני מתניתין: המוכר את החצר
  28. ^ חכמים סברי
  29. ^ חצר כחצר המשכן, כדכתיב 'אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים (שמות כז), ובכלל אלו מאה אמה קדש הקדשים ואהל מועד, שהם כמו בתים, וקראן הכתוב 'חצר'! מכאן שהבתים נמכרין בכלל חצר; כן פירש רבנו חננאל, ועיקר; ומסתברא כהאי לישנא בתרא: דבדאמר ליה 'חצר' פליגי, דהכי תנן מתניתין; והלכך: לא שנא אמר ליה "דירתא" ולא שנא אמר ליה "דרתא" ולא שנא אמר ליה "חצר" - מכר את הבתים
  30. ^ מצולה: קרקעית הנהר שמוציאין בו כסף וזהב; כן פירש רבנו חננאל; ויש מפרשים לדגים
  31. ^ לאו בחזקת שלש שנים מיירי, אלא בחזקה כדי לקנות שלא יוכל מוכר לחזור בו, דקיימא לן 'קרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה'
  32. ^ שהרי שני תשמישין הן: זה לחול וזה לכסף וזהב, ושני שמות הן, ואף על פי שסמוכין זה לזה - לא מהניא חזקת חולסית לקנות מצולה; והיינו טעמא: דמהאי קרא נפקא לן חזקת הקונה קרקע במסכת קדושין (דף כו.): 'וּשבו בעריכם אשר תפשתם' (ירמיהו מ י): במה תפשתם? – בישיבה; ועוד קרא אחרינא: 'וירשתם אותה וישבתם בה' (דברים יא לא): במה ירשתם? - בישיבה; משם למדנו שאותו קרקע שהוא יושב בו, או אותה העיר שהוא יושב בה - הוא קונה בחזקת ישיבה, אבל עיר אחרת - אינו קונה בישיבת חבירתה; הלכך: חולסית ומצולה, שהן שני דברים חלוקין זה מזה, באותו שהוא מחזיק הוא זוכה, ולא בחבירו
  33. ^ וכדמפרש בפרק קמא דקדושין (דף כז:) שנתן לו דמי כולן: דכיון דקיבל המוכר כל הדמים של עשר השדות - הרי אשתעבוד כולהו ללוקח בשביל מעותיו שנתן לו, ודי לן בחזקת אחת מהן; וכדמפרש טעמא בבבא קמא: 'דסדנא דארעא חד הוא': כל השדות אדוקין בגוף קרקע של עולם, שהוא אחד, וכמו שהחזיק בכולהו דמי; והא דאמרינן ב'חזקת הבתים' (לעיל דף נג.): 'שני שדות ומצר אחד ביניהן: החזיק באחת מהן לא קנה חבירתה' לא תקשי לשמואל, דהתם בנכסי הגר קאי, דממילא קא קני: בלא מתן מעות; הלכך לא קנה אלא אותו שהחזיק, דהא הך דשמואל נמי: אילו לא נתן מעות - לא קנה אלא מה שהחזיק, ואם נתן דמי חציין - לא קנה בחזקת אחת מהן אלא כנגד מעותיו; ואם תאמר: כיון דבנתן דמי כולן מיירי שמואל - מה לנו לחזקת אחת מהן? והלא קרקע נקנה בכסף, ולא צריכה תו חזקה!? איכא למימר: דבמקום שכותבין השטר מיירי, דהתם לא קני קרקע במעות אלא בשטר או בחזקה, כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (דף כו.) עלה דהך משנה: 'נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף כו'; אמר רב[א]: לא שנו אלא במקום שאין כותבין את השטר, אבל במקום שכותבין את השטר - לא קנה עד שיכתוב את השטר; אי נמי עד שיחזיק
  34. ^ כל העשר שדות עומדין לזריעה, והלכך כשדה אחת חשובין על ידי סדנא דארעא שמחבר אותן
  35. ^ בית שהבד בו, ואותו בית לתשמיש בד לבדו עשוי
  36. ^ בגמרא מפרש דהיינו 'בד' עצמו, כדקמפרש ואזיל; ונראה בעיני דכל הנך דקתני בהו 'מכר' - קבועין הן שם, ואינך דאינן מכורים בכלל בית הבד - מיטלטלי הן, כדאמרן נמי (לעיל דף סה.) גבי בית, שמכר מכתשת קבועה ולא המיטלטלת
  37. ^ הממל, הבתולות: בגמרא מפרש וקבועין הן
  38. ^ עבירים וגלגל וקורה - מיטלטלי הן, ובגמרא מיפרשי כולהו
  39. ^ הבית של בד
  40. ^ אני מוכר לך
  41. ^ ודוקא הני הצריכין לבית הבד, אבל שאר תשמישין שמונחין בתוכו להשמר - אינן מכורין
  42. ^ כדמפרש טעמא בגמרא: דהיינו עיקר בית הבד
  43. ^ היא עריבה שקורין מיי"ט: עגולה כעדשה, ו'עדשה' קרי לה בברייתא במסכת עבודה זרה (דף עה.); 'עדשים' מתרגמינן טלופחין
  44. ^ אבן נקובה שמכניסין בה עץ, ומפרכין בה הזיתים בבית הבד, דהיינו דומיא דמכתשת; ויש מפרשים דהיינו עץ עצמו שמפרכין בו את הזיתים, ולפי שהוא תשמישי בית הבד הוא מכור בכלל בית הבד, ואף על גב דמיטלטל; ולשון ראשון מפירושי רבנו חננאל, ועיקר
  45. ^ אותן שנועצין בראש הגת מכאן ומכאן, ונוקבים זה כנגד זה, ונותנים בריחים מזה לזה, ומעמידין הקורה על הבריח; ובלע"ז קורין להן יזמיילי"ן: תאומים; ויש מקומות שקורין שרור"ש: אחיות
  46. ^ נסרים שנותנין על הזיתים בבית הבד כשמורידין הקורה עליהן לכבשן; ומשום דמיטלטלי לא מזדבני
  47. ^ ויי"ן בלע"ז: שמגלגלין בה את הקורה להעלותה ולהורידה
  48. ^ קורה דמתניתין היינו קורה כמשמעה: שגם בבבל קורין לה כן
  49. ^ אינם 'כיבשי', דאם כן תקשי אמתניתין, דהתם קתני 'לא מכר' והכא קתני 'מכר'! אלא הן כעין נסרים נתונים סביב הזיתים בבית הבד כדי שלא יתפזרו אנה ואנה בהכביד הקורה עליהם; ונראה בעיני שמחוברים שם וקבועים הם שם לעולם; ובתוספתא גרס 'מכר את היצרים; ונראה דנצרים גרס, והיינו 'עקל בית הבד' שקושרין בהם הזיתים כדי שלא יתפזרו
  50. ^ היינו ים החקוקה, ועשויה כעין יקב, וכדכתיב (יואל ב) 'והשיקו היקבים תירוש ויצהר'; ו'השיקו' לשון הומה ורעש שהיין עושה כשנופל מן היקב
  51. ^ היינו 'ממל' דמתניתין דפרישנא לעיל 'מפרכתא'
  52. ^ קבועה היא, וטוחנין בה זיתים: שבתחלה מפרכין אותן במפרכות, ואחר כך טוחנין בריחים, ואחר כך עוצרין אותן בבית הבד; והכי אמרינן במנחות (דף פו.)
  53. ^ ושקין ומרצופין - לשאת בהן זיתים בבית הבד, אלא שה'מרצופין' הן של עור, וה'שקין' מנוצה של עזים; וכל דמטלטל לא מזדבן
  54. ^ מתניתין הכי גרסינן בסדר המשנה: המוכר את בית המרחץ: בית שעשוי לרחוץ בו; ושלשה בתים הן, זה לפנים מזה, כדאמרינן ב'יציאות השבת' (שבת דף י.): פנימי לרחיצה, חיצון שעומדין שם מלובשין, בינוני שפושטין שם בגדיהם; ובתוספתא קתני בהדיא: המוכר את המרחץ - מכר בתים הפנימים ובתים החיצונים
  55. ^ שנותנין על גבי קרקע המרחץ ועומדין עליהם הרוחצים שלא יכוו רגליהם מחום הקרקע; אי נמי שלא יטנפו רגליהן; ומשום דמטלטלי לא מיזדבני
  56. ^ לתת בהן מים לרחוץ, ומיטלטלין
  57. ^ גירסת הרשב"ם כגירסת המשנה בסדר המשניות וכן כלשון הברייתא להלן בתחילת הגמרא: ווילאות: מסך כנגד הפתח; ולי נראה בגד שמסתפגין בו, דהיינו: 'אלונטית'
  58. ^ בריכות מים ששופכות מים למרחץ
  59. ^ שהיו לחמם בהן המרחץ; והיינו טעמא: דאין אלו תשמישין המיוחדין למרחץ כי הנך דלעיל, ואין אלו 'מאני תשמישתיה', אלא ממונו הן, ליהנות בהם אפילו בתוך ביתו: דכשקונה אותם - קונה להסיק בביתו ולאפות ולצלות בהן, כמו חיטי ושערי 'מגורות' - כמו 'נהרסו ממגורות' (יואל א); כיוצא בו 'מגורה שהיא מליאה פירות' (פסחים דף ט.)
  60. ^ בית שמכניסין בו הנסרים לאחר רחיצה
  61. ^ 'את בית היקמים' גרסינן בתוספתא; יש מפרשים: חדר שמצניעין בו הגיגיות שמשימין בו מים חמין, ולא נהירא לי, דהיינו נמי 'בית היורות' דקתני בתוספתא!? ויש מפרשים 'יקמים': סודר שמעטפין בהן ראשן מפני חום המרחץ
  62. ^ וכל הני 'בתים' מיחברי לבית המרחץ
  63. ^ דמיטלטלי
  64. ^ 'ולא הספלים' גרסינן; ואית דגרסי 'ספסלין': שיושבין עליהן בבית המרחץ; וראשון עיקר, דהא במתניתין נמי 'ספלים' גרסינן