ביאור:בבלי בבא בתרא דף קט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דהכא [בן-אב] תרתי [1] והכא [אח] חדא [2]!

[3] שדה אחוזה גופה מהאי טעמא הוא דקא קיימא ליה לתנא: כלום יש יבום אלא במקום שאין בן - הא יש בן אין יבום[4] [5].

אימא: 'שארו' - זה האב, מלמד שהאב קודם לבת [6]; יכול יקדים לבן? תלמוד לומר: 'הקרוב' - קרוב קרוב קודם!

כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו [7] - לענין נחלה נמי בן ובת כי הדדי נינהו.

ואימא: 'שארו' זה האב; מלמד שהאב קודם לאחי האב [8]; יכול יקדים לאחין? תלמוד לומר 'הקרוב': קרוב קרוב קודם?

[9] אחי האב לא צריכי קרא [10]: [11] אחי האב - מכח מאן קא אתו [12]? מכח אב [13]! קאי אב - קא ירתי אחי האב [14]? [15]!

והא קראי - לאו הכי כתיבי, דכתיב (במדבר כז יא) ואם אין אחים לאביו וגו' [ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה] [16].

קראי - שלא כסדרן כתיבי [17].

והאי תנא מייתי לה [18] מהכא, דתניא: את זו דרש רבי ישמעאל ברבי יוסי (במדבר כז ז- ח) [פסוק ז: כן בנות צלפחד דֹברֹת: נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן; [פסוק ח] ואל בני ישראל תדבר לאמר:] איש כי ימות ובן אין לו וגו' [והעברתם את נחלתו לבתו] במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב [19], ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין [20].

ואימא [21] 'במקום בת אתה מעביר נחלה מן האחין [22],


עמוד ב

ואי אתה מעביר נחלה מן האב אפילו במקום בת' [23]? [כאן עריכת הרשב"ם היא לפי הב"ח אות [24]]

אם כן [25] לא נכתוב רחמנא 'והעברתם' [26];

ולמאן דנפקא ליה מ'והעברתם' - האי 'שארו' - מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתניא: 'שארו' זו אשתו [27]; מלמד שהבעל יורש את אשתו [28]

[*בפסוק (במדבר כז יא): ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה – את הוו מ'נחלתו' גורעין, ואת האות ל מ'לשארו', ומוסיפין וחברים אותם למילה 'לו'; וכן מסביר הרשב"ם בדף קיא,ב]

ולמאן דנפקא ליה מ'שארו' האי, 'והעברתם' מאי עביד ליה [29]?

מיבעי ליה לכדתניא: רבי אומר: בכולן נאמר בהן נתינה, וכאן נאמרה בהן העברה!? - שאין לך שמעביר נחלה משבט לשבט [30] אלא בת, הואיל ובנה ובעלה יורשין אותה [31].

וממאי ד'שארו' זה האב?

דכתיב (ויקרא יח יב) [ערות אחות אביך לא תגלה] שאר אביך הוא

אימא 'שארו' זו האם [32], דכתיב (ויקרא יח יג) [ארות אחות אמך לא תגלה כי] שאר אמך היא?

אמר רבא אמר קרא (במדבר כו יא) [ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו] ממשפחתו וירש אותה [והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה] - [33] משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה, דכתיב (במדבר א ב,כ,כב,כד ועוד, ועוד בפרק ד) למשפחותם לבית אבותם.

ומשפחת אם אינה קרויה משפחה? והא כתיב [34] (שופטים יז ז) ויהי נער מבית לחם יהודה ממשפחת יהודה והוא לוי והוא גר שם - הא גופא קשיא: אמרת והוא לוי אלמא מלוי אתי; [35] ממשפחת יהודה - אלמא מיהודה אתי [36]!? אלא לאו דאבוה מלוי ואימיה מיהודה [37], וקאמר ממשפחת יהודה [38]!

אמר רבא בר רב חנן [39]: לא: גברא דשמיה 'לוי' [40].

אי הכי - היינו דקאמר מיכה (שופטים יז יג) [ויאמר מיכה:] עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכהן [41]?

[42] אִין! דאיתרמי ליה גברא דשמיה 'לוי' [43].

וכי 'לוי' שמו? והלא 'יהונתן' שמו, שנאמר (שופטים יח ל) [ויקימו להם בני דן את הפסל] ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני [עד יום גלות הארץ]; [44]!?

אמר ליה [45]: וליטעמיך - וכי בן מנשה הוא? והלא בן משה הוא [46], דכתיב (דברי הימים א כג טו) בני משה: גרשם ואליעזר! [47] אלא מתוך שעשה מעשה מנשה [48] - תלאו הכתוב במנשה; הכא נמי: [49] מתוך שעשה מעשה מנשה [50] דאתי מיהודה - תלאו הכתוב ביהודה.

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מכאן [51] - שתולין את הקלקלה [52] במקולקל [53].

רבי יוסי בר חנינא אמר: מהכא: (מלכים א א ו) [ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית] וגם הוא טוב תואר מאד, ואותו ילדה אחרי אבשלום [54]; והלא אדניה [55] בן חגית, ואבשלום - בן מעכה!? אלא מתוך שעשה מעשה אבשלום - דמרד במלכות - תלאו הכתוב באבשלום; <הכא נמי: מתוך שעשה מעשה מנשה - תלאו הכתוב במנשה>.

אמר רבי אלעזר: לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו - יצא ממנו יהונתן [56]; אהרן שנשא בת עמינדב - יצא ממנו פנחס [57].

[58] ופנחס - לאו מיתרו אתי? והא כתיב (שמות ו כה) ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה [ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים למשפחתם] מאי לאו דאתי מיתרו [59] שפיטם עגלים לעבודה זרה [60]!?

לא! דאתי מיוסף [61], שפטפט ביצרו [62]

[63] והלא שבטים מבזים אותו [64] ואומרים: "ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה [65] - יהרוג נשיא שבט מישראל"!

הערות[עריכה]

  1. ^ יעידה ושדה אחוזה
  2. ^ יבום! והוה מצי לתרוצי 'הנך נפישי'
  3. ^ ומשני:
  4. ^ Note:כיצד אפשר לדון מיבום? הרי אין לומדים אפשר מאי אפשר, ואם יש בן אין יבום, כלומר: יבום אי אפשר?
  5. ^ משום דשדה אחוזה גופה לא קיימא לן במסכת ערכין שיהא הבן במקום האב טפי מאחיו אלא מהך פירכא: דפרכינן התם [דף כה,ב]: 'כלום יש יבום כו' דאמרינן נמי התם 'מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח? - מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה כו'; אדרבה: מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום!? ומשני: כלום יש יבום כו' שהרי לא מצינו כתוב בפירוש שיהא הבן קם תחת אביו טפי מאחיו אלא ליעדה, שגם האח קם תחתיו ליבום; ונמצא דהכא חדא והכא חדא הוא; ושאר דברים שהבן קם תחת אביו טפי מאחיו, כגון שדה אחוזה ועבד עברי במסכת קידושין [גם שם בערכין] וקדימת הבן לאח בנחלה - כולהו מייתינן לה מדין יעידה לחוד שכתב בפירוש שהבן קם תחת אביו; ואי לא דמשנינן דאפילו לגבי יבום אין האח קם תחתיו כמו בנו - דכלום יש יבום אלא במקום שאין בן - לא הוה מצינן לרבויי בן שיקום תחת אביו לכלום טפי מאחיו, דליהוי הכא חדא והכא חדא!? ולקמיה פרכינן: דבן ובת ואח, כמו שסדורין בפרשה - ליקדמו כולהו לאב, שהרי כולם קרובים למת טפי מאביו, שהם קמים תחתיו ליעידה וליבום, אבל האב אינו קם תחתיו לכלום!
  6. ^ דהא אינה קמה תחת אביה לכלום כבנו וכאחיו! וסדר את הפסוקים כן: 'איש כי ימות ובן אין לו ונתתם את נחלתו לשארו; ואם אין לו שאר - ונתתם את נחלתו לאחיו; ואם אין לו אחים - והעברתם את נחלתו לבתו; ואם אין לו בת - ונתתם את נחלתו לאחי אביו; ואם אין אחין לאביו - הקרוב אליו ממשפחתו ויירש
  7. ^ כדכתיב 'ובן אין לו': עיין עליו: נמצאת גם הבת פוטרת את האחין מן היבום, אבל אבי המת אינו פוטר את אשת בנו מן היבום; נמצאת הבת קמה תחת אביה טפי מאבי המת ואחי המת
  8. ^ של מת, ולא לאחין משום דקרובים למת יותר מאביו - שהרי קמים תחתיו ליבום, אבל אביו אין קם תחתיו לכלום; וסדר המקרא כך הוא 'ונתתם את נחלתו לאחיו; ואם אין לו אחים - ונתתם את נחלתו לשארו; ואם אין לו שאר - ונתתם את נחלתו לאבי אביו; ואם אין אחים לאביו - הקרוב אליו ממשפחתו וירש'
  9. ^ ומשני:
  10. ^ לא היה צריך לכתוב לבסוף 'שארו' לקדם את אחי האב
  11. ^ דסברא הוא דקודם האב לאחיו שלו לירש את בנו:
  12. ^ לירש את נכדם בן אחיהן
  13. ^ פשיטא דמכח אבי המת, שהוא אחיהם אתו; והלכך למה לי קרא, מאחר שכתוב למעלה שאחי האב יורשין את נכדם
  14. ^ מי איכא למימר דהיכא דקאי אב - ירתי אחים של אב, בתמיה
  15. ^ הלכך: לא נכתב 'שארו' אלא לקדם אחיו של מת, דלקדם אחי האב כבר שמעינן ליה ממאי דאמר (במדבר כז י) 'ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו' הרי הוא כמי שכתב 'ואם אין לו אחים - ונתתם את נחלתו לאביו, ואם אין לו אב - ונתתם את נחלתו לאחי אביו'; הלכך לא נכתב 'שארו' אלא לחדש ולומר שיקדום לאחד מהני דכתב לעיל, ומנו? - אחי המת, שהן בניו, דלקדם אחי האב - לא שדינן ליה, דהא לא צריך, כדפרישית; ולקדם את בנו ואת בתו של מת - לא אמרינן, שהרי קרובים למת יותר מן האחין, כדאמרן; הלכך שדינן ליה אאחין של מת: לקדם האב לבניו לירש את בנו, דסלקא דעתא אמינא יקדמוהו הם: שהרי קמים תחת אחיהן ליבום, מה שאין כן באב
  16. ^ ד'שארו' - לבסוף כתב, אחר אחי האב, והוה לן למימר דגזירת הכתוב הוא שאחי האב של מת קודמין לאביו
  17. ^ דהא כתיבי אחי האב, ואחר כך שאר אב ובעל כרחך אב קדים להו כדאמרן דהא מכח אב קאתו דלא דקדק הכתוב בסדרן משום דסמך אמאי דכתב הקרוב קרוב קודם ומעצמך תסדר אותם כפי קורבתן ואם תאמר כיון דאין אנו הולכין אחר הסדר לשתוק קרא מיניה וליכתוב איש כי ימות ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו וגו' איכא למימר דקרא צריכא טובא כדלקמן בפירקין (דף קטו.) ובן אין לו עיין עליו ואם אין לו בת עיין עליה וכן כולן
  18. ^ דהאב קודם לאחין
  19. ^ 'והעברת' [ברשב"ם הגירסא שלפננו: 'והעברת', אך בפסוק העיקרי: פסוק ט – כתב 'והעברתם'; וכן להלן [קט,ב] אומרת הגמרא: 'לא נכתוב רחמנא 'והעברתם’’... וכן: 'ולמאן דנפקא ליה מ'והעברתם’] משמע: תעביר מקרוב זה שהוא קיים כדי לתת לזה: והעברת מן האב כדי לתת לבת
  20. ^ שאין למת בן ובת, אלא אחין; ובסיפרי מסיים לה הכי: ומנין שהאב יורש? אמרת: קל וחומר כו'
  21. ^ אימא דהאי 'והעברת' - אאחין דקיימי קמן קאי:
  22. ^ וקאמר 'והעברת' - מן האחין לתת לבת
  23. ^ הא אין בת - אחין יורשין אותו, ואכתי אב מנלן דירית מקמי אח
  24. ^ ב
  25. ^ דלגלויי אתא האי 'והעברת' דאחין ירתי במקום שאין בת
  26. ^ לא ליכתוב 'והעברת', דממילא שמעינן לה מדכתב 'ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאביו' דהא להאי תנא קראי כסדרן כתיבי, דהא לא דריש 'שארו' לאב, דנימא שלא כסדרן כתיבי; ואי משום דדייקינן 'ואי אתה מעביר נחלה מן האב ואפילו במקום בת' – הך דיוקא לאו מ'והעברת' שמעינן לה, דאדרבה: מ'והעברת' איכא למידק: אתה מעביר נחלה מן האב במקום הבת! הך לאו דוקא מקרא משתמעא מידי, אלא הכי קאמר: מהאי קרא לא תילף דבת קודמת לאב, דלא מיירי קרא באב אלא באחיו! אלא לעולם אימא לך דאב קודם לבת, דהוא קרוב טפי
  27. ^ כדכתיב 'והיו לבשר אחד' (בראשית ב) וכתב נמי 'שארה כסותה ועונתה לא יגרע' (שמות כא)
  28. ^ דקסבר 'גורעין ומוסיפין ודורשין*', וקרי הכי: 'ונתתם את נחלת שארו לו'; והכי מפרשינן לה לקמן בפירקין, ויליף לה מ'וירש אותהּ' - לשון נקבה
  29. ^ לכתוב 'ונתתם'
  30. ^ נחלת שבט ראובן לשבט שמעון
  31. ^ כגון סרח בת אשר שנשואה לחנוך בן ראובן, ומת אשר בלא בנים זכרים, וירשתו סרח בתו; ומתה סרח וירשה בנה או בעלה שהם משבט ראובן! נמצא שהוסבה נחלת שבט אשר לשבט ראובן; ואשמעינן קרא שהבעל או הבן יורש את אשתו ואת אמו; ואיכא דדריש לקמן ירושת הבן את אמו מקרא אחרינא, ורבי דריש לה מהכא
  32. ^ ונילף מכאן דבין אביו בין אמו יורשין אותו
  33. ^ 'ממשפחתו' - היינו הקרובים לו מצד אביו
  34. ^ בספר שופטים כתיב בפרשת פסלו של מיכה:
  35. ^ וקא מתמה גמרא:
  36. ^ וכתיב 'והוא לוי' אלמא מלוי קאתי - קשיין אהדדי
  37. ^ להכי קרו ליה 'לוי': שהלוים למטה אבותם נקראים 'לוים'
  38. ^ והאי דקאמר 'ממשפחת יהודה' - על שם שאמו משבט יהודה
  39. ^ ומשני
  40. ^ האי דכתיב 'והוא לוי' – כלומר: כך שמו, ולא משבט לוי הוא, אלא משבט יהודה, כדכתיב 'ממשפחת יהודה', דמשפחת אב קרויה משפחה
  41. ^ בתמיה: שהיה מתגאה בעצמו על שנקרה לו איש לוי לכהן לעבודה זרה! ואי משבט יהודה הוא - ממה היה משבחת לעצמו? אלא ודאי משום דמשבט לוי הוא, שבהם בחר הקדוש ברוך הוא לשרתו, ולעולם אבוה מלוי ואימיה מיהודה, והדרא קושיין לדוכתה!
  42. ^ ומשני:
  43. ^ בכך היה משתבח, כאילו הוה משבט לוי; ולעולם לאו לוי הוא, אלא משבט יהודה
  44. ^ בעל כרחך האי דקרי ליה לוי היינו דמשבט לוי הוי, וקרי ליה 'משפחת יהודה', אלמא משפחת האם קרויה משפחה!
  45. ^ ומשני
  46. ^ 'בן מנשה' - הנו"ן [שבשם 'מנשה’] תלויה, לפי שהיא יתירה, דבן משה הוא, דלכך הנו"ן תלויה, ויהונתן - בן גרשם כו;' וגם מדקרי ליה 'לוי' - שהיה משבט לוי
  47. ^ בההיא פרשתא כתיב שגזלו שבט הדני פסלו של מיכה, והלוי הלך עמהם להיות להם לכהן
  48. ^ מנשה בן חזקיה מלך יהודה: שעבד עבודה זרה
  49. ^ לעולם משבט לוי הוא, כדקאמרת, והאי דקרי ליה 'ממשפחת יהודה' - לאו משום דאתי מיהודה - לא אביו ולא אמו - אלא
  50. ^ בן חזקיה
  51. ^ מדקרי ליה בן מנשה וממשפחת יהודה
  52. ^ דבהך פרשתא מיירי שנעשה כהן לעבודה זרה
  53. ^ מנשה
  54. ^ משמע שמאם אחת היו
  55. ^ היה
  56. ^ בן בנו של משה
  57. ^ בן בנו של אהרן
  58. ^ ומתמהינן:
  59. ^ כלומר בת יתרו ממש אחת מבנותיו
  60. ^ פנחס - והלא מיתרו קאתי: מבת יתרו! אלמא קרוב היה ליתרו יותר מיהונתן בן גרשום, ואפילו הכי - החסיד היה! ואין ללמוד מכאן שידבק אדם בטובים, שהרי אלעזר אבי פנחס לקח בת יתרו ויצא ממנה פנחס; ואם אהרן דבק בטובים - אלעזר בנו לא דבק בטובים!
  61. ^ כלומר משבט יוסף
  62. ^ מתריס ונלחם כנגד יצרו, כדאמרינן לקמן בפירקין (דף קטו:): חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו
  63. ^ ופרכינן:
  64. ^ בסנהדרין בפרק 'אלו הן הנשרפין' התחילו שבטים מבזין אותו
  65. ^ כדכתיב כהן און (בראשית מא) כומר