ביאור:בבלי בבא בתרא דף כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בית סאה בשבילן [1]; כמה הוו להו? - תרי אלפי וחמש מאה גרמידי [2]; לכל חד כמה מטי ליה [3]? תמני מאה ותלתין ותלתא ותילתא! אכתי נפישי ליה [4] דעולא [5]!?

לא דק [6].

אימור דאמרינן 'לא דק' [7] לחומרא, לקולא 'לא דק' מי אמרינן [8][9]?

מי סברת [10] בריבועא קא אמרינן [11]? בעיגולא קא אמרינן [12]!

מכדי: כמה מרובע יותר על העיגול? – רביע; [13] פשו להו שבע מאה ושתין ותמניא [14],

אכתי פש ליה פלגא דאמתא [15]!?

היינו דלא דק [16], ולחומרא לא דק [17].

[עיין תוספות ד"ה הכי גריס ר"ת]

תא שמע [ביכורים פ"א מ"יא]: הקונה אילן וקרקעו - מביא וקורא; מאי? לאו כל שהוא [18]?

לא, י"ו אמה.

תא שמע [ביכורים פ"א מ"ו]: קנה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא [19] - הא שלשה [20] מביא וקורא; מאי? לאו כל שהוא [21]?

לא, הכא נמי י"ו אמה [22].

תא שמע [פאה פ"ג מ"ז]: רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייב בפאה ובבכורים [23] וכותבין עליו פרוזבול [24],


עמוד ב

ונקנין עמה נכסים שאין להם אחריות [25]

הכא במאי עסקינן? – בחיטי [26]; דיקא נמי, דקתני כל שהוא - שמע מינה.

תא שמע: אילן מקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל - טבל וחולין מעורבין זה בזה [27], דברי רבי; רבן שמעון בן גמליאל אומר: הגדל בחיוב - חייב, הגדל בפטור - פטור; עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר יש ברירה [רבן שמעון בן גמליאל – אבל אולי הוא סובר אין ברירה, אבל הכל הולך לפי מקום הגידול? ואולי זה כוונת המשך הגמרא: במפסיק צונמא אין עירבובלפי רבן שמעון בן גמליאל] ומר סבר אין ברירה, אבל גדל בפטור - דברי הכל פטור [28]!?

הכא במאי עסקינן? - דמפסיק צונמא [29].

אי הכי - מאי טעמיה דרבי?

דהדרי ערבי [30]?

ובמאי קא מיפלגי?

מר סבר: אוירא מבלבל [31], ומר סבר: האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי.

ושש עשרה אמה ותו לא? והא תנן: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה [32]?

אמר אביי: מיזל - טובא אזלי, אכחושי [33] - לא מכחשי אלא עד שש עשרה אמה, טפי לא מכחשי [34].

כי אתא רב דימי אמר: בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן: אילן הסמוך למיצר בתוך י"ו אמה – מהו?

אמר ליה: גזלן הוא, ואין מביאין ממנו בכורים.

כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: אחד אילן הסמוך למיצר ואחד אילן הנוטה [35] - מביא וקורא, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ [36].

משנה:

אילן שהוא נוטה לשדה חבירו - קוצץ מלא המרדע [37] על גבי המחרישה [38]; ובחרוב ובשקמה [39] - כנגד המשקולת [40] [41].

בית השלחין - כל האילן [42] - [43] כנגד המשקולת [44].

אבא שאול אומר: כל אילן סרק - כנגד המשקולת [45].

גמרא:

איבעיא להו: אבא שאול - ארישא קאי [46]? או אסיפא קאי [47]?

תא שמע, דתניא: בית השלחין: אבא שאול אומר: כל האילן [48] כנגד המשקולת, מפני שהצל רע לבית השלחין; שמע מינה ארישא קאי!

שמע מינה.

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, דקתני: 'כל אילן סרק'; אי אמרת בשלמא ארישא קאי [49] - היינו דקתני 'כל אילן' [50], אלא אי אמרת אסיפא קאי – [51] 'אילן סרק' מיבעי ליה! אלא לאו שמע מינה ארישא קאי - שמע מינה.

משנה:

אילן שהוא נוטה לרשות הרבים - קוצץ [52] כדי שיהא גמל עובר [53] ורוכבו;

רבי יהודה אומר: גמל טעון פשתן או חבילי זמורות.

רבי שמעון אומר: כל האילן כנגד המשקולת, מפני הטומאה [54].

גמרא:

מאן תנא דבנזקין בתר אומדנא דהשתא אזלינן [55]?

אמר ריש לקיש: במחלוקת שנויה, ורבי אליעזר היא, דתנן: אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות. רבי אליעזר מתיר, בכדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים [56].

רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן: התם זימנין דמפחית ולאו אדעתיה, אבל הכא: קמא קמא קא קייץ ליה [57].

רבי יהודה אומר: גמל טעון פשתן או חבילי זמורות:

איבעיא להו: שיעורא דרבי יהודה נפיש או דלמא שיעורא דרבנן נפיש?

פשיטא דשיעורא דרבנן נפיש, דאי סלקא דעתא שיעורא דרבי יהודה נפיש - רבנן בשיעורא דרבי יהודה היכי עבדי [58]?

ואלא מאי - שיעורא דרבנן נפיש? רבי יהודה בשיעורא דרבנן מאי עביד?

אפשר דגחין וחליף תותיה.

רבי שמעון אומר כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה:

תנא: 'מפני אהל הטומאה' [59].

פשיטא: 'מפני הטומאה' תנן!

אי ממתניתין - הוה אמינא דלמא מייתי עורב טומאה ושדי התם [60] וסגיא בדחלולי בעלמא [61] - קא משמע לן [62].

הדרן עלך לא יחפור


הערות[עריכה]

  1. ^ ולחרוש כל בית סאה בשבילן ערב שביעית עד עצרת, כדין שדה אילן; ואם לאו - אין חורשין אלא כל אחד כדי צרכו, דהיינו תחתיו וחוצה לו 'כמלא אורה וסלו', והשאר הוי שדה הלבן, ואין חורשין אותו אלא עד הפסח
  2. ^ על אמה רוחב
  3. ^ לכל חד מהנך אילנות
  4. ^ אכתי נפישין להו שש עשרה אמה
  5. ^ דהוי אלף וכ"ד
  6. ^ עולא לא דקדק כל כך, הואיל וקרוב לשיעור זה קאמר, ולא איכפת ליה
  7. ^ היכא דאזיל
  8. ^ הכא קא אזיל לקולא: דאינו יונק כל כך, וקאמר איהו דיונק, ופטר ליה מביכורים
  9. ^ Note: אליבא דאהלכה למעשה בימי עולא – לא היו בכורים, ועולא החמיר בענין חצרות, לומר שהנוטע קרוב יותר הוא גזלן – ואסור לעשות כן אף על פי שאין לחייבו בדמי הנזק.
  10. ^ שש עשרה אמה דעולא
  11. ^ דליהוי שלשים ושתים על ל"ב כדקאמרינן
  12. ^ שכל סביביו יונק שש עשרה, והיינו 'בעיגולא'; דאילו ברבוע - נמצא כנגד האלכסון יותר משש עשרה אמה
  13. ^ דל רביע מאלף וכ"ד -
  14. ^ אמות ברוחב אמה
  15. ^ אכתי לא שוי שיעורי, דהשתא פשו להו שיעורי דמתניתין אדעולא פלגא דאמתא! ונמצא אילן יונק י"ו אמה ומחצה לכל צד, דהיינו ל"ג על ל"ג, דשיעורא דעולא תשס"ח, ושיעורא דמתניתין תתל"ג, ונפיש שיעורא דמתניתין אדעולא ס"ה אמות באמה רוחב! חלוק הרצועה לרוחב הרי - ק"ל אמה אורך ברוחב חצי אמה; הקף מהם האילן: ל"ב אמה לצפון וכנגדו לדרום, נמצא מהצפון לדרום ל"ג, שהרי הוספת עליו חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן, ובידך נשארו ס"ו ברוחב חצי אמה; תן חציין למזרח וחציין למערב - נמצא מוקף ברבוע; ולא דקדק הגמרא כל כך דנקט 'פלגא אמתא' דהא עולא - בעיגול קאמר, ואילו בעיגול הייתי יכול להוסיף עליו שני שלישי אמה לכל צד; אלא משום האי פורתא לא דק כולי האי; ואית דגרסי 'פש ליה תרי תילתי דאמתא'
  16. ^ עולא, דהוה מצי למימר 'שיתסרי ופלגא'
  17. ^ ואזיל לחומרא ולא צמצם שיעורו
  18. ^ חוץ לעביו של אילן לכל צד
  19. ^ לקמן תנן, ב'המוכר את הספינה': המוכר שתי אילנות לחבירו ולא פירש לו קרקע לא קנה קרקע, אבל קנה שלשה - קנה קרקע, ואף על פי שלא פירש; הלכך: גבי ביכורים נמי: שתי אילנות מביא ואינו קורא, דלא מצי למימר 'פרי האדמה אשר נתתה לי' (דברים כו)
  20. ^ דקנה קרקע
  21. ^ משום דקנה קרקע מעט סביבם
  22. ^ משום דקנה שש עשרה אמה סביב כל אחד
  23. ^ 'ובוידוי' לא גרסינן ליה במתניתין במסכת פאה, דאין וידוי אלא במעשר, והוא אינו תלוי בקרקע
  24. ^ תנן במסכת גיטין (דף לו.): הלל תיקן פרוזבול שראה שנמנעו העם מלהלוות מפני השביעית המשמטת, ועוברים על מה שכתוב השמר לך פן יהיה דבר וגו' עמד והתקין תקנה שלא תשמט: שיהא מוסר שטרותיו לבית דין וכותב עליהן פרוזבול וזה גופו של פרוזבול מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה; ותו לא משמטת ליה שביעית, דלא קרינא ביה 'לא יגוש' שאין תובע חובו אלא מב"ד; והתם מוקמינן לה בשביעית בזמן הזה, דרבנן, ואמרינן התם: 'אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע' אבל אין לו קרקע ללוה - לא כתבינן ליה, דהלואה דלא שכיחא היא, דמסתמא אין אדם סומך אלא על קרקע הלוה, וכשאין לו - לא תיקן הלל פרוזבול
  25. ^ דתנן בקדושין (דף כו.): נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה: שהמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה, וקרקע נקנה בכסף, ואם מכר לו קרקע ומטלטלין יחד - כיון שנתן דמי הקרקע, או מסר לו שטר מכירת קרקע, או החזיק בקרקע מדעת מוכר - נקנו המטלטלין בלא משיכה; קתני מיהא 'קרקע כל שהוא חייב בביכורים', וקסלקא דעתא: ביכורי אילן קאמר
  26. ^ שכל שבעת המינים חייבים בביכורים
  27. ^ שאין סומכין על הברירה לחלקו לחצאים ולומר שלצד הארץ חייבין, ושלצד החוץ פטורין
  28. ^ שאם היו כל שרשיו בחו"ל – פטור, ואפילו עומד האילן בתוך שש עשרה אמה לארץ, ולא אמרינן 'מן הארץ ינק'
  29. ^ באמצע שרשים: שאין שני צדדין יכולין לינק זה מזה
  30. ^ האילן נעשה אחד למעלה בעביו
  31. ^ אף על פי שבתוך הקרקע כשני אילנות, הואיל ולמעלה באויר העולם נעשה אחד - מתערבין יונקותיו
  32. ^ קשה לעולא דאמר י"ו אמה ותו לא
  33. ^ בשדה חבירו
  34. ^ הלכך: טפי מהכי לאו גזלן הוא
  35. ^ נופו לתוך שדה של חבירו
  36. ^ התנה עמהם שלא יקפידו על כך
  37. ^ מלמד בקר
  38. ^ קוצץ הענפים עד גובה מלא מרדע, שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו שם
  39. ^ שצילם מרובה וקשה לשדה
  40. ^ כל מה שנוטה לתוך שדהו
  41. ^ משקולת = חוט האמרכולין שבונין חומה ותולין בה משקולת של אבר
  42. ^ אפילו אינו חרוב ושקמה
  43. ^ קוצץ
  44. ^ שהצל רע לבית השלחין
  45. ^ בגמרא מפרש אהייא קאי
  46. ^ דקאמר תנא קמא 'קוצץ מלא מרדע' - ואפילו אילן סרק, חוץ מחרוב ושקמה, ואמר ליה אבא שאול: כל אילן סרק נמי כנגד המשקולת
  47. ^ דקאמר תנא קמא 'כל האילן כנגד המשקולת', ואפילו אילן העושה פירות, ואמר ליה אבא שאול: כל אילן סרק הוא דכנגד המשקולת, אבל אילן העושה פירות - נמי 'מלא מרדע', ותו לא
  48. ^ כל האילנות
  49. ^ ולטפויי אתא [מחרוב ושקמה דקאמר תנא קמא]
  50. ^ היינו דקאמר 'כל'
  51. ^ מאי 'כל'? הא לגרועי אתא!
  52. ^ מן הענפים התחתונות
  53. ^ תחת העליונות
  54. ^ מפרש בגמרא
  55. ^ דקתני 'קוצץ מן הענפים כדי שיהא גמל עובר ורוכבו' - והרי חוזרין וגדלים לאחר זמן
  56. ^ אם תקרתה חזקה כל כך – מותר, ואף על גב שסופה שתתליע ותפחת
  57. ^ כל ענף וענף שיקדים ויצמיח - יקצצנו
  58. ^ כשיבא גמל טעון פשתן היאך יעבור
  59. ^ שמא יפול כזית מת אצל האילן, והרי הענפים ארוכים מאהילין עליו ועל עוברי הדרכים, ומביאים עליהם את הטומאה
  60. ^ על האילן, ומתוך שענפיו רבים - הטומאה עומדת שם ואינה נופלת לארץ, ובני אדם עוברים תחתיה
  61. ^ ואי לא חיישינן אלא להכי - בדחלולי בעלמא סגי ליה: לקוץ אחד אחד מבינתים, כדי להרחיק אויר ביניהם [כלומר: להרחיק בין הענפים על ידי גיזום העלים], ולא תעמוד שם [על הענפים] טומאה
  62. ^ מתניתא דאפילו לא נותר בו אלא ענף אחד מזיק הוא את הרבים