ביאור:בבלי בבא בתרא דף פב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עד שתהא לקיחה והבאה כאחד [1], והא ליכא [2].
אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: מכדי פסוקי נינהו ליקרי [3]?
אמר ליה: משום דמחזי כשיקרא [4].
רב משרשיא בריה דרב חייא אמר: דלמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר [5].
הגדילו לא יְשַׁפֶּה כו' [והעולה מן הגזע – שלו, ומן השרשים - של בעל הקרקע; ואם מתו - אין לו קרקע]:
היכי דמי 'מן הגזע'? והיכי דמי 'מן השרשין'?
אמר רבי יוחנן: כל שרואה פני חמה [6] - זהו 'מן הגזע', ושאינו רואה פני חמה [7] - זהו 'מן השרשין'.
וליחוש דלמא מסקא ארעא שירטון [עיין נמוק"י דף מא,א: חובת הראיה על הלקוח], ואמר ליה: "תלתא זבינת לי ואית לי ארעא" [8]?
אלא אמר רב נחמן: יקוץ [9]! וכן אמר רבי יוחנן: יקוץ!
אמר רב נחמן: נקיטינן [10]: דקל - אין לו גזע [11].
סבר רב זביד למימר: אין לו גזע [12] לבעל דקל: דכיון דלמחפר ולשרש קאי [13] - אסוחי מסח דעתיה [14].
מתקיף לה רב פפא [עיין תוספות, שיטת ר"ת ושיטת רבנו חננאל]: והא קונה שני אילנות [15] - [16] דלמחפר ולמשרש קיימי - וקתני [17] דיש לו גזע!?
אלא אמר רב פפא: [18] אין לו גזע לבעל דקל [19] לפי שאין מוציא גזע [20].
ולרב זביד [21] קשיא מתניתין [22]!?
דזבין לחמש שנין [23].
קנה שלשה קנה קרקע:
וכמה?
אמר רבב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הרי זה קנה תחתיהן [24] וביניהן [25] וחוצה להן [26]
כמלוא אורה וסלו [27].
מתקיף לה [28] רבי אלעזר: השתא דרך אין לו [29], אורה וסלו [30] יש לו [31]? [ומשיב רבי אלעזר:] - דרך אין לו - דארעא אחריתי היא; אורה וסלו יש לו.
אמר רבי זירא: מדברי רבינו [32] נלמד: שלשה - הוא דאין לו דרך, הא שנים יש לו [33]!?
דאמר ליה [34]: "בארעא דידך קיימי [35]" [36].
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: לימא רבי אלעזר לית ליה דשמואל רביה, דאמר שמואל [37]: הלכה כרבי עקיבא דאמר 'מוכר בעין יפה מוכר'?
אמר ליה: [38] לא מתוקמא מתניתין כרבי עקיבא [39]; ממאי? מדקתני 'הגדילו יְשַׁפֶּה', ואי סלקא דעתך רבי עקיבא היא - אמאי יְשַׁפֶּה? האמר מוכר בעין יפה מוכר!?
אמר ליה: אימור דאמר רבי עקיבא גבי בור ודות, דלא מכחשי ארעא [40]; גבי אילן מי שמעת ליה [41]? מי לא מודי רבי עקיבא [42] באילן הנוטה לתוך שדה חבירו שקוצץ מלא מרדע [43] מעל גבי מחרישה [44]
תניא כוותיה דרבי חייא בר אבא: הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו.
אמר ליה אביי לרב יוסף: אותן אורה וסלו מי זורען [45]?
אמר ליה: תניתוה [46] החיצון זורע את הדרך [47]
אמר ליה: מי דמי? התם לית ליה פסידא ללוקח [48], אבל הכא [49] אית ליה פסידא ללוקח [50] דאמר ליה "קמיטנפי פירי [51]"! הא [52] לא דמיא אלא לסיפא [53] '[54] וזה וזה אינן רשאין לזורעה [55]' [56]!
תניא כוותיה דאביי: 'הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלוא אורה וסלו וזה וזה אינן רשאין לזורעה'.
וכמה יהא ביניהן [57]?
רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: מארבע אמות [58] ועד שמונה [59].
רבא אמר רב נחמן אמר שמואל: משמונה ועד שש עשרה [60].
אמר ליה אביי לרב יוסף: לא תפלוג עליה דרב נחמן, דתנן מתניתין כוותיה [61], דתנן [62]: 'הנוטע את כרמו שש עשרה אמה על שש עשרה אמה [63] - מותר להביא זרע לשם [64]; אמר רבי יהודה [65]: מעשה בצלמון [66], באחד שנטע את כרמו שש עשרה על שש עשרה אמה, והיה הופך שער [67] שתי שורות לצד אחד [68] וזורע את הניר [69]; לשנה אחרת היה הופך את השער למקום הזרע [70], וזרע את הבור [71]; ובא מעשה לפני חכמים והתירוהו [72]', [73]!
הערות
[עריכה]- ^ והאי 'ולקחת' - קרא יתירא הוא: דמצי למיכתב 'והבאת מארצך'; ודרשינן ביה: מי שלוקח - דהיינו בוצר - הוא מביא, דבעינן הבצירה והבאה כולה עד לירושלים באדם אחד
- ^ הלכך: היכא דבצרן איהו, והשליח הביאן - לא הויא 'לקיחה והבאה באחד' אלא בשנים! וכן היכא דמית בדרך - לא הויא לקיחה וגמר הבאה באחד; אבל היכא דבצרן שליח והביאן לירושלים - אז קורין הבעלים, דשלוחו של אדם כמותו, ויכול לקרות 'הנה הבאתי וגו'; ומיהו שליח עצמו לא בר קרייה הוא, כדתנן במסכת בכורים: שאין יכול לומר 'אשר נתתה לי ה’’ והכי נמי בצרן ושלחן על ידי שליח, דפטר להו מקרייה, והא ליכא למיפרך דמהבאה נמי יפטר: שהרי בקרקע קדשו, כדתנן במסכת בכורים
- ^ ואמאי עביד להו כדרבי יוסי? כמו שמביא מספק - כך יהא קורא מספק: כאדם שקורא בתורה
- ^ שהרי בשביל הבאת ביכורים קא קרי, ושמא לאו בקרקע שלו גדלו, וקא משקר, וכתיב 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני' (תהלים קא); אבל כשקורא בתורה לא מיחזי כשיקרא
- ^ מאן דחזי דקרי עלייהו כביכורים ודאים - כשיהיו לו ביכורים כאלו לא יפריש מהן תרומה, דקסבר ביכורים ודאין הן; אי נמי האי גברא גופיה; הלכך עבוד בהו היכרא שלא לקרות
- ^ היינו כל האילן חוץ מן הקרקע
- ^ היינו מתחת לקרקע
- ^ כיון דאמרת 'מן הגזע' היינו כל שרואה פני החמה, ואפילו סמוך לקרקע הרי הוא של בעל האילן, ואם כן היכי תקון רבנן מילתא דאתי בה מוכר לידי פסידא? והא זימנין שיש לו אילן אחד בתוך שדה של חבירו, ואמור רבנן 'דהיוצא מן הגזע שלו', ומסקא ארעא שירטון ותגביה הקרקע עד שיתכסה אילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע ויראו, כשלשה אילנות! וכגון שהיה רוחב בין הגזע לאילן כשיעור המפורש לפנינו, ויטעון לוקח שיש לו קרקע ויפסיד המוכר, דהוי כשלשה אילנות - וקנה קרקע! והוה להו לרבנן למימר 'היוצא מן הגזע יחתוך בעל האילן פן יפסיד המוכר'
- ^ מתניתין דקתני 'היוצא מן הגזע - שלו' לא שיניחנו כך ויגדל, אלא הרי הוא שלו על מנת לקצוץ ולשרוף
- ^ מרבותינו
- ^ לקמיה מפרש
- ^ היוצא מן הגזע
- ^ דכיון דלחפור ולשרש קאי כשייבש האילן דהא לא קנה קרקע
- ^ בעל הדקל מן העתיד לצאת מן הגזע, דסבור הוא שמא ייבש הדקל מהרה ולא יוציא גזע, דלא דמי [דקל] לשאר אילנות שאם יבשו בראשון קוצצן למטה וחוזרין וגדילין, שהרי גזען מחליף כדתניא (לעיל דף פ:), אבל דקל - מאחר שייבש - אין לו תקנה, כדתניא לעיל 'בדקלים ובארזים חופר ומשרש'; הלכך מייאש מן היוצא מן הגזע ולא נתכוין לקנותו
- ^ דמתניתין בכל אילנות מיירי, ואפילו בדקלים
- ^ ואף על גב
- ^ אפילו הכי קתני מתניתין
- ^ לא תיתלי טעמא דאסוח דעתא בחופר ומשרש, אלא
- ^ כדקאמרת ולא מטעמיך, אלא
- ^ לפי שאין דרך דקל להוציא מן הגזע כלום אלא מלמעלה בראשו גדילים כל ענפיו; והלכך עולין לו בחבל, כדאמרן ב'המוכר את הבית' (לעיל דף סט:); ומשום הכי הסיח דעתו ואפילו אי מיקרי ויוצא מן הגזע - הרי הוא של בעל הקרקע; ומתני' - באילנות הרגילין להוציא גזע מיירי, ולא בדקל, הואיל ולא שכיח להוציא גזע, דכל מילתא דלא מסיק לוקח אדעתיה - לא קני
- ^ דסבירא ליה דמוציא גזע
- ^ דבכל אילנות המוציאין גזע מיירי
- ^ שאף אם ימות - יטע אחר במקומו; והלכך: כיון דמשעבדא ליה ארעא לזמן קצוב - לא מסח דעתיה מן הגזע; אבל היכא דזבין סתמא - שאפילו אם ימות לסוף יום או יומים לעקור ולשרש קאי - התם ודאי מסח דעתיה
- ^ תחת עיקר האילנות והנופות
- ^ קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן זה
- ^ סביב האילנות וחוצה מקום שכלין נופותיהן ולחוץ
- ^ א'חוצה להן' קאי: כמלוא אורה המלקט וסל בידו ללקט פירות הנופות החיצונות, כמו 'וארוהָ כל עוברי דרך' (תהלים פ) 'אריתי מורי' (שיר ה); ולקמן מפרש כמה יהא ביניהן ויצטרפו; 'אורה' שייך למימר בתאנים, ו'בוצר' בענבים, ו'קוצר' בתבואה, ו'גודר' בתמרים, ו'מוסק' בזיתים, ו'מלקט' בשאר אילנות
- ^ לרבי יוחנן, דיהיב ליה דרך חוצה להן כמלוא אורה וסלו: כדי להלך סביבות האילנות ללקט פירותיו
- ^ ליכנס דרך שדהו של בעל שדה לילך לאילנותיו, אלא יפרח באויר או יקח לו דרך מבעל הקרקע, כרבנן ד'המוכר את הבית' (לעיל דף סד.), דאמרי גבי מוכר בור ודות: בעין רעה מוכר, וצריך ליקח לו דרך לבורו ולדותו, והוא הדין הכא גבי שלשה אילנות, דדמי לבור ודות, משום דארעא אחריתי היא: שאין האילנות נטועין בקרקע של בעל השדה, שהרי יש להן קרקע, וחשיבי 'שדה האילן' בפני עצמו, דומיא דבור ודות שהוא קרקע בפני עצמו, ולא אישתעבד שדהו לאילנותיו של לוקח דנימא 'גם לכל צרכיהן אישתעבד אפילו לתת לו דרך', כדלקמן גבי שני אילנות
- ^ שאין צריך לו כל כך כמו דרך
- ^ בתמיה: הרי אפשר לעלות באילן וללקוט אי נמי מתחתיו ילקט
- ^ רבי אלעזר שפירש טעמו משום דארעא אחריתי היא
- ^ דרך, דהא אין לו קרקע
- ^ לוקח
- ^ ושיעבדת לי קרקע שלך לצורך אילנות
- ^ כאדם שמשאיל מקום לחבירו בביתו להניח חפציו - כן גם זה: דרך משאיל לו
- ^ ב'המוכר את הבית'
- ^ לעולם כרבי עקיבא סבירא ליה, ומיהו מתניתין - דפריש עלה רבי יוחנן 'כמלוא אורה וסלו'
- ^ רבנן היא, והלכך קפריך ליה
- ^ לא הבור ולא הדרך שאנו נותנין לו, הלכך בעין יפה זבין ויהיב ליה דרך
- ^ בתמיה: מי אית ליה עין יפה גבי אילן כל כך לשעבד לו קרקע שלו לכל מה שיגדלו נופותיו ויאבד קרקע שלו? - שהצל רע לבית השלחין, וגם לא יוכל לחרוש בבקר בשביל בה המרדע? דנהי נמי דאית ליה 'עין יפה' גבי אילן במכר אילנות ושייר קרקע לפניו, שיש לו קרקע לרבי עקיבא על מנת ליטע אחרים תחתיהן, כדאמרן ב'חזקת הבתים' (לעיל דף לז.), מיהו היזק גדול כל כך כגון שמאבד לגמרי קרקע שלו - לית ליה עין יפה?!
- ^ בהך סתמא דתנן ב'לא יחפור'
- ^ בגבהו
- ^ והא דמי לההוא דמי, שהרי האילנות הללו אינן נטועין בקרקעו של מוכר, דהא יש להן קרקע בפני עצמן, ואיסתלק ליה מיניה לגמרי; ולעולם הא סיפא מתוקמא כרבי עקיבא; ומיהו שיעורא דאורה וסלו אית ליה לרבי עקיבא, דלר"ע - דרך יש לו דומיא דבור ודות, דלא דמי להיזק גדול של אילן הנוטה, ולעולם לית ליה דשמואל רביה; ומיהו רישא ודאי: דקתני גבי שני אילנות 'אם מתו אין לו קרקע' - לא מתוקמא כרבי עקיבא, דאמרן ב'חזקת הבתים': 'מכר אילנות ושייר קרקע לפניו - פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן כו'
- ^ בעל האילן דשלו הן? או בעל השדה? דהא לא נשתעבדו לבעל האילנות אלא בשעת לקיטת פירותיו, לדרוס עליהן; ואם כן בעל השדה זורען, ובעת הלקיטה - ידרוס הלוקח אפילו בזרעים, אבל תחתיהן וביניהן פשיטא לך דבעל האילן זורען
- ^ בפרק 'המוכר פירות' [בבא בתרא פ"ו מ"ו] לקמן [צט,ב]: מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו כו'
- ^ הכא נמי בעל השדה זורע את הדרך, כלומר: אורה וסלו
- ^ לבעל הגינה הפנימית שידרוס יפה כשיצטרך על זרעיו של זה
- ^ גבי אורה וסלו, אם בעל השדה זורען
- ^ לבעל האילן:
- ^ כשיפלו על הזרעים
- ^ דאורה וסלו
- ^ דההיא, דקתני
- ^ נתנו לו בית דין דרך מן הצד מדעת שניהן כו'
- ^ הואיל ונתרצו שניהן ובחרו להן דרך זה על ידי בית דין, ואף על גב דהפסד מועט הוא שהזרעים יעכבו הליכתן קצת
- ^ וכל שכן גבי אורה וסלו דהוי כמדעת שניהן, דמסתמא הקונה אילנות יש לו שיעור אורה וסלו, והוי פסידא טובא טינוף פירות
- ^ דנימא 'קנה כל מה שביניהן'? דאי קרובין יותר מדאי - הרי הן כיער העומד ליתלש, ולא חשיבי; ואם רחוקים נמי יותר מדאי - לא מצטרפי
- ^ לכל הפחות בין כל אילן לאילן מן השלשה, שתהא ראויה המחרישה לחרוש בינתים, לבד עובי האילנות כדמוכח לקמיה
- ^ ולא עד בכלל [תוספות פג,א ד"ה וכמה - חולק: ועד בכלל]
- ^ ולא ט"ז בכלל
- ^ ואתה חלית ושכחת
- ^ במסכת כלאים פ"ד מ"ט
- ^ שאם כל הכרם נטוע שורות שורות זו בצד זו רחוקות זו מזו ט"ז אמה שלימות - לא מיצטרפי למיהוי 'כרם': דשורה בפני עצמה אינה כרם, אלא אם כן יש שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב, כדתנן במסכת כלאים
- ^ בין שורה לשורה, דלא הוה 'כרם'; אבל בפחות מט"ז - הוי כרם, ואסור להביא זרע לשם; ומיהו אנן האידנא קיימא לן כרבי יאשיה בכלאים: עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד; ב'שחיטת חולין' (דף קלו:)
- ^ סייעתא לתנא קמא
- ^ שם מקום
- ^ 'שער' היינו הענפים הנוטים
- ^ הפכן לצד אחד כגון שאורך שתי השורות מן המזרח למערב וסדורות זו כנגד זו מצפון לדרום והפך זמורה של שורה דרומית לצד צפון ושל צפונית לצד דרום נמצא אויר שבין שתי שורות הללו מלא ושחוצה להן ריקן וכן כל הכרם
- ^ החרישה ריקנית, דהוי ט"ז ריקנות; אבל אם לא היה מהפך - נמצא שכל שורה תופסין זמורותיה מאויר הט"ז, ואסור להביא זרע לשם
- ^ שזרע בו אשתקד
- ^ שהיה בור אשתקד מחרישה וזריעה
- ^ משום דהיפך
- ^ אבל אם לא היפך דבציר ליה אויר ט"ז אמות - אסור דהוי 'כרם', כדרב נחמן
- ^ כלומר לא סבירא לי כי ההיא משנה
- ^ וכרבי שמעון סבירא ליה, כדלקמן