ביאור:בבלי בבא בתרא דף קע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבן שמעון בן גמליאל סבר אין אותיות נקנות במסירה [1], ורבי סבר אותיות נקנות במסירה [2].

אמר ליה אביי [3]: א"כ פלוגתא [4] לדמר [5]?!

אמר ליה: ותפלוג [6].

אמר ליה: הכי קאמינא לך: מתניתא לא מיתרצא אלא כדמתרצא מר, ואם כן קשיא דרבן שמעון בן גמליאל אדרשב"ג [7]!

אלא אמר אביי: הכא במאי עסקינן [8]? - [9]כגון שנמצא אחד מהן [10] קרוב או פסול, ובפלוגתא דרבי מאיר ורבי אלעזר קא מיפלגי:

רבי סבר לה כרבי אלעזר, דאמר עדי מסירה כרתי [11], ורבן שמעון בן גמליאל [12] סבר לה כרבי מאיר, דאמר עדי חתימה כרתי.

והא אמר רבי אבא: 'מודה היה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול' [13]?

אלא אמר רבי אבינא: הכל [14] מודים שאם כתוב בו "הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מזוייפת" [15] שהוא פסול, כדרבי אבא; לא נחלקו אלא בשטר שאין עליו עדים כלל: דרבי סבר לה כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי, ורבן שמעון בן גמליאל סבר לה כרבי מאיר דאמר עדי חתימה כרתי.

ואיבעית אימא במודה בשטר שכתבו צריך לקיימו קא מיפלגי [16]: דרבי סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו [17], ורבן שמעון בן גמליאל סבר צריך לקיימו [18].

והא איפכא שמעינן להו [19], דתניא: 'שנים אדוקין בשטר; מלוה אומר "שלי הוא, ונפל ממני, ומצאתו", ולוה אומר "שלך הוא, ופרעתיו לך" - יתקיים השטר בחותמיו, דברי רבי [20]; רבן שמעון בן גמליאל אומר: יחלוקו', והוינן בה [21]: [22] ולית ליה לרבי הא דתנן 'שנים אוחזין בטלית זה אומר "אני מצאתיה" וזה אומר "אני מצאתיה", זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו'? [23]!? ואמר רבא אמר רב נחמן: במקויים [24] - דכולי עלמא לא פליגי דיחלוקו [25], כי פליגי בשאינו מקויים: רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, ואי מקיים ליה - גבי פלגא [26], ואי לא - חספא בעלמא הוא, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו, ויחלוקו!?

איפוך.

ואיבעית אימא: לעולם לא תיפוך, אלא הכא בלברר קמיפלגי [27], כי הא: דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא; אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא [28], אמר: "פרעתיך בפני פלוני ופלוני"; אמר ליה רבי יצחק: "יבואו פלוני ופלוני ויעידו"!

אמר ליה: אי לא אתו לא מהימנינא [29]? והא קיימא לן [30] 'המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים'!?

אמר ליה: "אנא - בההיא כשמעתא דמר סבירא לי [31], דאמר רבי אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: האומר לחבירו "פרעתיך בפני פלוני ופלוני" - צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו [32].

[אמר ליה [33]] והא אמר רב גידל אמר רב: הלכה כדברי רבן שמעון בן גמליאל [34], ואף רבי לא


עמוד ב

אמר אלא לברר [35]?!

אמר ליה: אנא נמי לברר קאמינא [36].

משנה:

מי שפרע מקצת חובו [37]: רבי יהודה אומר: יחליף [38]!

רבי יוסי אומר: יכתוב שובר [39].

אמר רבי יהודה: נמצא זה צריך להיות שומר שוברו [40] [ו]מן העכברים!

אמר לו רבי יוסי: כך יפה לו [41] , ולא ירע כחו של זה [42].

גמרא:

אמר רב הונא אמר רב: אין הלכה לא כרבי יהודה [43] ולא כרבי יוסי [44], אלא בית דין מקרעין השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון [45].

אמר ליה רב נחמן לרב הונא, ואמרי לה רב ירמיה בר אבא לרב הונא: אי שמיעא ליה לרב הא ברייתא [46]: 'עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון' הוה הדר ביה [47]!

אמר ליה: שמיע ליה ולא הדר ביה [48].

הערות[עריכה]

  1. ^ והלכך צריך עדי חזקה: דכיון דאמר ליה אידך "לך חזק וקני", ויש לו עדים שהחזיק בה – קנה, דקרקע נקנית בכסף או בשטר מכירה ומתנה או בחזקה; והכי קאמר רבן שמעון בן גמליאל: נדון בחזקה ולא בשטר
  2. ^ כדקאמר נמי רבי בהדיא בפרק 'המוכר את הספינה' (לעיל דף עו.): שהמוכר שטר חוב לחבירו, כיון שמסר לו את השטר בידו - קנה החוב, ונשתעבד לו לוה לזה הקונה כמו שהיה משועבד למלוה כל זמן שלא חזר ומחלו - כדאמר שמואל (במסכת גיטין) (דף יג); והכי קאמר: הבא לידון בשטר ובחזקה, וטוען ראובן כנגד המערער "שדה זו שלי היא שהרי שמעון שקנאו מלוי מסר לו שטר מכירה הכתוב בשמו וקניתי השדה במסירת השטר כאילו נכתב בשמי וגם החזקתי בשדה שלש שנים" - נידון בשטר, דברי רבי, ועל ידי השטר שמסר לו הלוקח - קנוי לו השדה, דאותיות נקנות במסירה, ולא צריך תו עדי חזקה
  3. ^ לרב דימי
  4. ^ דבריך
  5. ^ שאמר רבה למעלה: לרבן שמעון אותיות נקנות במסירה ואתה אומר לרבן שמעון אין אותיות נקנות במסירה
  6. ^ כלומר איני חושש
  7. ^ דהא על כרחך הוזקקנו לפרש הברייתא דלעיל כדמר
  8. ^ מאי שטר דפליגי ביה רבי ורבן שמעון
  9. ^ לאו בשטר הכתוב בשם אחר, ומסרו לזה פליגי, דהא בין לרבי בין לרבן שמעון אותיות נקנות במסירה, כדאמרינן לרבי ב'המוכר את הספינה' (לעיל דף עו.), ולרבן שמעון לעיל בשמעתין, כדמר, אלא בשטר מכירה שכתב בו מוכר ללוקח זה כדין קרקע הנקנית בשטר פליגי, ו
  10. ^ מהעדים
  11. ^ דאמר בגיטין בפרק 'המגרש' (דף פו.): אין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם, דעדי מסירה גורמין לכריתות גט, ונמצא גט כשר בכתיבה בלא עדים, אלא שיהא מוסרו לאשתו להתגרש בפני עדים, דהא כתיב 'וכתב לה' - בכתיבה לחוד בלא חתימה מיירי, ומיהו עדים בעינן: שיראו שנתגרשה; וה"נ - כאילו אין עדים בשטר דמי, הלכך נדון בשטר בלא עדי חזקה, אלא שיביא עדים שנכתב ונמסר לו בפניהם שהשדה נקנה לו בשטר, אף על פי שאין בו עדים
  12. ^ אומר 'בחזקה הוא קונה' אי אמר ליה "לך חזק וקני", שהשטר בלא עדים אינו קונה, כרבי מאיר, דעדי חתימה עיקר, דהאי דכתיב 'וכתב' - אחתימת עדים קפיד קרא
  13. ^ דדוקא גט שאין בו עדים כשר, דאעדי מסירה קפיד רחמנא; ומיהו אם חתמו שקר או עדים פסולים בתוך הגט - הרי הוא פסול
  14. ^ רבי ורשב"ג
  15. ^ שאם מזוייף מתוכו שהוא פסול
  16. ^ מערער שכתבו לשטר שביד זה פליגי, וקאמר מערער "לא מכרתיו לך וממני נפל השטר ומצאתו"
  17. ^ דלא דמי לשאר דינים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר: שאפילו אם היה זה מערער ואומר "לא כתבתיו" - לא היה לנו לחשוד את זה הלוקח בכך, שלא נחשדו ישראל לעשות שטרות מזוייפים, אלא שהחמירו חכמים להצטרך קיום היכא דמערערי עליה; הלכך, כי אמר "כתבתיו" - נהמניה למי שהשטר בידו
  18. ^ והכי קאמר רבן שמעון: 'נדון בחזקה ולא בשטר': שהשטר אינו מועיל לו כל זמן שלא נתקיים ע"י אחרים אע"פ שזה המערער מודה שכתבו, דאיהו אמר "כתבתי" וקאמר נמי "לא מסרתיו לו"
  19. ^ בפרק 'שנים אוחזין' (בבא מציעא ז א)
  20. ^ וגובה ליה מלוה כוליה, וכדמפרשינן טעמא לקמן
  21. ^ הכי קאמרינן בפרק 'שנים אוחזין'
  22. ^ אמר מר: 'יתקיים השטר בחותמיו, דברי רבי' - וגובה לו מלוה כוליה? - בתמיה
  23. ^ והכא נמי יגבה חצי חוב הכתוב בשטר ולא יותר
  24. ^ בהנפק
  25. ^ דפלגי בין שניהם כדין משנתנו ד'שנים אוחזין'
  26. ^ כלומר: אז יש ממש בדבריו ויגבה מהם חצי חוב שבשטר, ואידך פלגא יפסיד בשביל תפיסת הלוה שאדוק עמו בשטר
  27. ^ אדם שטוען למערער "שני מיני חזקות יש לי: אחת שיש בידי עדיין שטר מכירה שעשית לי על זה השדה, ועוד: שיש לי עדי חזקת שלש שנים", וקאמר רבי: 'נדון בשטר': שצריך לברר ולאמת את דבריו ולהביא את השטר כמו שטען, ועדי חזקה בלא שטר לא יועיל לו כאן, מאחר שזה עומד ומערער "לא מסרתי לך שטר מעולם ולא מכרתי לך ושלא כדין החזקת", והלה טוען "שטר יש עדיין בידי"; ואילו לא טען - כך היה די לו בעדי חזקה, כדאמר ב'חזקת הבתים' (לעיל כט.): דעד תלת שנין מזדהר איניש בשטריה, טפי לא מזדהר, ורבן שמעון סבר 'נדון אף בחזקה' – לבדה, כאילו בא לידון בחזקה לבדה בלא שטר, וכל שכן שאם הביא שטר מכירה לא בעי תו עדי חזקה, דאין אדם צריך לברר ריבוי טענות שטען שאין צריכים לו, וכי היכי דאילו טען מעיקרא 'אבד שטרי ויש לי חזקה שלש שנים' - די לו בכך, כי טען נמי 'יש לי שטר עם החזקה' - די לו בחזקה בלא שטר
  28. ^ תבעיה לדינא רבי חייא לרבי אבא
  29. ^ לומר "פרעתי" אפילו בלא עדים
  30. ^ בפרק 'שבועת הדיינין'
  31. ^ כשמעתך דאמרת משמיה דרב
  32. ^ ומיהו אי אתו הני סהדי ואמרי "לא היו דברים מעולם" - הא אמר רבא בפרק 'שבועת הדיינין' (שבועות דף מא:): כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש וכו' - והלכתא כרבא: ונשבע הלוה שפרעו - ופטור
  33. ^ רבי אבא
  34. ^ שאמר 'נדון אף בחזקה לבדה': דכיון דלא היה צריך לטעון "שטר יש בידי" מאחר שאכלה שני חזקה - אין צריך לברר את דבריו שהרבה לטעון מה שאין צריך, ואנא נמי: כיון דבלא עדים מהימנינא - איני צריך לברר ולהביא עדים שאמרתי
  35. ^ כלומר: מן הדין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שאף רבי לא נחלק אלא משום דסבירא ליה דצריך לברר את דבריו אחרי שטען "יש לי שטר", ורבי מודה שאם לא טען - לא היה צריך אלא חזקה לבדה, וכיון דלא הויא פלוגתייהו אלא כדי לברר - נראין דברי רבן שמעון בן גמליאל שאין לו להפסיד בשביל שפת יתר
  36. ^ כלומר: כרבי סבירא , ואם לא בירר דבריו הפסיד; וכן פירש רבינו זקני מנחתו כבוד בפרק 'זה בורר' אליבא דרבי: שצריך לברר, ואם לא הביא שטר – הפסיד; ויש לשון אחר, ואין בו ממש; ואע"פ שהלכה כרבי מחבירו - בהא הלכתא כרבן שמעון, שאין צריך לברר, כדאמר רב גידל אמר רב
  37. ^ במלוה בשטר מיירי, ואיכא למיחש פן יחזור המלוה ויתבע כל חובו
  38. ^ יקרע אותו השטר ויכתוב לו שטר אחר לפי חשבון הנשאר מזמן ראשון, כדמפרש בגמרא
  39. ^ וישמרהו הלוה
  40. ^ שאם אבד שוברו יחזור המלוה ויגבה כל חובו
  41. ^ למלוה שיהיה הלוה בדאגת שימור שוברו ולא המלוה, ד'עבד לוה לאיש מלוה' כדאמרינן בגמרא
  42. ^ של מלוה להחליף שטרו כדאמר רבי יהודה, כדי שיכוף לפרעו
  43. ^ שאמר 'יחליף' ואפילו לכתוב לו מזמן ראשון על ידי עדים בלא בית דין, כדמפרש ואזיל, דלא אלימי עדים לקרוע שטר ולהחליף ולגבות מזמן ראשון
  44. ^ דאמר 'כותבין שובר', וצריך לשמור שוברו מן העכברים
  45. ^ לפי סכום המעות שחייב לו עדיין; ורב תנא הוא ופליג
  46. ^ לקמן בשמעתין במילתיה דרבי יהודה בפורע חצי חובו
  47. ^ רב, והיה מודה שהלכה כרבי יהודה, דהא רב נמי הכי קאמר:, דמה לי בית דין מה לי עדים?
  48. ^ דברייתא תני 'עדים מקרעין' ואיהו אמר בית דין דוקא, ולא עדים