ביאור:בבלי בבא בתרא דף קעא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בשלמא בי דינא [1] - [2] אלימי לאפקועי ממונא [3], אלא עדים שעשו שליחותן - חוזרין ועושין שליחותן [4]?
ולא [5]? והא אמר רב יהודה אמר רב: [6] עדים [7]כותבין אפילו עשרה שטרות על שדה אחת [8]!?
[9] רב יוסף אמר: [10] [11] בשטר מתנה [12], ורבה אמר: [13] בשטר שאין בו אחריות [14]!?
מאי 'ברייתא'? – דתניא: 'הרי שהיו נושין בו אלף זוז, ופרע מהן חמש מאות זוז: עדים מקרעין את השטר וכותבין לו שטר אחר מזמן ראשון - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: שטר זה יהא מונח במקומו, ויכתבו שובר; ומפני שני דברים אמרו כותבין שובר: אחת כדי שיכוף לפורעו [15] ואחת כדי שיגבה מזמן ראשון'
והא רבי יהודה נמי מזמן ראשון קאמר [16]!?
הכי קאמר ליה רבי יוסי לרבי יהודה [17]: אי מזמן ראשון קאמרת - פליגנא עלך בחדא [18]; אי מזמן שני קאמרת - פליגנא עלך בתרתי [19].
תנו רבנן [תוספתא מכות פ"א מ"ב בשנויים]: שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי [20] - שטר מאוחר הוא, וכשר - דברי רבי יהודה [21]; רבי יוסי פוסל [22].
אמר לו רבי יהודה: והלא מעשה בא לפניך בצפורי [23] והכשרת?
אמר לו: כשהכשרתי - בזה [24] הכשרתי [25] [עד כאן דברי התוספתא מכות פ"א מ"ב].
והא רבי יהודה נמי בזה קאמר?
אמר רבי פדת: הכל מודים [26] שאם הוזקקנו לעונתו של שטר ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי [27] - ששטר מאוחר הוא, וכשר [28];
|- לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא [29]: דרבי יהודה [30] לטעמיה, דאמר 'אין כותבין שובר' [31] ולא נפיק מיניה חורבא, ורבי יוסי [32] לטעמיה, דאמר כותבין שובר [33] - ונפיק מיניה חורבא [34].
אמר רב הונא בריה דרב יהושע [35]: אפילו למאן דאמר כותבין שובר - הני מילי אפלגא [36], אבל אכוליה [37] - לא [38];
ולא היא: אפילו אכוליה כתבינן, כי הא:
דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק ביה זוזי ברבי אבא; אתא לקמיה דרבי חנינא בר פפי,
אמר ליה: הב לי זוזיי!
אמר ליה: הב לי שטראי ושקול זוזך!
אמר ליה שטרך אירכס לי, אכתוב לך תברא. [39]
אמר ליה: הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו 'אין כותבין שובר'!
אמר: מאן יהיב לן מעפריה דרב ושמואל רמינן בעיינין; הא רבי יוחנן והא ריש לקיש דאמרי תרוייהו כותבין שובר! וכן כי אתא רבין אמר רבי אילעא: כותבין שובר.
ומסתברא דכותבין שובר [40], דאי סלקא דעתא אין כותבין שובר - אבד שטרו של זה - יאכל הלה וחדי [41]!?
מתקיף לה אביי: ואלא מאי - כותבין שובר? אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי?
אמר ליה רבא: אִין! (משלי כב ז) [עשיר ברשים ימשול ו]עבד לוה לאיש מלוה [42].
תנן התם [43] 'שטרי חוב המוקדמין [44] - פסולין [45], והמאוחרין [46] - כשרין' [47]; אמר רב המנונא: לא שנו [48] אלא שטרי הלואה [49], אבל שטרי מקח וממכר - אפילו מאוחרין נמי פסולין; מאי טעמא: - זימנין דמזבין ליה [50] ארעא [51] בניסן [52], וכתיב ליה 'בתשרי' [53], ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין ליה מיניה [54], וכי מטי תשרי - מפיק ליה ואמר ליה "הדר זבנתה מינך" [55]!
אי הכי - שטרי הלואה נמי [56]: זמנין דיזיף בניסן וכתיב ליה שטרא בתשרי, ומתרמי ליה זוזי ביני ביני, ופרע ליה, ואמר ליה "הב לי שטראי", ואמר ליה: "אירכס לי", וכתיב ליה תברא, וכי מטי זמניה - מפיק ליה ואמר ליה: "הני - השתא הוא דיזפת מינאי"; קסבר [57] אין כותבין שובר [58].
אמר ליה רב יימר לרב כהנא ואמרי לה רב ירמיה מדיפתי לרב כהנא: והאידנא דכתבינן שטרי מאוחרי וכתבינן תברא [59].
<אמאי קעבדינן הכי? אמר ליה:> בתר דאמר להו רבי אבא לספריה: כי כתביתו שטר מאוחרי כתבו הכי 'שטרא דנן לא בזמניה כתבניה אלא אחרנוהו וכתבנוהו' [60].
אמר ליה רב אשי לרב כהנא: והאידנא דלא קא עבדינן הכי [61] - בתר דאמר ליה רב ספרא לספריה: "כי כתביתו הני תברי - אי ידעיתו זימנא דשטרא כתבו [62], אי לא [63] - כתבו [64] סתמא [65]: דכל אימת דנפיק לרעיה [66].
אמר ליה רבינא לרב אשי, ואמרי לה רב אשי לרב כהנא:
הערות[עריכה]
- ^ מקרעין ומחליפין אחר, וכותבין אותו מזמן ראשון לטרוף שלא כדין מזמן ראשון: דמן הדין לא אלים שטרא למיטרף אלא מיום שנכתב ואילך
- ^ אלא בית דין
- ^ דהפקר בית דין הפקר, כדנפקא לן מ'אלה הנחלות' (גיטין דף לו.)
- ^ עדים שעשו שליחותן: לכתוב ולהעיד בשטר הראשון, היאך חוזרין ועושין שליחות אחרת? ומי נתן להם כח זה
- ^ בתמיה: וכי אין עדים חוזרין ועושין
- ^ מי שאבד שטרו ואמר לעדים "כתבו לי אחר"
- ^ חוזרין ו
- ^ אם אבדו זה אחר זה
- ^ ומשני:
- ^ לעולם אין כח בידם של עדים לחזור ולכתוב שטר אחר לגבות מלקוחות, וכי קאמר רב יהודה אמר רב -
- ^ הני מילי
- ^ שאין בו אחריות; וכיון דהכל יודעין שנותן לו השדה - למה לא יכתבו לו שטר מתנה להיות בידו לעדות דתיקו ארעא בידיה
- ^ אפילו בשטר מכירה קאמר רב יהודה דכותבין עשרה, וכגון
- ^ וכדאמרן (לעיל דף קסח:) 'חוץ מאחריות שבו', וכדאמר רב נחמן (לעיל דף קסט:) 'שטרא דנן דכתבנוהו לא למיגבי ביה כו'
- ^ המלוה יכוף ללוה לפורעו: שדואג פן יפסיד שוברו, וזה יוציא שטרו ותובעו כל חובו
- ^ כרבי יוסי, ומה תשובה היא זו שאמר רבי יוסי 'כדי שיגבה מזמן ראשון'
- ^ דרבי יהודה לא פירש דבריו כל כך, אלא 'יחליף' סתמא קאמר ליה לרבי יוסי כדתנן במתניתין
- ^ דכותבין שובר כדי שיכוף לפורעו
- ^ כי כותבין שובר וגובין מזמן ראשון
- ^ כגון במקומות שמונין לחדשי החמה, וכתב בשטר בט"ו לירח פלוני, וכשאנו נזקקין לכוין מתי אירע יום ט"ו של אותו חדש - נמצא עונתו ביום שבת או ביום עשירי לתשרי, דהיינו יוה"כ, והכל יודעין שלא נכתב לא בשבת ולא ביוה"כ, ונמצא שלא נכתב באותו יום המוכיח בשטר אלא או מוקדם הוא ופסול או מאוחר וכשר
- ^ דסבירא ליה לרבי יהודה כל שטר מאוחר - כשר, ואפילו אותו שאין להוכיח מתוכו של שטר אם מאוחר הוא ואם לאו, וכל שכן זה שזמנו ביום השבת וביום הכפורים, שהזמן מוכיח שהוא מאוחר; ואפילו רבי יוסי מודה ביה דלא נפיק מיניה חורבא מהאי, כדמפרש ואזיל; והא ליכא למימר 'שמא מוקדם הוא ופסול', כמו שפירש רבינו חננאל: הלא תראה דרמינן עלה דמתניתין (סנהדרין דף לב.) דתנן 'אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנאמר (ויקרא כד) משפט אחד יהיה לכם' הא דתניא בתוספתא בתחלת מסכת מכות [פ"א מ"ב בשנויים]: 'שטר שכתוב בו זמנו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו "היאך אתם מעידין על שטר זה שנמסרה לכם עדות זו במקום הזה והלא באותו היום עמנו הייתם במקום פלוני" - שטר ועדיו כשרין: חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו'; ושקלו וטרו רבי חנינא ורבינא לאוקמי תרוייהו מתניתין ומתניתא - ולא דחו חדא מנייהו, וקי"ל דלא מותבינן תיובתא אלא ממשנה או ברייתא שהיא הלכה; ותו: הא בהדיא אמרינן: קיום שטרות מדרבנן הוא, דאי מדאורייתא - לא בעינן, דקיימא לן כריש לקיש דאמר (כתובות דף יח:) 'עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין, ורבנן הוא דאצרכינהו קיום'; שמע מינה שעל הבא לפסול את השטר - עליו הראיה; הלכך מעמידין שטר זה בחזקת מאוחר, והטוען כי מוקדם הוא כדי לפסלו -עליו הראיה
- ^ שטר מאוחר דעלמא שאין בתוכו הוכחה כלל, כדמפרש לקמיה
- ^ בשטר מאוחר
- ^ שכתוב זמנו בשבת וביוה"כ
- ^ שמתוכו מוכיח שלא נכתב בזמנו, שהרי אין ישראל כותבין שטרות בשבת וביום הכפורים, והכל יבינו שהוא מאוחר, ולא נפיק מיניה חורבא, כדלקמן; אבל במאוחר בעלמא: שזמנו כתוב ביום ראוי לכתיבה, ולא יוודע אם מאוחר הוא אם לאו - בההוא פליגנא עלך, ופסילנא, וטעמא לקמן
- ^ רבי יהודה ורבי יוסי בכל שטרות מאוחרין בענין זה:
- ^ שכשאנו נזקקין למנות למתי מגיע עונתו של שטר, ונמצאת עונת הזמן הכתוב בו מכוון ביום השבת או בעשרה בתשרי
- ^ לדברי הכל, דדמי כמי שכתוב בתוכו 'שטרא דנן דכתבנוהו - לאו בזמניה כתבנוהו, אלא אנן סהדי איחרנוהו וכתבנוהו' שהרי הכל יודעים שלא נכתב בשבת וביום הכפורים, ויכירו שהוא מאוחר, ולא אתי לידי חורבא, כדמפרש לקמן; והכי קאמר רבי פדת: הכל מודים בההוא שטר דקתני, כדאתא שטר שכתוב זמנו בשבת כו' – דכשר; והיינו דקאמר ליה רבי יוסי 'בזה הכשרתי'
- ^ עונתו ביום חול, ולא יוודע אם מאוחר אם לאו
- ^ דמכשיר
- ^ הלכך לא חייש בין מאוחר לכשנכתב בזמנו: לעולם אינו פורע עד שיקח השטר ויקרענו, וכיון שנקרע השטר - לא חייש למידי
- ^ דפוסל המאוחר
- ^ היכא דפרע מקצת חובו, וה"ה היכא דפרע כל חובו, וטוען מלוה "אירכס שטרי", כדמפרש לקמן - כותבין שובר ונותנין ללוה להודיע שפרע כל חובו, והלכך האי שטר מאוחר פסול הוא כו'
- ^ אליבא דרבי יוסי, כדמפרש ואזיל; ויש מפרשים אמר רבי פדת הכל מודים שאם הוזקקנו כו': שכך כתוב בתוך השטר 'הוזקקנו לעונתו של שטר ונמצאת כו', וכל זה דכתב בשטר - לדעת כן נכתב: שיבינו שאין ישראל כותבין בשבת, וידעו שהוא מאוחר; לא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא שכתוב בו זמנו בשבת או בעשרה בתשרי, ולא חזר וכתב 'בו הוזקקנו לעונתו של שטר כו'; וכל זה הבל וליצנות הוא! חדא דהכי הוה ליה למימר 'אמר ר' פדת הכל מודים שאם כתב בו הוזקקנו כו', ועוד: כיון דכתב זמנו בשבת - למה לי למכתב 'הוזקקנו כו' - הא ממילא אנו יודעין שלא נכתב ביום השבת וביום הכפורים, ומאוחר הוא, כדפירשנו לעיל
- ^ מלתא באפי נפשיה היא
- ^ פן יחזור המלוה ויתבע כל חובו
- ^ חוביה
- ^ דמַלוה אפסיד אנפשיה שלא נזהר לשמור את שטרו
- ^ והוא הדין בלא אירכס: היכא דפרע חצי חובו וכתבו שובר ללוה - יכול המלוה להוציא אחרי כן שטר חובו שכתוב זמנו אחר זמן השובר, ויאמר "ממון אחר הוא זה שלוית ממני אחרי כן" ויגבה כל חובו מֻשלם, שהרי אין ידוע שהוא מאוחר! אבל שטר שכתוב זמנו בשבת ועשרה בתשרי - לא מצי למימר "השתא הוא דיזפת מינאי"
- ^ אכוליה חוב היכא דאירכס שטרא
- ^ בתמיה: ישמח באכילת ממון אחרים חנם
- ^ מוטב שיהא טורח ודאגת שמירת שטר מוטל על הלוה יותר מן המלוה
- ^ בסדר זרעים בפרק אחרון דמסכת שביעית [פ"י מ"ה]
- ^ שכתבוהו באחד באייר ובתוך השטר הקדימו וכתבו בו 'באחד בניסן'
- ^ דאתי למיטרף לקוחות שלא כדין; ואפילו מזמן שני לא גובה, כדאמרינן ב'איזהו נשך' (בבא מציעא דף עב.): 'רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן - גזירה שמא יגבה מזמן ראשון'; אבל מוקדמין בענין זה: שנכתב בו 'באחד בניסן', ובאחד בניסן כתבוהו, ולא לוה עד תשרי: דאתא למיטרף לקוחות שלא כדין דמניסן ועד תשרי - בזה נחלקו בפרק 'שנים אוחזין': רב אשי מוקי לה בשטרי הקנאה, ואביי אמר 'עדיו בחתומיו זכין לו', ומיום כתיבת השטר שיעבד נפשיה, והלכך כשר
- ^ שכתבוהו באחד בניסן וכתבו בתוך השטר באחד באייר
- ^ וכל שכן אם לוה בניסן ולא נכתב עד אייר דכשר: שהרי מחל לו שעבוד של חדש שעבר
- ^ דמאוחרים כשרים
- ^ כדאמרן לעיל: רבי יהודה לטעמיה, דאמר אין כותבין שובר ולא נפיק מיניה חורבא; ורב המנונא - סבירא ליה 'אין כותבין שובר', כדמתרץ לקמן, הלכך ליכא למיחש למידי
- ^ ראובן
- ^ לשמעון
- ^ על מנת שאם יגיע לדמים יחזירנה לו
- ^ וכשכתב שטר מקנה כתב בו 'ראובן מכר שדה לשמעון בתשרי'
- ^ וחזר ראובן ולקח שדהו משמעון בתמוז, וכששאל שטר מקנה אמר ליה שמעון "אירכס לי"
- ^ ואפילו למאן דאמר אין כותבין שובר - הכא מודה: דמה יפסיד שמעון אם לא יפדה ראובן שדהו? הלכך אפילו אם יכתוב לו שמעון לראובן שובר שפדה שדהו בתמוז - יחזור שמעון ויוציא שטרו הכתוב בתשרי ויאמר: "אחר שפדית חזרתי ולקחתי ממך, והא שטרא"
- ^ כדאמרן לעיל אליבא דרבי יוסי, דפסיל שטר מאוחר משום הך חורבא
- ^ רב המנונא
- ^ הלכך מאוחרין כשרין, כדאמרן אליבא דרבי יהודה
- ^ ולא חיישינן לחורבא דנפיק מיניה לרבי יוסי לעיל
- ^ ליכא למיחש מידי דכיון דכתוב בתוך השטר שהוא מאוחר - הרי הוא כשטר שכתוב בו זמנו בשבת ועשרה בתשרי, דאכשרנא לעיל בין לרבי יהודה בין לרבי יוסי: דכיון דידעינן ביה בשטר שהוא מאוחר - לא אתי לידי חורבא, ושוברו מוכיח עליו שהוא פרוע, והאי דקדים ליה שובר - היינו משום דשטר מאוחר כתבוהו, כמו שכתבו בתוכו "אנן סהדי איחרנוהו" - ואפילו רבי יוסי בזה מכשר
- ^ אלא כתבינן שטר מאוחר, וכתבינן תברא, ולא כתבינן בתוך השטר "איחרנוהו וכתבנוהו" ואפילו הכי לא חיישינן לחורבא דרבי יוסי
- ^ בתוך השובר 'פלוני פרע לפלוני חוב פלוני כך וכך של אותו השטר שכתוב בו זמן פלוני', ואז לא יוכל לרמות: שאפילו כתב את השטר מאוחר - הרי השובר מוכיח עליו דהוא פרוע
- ^ אדכרתון זמן הכתוב בשטר
- ^ השובר
- ^ שלא יהא כתוב שום זמן בשובר, אלא סכום המעות שהיו כתובין בשטר כותבין בשובר
- ^ דכי היכי דכל אימת דנפק השטר שכתוב בו סכום ממון כזה - לורעיה השובר, לא שנא אם השטר קודם לשובר לא שנא מאוחר הימנו, דהא תברא סתמא כתוב; ומעתה צריך המלוה ליזהר שלא ילוה עוד ללוה הזה כסכום ממון הכתוב בשובר, דהא תברא מרע ליה, ואם הלוהו כסכום ממון ההוא - הוא ניהו דאפסיד אנפשיה