ביאור:בבלי בבא בתרא דף לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לאו מי אמר רבי ישמעאל חד פירא הוי חזקה לכולהו פירי [1] - הכא נמי הני [2] הוו חזקה להני [3], והני הוו חזקה להני [4]; והני מילי [5] - היכא דלא אפיקו אחריני [6], אבל אפיקו [7] ולא אכל [8] - לא הויא חזקה [9]; והוא דבאזי באזוזי [10].

זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע [11]: אמר רב זביד: זה קנה אילנות [12] וזה קנה קרקע [13].

מתקיף לה רב פפא: אם כן - אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום!? לימא ליה בעל קרקע לבעל אילנות [14]: "עקור אילנך שקול וזיל" [15]!?

אלא אמר רב פפא: זה קנה אילנות וחצי קרקע, וזה קנה חצי קרקע [16].

פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו [17] - יש לו קרקע [18]; ואפילו לרבי עקיבא, דאמר 'מוכר - בעין יפה מוכר' [19] - הני מילי [20] גבי בור ודות, דלא מכחשו בארעא [21], אבל אילנות -


עמוד ב

דקמכחשי בארעא [22] - שיורי שייר [23], דאי לא שייר - לימא ליה [24] "עקור אילנא וזיל" [25]!

מכר אילנות ושייר קרקע לפניו [26] - פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן [27]: לרבי עקיבא, דאמר 'מוכר בעין יפה מוכר' - אית ליה [28]; לרבנן - לית ליה [29]:

לרבי עקיבא אית ליה, ואפילו לרב זביד [30], דאמר אין לו - הני מילי [31] - גבי שני לקוחות [32], דאמר ליה: "כי היכי דלדידי לית לי באילנות [33] - לדידך נמי לית לך בקרקע [34]", אבל הכא - מוכר בעין יפה מוכר; לרבנן לית ליה, ואפילו לרב פפא דאמר יש לו: הני מילי [35] - גבי שני לקוחות, דאמר ליה [36]: "כי היכי דלדידך זבין בעין יפה [37] - לדידי נמי זבין בעין יפה [38]", אבל הכא [39] - מוכר בעין רעה מוכר [40].

אמרי נהרדעי: אכלן רצופין [41] - אין לו חזקה [42].

מתקיף לה רבא: אלא מעתה [43]: האי מישרא [44] דאספסתא - במאי קני לה [45]!?

[46]

אלא אמר רבא [47]: מכרן רצופין [48] - אין לו קרקע [49].

אמר רבי זירא: כתנאי: כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות [50]: רבי שמעון אומר: אינו כרם [51], וחכמים אומרים: הרי זו כרם, ורואין את האמצעיים [52] כאילו אינן [53].

אמרי נהרדעי: האי מאן דזבין דקלא לחבריה - קני ליה [54] משפוליה עד תהומא [55].

הערות[עריכה]

  1. ^ דבמקום הזיתים מהני למקום התבואה והקיץ, וכאילו החזיק בשלשתן דמי; וכן כשכנס את תבואתו - כמי שהחזיק בשלשתן דמי, שמן הטעם הזה הוי חזקת שלש שנים בכל השדה אף על פי שלא החזיק בו בכולהו פעם אחת
  2. ^ הכי נמי חזקת מקום עשרה אילנות של שנה ראשונה זו
  3. ^ חשובין כאילו החזיק נמי במקום העשרים
  4. ^ וכן בשניה וכן בשלישית - כאילו החזיק בכל שנה בשלש אילנות
  5. ^ דהוי חזקה באכילת שלשים אילנות בשלש שנים כהאי גוונא
  6. ^ כי העשרים לא עשו פירות כי אם עשרה לבד בכל שנה - דומיא דרבי ישמעאל שמלקט כל מה שגדל בשדה; ופירש רבנו חננאל: כגון בנות שוח, שאין פירותיהם נגמרים עד שלש שנים
  7. ^ הני אילנות כולהו פירות בכל שנה
  8. ^ אלא עשרה מינייהו
  9. ^ לא הוי הני עשרה חזקה לעשרים, דכיון דלא אכל כל הפירות - גילה על עצמו שהשדה אינה שלו, וירא להחזיק חזקה גמורה; ולפיכך לא חשש זה המערער למחות, ולא הויא חזקה
  10. ^ לשון 'בזיעה', כלומר: והני מילי דהוי חזקה כשאכל עשרה בכל שנה - היינו על ידי פיזור: שאכל שלש בכל בית סאה, דנמצא מחזיק כל השדה; אבל אכל עשרה אילנות ביחד בבית סאה זה, ובשנה שניה כמו כן בבית סאה שני, וכן בשלישית - אינה חזקה: דכל בית סאה חשוב שדה האילן בפני עצמו, ושדה שלם לא הוי חזקה לשדה אחר; והיינו נמי דומיא דרבי ישמעאל, דכנס את תבואתו ומסק את זיתיו כו': שבכל השדה הוא אוכל, דסתם שדה האילן - על פני כולו מפוזרין הזיתים והדקלים
  11. ^ שני לקוחות שלקחו שדה האילן מאדם אחד ביחד, וכל הקרקע היה צריך לאילנות שהיו נטועים כדין שדה אילן; והכי מתוקמא סוגיא דשמעתין: לאחד מכר הקרקע ולאחד מכר האילנות, והחזיק כל אחד בשלו, כגון דרפק בה פורתא או עשה שום עבודת קרקע - כל אחד בשלו - דקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה; ולאו בחזקת שלש שנים מיירי; ובהדיא מפרש לקמיה דבשני לקוחות מיירי
  12. ^ לפירותיהן בלא קרקע, שאם יבשו האילנות - לא יטע אחרים במקומן
  13. ^ וזה קנה כל הקרקע - אפילו אם יש שם שלשה אילנות, דתנן ב'המוכר את הספינה' (לקמן דף פא.) דקנה קרקע תחתיהם וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו - הני מילי בלוקח אחד הקונה אילנות בתוך של חבירו, דקנה קרקע; אבל הכא - בשני לקוחות שלוקחין ביחד, זה אילנות וזה קרקע - מצי אמר ליה בעל הקרקע לבעל האילנות: "כי היכי דלדידי לית לי באילנות - לדידך נמי לית לך בקרקע" והכי מפרש לקמיה
  14. ^ כשייבש האילן
  15. ^ ולא תטע אחר במקומו, אבל כל זמן שהוא טוען פירות - אינו יכול לומר כן; ואף על גב דקרקע אין לו - האילן כמות שהוא יונק מן הקרקע - קנאו לפירותיו; והכי נמי מוכח לקמן בשמעתא, מדאמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: אי כורכמא רישקא זבין ליה כו'; וב'המוכר את הספינה' (שם) נמי תנן: הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו - הרי זה לא קנה קרקע כו' ואם מתו אין לו קרקע, אלמא אף על גב דאין לו קרקע קתני, ולא יעקרנו עד שימות; והוא הדין להא דרב זביד
  16. ^ לאו דוקא 'חצי קרקע', אלא הצריך לאילנות: תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו; אי נמי דוקא קאמר 'חצי', וכגון שכל הקרקע צריך לאילנות, אם לא מפני שמכר הקרקע לחבירו; ואפילו לא הוו אלא שני אילנות, דקיימא לן ב'המוכר את הספינה' דאין להן קרקע - הכא יש להן: דכיון דשני לקוחות הן שקונין ביחד - מצי אמר ליה בעל האילנות לבעל הקרקע "כי היכי דלדידך בעין יפה זבין - לדידי נמי" כו' והכי מפרש לקמיה
  17. ^ אפילו אינן אלא שנים
  18. ^ כדי מחיית האילנות וצורכן, וגם אם יבשו - יטע אחרים במקומן, דודאי מוכר - לעצמו שייר קרקע; והכי אמרינן בהדיא ב'המוכר את הבית' (לקמן דף עא.): 'אמר רב הונא: אף על גב דאמור רבנן 'הקונה שני אילנות בתוך של חבירו - הרי זה לא קנה קרקע', מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו - יש לו קרקע
  19. ^ פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן לקמן ב'המוכר את הבית' (דף סד.), בשני מקומות: גבי מוכר את הבית תנן: לא מכר את היציע כו' ולא את הבור ולא את הדות, אף על גב דכתב לו עומקא ורומא, וצריך ליקח לו דרך - דברי רבי עקיבא, דמוכר בעין יפה מוכר, ולא שייר במכירתו כלום, וחכמים אומרים: אינו צריך ליקח לו דרך, דמוכר - בעין רעה מוכר; וגבי מוכר את השדה תנן נמי הכי, דאמרינן: מוכר בעין יפה מוכר, ולא שייר אל עצמו דרך ללכת אל בורו
  20. ^ הוא דקאמר רבי עקיבא דלא עיכב דרך לעצמו סביבות הבור כלום
  21. ^ שיכול הלוקח לזרוע על שפתו, ולא יצעק עליו הלוקח לעקור בורו מכאן, דהא אינו מזיקו כלל; הלכך לא אסיק מוכר אדעתיה לעכב לעצמו כלום מן הקרקע, והלכך צריך ליקח ממנו דרך בדמים לילך אל בורו
  22. ^ דקא מכחשי השרשים בקרקע וגם מעכבין את המחרישה
  23. ^ ודאי אסיק אדעתיה לשייר לעצמו קרקע סביבות האילנות
  24. ^ כשייבש האילן
  25. ^ כדי שלא יוכל הלוקח לערער עליו ולומר כשיבשו אילנותיו "עקור אילנותיך, שקול וזיל דהא מזקי לארעאי"
  26. ^ שפירש לו כן: "האילנות אני מוכר לך, והקרקע אני מעכב לעצמי"
  27. ^ בין לרב זביד בין לרב פפא; ובשני אילנות מיירי, דבשלשה אילנות - הכל מודים דקנה קרקע, כדתנן סתמא ב'המוכר את הספינה' (לקמן דף פא.), ומוקמינן לה בגמרא כרבי עקיבא; ומיהו רישא, דקתני גבי שנים 'אין לו קרקע' - לאו רבי עקיבא היא, כדמוכח בשילהי 'המוכר את הבית' (לקמן דף עב.); והתם פרשינן לה
  28. ^ ללוקח מקום האילנות על הקרקע ליטע אחרים במקומן כשימותו
  29. ^ אין לו קרקע, ואם ימותו - לא יטע אחרים במקומן, כדתנן סתמא 'הקונה שני אילנות לא קנה קרקע'
  30. ^ כלומר: דרב זביד נמי מצי למימר אליבא דרבי עקיבא, ולא הויא מילתיה כתנאי אלא כדברי הכל
  31. ^ דקאמר רב זביד 'אין לו קרקע'
  32. ^ כדפרישית לעיל
  33. ^ לא בעצים ולא בפירות
  34. ^ אפילו במקום האילן, וכשייבש - תעקרנו ותלך
  35. ^ דיש לו קרקעות
  36. ^ בעל האילנות לבעל הקרקע
  37. ^ מה שמכר לך מן הקרקע על מנת להיות הקרקע שלך עולמית היא ופירותיה
  38. ^ שאוכל פירות אילנותי לעולם: שאם ימותו - אטע אחרים תחתיהן, דאין אדם חוטא ולא לו: למכור לזה בעין יפה ולזה בעין רעה
  39. ^ שעיכב לעצמו
  40. ^ כל 'לגבי עצמו' - בעין רעה מוכר, כדי לשייר לעצמו
  41. ^ להני שלשים אילנות, כגון שנטועין ט"ו בבית סאה
  42. ^ ואפילו אכלן כולן כל שלש שנים: דלא אחזיק כדמחזקי אינשי, דאין ראויין לקיים אלא לעקור ולשרש
  43. ^ כיון דמשום דנטועין מחוברין לא הויא חזקה
  44. ^ ערוגה
  45. ^ הרי זרועה רצופה, ואפילו הכי אמרינן בריש פירקין דהוי חזקה
  46. ^ ומיהו לאו אתקפתא מעליתא היא, דהאי אורחיה והאי לאו אורחיה, האי מכחיש בארעא טפי והאי לא מכחיש טפי; אלא רבא הוא דלית ליה האי סברא, ובמילתא בעלמא הוא דמוקי להו לנהרדעי! ויש לפרש 'אכלן רצופין אינה חזקה': שסופן לשרש אותו ולפזר נטיעתן, שכן דרך אילנות: לנטוע הרבה תחלה ביחד, ואחר שגדלו - מפזרים אותן; הלכך לא הוי חזקה, הואיל ולשרש קיימי, ואין זו עיקר גידולן; וראיה לדבר: דגבי נטיעות אשכחן עשרה לבית סאה, ובאילנות אמרו שלשה לבית סאה; ועל כרחך נטיעות היו מתחלה, והיו עשרה לבית סאה, ואח"כ מיעטום לשלשה בבית סאה; וכן דרך אספסתא כמו כן לזרעה הרבה ביחד רצופין, כמו שעושין לכרישין וכרוב, ואחר כך עוקרין אותן וממלא מהן ערוגה גדולה; והיינו דפריך רבא 'אלא מעתה האי מישרא דאספסתא כו'; כן נראה בעיני.
  47. ^ אי אית לן למימר מידי ברצופין - הכי אמרינן
  48. ^ כגון שנטועין יותר מעשרה בבית סאה
  49. ^ דהכא לא אמרינן 'הקונה שלשה אילנות קנה קרקע', דאין זה שדה האילן, דלעקור ולשרש קיימא
  50. ^ שאין בין שורה לשורה אלא שלש אמות
  51. ^ והמביא זרע לשם - אינו לוקה משום 'לא תזרע כרמך כלאים' (דברים כב), ומותרין באכילה
  52. ^ שורה בין שתי שורות
  53. ^ רואין כאילו אינה, והוו להו שש אמות בין שורה לשורה; ולעיל נמי: גבי מכרן רצופין לרבנן - רואין את האמצעיים כאילו אינן, ודינן כמפוזרין; וגבי 'מכרן רצופין יש לו קרקע' ולרבי שמעון אין לו קרקע, והיינו 'כתנאי': דמילתא דרבא - תנאי היא, כרבי שמעון, ודלא כרבנן; וב'המוכר את הספינה' (לקמן פב.) מפרש כמה יהו מרוחקין יותר מארבע אמות ואכתי הוי כרם
  54. ^ הלוקח לקרקע
  55. ^ 'שוליו' (שמות כח) מתרגמינן 'שיפולוהי', כלומר: כל הקרקע בשולי האילן, דהיינו שפת הקרקע עד תהום של קרקע; שאף על פי שדקל יחידי הוא, ותנן דאפילו שנים אין לו קרקע - הני מילי סביבות האילן: הוא דאין לו כלום כמו שיש לשלשה: ביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, אבל תחתיו דאילן - מיהא אית ליה: דכיון דאילן לפירותיו קונה להתקיים מקרקע זו - גם אם ימות האילן יטע אחר במקומו; ואשמעינן נמי דאין בעל השדה יכול לחפור תחת האילן, אפילו למטה מאלף אמה