בבא בתרא לז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לאו מי אמר ר' ישמעאל חד פירא הוי חזקה לכולהו פירי הכא נמי הני הוו חזקה להני והני הוו חזקה להני אוהני מילי היכא דלא אפיקו אבל אפיקו ולא אכל לא הויא חזקה בוהוא דבאזי באזוזי:
זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא אם כן אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה בעל קרקע לבעל אילנות עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא גזה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע:
דפשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשו בארעא אבל אילנות
רשב"ם
[עריכה]לאו מי אמר רבי ישמעאל חדא פירא הוי חזקה לכולהו פירי - דבמקום הזיתים מהני למקום התבואה והקיץ וכאילו החזיק בשלשתן דמי וכן כשכנס את תבואתו כמי שהחזיק בשלשתן דמי שמן הטעם הזה הוי חזקת שלש שנים בכל השדה אע"פ שלא החזיק בו בכולהו פעם אחת הכי נמי חזקת מקום י' אילנות של שנה ראשונה זו חשובין כאילו החזיק נמי במקום העשרים וכן בשניה וכן בשלישית כאילו החזיק בכל שנה בג' אילנות:
וה"מ - דהוי חזקה באכילת שלשים אילנות בג' שנים כה"ג היכא דלא אפיק אחריני כי העשרים לא עשו פירות כי אם עשרה לבד בכל שנה דומיא דרבי ישמעאל שמלקט כל מה שגדל בשדה ופירש ר"ח כגון בנות שוח שאין פירותיהם נגמרים עד ג' שנים:
אבל אי אפיק - הני אילנות כולהו פירות בכל שנה ולא אכל אלא י' מינייהו לא הוי הני י' חזקה לכ' דכיון דלא אכל כל הפירות גילה על עצמו שהשדה אינה שלו וירא להחזיק חזקה גמורה ולפיכך לא חשש זה המערער למחות ולא הויא חזקה:
והוא דבזאי בזויי - לשון בזיעה כלומר וה"מ דהוי חזקה כשאכל עשרה בכל שנה היינו ע"י פיזור שאכל ג' בכל בית סאה דנמצא מחזיק כל השדה אבל אכל י' אילנות ביחד בבית סאה זה ובשנה שניה כמו כן בבית סאה שני וכן בשלישית אינה חזקה דכל בית סאה חשוב שדה האילן בפני עצמו ושדה שלם לא הוי חזקה לשדה אחר והיינו נמי דומיא דרבי ישמעאל דכנס את תבואתו ומסק את זיתיו כו' שבכל השדה הוא אוכל דסתם שדה האילן על פני כולו מפוזרין הזיתים והדקלים:
זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע - שני לקוחות שלקחו שדה האילן מאדם אחד ביחד וכל הקרקע היה צריך לאילנות שהיו נטועים כדין שדה אילן והכי מתוקמא סוגיא דשמעתין לאחד מכר הקרקע ולאחד מכר האילנות והחזיק כל אחד בשלו כגון דרפק בה פורתא או עשה שום עבודת קרקע כל אחד בשלו דקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה ולאו בחזקת ג' שנים מיירי ובהדיא מפרש לקמיה דבשני לקוחות מיירי:
אמר רב זביד זה קנה אילנות - לפירותיהן בלא קרקע שאם יבשו האילנות לא יטע אחרים במקומן וזה קנה כל הקרקע אפי' אם יש שם ג' אילנות דתנן בהמוכר את הספינה (לקמן דף פא.) דקנה קרקע תחתיהם וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו ה"מ בלוקח אחד הקונה אילנות בתוך של חבירו דקנה קרקע אבל הכא בשני לקוחות שלוקחין ביחד זה אילנות וזה קרקע מצי אמר ליה בעל הקרקע לבעל האילנות כי היכי דלדידי לית לי באילנות לדידך נמי לית לך בקרקע והכי מפרש לקמיה:
לימא ליה - כשייבש האילן עקור אילנך שקול וזיל ולא תטע אחר במקומו אבל כל זמן שהוא טוען פירות אינו יכול לומר כן ואע"ג דקרקע אין לו האילן כמות שהוא יונק מן הקרקע קנאו לפירותיו והכי נמי מוכח לקמן בשמעתא מדאמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי אי כורכמא רישקא זבין ליה כו' ובהמוכר את הספינה (שם) נמי תנן הקונה ב' אילנות בתוך שדה חבירו הרי זה לא קנה קרקע כו' ואם מתו אין לו קרקע אלמא אע"ג דאין לו קרקע קתני ולא יעקרנו עד שימות וה"ה להא דרב זביד:
זה קנה אילנות וחצי קרקע - לאו דוקא חצי קרקע אלא הצריך לאילנות תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו אי נמי דוקא קאמר חצי וכגון שכל הקרקע צריך לאילנות אם לא מפני שמכר הקרקע לחבירו ואפילו לא הוו אלא ב' אילנות דקיימא לן בהמוכר את הספינה דאין להן קרקע הכא יש להן דכיון דשני לקוחות הן שקונין ביחד מצי אמר ליה בעל האילנות לבעל הקרקע כי היכי דלדידך בעין יפה זבין לדידי נמי כו' והכי מפרש לקמיה:
מכר קרקע ושייר אילנות לפניו - אפי' אינן אלא ב' יש לו קרקע כדי מחיית האילנות וצורכן וגם אם יבשו יטע אחרים במקומן דודאי מוכר לעצמו שייר קרקע והכי אמרינן בהדיא בהמוכר את הבית (לקמן דף עא.) אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו הרי זה לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר ב' אילנות לפניו יש לו קרקע:
ואפי' לרבי עקיבא דאמר כו' - פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן לקמן בהמוכר את הבית (דף סד.) בשני מקומות גבי מוכר את הבית תנן לא מכר את היציע כו' ולא את הבור ולא את הדות אע"ג דכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא דמוכר בעין יפה מוכר ולא שייר במכירתו כלום וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך דמוכר בעין רעה מוכר וגבי מוכר את השדה תנן ל:) נמי הכי דאמרינן מוכר בעין יפה מוכר ולא שייר אל עצמו דרך ללכת אל בורו:
ה"מ גבי בור ודות - הוא דקאמר ר' עקיבא דלא עיכב דרך לעצמו סביבות הבור כלום דלא מכחשי בארעא שיכול הלוקח לזרוע על שפתו ולא יצעק עליו הלוקח לעקור בורו מכאן דהא אינו מזיקו כלל הלכך לא אסיק מוכר אדעתיה לעכב לעצמו כלום מן הקרקע והלכך צריך ליקח ממנו דרך בדמים לילך אל בורו:
תוספות
[עריכה]וכמה יהו רחוקים ממטע עשרה לבית סאה פחות מכאן או יותר על כן או שקנה בזה אחר זה לא קנה את הקרקע ולא את האילן שביניהם ובתר הכי קתני במקדיש ההיא דמייתי בהמוכר את הבית (לקמן דף עב.) ונראה דפחות מכאן דקתני גבי הקדש קאי נמי אכדי שיעבור בקר וכליו ויותר מכאן קאי אלבית סאה כמו גבי מכר ולפי זה נמי ליכא למימר דאין חילוק בין חזקה למכר וסבר אביי כההיא ברייתא דתוספתא דהא אביי גופיה סבר כרב נחמן דאמר מח' ועד ששה עשר דא"ל אביי לרב יוסף לא תפלוג עליה דר"נ וא"ת ואי מדמינן מכר להקדש אם כן קשיא דר' שמעון אדר' שמעון דההיא דהמוכר את הבית מוקמינן לה כר' שמעון ובהמוכר את הספינה (לקמן דף פג.) אמר רבי מאיר ור' שמעון אומרים הנוטע את כרמו ח' על ח' מותר להביא זרע לשם אלמא חשיב ר' שמעון בח' אמות מפוזרים ומייתי התם ראיה מינה למכר אילנות ונראה לרשב"א דלא מוקי לה בהמוכר את הבית (לקמן דף עב.) כרבי שמעון אלא במאי דקא סבר מקדיש בעין רעה הוא מקדיש אבל במאי דחשיב בח' אמות מפוזרים לא קיימא כוותיה:
היכא דלא אפיק. פי' ר"ח כגון בנות שוח שמשעה שנחנטו עד לקיטתן ג' שנים כדתנן (שביעית פ"ה מ"א) בנות שוח שביעית שלהן שנה שניה פי' בשנה ב' של שמיטה לפי שאותן פירות שנלקטים בשנה ב' של שמיטה נחנטו בשביעית ואסורין כדין שביעית ולכך אוקמה ר"ח בבנות שוח דבשאר אילנות באלף שנים לא יארע זה דבל' אילנות ילקו בשדפון ג' שנים ואותן שילקו בשנה זו לא ילקו בשנה זו ובזו בזויי וא"ת והיכי מצי מיירי בבנות שוח והא בריש פירקין אמרינן גבי חזקה בעינן דבעידנא דאיתיה להאי פירא ליתא להאי פירא והכא כשאכל פירות שנה ראשונה ושניה כבר נחנטו פירות שנת ג' וי"ל כיון שעדיין יש שנה עד גמר שלהן הוי שפיר בעידנא דאיתיה להאי פירא ליתא להאי פירא:
זה החזיק באילנות כו'. פ"ה דלאו בחזקת ג' שנים איירי אלא שמכר לזה קרקע ולזה אילנות והחזיק כל אחד בשלו כגון דרפק בה פורתא ובעל אילנות פשחינהו כדאמר לקמן האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דדיקלא קני וקשה לר"י דלא הוה ליה למיקבעיה אמתני' דהכא דאיירי בחזקת ג' שנים אלא לקמן גבי חזקות של קנין ועוד דאמאי נקט חזקה טפי משטר וכסף וחליפין הוה ליה למינקט מכר סתם כדנקט מכר בכולה סוגיא דבסמוך ונראה לר"י דאיירי בחזקת ג' שנים דלרב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע ואין לבעל אילנות בקרקע כלום ולכך כי יבשו לא יטע אחרים במקומן ורב פפא סבר דזה קנה אילנות וחצי קרקע פי' לא שיקנה בגוף הקרקע כלום שהרי זה החזיק בכל הקרקע אלא לענין שאם יתייבשו יטע אחרים במקומן ומינה שמעי' בסמוך דמכר לזה אילנות ולזה קרקע דלרב זביד אין לבעל אילנות בקרקע כלום ליטע אחרים במקומן לכשיבשו ולרב פפא יש לו דסברא הוא דאם מכר לזה אילנות ולזה קרקע בסתם קנה בעל אילנות הקרקע ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו גם חזקתו יש לו להועיל לענין זה:
לימא ליה בעל קרקע [לבעל אילנות] עקור אילנך שקול וזיל. פירוש לכשיתייבשו ואע"פ שכך הוא אמת לרב זביד מכל מקום פריך ליה רב פפא דאין סברא שידחוק אותו מיד לעקרו כשיבש כיון דג' אילנות מכר לו ועוד מצינו למימר עקור אילנך לאלתר קאמר והכי קשיא לרב פפא כיון דאפילו בג' אילנות אמרת דאין לו בקרקע כלום אע"ג דבעלמא בג' אילנות אית ליה קרקע משום דבשני לקוחות שאני וקאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות הכי נמי לדידך לית לך בקרקע אי חשיב האי טעמא א"כ לאלתר נמי קודם שיבש לימא ליה עקור אילנך ואע"ג דבעלמא בחד לוקח בקנה שנים דלא קנה קרקע מ"מ יעמוד שם האילן עד שימות הכא גרע טפי מהאי טעמא דאית לך כי היכי דלדידי כו' אלא ודאי לית לך למימר האי טעמא הלכך כשמכר לזה קרקע ולזה אילנות בעל אילנות קנה מקום הגזע ליטע אחרים במקומן כשייבשו ומיירי בין בג' אילנות בין בב' כדפ"ה ואפילו בג' אין לו קרקע הצריך לאילנות [כיון] שפירש בהדיא לזה קרקע ואפי' בב' אילנות כשיבשו יטע אחרים במקומן משום כי היכי דלדידך בעין יפה זבין כו':
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]עד א ב מיי' פי"ב מהל' טוען ונטען הל' יט כ, ועיין בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג עשין צה, טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"א סעיף י"ז:
עה ג מיי' פי"ב מהל' טוען ונטען הלכה י"ז, ומיי' פכ"ד מהל' מכירה הלכה ט', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"א סעיף י"ט, וטור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף י"ג:
עו ד מיי' פכ"ד מהל' מכירה הלכה ח', ועיין בהשגות ובמגיד משנה, סמג עשין כב, טור ושו"ע חו"מ סי' רט"ז סעיף י"א וסעיף יב, [ וברב אלפס סוף פרק ד' דמכילתין דף קצב]:
ראשונים נוספים
והוא דבזאי בזויי. כלומר היכא אמרינן כי לא אפיקי דהני הוי חזקה להני היכא דלא אפיקו כל הני ל' בין כולהו אלא י' אילנות ולא בעינן[2] אותן שבבית סאה יחד אלא צריך דבזע בהו כגון דאפיק ג' בין עשרה בהאי בית סאה ובאידך בית סאה אפיק נמי ג' בתוך י' ובבית סאה שלישית אפיק ד' בין עשרה והיינו בזע בזועי שהוציא מתוך בית סאה זו לתוך בית סאה זו. ובאידך תרתין שנין ליפקי כי האי גוונא הנך דלא אפיקו אשתקד דמצי למימר המחזיק אכלתי בכל שנה מכל בית סאה ואכלתים כולם בג' שנים ובדומיא דמתני' דקתני כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייצו דמכולה אכל דהאי פירא הוי חזקה להאי ודמי כמאן דאכל מכולהו תלת זימני:
זה קנה אילנות וחצי קרקע. מקום האילנות שאם מתייבשין הללו יכול לנטוע אחרים תחתיהן שאם לא היה כלום בקרקע היכא דייבשי היה יכול לומר לו עקור אילנך שקול וזיל אין לך שוב בקרקע כלום:
הא פשיטא לן מכר קרקע [ושייר אילנות לפניו] יש לו קרקע. מקום האילנות:
ואפי' לר' עקיבא דאמר. באידך פירקין דלקמן מכר את השדה לא מכר לא את הבור ולא את הדות וצריך ליקח לו דרך מן הלוקח לילך לבור ולדות משום דמוכר בעין יפה מוכר ומוכר לו כל השדה אפי' דרך של בורו:
הני מילי גבי בור ודות. מש"ה מכר לו אפי' את הדרך דלא מכחשו בארעא דיכול לזרוע סמוך לבור ודות:
והוא דבזע בזועי: פירשו רוב המפרשים דעל דלא אפיק קאי, ולומר שאפילו לא אפיק אלו אותן עשרה לא היו מפוזרין בשדה לא עלתה לו חזקה לכל השדה אלא לאותו קצת שאכל. ולפי פירוש זה, הא דתנן מסק את זיתיו וכנס את קיצו, כשהזתים והתאנים מפוזרין בשדה ואינן נטועין אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן, וכן פירש ר"ש ז"ל שכן דרכן של בני אדם לפזרן בשדה ולא לנטוע אלו לעצמן ואלו לעצמן. ולפי פירוש זה שלשים אילנות דוקא, ולאו דוקא ממש שלשים, אלא שיש שם הרבה שמפוזרין אילך ואילך, אבל שלשה הנטועים ממטע עשרה לבית סאה לא, שאף על פי שאכל שנה זו אחד ובשניה אחר ובשלישית האחר לא הויא חזקה. וכן פירשו בתוספות.
אבל הראב"ד ז"ל הקשה לא בזע בזועי היכא דלא אפיק אמאי לא הויא חזקה, אטו בדידיה תליא מילתא, הא אכל כל מאי דאפיק ומאי הוה ליה למעבד. ולפיכך פירשה הוא ז"ל דאסופא קאי, דכי אמרינן באפיק ולא אכל לא הוי חזקה, היכא דבזעה לאכילה דידיה, דדמי כמאן דשמיט ואכל, אבל אכלן רצופין הוי אכילה גמורה והויאן חזקה אהדדי, הואיל וכלהו אכל בתלת שנין. ולפי פירושו זה אתיא מתניתין שפיר בכל ענין ואפילו בנטועין אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן, ושלשים לאו דוקא, אלא שהדבר קשה קצת, היאך אפשר דאפיק ולא אכל אף על גב דאכיל קצה אחד רצוף דהויא חזקה לקצה האחר, והא לא אכל ולא אחזיק בו, בו אכילה אחת איך תעלה לו חזקה. הא דאמרינן הני מילי היכא דלא אפיק, תימה, איך תפשו הענין בדבר רחוק ושאינו מצוי לעולם שיוציאו אלו שנה זו ולא האחרים ואלו שנה שניה ולא האחרים וכן אלו שלישית ולא האחרים.
על כן פירש ר"ח ז"ל בבנות שוח, דמשעת חניטתן עד שעת לקיטתן שלש שנים, והא דקאמר אבל אפיק ולא אכל לא הויא חזקה, אבל בשאר אילנות שטוענין בכל שנה ואפיק ולא אכל לא הויא חזקה, ואי קשיא לך אי בבנות שוה היכי סלקא ליה חזקה בהכין, והא בהעידנא דאיתיה להאי פירא איתיה להאי, ואנן בריש פירקין קאמרינן דבעינן בחזקת שלש דליכול תלת פירי דבעידנא דאיתיה להאי ליתיה להאי, הא איתיה ומגמר הוא דלא גמר. י"ל דשאני הכא דכיון דיש שנה עדיין עד שעת לקיטתן, שפיר קרינן בהו בעידנא דאיתיה להאי ליתיה להאי, אבל התם דבשנה אחת נלקטין, כיון דאיתה לפירא השתא ומחר הן נלקטין, כאכילה אחת דמיא.
זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע: רוב המפרשים פירשוה דלאו בחזקה שיש עמה טענה, כגון שזה אומר לקחתי וזה אומר לא מכרתי, מיירי, אלא בלוקח קא מיירי, וכגון שאמר לשנים לאחד מכם אני מוכר האילנות ולשנים אני מוכר הקרקע, והלך זה בעצמו והחזיק באילנות כגון שזמר ותקן בהן כל דהו, וזה הלך בעצמו והחזיק בקרקע, דרפק ביה פורתא, ואמר רב זביד זה קנה האילנות כולן ואין לבעל הקרקע באילנות כלום, ואף על גב דבמוכר בעלמא מכר קרקע מכר גם את האילנות שבתוכו, וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית (לקמן סט, ב) אמר רב יהודה האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלין ותאלין והוצין וצנין, ואף על גב דכי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא.
והכא פשיטא מילתא בין לרב זביד בין לרב פפא דלית ליה לבעל הקרקע באילנות כלום, התם היינו טעמא דכיון דמכר את השדה סתם והיו בו אילנות, מסתמא הכל מכר, כיון שאין שם אילן חשוב בפני עצמו כחרוב המורכב וסדן השקמה, דאם איתא דשייר פרושי הוה מפרש, דעליה דידיה רמיא לגלויי, כיון דבטילי אגב ארעא, אבל הכא הוא שיירן, דהא מכרן לשני, וזה קנה הקרקע, כלומר כל הקרקע, ואם מתו לא יטע אחרים במקומן, ולא שנא שני אילנות ולא שנא שלשה, ומטעמא דמפרשינן לקמן, משום דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות את לית לך בקרקע, ומיהו מודה רב זביד דכל זמן שהן חיין אינו יכול לומר לו עקור אילנך מעתה שקול וזיל, ומשום הכי אקשי ליה רב פפא וכי אין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך ושקול וזיל, ואף על גב דבעלמא אפילו לקח שני אילנות דאין לו קרקע ואם מתו לא יטע אחרים תחתיהם, אפילו הכי כל ימי העץ אינו יכול לומר לו עקור אילנך, התם הוא במוכר אילנות ומשייר קרקע לפניו, דחזקה לשייר לימי העץ מכרן לו, דאי לא הוה ליה לגלויי, אבל הכא לרב זביד דאמר דאפילו שלשה אין להן קרקע ואפילו ליטע אחרים במקומן, משום דשני לקוחות הן ואמר ליה אידך כי היכי דלדידי לית לי באילנות ולא מידי לדידך נמי לת לך בקרקע ולא מידי, אם כן מהאי טעמא נמי לימא ליה אפילו מעתה תעקור אילנך דלית לך בארעא ולא מידי, ואף על גב דהא לא מיפרשא בדרב זביד דלא מצי אמר ליה בעל הקרקע עקור אילנך וזיל, אפילו הכי מדברי רב פפא דאקשי ליה הכין שמעינן דשמעת מיניה בהדיא, ואי נמי מדקאמר זה קנה אילנות שמע לה, דאי למעקר קיימי מהשתא לא הוה אמר זה קנה אילנות סתם, אלא זה קנה אילנות וקוצץ, אי נמי זה קנה עצים, אי נמי אילנות לעצים. ולשון ראשון נראה עיקר.
אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע: חצי קרקע לאו דוקא, אלא ליטע אחרים במקומן, דמקום האילן מכר לזה כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך. ומסתברא דמשום דקונה שלשה אילנות יש לו שני ענינים בשדה האחד שיש לו קרקע והשני שיש לו זכות שאם מתו יטע אחרים במקומן, והלוקח שנים אין לו לא זה ולא זה, והוצרכה המשנה לפרטן שניהם, וכדתנן הקונה שני אילנות בתוך שדה של חברו הרי זה לא קנה קרקע וכו', ואם מתו אין לו קרקע, קנה שלשה קנה קרקע וכו', ואם מתו יש לו קרקע, לפום כן הזכיר כאן לאחד מהן, דהיינו אם מתו יש לו קרקע, כלומר ליטע אחר במקומו חצי קרקע, ואידך דאמר זה קנה אילנות וחצי קרקע אמר נמי זה קנה חצי קרקע, וחצי קרקע דקאמר היינו כל השאר.
ויש מפרשים דרב פפא חצי קרקע דוקא קאמר, ומשכחת לה במוכר שלשה אילנות וכשאין בקרקע אלא כשיעור הצריך לאילנות בצמצום, ולפיכך כיון שמכר לזה שלשה ואלו במוכר אחד ולוקח אחד היה קונה כל הקרקע, י"ל שכל הקרקע הקנה לו, וכיון ששייר את הקרקע ומכרו לשני אי אפשר לומר שכל הצריך לאילנות מכר, שאם כן מה מכר לשני זה, והילכך הוה ליה דבר המוטל בספק וחולקין. ואינו מחוור בעיני, דאם כן כיון שהדין הזה דוקא במוכר שלשה אילנות ודוקא בשאין שם אלא קרקע מצומצם, הוה להו לפרושי, כיון שהדין מתחלף להם בשיש בו קרקע יותר מן הצריך ואי נמי בשני אילנות. והראשון נראה עיקר.
ובעיקר מה שהעמדנוה במוכר ולוקח ולאו בחזקה שיש עמה טענה, הקשו בתוספות דאם כן מאי שייטיה הכא, בפרק הספינה הוה ליה לאיתוייה ואי נמי בפרק הבית והעליה, דהתם מיירי במוכר שדה ובמוכר אילנות. ועוד למה הוציאה בלשון זה החזיק וזה החזיק, הוה ליה למימר המוכר אילנות לאחד וקרקע לאחד, על כן פרשו הם ז"ל בחזקת שלש, ובענין שמועתינו שהיינו עסוקים בה, דדבר הלמד מענינו הוא והכי קאמר, אם החזיקו שלש שנים בקרקע שהיה ידוע לראובן, זה אכל את האילנות וזה זרע את הקרקע תחת האילנות וביניהן, זה עלתה לו חזקה לאילנות ולא לקרקע, וזה עלתה לו חזקה לקרקע, ומינה איכא למשמע ללוקח ומוכר וכדאמרינן לקמן. וטעמא רבה הוא, דהא הני בטענה קא אתו ומימר אמרי לדידי זבינא ליה מיניה והאי אמר לדידי זבינא לי מיניה, הלכך כל שאלו קנה במוכר לשנים וזה מחזיק לעצמו עלתה להן חזקה, גם כן אלו חזקתן בשלש שנים.
ולפי פירושם גם כן הא דאמרינן לקמן דרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו, ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי בשני לקוחות, דמשמע דבלקוחות מיירי ולא בחזקת שלש, לא היא, אלא כטעמא דאמרן דעיקר חזקתן בטענת קנייה אתו לה ושניהם אומרים דלקוחות הם. ומיהו לפי פירוש זה אם בא בעל האילנות בטענה שקנה בפירוש הקרקע, עלתה לו חזקה מיהא למקומן של אילנות, דמגו דאי בעי אמר מינך זבניתיהו ואכלתינהו שני זחקה ועלתה לו חזקה, דאי לא איבעי לה למחויי, כי אמר לדידי זבינא לי מיניה דראובן שמכר לך את השדה, נאמן, ולא ליטע אחרים במקומן, אלא שהמקום של אילנות שלו ליטע בהן כורכמא רישקא ואי נמי למשטח בה פירי אי נמי לחפור בו בור ודות דלא מכחשי בערא, וכדאמרינן לקמן האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה משפולא דדיקלא ועד תהומא, ואוקמה רבא בבא מחמת טענה, ומסתמא לא עבדינן לרב זביד דפליג בהא. כנ"ל.
פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע: פירוש אילו שנים, וכדאמר רב הונא בשילהי פרקין דלקמן המור את הבית (עא, א) אף על גב דאמור רבנן הקונה שני אילנות בשל חברו לא קנה קרקע, מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע, ואפילו לרבי עקיבא וכו' דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל מעתה ואפילו קודם שייבשו, דלא דמי לקונה שני אילנות בתוך של חבירו דאף על גב דלא קנה קרקע אין לו לעקרן, דלימי העץ מכר לו את הקרקע שהן נטועין שם דהתם היינו טעמא משום דסתמא דמלתא לא קנה זה לעצים אלא לפירות, ומוכר נמי אם איתא דלקוץ מכרן הוה ליה לפרושי, אבל במוכר קרקע ומשייר אילנות, סתמא דמילתא לא שייר במאי דזבין ולא מידי, וכל הקרקע מכר לו, הילכך אנן סהדי דמוכר נחית לשיורא, כי היכי דלא לימא ליה לוקח מעתה עקור אילנך שקול וזיל, ומדנחית לשיורא שייר לפניו קרקע גמור הצריך לאילנות תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, ואם מתו תיטע אחרים תחתיהן, וכדאמרינן התם בשלהי המוכר את הבית דאי נפיל הדר שתיל להו, ואפילו למאי דסבירא לן מעיקרא דרב הונא אפילו לרבי עקיבא אמרה, אמרינן נמי הכי, וכדפירש שם ר"ש ז"ל, והוא הנכון שבשמועה.
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג (עריכה)
פב. תנן א"ר ישמעאל בד"א בשדה הלבן אבל בשדה האילן אסף את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קיציו הרי אלו שלש שנים. אמר אביי מדרבי ישמעאל נשמע לרבנן דתניא היו לו שלשים אילנות ממטע עשרה לבית סאה ואכל עשרה בשנה זו ועשרה בשנה זו ועשרה בשנה זו הרי זו חזקה. כלומר שאכל מהן עשרה בשנה ראשונה ועשרה מן העשרים הנשארים בשנה שנייה ועשרה הנשארים בשנה שלישית הרי זו חזקה. לאו מי אמר רבי ישמעאל חד פירא הוי חזקה לכולהו פירי הכא נמי הני הוו חזקה להני והני הוו חזקה להני. כלומר הכא נמי לרבנן דבעו שלש שנים לכל פירא ופירא, כיון דהני אילנות כולהו חד פירא נינהו, הני הוו חזקה להני והני הוו חזקה להני. דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי ישמעאל אלא בתלתא מיני פירות, כגון תבואה וזיתים וקיץ דלא הוי חד מינייהו חזקה לחבריה, אבל בחד מינא מודו ליה דכחד אילן חשיבי וכל חד מינייהו הוי חזקה לחבריה. ומאי שנא ממטע עשרה לבית סאה, דעשרה ינקי ליה לכוליה בית סאה ולא מפסקה יניקתן מהדדי והוו להו כשדה אחת למהוי הני חזקה להני והני חזקה להני, וכל שכן היכא דמקרבי טפי ממטע יתר מעשרה לבית סאה דמצטרפי, והוא שאין נטועין על פחות פחות מארבע אמות דאם כן הוו להו רצופין וכעקורין דמו. ונהי דאי אכלינהו שלש שנים הויא חזקה, מידי דהוה אמישרא דאספסתא כדאסקה רבא לקמן (בבא בתרא לז,ב), אלא השתא דלא אכל אלא עשרה מינייהו בכל שנה לא הוו הני חזקה להני אלא היכא דהוו בני קיימא דמצטרפי למהוי בכלהו כשדה אחת. מיהו האי תנא לא אתא למעוטי [הא] אלא ממעט פחות מעשרה לבית סאה דכמפוזרין דמו דכל חד מיניהו באנפי נפשיה חשיב ולא הוו הני חזקה להני, דאפילו רבי ישמעאל לא קאמר אלא בשדה אחת אבל משדה אחת לחברתה לא קאמר.
ומדבעי האי תנא ממטע עשרה לבית סאה ש"מ בנטיעות קאי ובמפוזרות לכל בית סאה, דבבציר מהכין לא ינקי ליה לכוליה בית סאה ולא מצטרפי למהוי כשדה אחת. דתנן בשביעית פרק ראשון (מ"ו) עשר נטיעות מפוזרות לכל בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה, דמדלגבי שביעית לא מצטרפי למהוי כוליה בית סאה כשדה אחת אלא בהכין. אבל אילנות גדולים אפילו בשלשה נמי סגיא ליה לכוליה בית סאה, כדקתני התם (מ"ה) שלשה אילנות של שלשה בני אדם הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן. והיינו טעמא דגבי שביעית קרי להו נטיעות וגבי חזקה קרי להו אילנות, דגבי שביעית דלענין התר חריש שלפני שביעית קאי, ובין שהגיעו להוציא פירות בין שלא הגיעו להוציא פירות צריכין לחרוש להן, קרי להו נטיעות משום סירכא דממטע עשרה לבית סאה, לאפוקי אילנות גדולים דסגיא ליה בתלתא לבית סאה. הכא גבי חזקה דלא קיימא אלא באכילת פירות קרי להו אילנות, דסתמייהו כשהגיעו להוציא פירות משמע, לאפוקי נטיעות שלא הגיעו להוציא פירות דלא קיימא בהו חזקה אלא אגבי ארעא אי נמי אגב אחריני.
ואסיקנא והני מילי דלא אפיקו הנך שלשים אילנות בהדי הדדי, אלא בכל שתא ושתא לא אפיקו מינייהו אלא עשרה ואכלינהו, דומיא דתבואה וזיתים וקייץ לרבי ישמעאל, ומפרשי לה רבואתא כגון בנות שוח שאין פירותיהן נגמרין עד שלש שנים, אבל אפיקו בהדי הדדי ולא אכל מינייהו אלא עשרה בכל שתא ושתא, לא הויא חזקה, דאיבעי ליה למיכל כל מאי דאפיק מינייהו. והוא דבזוייה בזוייה. כלומר וכי לא אפיקו בהדי הדדי נמי, לא אמרן דהויא חזקה אלא דבזייה בזויי, שהעשרה שאכל בכל שנה ושנה היו מפוזרות בכל בית סאה מהשלש סאים, שנמצא אוכל מקצת כל בית סאה וסאה בכל שנה ושנה, כמי ששולל ובוזז, שאין נוטל ממקום אחד אלא מכאן ומכאן, וכיון דאכיל מקצת כל בית סאה וסאה כמאן דאכיל להו לכולהו דמי. אבל היכא דבכל שתא ושתא אפיקא חדא בית סאה ואכלה לא הויא חזקה, דכל בית סאה באנפי נפשה קיימא, ואשתכח דכל חדא מינייהו לא אכלה אלא חדא שתא ולא הויא חזקה. והיינו נמי דומיא דרבי ישמעאל, דאפילו ר' ישמעאל לא קאמר אלא בסתם שדה האילן שהאילנות מפוזרין על פני כולה.
ואיכא למימר דמדקתני אילנות ולא קתני נטיעות ש"מ דאפילו באילנות גדולים קאי, ואפילו הכי בעינן ממטע עשרה לבית סאה, לאפוקי פחות מעשרה לבית סאה דלא, דכי קתני שלשים אילנות ממטע עשרה לבית סאה לאו לאצטרופי להדדי למהוי כולהו כשדה אחת היא, אלא כי היכי דלהוו כולהו כחד אילן למהוי אכילה דהני חזקה להני, אבל אם היו נטועין פחות מעשרה לבית סאה, אע"ג דלגבי שביעית אפילו שלשה אילנות מפוזרין לתוך בית סאה נמי מצטרפין למהוי כשדה אילן, כדקתני בשביעית בפירקא קמא (מ"ה), וכדברירנא בפרק לא יחפור (לעיל בבא בתרא כו,ב סי' קיד), הני מילי למהוי שדה אילן, אבל למהוי כולהו כחד אילנא למהוי הני חזקה להני לא מצטרפי אלא היכא דנוטעין ממטע עשרה לבית סאה, וכן הדעת נוטה:
פג. זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא ואם אין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע. הא שמעתא לא מיתוקמא אלא בחזקה שיש עמה טענה, דאי בחזקה שאין עמה טענה האי זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע, זה לקח אילנות וזה לקח קרקע מיבעי ליה. וכי תימא דילמא במחזיק בנכסי הגר קאי, לא ס"ד, דבהדיא אמרינן לקמן (בבא בתרא לז ע"ב) דבשני לקוחות קאי. אלא ודאי לא מיתוקמא אלא בבאין מחמת טענה, כגון שאכל זה את האילנות וזה זרע את הקרקע ואכל את התבואה, זה טוען אני לקחתי את האילנות וזה טוען אני לקחתי את הקרקע, או שזה טוען אני לקחתי את הכל וזה טוען אני לקחתי את הכל.
ורב זביד ורב פפא כי פליגי לאו בקרקע שאין צריך לאילנות פליגי, דאם כן בהא לימא רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע, מאי אית ליה לבעל האילנות גבי קרקע שאין צריך לאילנות, והא לא אחזיק ביה ולא שייך נמי באילנות כי היכי דתהני ליה חזקה דאילנות, דהא אפילו היכא דזבנינהו לאילנות ניהליה בשטרא לא קני מארעא אלא שיעור מאי דחזי להו לאילנות, כדאסיקנא בפרק המוכר את (הבית) [הספינה] (לקמן בבא בתרא פב,א) הרי זה קנה תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו, והוא הדין נמי גבי חזקה דחזקה במקום שטר קיימא. ואשתכח דלא מהניא חזקה דאילנות אלא לקרקע הראוי לאילנות, ושארא אי אחזיק ביה קני ליה ואי לא לא קני ליה, כדרבא דאמר (לעיל בבא בתרא כט,ב) אכלה כולה חוץ מבית רובע קני כולה חוץ מבית רובע, ואע"ג דלא אחזיק ביה איניש אחרינא בההוא בית רובע, וכל שכן הכא דאחזיק איניש אחרינא בקרקע. ועוד דהא אסיקנא לקמן דטעמיה דרב פפא משום דשני לקוחות נינהו ומצי בעל האילנות למימר ליה לבעל הקרקע כי היכי דלדידך זבין בעין יפה לדידי נמי בעין יפה, ואי ס"ד דלית ליה לבעל הקרקע חולקא בקרקע הצריך לאילנות אם כן גבי בעל הקרקע מאי עין יפה איכא. ועוד מאי אהני ליה לבעל קרקע דאחזיק בקרקע שתחת האילנות.
אלא ודאי ש"מ דבקרקע שאין צריך לאילנות דכ"ע לא פליגי דההוא דאחזיק ביה דידיה הוי. כי פליגי בקרקע הצריך לאילנות, רב זביד סבר זה קנה אילנות וזה קנה קרקע, דאם איתא דאית ליה לבעל האילנות חולקא בקרקע לא הוה חזי ליה לאידך דאכיל ליה ושתיק, ורב פפא אמר זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע, דכיון דתרווייהו לקוחות נינהו ולית ליה לחד מינייהו ראיה דקדימי זביני דידיה מדחבריה, דהא בהדי הדדי אחזוק, מצי בעל האילנות למימר ליה לבעל הקרקע כי היכי דלדילך זבין בעין יפה לדידי נמי זבין בעין יפה, וכיון דאלו לא אחזקת את בקרקע הוה שקילנא ליה אנא לכוליה קרקע הצריך לאילנות, השתא נמי דאחזקת בקרקע הוה ליה כתרי דאחזוק בחד קרקע בהדי הדדי, זה על ידי אילנות וזה על ידי דבר אחר, דזה קנה חצי קרקע וזה קנה חצי קרקע, שאם אין לו לבעל האילנות בקרקע כלום מטעמא דכי זבין ליה לבעל הקרקע בעין יפה זבין ליה ולא שייר ביה חולקא לאילנות, אפילו שעבודא נמי לא שייר להו וא"כ לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל, והא ודאי ליכא למימר דאם כן שדה האילן במאי מקניא, אלא באכילת פירות האילנות שבה, הכא נמי לא שנא. והני מילי היכא דלא קדימא חזקה דהאי לחזקה דהאי, אבל היכא דקדימא חזקה דהאי לחזקה דהאי ותרווייהו קא אתו מחמת בעלים הראשונים, ההוא דקדים איהו זכי. ואי האי בתרא מכח קמא קא אתי, כגון דאמר ליה מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה, בתרא זכי ומשתבע שבועת היסת ומוקמינן ליה לקרקע דאחזיק ביה בידיה. וקי"ל כרב פפא דסלקא שמעתא כוותיה:
לאו אמר רבי ישמעאל חד פירא הוי חזקה כו': דהא דתנן אסף תבואתו ומסק את זיתיו כו' בנטיען עשרה לבית סאה מיירי וטעמא דמלתא כיון דנקנה הקרקע בקניה דכשמחזיק באילנות מחזיק בקרקע הלכך כיון שאין צורך להחזיק בקרקע בבהמה ומשטח פירי אלא באכילת האילנות סגי ליה באכילת הפירות הצומחים באילנות אף על גב דמקצתם לא אפיק והוא דבזע בזועי והוי כמאן דמחזיק בכל הקרקע. ואף על גב דאמרינן אכלה כולה חוץ מבית רובע קנאה כולה חוץ מבית רובע. שאני הכא דכיון דכל הקרקע צריך לאילנות ומחזיק בקרקע על ידי חזקת האילנות הויא חזקה באכילת פירות הצומחים אבל כשמחזיק על ידי חזקת הקרקע בידו להחזיק בכולה ארעא כשמשטם בה פירי הלכך כי לא אחזיק בבית רובע קנאה כולה חוץ מבית רובע. הר"י בעליות.
והוא דבזע בזועי: פירשו רוב המפרשים דעל לא אפיק קאי ולומר שאפילו לא אפיק אלו אותן עשרה לא היו מפוזרים בשדה לא עלתה לו חזקה לכל השדה אלא לאותו קצה שאכל ולפי פירוש זה הא דתנן מסק את זיתיו וכנס את קייצו כשהזיתים והתאנים מפוזרים בשדה ואינם נטועים אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן וכן פירש ר"ש ז"ל שכן דרכן של בני אדם לפזרן בשדה ולא לנ.טוע אלו בשדה לעצמן ואלו בשדה לעצמן. ולפי פירוש זה שלשים אילנות דוקא ולאו דוקא ממש שלשים אלא שיש שם הרבה מפוזרים אילך ואילך אבל שלשה הנטועים ממטע עשרה לבית סאה לא שאף על פי שאכל שנה זו אחד ובשנייה אחר ובשלישית האחר לא הויא חזקה וכן פירשו בתוספות אבל הראב"ד ז"ל הקשה לא בזע בזועי היכא דלא אפיק אמאי לא הויא חזקה אי בדידיה תליא מלתא הא אכל כל מה דאפיק ומאי הוה ליה למעבד. ולפיכך פירש הוא ז"ל דאסיפא קאי דכי אמרינן דאפיק ולא אכל דלא הויא חזקה היכא דבזע לאכילה דידיה דדמי כמאן דשמיט ואכיל אבל אכלן רצופין הויא אכילה גמורה והויין חזקה אהדדי הואיל וכלהו אכל בתלת שנין. ולפי פירוש זה אתיא מתניתין שפיר בכל ענין ואפילו בנטועים אלו שורה לעצמן ואלו שורה לעצמן ושלשים לאו דוקא אלא שהדבר קצת קשה היאך אפשר דאפיק ולא אכל אף על גב דאכל קצה אחד רצוף דהויא חזקה לקצה האחר והכא לא אכל ולא החזיק בו ובאכילה אחת איך תעלה לו חזקה. הא דאמרינן הני מילי היכא דלא אפיק תימה איך תפסו הענין בדבר רחוק ושאינו מצוי לעולם שיוציאו אלו שנה זו ולא האחרים ואלו שנה השניה ולא האחרים וכן אלו שנה השלישית ולא האחרים. על כן פירש רבינו חננאל ז"ל בבנות שוח דמשעת חניטתן עד שעת לקיטתן שלש שנים והא דקאמר אבל אפיק ולא אכל לא הויא חזקה הכי קאמר אבל בשאר אילנות שטוענים בכל שנה ואפיק ולא אכל לא הויא חזקה. הרשב"א ז"ל.
זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע: כלומר שנים שקנו מאחד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע שהאילנות עומדים בתוכה אי נמי שנים שהמזיקו בנכסי הגר זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע שהאילנות עומדים בתוכה זה קנה קרקע וזה קנה אילנות בלי קרקע. הר"י ן' מיגש ז"ל.
זה קנה אילנות כו': טעמא דרב זביד מפרש לה ואזיל בשמעתין דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו'. ופירושא דמלתא אף על פי שהוא לוקח שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה וקיימא לן קנה שלשה אילנות קנה קרקע שאני התם שהמוכר עשוי לשעבד הקרקע ללוקח כשהוא מוכר שלשה אילנות נטועים בסאה דחשיבי שדה בכך למכור קרקע שביניהם בכלל מכירתן אבל כשהוא מוכר לזה אילנות ולזה קרקע אין בדעת המוכר לשעבד את הלקוחות זה לזה אלא לזה מוכר מה שבכלל לשון מקחו ולזה מה שבכלל לשון מקחו דסתם קרקע כל דקרקע במשמע שהמוכר כל השדה מכר ולא חציו הלכך אין לנו לומר שהוא משייר לבעל האילנות בחלק בעל הקרקע משום עין יפה כדי שיהו לו שם אילנות לעולם ואם מתו יטע אחרים במקומן ואין לנו לומר כן אלא לא קנה בעל האילנות קרקע כלל ואם מתו לא יטע אחרים תחתיהם מן הטעם שפירשנו. מתקיף לה רב פפא וכי מאחר דאין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך ושקול וזיל. ואם תאמר הרי קונה שני אילנות בשדה חברו דלא קנה קרקע ואם מתו דלא יטע אחרים במקומם ואפילו הכי לא מצי אמר עקור אילנך ושקול וזיל הכא נמי אף על פי שאין לו לבעל האילנות בקרקע כלום למה יאמר לו עקור אילנך ושקול וזיל הלא יש לו לקיים אותם בשדהו כל זמן שהן קיימין. יש לומר בשלמא קונה שני אילנות בשדה חברו כיון דשקיל מוכר זוזי מיניה איכא למימר דמשעבד קרקע שלו להעמיד שם אילנותיו כל זמן שהם קיימים אבל הכא גבי שני לקוחות כיון דלית ליה לבעל האילנות בקרקע כלום אף על פי שלקח שלשה אילנות משום דאמרינן שאין דעתו של מוכר לשעבד הלקוחות זה לזה וכדמפרש ואזיל ליה טעמא דמלתא משום דאמר ליה כו' אם כן לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל דהא לא משעבד קרקע שלו לאילנותיו של זה שאיו לשני לקוחות הללו זה על זה כלום. עליות הר"י ז"ל.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע כו': זאת הסוגיא הביא הרב ז"ל והוסיף לדבר עליה בפרק המוכר את הבית ואף על פי כן לא האיר אותה כפי הצורך. וכך היא הצעתה שנים אמרו לאמד מכרת לנו זה הקרקע והאילנות שבו אמר להם לכו והמזיקו בהם וכל אחד מכם יקנה מה שיחזיק בו ואחד יקנה הקרקע ואחד יקנה האילנות והחזיק זה בקרקע וזה באילנות ואין לחוש אם החזיקו בבת אחת או בזה אחר זה שהרי ההקנאה בבת אחת ולא שייר לעצמו כלום באותה מכירה רב זביד אמר בין בשני אילנות בין בשלשה זה קנה אילנות לבדם וזה קנה קרקע לבדו ודבר זה מתברר למטה ממה שאמרו מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלדגתא דרבי עקיבא ורבנן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו קרקע ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי בשני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו' והא שני אילנות לרבי עקיבא כשלשה אילנות לרבנן וקא מפליג בין שני לקוחות ללוקת אחד מהאי טעמא גופיה ואפילו לרב זביד מיהו קיימא לן כרבי עקיבא ואפילו בלוקח אחד ואפילו בשני אילנות והיינו כדאמר ליה רב פפא לרב זביד ואי לית ליה לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל. עוד אני צריך לברר מה טעם לרב פפא פשיטא ליה שאין לו לבעל הקרקע באילנות כלום והלא המוכר שדה לחברו ויש בו אילנות קנה הקרקע והאילנות כדאיתא בפרק המוכר את הספינה ואף על גב דלא אמר ליה קנה לך דקל הוצין ותאלי קני להו בסתמא ואם כן בין לרב פפא בין לרב זביד אמאי פשיטא להו דאין לבעל הקרקע באילנות כלום. ולא היא התם כיון שהוא שדה אילן מדלא שייר אילנות ודאי אגב שדה מזדבני דאי לא שדה למאי מיבעי ליה אבל היכא דשייר או זבין לה לאיניש אחרינא הא שייר. ואם תאמר כשמכר אילנות ושייר קרקע לפניו או מכרו לאחר נמי נימא הכי דהא שיירא לארעא כי הכא ואמאי יש לו לבעל האילנות בקרקע התם משום דאילנות לא קיימי אלא בקרקע וכיון דמכר לו אילן עושה פירות ודאי על דעת שיהיה לו קרקע הצריך להם מכר לו. עד כאן לשונו.
אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע כו': פירשו רבינו חננאל ז"ל והר"י ן' מיגש ז"ל חצי קרקע לאו דוקא אלא בעל האילנות קנה קרקע תחתיהן וביניהם וחוצה להם כמלא אורה. וכתב ר"ש ז"ל חצי קרקע דוקא וכגון שהקרקע כולו צריך לאילנות שהם נטועים ממטע עשרה לבית סאה ואין שם קרקע אחר אלא הצריך לאילנות הלכך על כרחך קרקע שבין האילנות מכר לזה שמחזיק בקרקע ולזה שמחזיק באילנות כיון דשלשה אילנות יש להם קרקע יש לנו לומר שהקנה לו קרקע הלכך הוה ליה כמי שמכר לזה קרקע ולזה קרקע וחולקים את הקרקע. אלו דבריו ז"ל. ולא עמדתי על דבריו שאם אין שם קרקע אלא הצריך לאילנות כיון שמכר לזה קרקע שבין האילנות ולזה אילנות ודאי כל הקרקע מכר לו והרי זה כמי שפירש שלא יהא קרקע לבעל האילנות דאף על גב שהקונה שלשה אילנות סתם יש לו קרקע כי משייר קרקע שביניהם וחוצה להם תנאו קיים ואין לך שיור תנאי מפורש מזה כיון שמכר לזה אילנות חוץ מן הקרקע ואין שם אלא קרקע שביניהם כלום אמרינן דחוץ מחצי קרקע קאמר והא נמי להא דמיא ואין הדעת סובלת לחלוק ביניהן דכיון שמכר לזה אילנות ולזה הקרקע ואין שם אלא קרקע שביניהם ודאי הוי כמי נמכר לזה אילנות חוץ מן הקרקע. ותו קשה לי הא דאמרינן לקמן ואפילו לרב פפא דאמר יש לו הני מילי גבי שני לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידך בעין יפה זביני לך כו' ואם איתא דכשאין שם קרקע אלא שבין האילנות עסקינן מה מכרו לבעל הקרקע בעין יפה והלא פחתו לו מדינו ומדקאמר זביני לך משמע שיש שם מכר קרקע בעין יפה ואלו הוה קאמרינן כי היכי דלדידך בעין יפה מזבני לך היית יכול לפרש כי היכי דאתית למימר דבעין יפה מזבני לך וכל הקרקע מכרו לך כן יש לומר דלדידי מכרו בעין יפה ויש לי בקרקע ונראה לי שאם אין שם אלא הצריך לאילנות ודאי זה קנה כל הקרקע ומה שתחתיהם וביניהם וחוצה להן וזה שקנה אילנות יש לו ליטע אחרים במקומם משום דאמרינן כי היכי דלהאי בעין יפה להאי נמי בעין יפה וסוגיא דשמעתין נמי הכי מוכיח כדבעינן למכתב ואם באנו לפרש חצי הקרקע דאמר רב פפא חצי ממש מפרשינן לה לשמעתא כשיש שם קרקע מלבד הצריך לאילנות ואמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה כל הקרקע ואפילו קרקע שבין האילנות דקרקע סתם קאמר ליה דמשמע כל הקרקע שהאומר שדה זו אני מוכר לך אף על פי שלא אמר כל השדה מכר את כולה ואף על גב דזבין להאי שלשה אילנות וקיימא לן קנה שלשה אילנות קנה קרקע הכא גבי שני לקוחות אמרינן כיון דעיקר מקחו של זה אילנות ועיקר מקחו של זה בקרקע אין בדעת המוכר לשייר במקחו של זה לצורך מקחו של זה אלא שלזה מכר כל האילנות ולזה מכר כל הקרקע והיינו דאמרינן לקמן דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות כו'. ואתקיף לה רב פפא אי הכי כיון דלא שייר במקחו של בעל הקרקע ודעת המוכר לחלק במקחו לימא ליה עקור אילנך שקול כו'. אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע כו' דאיכא למימר דלבעל הקרקע בעין יפה זבין ליה ואפילו קרקע שבין האילנות מכר לו ולא שייר לבעל האילנות בחלק בעל הקרקע שהמוכר לשנים אינו מוכר מחלק האחד לחברו וכטעמיה דרב זביד ונהי דאמרינן יש לו קרקע ליטע אחר במקומו דאם אין לו לבעל האילנות בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך שקול וזיל כו' אבל בשאר הקרקע חוץ ממקום האילן עצמו לא שייר לבעל האילנות מסתם מקחו של בעל הקרקע ואיכא למימר נמי כיון שהלוקח שלשה אילנות יש לו קרקע הכי נמי מסתמא לבעל האילנות מכר בתורת מקחו ודינו ולא מכר לבעל הקרקע אלא הקרקע שאינו צריך לאילנות הלכך כיון דלהאי ולהאי בעין יפה זבין ליה זה קנה אילנות וחצי קרקע מן הקרקע הצריך לאילנות מלבד שאר הקרקע שאין שם אילנות וחצי קרקע שהוא מן הצריך לאילנות קאמר דאלו בשאר הקרקע שאינו צריך לאילנות מאי עבידתיה דבעל אילנות. הר"י ז"ל בעליות.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע רוב המפרשים פירשוה דלאו בחזקה שיש עמה טענה כגון שזה אומר לקחתי וזה אומר לא מכרתי מיירי אלא בלוקח קא מיירי וכגון שאמר לשנים לאחד מכם אני מוכר האילנות ולשני אני מוכר הקרקע והלך זה בעצמו והחזיק באילנות כגון שזמר ותקן בהם כל דהו וזה הלך בעצמו והחזיק בקרקע דרפק ביה פורתא ואמר רב זביד זה קנה האילנות כולן ואין לבעל הקרקע באילנות כלום. ואף על גב דמוכר בעלמא מכר קרקע מכר גם את האילנות שבתוכו וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית אמר רב יהודה האי מאן דמזבין ארעא לחבריה צריך למכתב ליה קני לך דיקלין ותאלין והוצין ואף על גב דכי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא והכא פשיטא מלתא בין לרב זביד ובין לרב פפא דלית ליה לבעל הקרקע באילנות כלום. התם היינו טעמא דכיון דמכר את השדה סתם והיו בו אילנות בסתמא הכל מכר כיון שאין שם אילן חשוב בפני עצמו כחרוב המורכב וסדין השקמה דאם איתא דשייר פרושי הוה מפרש דעליה דידיה רמיא לגלויי כיון דבטילו אגב ארעא אבל הכא הא שיירן דהא מכרן לשני. וזה קנה קרקע כלומר כל הקרקע ואם מתו לא יטע אחרים במקומם ולא שנא שני אילנות ולא שנה שלשה ומטעמא דמפרשינן לקמן משום דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לי באילנות את לית לך בקרקע ומיהו מודה רב זביד דכל זמן שהן חיין אינו יכול לומר לו עקור אילנך מעתה שקול וזיל ואף על גב דבעלמא אפילו לקח שני אילנות דאין לו קרקע ואם מתו לא יטע אחרים במקומם ואפילו הכי כל ימי העץ אינו יכול לומר לו עקור אילנך התם הוא במוכר אילנות ומשייר קרקע לפניו דחזקה דשייר ולימי העץ מכרן לו דאי לא הוה ליה לגלויי אבל הכא לרב זביד דאמר דאפילו שלשה אין להם קרקע ואפילו ליטע אחרים במקומם משום דשני לקוחות הן ואמר ליה אידך כי היכי דלדידי לית לי באילנות ולא מידי לדידך נמי לית לך בקרקע ולא מידי אם כן מהאי טעמא נמי לימא ליה אפילו מעתה תעקור אילנך דלית לך בארעא ולא מידי ואף על גב דיא מפרשינן בדרב זביד דלא מצי אמר ליה בעל הקרקע עקור אילנך וזיל אפילו הכי מדברי רב פפא דאקשי ליה הכין שמעינן דשמעה מיניה בהדיא ואי נמי מדקאמר זה קנה אילנות שמע לה דאי למעקר קיימי מהשתא לא הוה אמר זה קנה אילנות סתם אלא זה קנה אילנות וקוצץ אי נמי זה קנה עצים אי נמי אילנות לעצים ולשון ראשון נראה עיקר אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה תצי קרקע. חצי קרקע לאו דוקא אלא ליטע אחרים במקומם דמקום האילן מכר לזה כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך. ומסתברא דמשום דקונה שלשה אילנות יש לו שני ענינים בשדה האחר שיש לו קרקע והשני שיש לו זכות שאם מתו יטע אחרים במקומם והלוקח שנים אין לו לא לזה ולא לזה. והוצרכה המשנה לפורטם שנים וכדתנן הקונה שני אילנות בתוך שדה של חברו הרי זה לא קנה קרקע וכו' ואם מתו אין לו קרקע קנה שלשה קנה קרקע וכו' ואם מתו יש לו קרקע כלומר ליטע אחר במקומו חצי קרקע ואיידי דאמר זה קנה אילנות וחצי קרקע אמר נמי זה קנה חצי קרקע וחצי קרקע דקאמר היינו כל השאר. ויש מפרשים דרב פפא חצי קרקע דוקא קאמר ומשכחת לה במוכר שלשה אילנות ובשאין בקרקע אלא כשיעור הצריך לאילנות בצמצום ולפיכך כיון שמכר לזה שלשה ואלו במוכר אחד ולוקח אחד היה קונה כל הקרקע יש לומר שכל הקרקע הקנה לו וכיון ששייר את הקרקע ומכרו לשני אי אפשר לומר שכל הצריך לאילנות מכר שאם כן מה מכר לשני זה והלכך הוה ליה דבר המוטל בספק וחולקים. ואינו מחוור בעיני דאם כן כיון שהדין הזה דוקא במוכר שלשה אילנות ודוקא בשאין שם אלא קרקע מצומצם הוה ליה לפרושי כיון שהדין מתחלף להם בשיש בו קרקע יותר מן הצריך וא"ל בשני אילנות. והראשון נראה עיקר. ובעיקר מה שהעמדנו במוכר ולוקח ולאו בחזקה שיש עמה טענה הקשו בתוספות דאם כן מה שייכא הכא בפרק הספינה הוה ליה לאתויי ואי נמי בפרק הבית והעליה דהתם מיירי במוכר שדה ובמוכר אילנות. ועוד למה הוציאה בלשון זה החזיק וזה החזיק הוה ליה למימר המוכר אילנות לאחר וקרקע לאחר. על כן פירשוה הם ז"ל בחזקת שלש ובענין שמועתנו שהיינו עוסקים בה דדבר הלמד מעניינו הוא והכי קאמר אם החזיקו שנים בקרקע שהיה ידוע לראובן זה אכל את האילנות וזה זרע את הקרקע תחת האילנות וביניהן זה עלתה לו חזקה לאילנות ולא לקרקע וזה עלתה לו חזקה לקרקע ומינה איכא למשמע ללוקח ומוכר כדאמרינן לקמן וטעמא רבה הוא דהא הני בטענה קאתו ומימר אמרי לדידי זבינא לי מניה והאי אמר לדידי זבינא לי מיניה הלכך כל שאלו קנה במוכר לשנים זה מחזיק לעצמו וזה לעצמו עלתה להם גם כן חזקתן בשלש שנים ולפי פירושם גם כן הא דאמרינן לקמן לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו ואפילו לרב זביד דאמר אין לו הני מילי בשני לקוחות דמשמע דבלקוחות מיירי ולא בחזקת שלש לא היא אלא בטעמא דאמרן דעיקר חזקתם בטענות קנייה אתו לה ושניהם אומרים דלקוחות הן. ומיהו לפי פירוש זה אם בא בעל האילנות בטענה שקנה בפירוש הקרקע עלתה לו חזקה מיהו למקומן של אילנות במגו דאי בעי אמר מינך זבינתינהו ואכלתינהו שני חזקה ועלתה לו חזקה דאי לא איבעי ליה למחויי כי אמר נמי לדידי זבינא לה מיניה דראובן שמכר לך את השדה נאמן ולא ליטע אחרים במקומם אלא שהמקום של אילנות שלו ליטע בהן כורכמא דרישקא ואי נמי למשטח בה פירי אי נמי לחפור בו בור ודות דלא מכחשי בארעא וכדאמרינן לקמן האי מאן דזבין ליה דיקלא לחבריה קני ליה משיפולא דדיקלא ועד תהומא ואוקמה רבא בבא מחמת טענה ומסתמא לא עבדינן לרב זביד דפליג בה כן נראה לי.
פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע: פירוש אפילו שנים וכדאמר רב הונא בשלהי פרקין דלקמן המוכר את הבית אף על גב דאמרו רבנן הקונה שני אילנות בשל חברו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לרבי עקיבא כו' דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך שקול וזיל מעתה ואפילו קודם שיבשו דלא דמי לקונה שני אילנות בתוך של חברו דאף על גב דלא קנה קרקע אין לו לעקרן כל ימי העץ מכר לו את הקרקע שהם נטועים שם דהתם היינו טעמא משום דסתמא דמלתא לא קנה זה לעצים אלא לפירות ומוכר נמי אם איתא דליקוץ מוכרן הוה ליה לפרושי אבל במוכר קרקע ומשייר באילנות סתמא דמלתא לא שייר במאי דזבין ולא מידי וכל הקרקע מכר לו הלכך אנן סהדי דמוכר נחית לשיורא כי היכי דלא לימא ליה לוקה מעתה עקור אילנך וזיל ומדנחית לשיורא שייר לפניו קרקע גמור הצריך לאילנות תחתיהם וביניהם וחוצה להן כמלא אורה וסלו ואם מתו יטע אחרים תחתיהם וכדאמרינן התם בשילהי המוכר את הבית דאי נפיל הדר שתיל להו ואפילו למאי דסבירי לן מעיקרא דרב הונא אפילו לרבי עקיבא אמרה אמרינן נמי הכי וכדפירש שם רש"י ז"ל והוא הנכון שבשמועה. עד כאן לשון הרשב"א ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה