טור חושן משפט רטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן רטז | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

אע"פ שהמוכר שדה בסתם מכר כל האילנות שבה טוב הוא לפרש בשטר שמכר אותה וכל האילנות שבה: וכן המוכר קרקע טוב הוא שיכתוב ולא שיירתי לי בזביני אילין כלום:

מכר השדה ופירש ואמר חוץ מדקל פלוני רואין אם הדקל טוב שטוען קב שיירו לבדו ואחרים כולם מכורין ואם אינו טוען קב אז ודאי כיון ששייר אפילו זה כל שכן הטובים ממנו ומיהו כל הפחותים ממנו או שהם כיוצא בו מכור והרמב"ם ז"ל כתב כסברא ראשונה:

מכר לו שדה וכתב לו חוץ מהאילנות אם אין בו אלא דקלים שיירם ולא כולן אלא הגבוהין שצריכן לעלות להן בחבל אבל שאינם גבוהים כל כך הם ללוקח ומכל מקום אם כולן נמוכין לא מכר מהם כלום ואם אין בו אלא נפנים שיירם ואם אין בו אלא שאר אילנות שיירם ולא כולם אלא אותן שהם עבים ואין העול כובשן אבל הדקין שהעול כובשן הם של לוקח ואם כולן דקין שהעול כובשן לא מכר מהם כלום ואם יש בה שאר אילנות ודקלים מכר את הדקלים ושייר האילנות וכן אם יש בה שאר אילנות וגפנים מכר הגפנים ושייר האילנות ואם יש בה גפנים ודקלים מכר הדקלים ושייר הגפנים היו בה חרובין ואמר חוץ מחרוב פלוני או חוץ מחצי חרוב פלוני לא קנה שאר חרובין וגם חצי חרוב ששייר בו לא קנה ואהני מה שהזכיר חרוב ששייר לו דרך לילך לאותו חרוב שהרי בלאו הכי לא היה נמכר עם כלל השדה:

אמר לו קרקע ודקלים אני מוכר לך פר"י שאין נותן לו אלא ב' דקלים ואפילו יש בו דקלים הרבה ורשב"ם פירש צריך ליתן לו כל השדה כמו שהוא עם כל דקלים שבה ועוד פירש מכר לו ב' דקלים אם יש לו שני דקלים במקום אחר יתנם לו אבל אם אין לו א"צ לקנותם כדי ליתנם לו שאין אדם מקנה דבר שאין ברשותו ואם אין בו דקלים כלל יראה שא"צ לקנות לו דקלים כדפרישית והקרקע קנוי לו כמו שהוא ששתי מכירות הן שאין הקרקע תלוי במכירת דקלים אבל הרמב"ם ז"ל כתב אפי' לא היו בו דקלים אם רצה לקנות לו שני דקלים הרי זה קנה המקח ואין הלוקח יכול לומר איני רוצה אלא בקרקע שיש בו דקלים יראה מדבריו שאם אינו נותן לו שני דקלים שגם מכר הקרקע בטל וכן פי' רב אלפס וא"א הרא"ש ז"ל כתב כדברי רשב"ם: ואם אמר לו קרקע בדקלים אני מוכר לך אם יש בו שני דקלים קנה ואם לאו מקח טעות הוא וחוזר:

קרקע של דקלים אני מוכר לך אפילו אם אין בו דקלים כלל הגיעו שלא אמר לו אלא קרקע שראויה לדקלים ומיהו אם יש בו דקלים קנאם:

הקונה שלשה אילנות בתוך שדה חבירו קנה הקרקע וכתב ה"ר יונה דוקא אילנות גדולות אבל שתילין קטנים שהעול כובשן ואין עולין להם בחבל אין להם קרקע אע"פ שמכרן לקיימן בתוך שדהו בתר שעת מכירה אזלינן והרמב"ם כתב אפילו הן נטיעות קטנות ומסתברא כדברי ה"ר יונה ואם קנה שלשה יוצאין משורש אחד למטה תחת הקרקע אבל למעלה ביציאתן מן הקרקע הרי הן שלשה ונטועין כראוי יש להן קרקע יבש האילן או נקצץ יכול ליטא אחר במקומו וקונה כל אילנות קטנות שביניהן וכמה קרקע קונה עמהם תחתיהן וכל מה שביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו וזה המקום שחוצה להם אין אחד מהם רשאי לזורעו בלא דעת חבירו אבל מה שביניהן ותחתיהן הלוקח זורעו אם ירצה ואם פירש ששייר הקרקע לעצמו לא קנה הקרקע שתחתיהן וביניהן וחוצה להן ל"ש אם יש שם קרקע הרבה יותר ממה שצריך לאילנות לא שנא אם אין שם אלא כדי הצריך לאילנות אבל מקום האילנות קונה ליטע אחרים במקומן אם ייבשו במה דברים אמורים שבשלשה קונה קרקע בזמן שנטועין כחצובה פירוש אחר כנגד א' והשלישי כנגדם כזה [ +++ ] ושיהיה בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר משש עשרה ואלו הארבע והשש עשרה מודדין אותם ממקום יציאת האילן מן הארץ שהוא עב אבל אם אינן עומדים כצורה זו או שהן מקורבין יותר מארבע או מרוחקין יותר נמשש עשרה או שמכרן בזה אחר זה או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המיצר או שנים בתוך שלו ואחד שיש לו בתוך שדה של חבירו ומכרו עם השנים שיש לו בתוך שדהו או שמפסיק ביניהם בור או אמת המים או רכב דקלים או רה"ר ואצ"ל אם לא מכר לו אלא ב' אילנות לבד בכל אלו לא קנה קרקע לפיכך לא קנה אילנות קטנים שביניהם ואם יבש או נקצץ אין לו בקרקע כלום והוא שאין גזעו מחליף אבל אם גזעו מחליף אין זה אילן חדש אלא כעולה מן הגזע דמי והוא משל בעל האילן ופירש רשב"ם לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר וקיימא לו כוותיה אפילו קונה שנים יש לו קרקע אבל ר"י פירש דאפילו ר"ע מודה דבקונה שנים אין לו קרקע וכן כתב א"א הרא"ש ז"ל ופירש רש"י אע"ג דבשנים אין לו קרקע ליטע אחרים במקומן ולא קרקע שביניהם מיהו יש לו כמלוא אורה וסלו וכ"ש תחתיהם כדי ללקט בהם פירות וגם דרך יש לו לכולי עלמא אפילו לרבנן כאדם המשאיל מקום לחברו להניח שם חפציו שמשאיל לו ג"כ מקום לילך שם וה"ר יונה כתב שאין המוכר רשאי ג"כ לזרוע תחתיהן דמטנפי פירי דלוקח והא דאמרינן שלא קנה לוקח תחתיהן היינו לענין שאינו רשאי לזרוע שם ובשלשה שקנה קרקע אם הגדילו הענפין ונתפשטו חוץ משיעור הקרקע שיש לו צריך לקצצם וכתב ה"ר יונה דאפילו לא הגדילו אלא תוך מלוא אורה וסלו צריך לקצצן שאם לא ישפה שמא יחזיק על יד תוספת לענפים במלוא אורה וסלו חוץ לענפים ואם נחלקו לאחר זמן שאומר הלוקח עד כאן היו מגיעין הענפים בשעת מכירה והמוכר אומר לא כי אלא נארכו הבדים כתב הרמב"ם ז"ל שעל הלוקח להביא ראיה שאם הגדילו היה משפה דדלמא לאו אדעתיה וכל השרינין היוצאים מהם לא שנא אם הם מגוף האילן ל"ש מן השרשים הכל לבעל האילן ובשנים שלא קנה קרקע אם נתפשטו אפילו הרבה א"צ לקצצם ואם הוציאו שרינין מהשרשים והוא במקום שאינו רואה פני חמה הן של מוכר ואם הוציאו מן הגזע והוא ממקום שרואה פני החמה הן של לוקח אבל צריך לקצצם ביד שמא פעמים יצאו מן הגזע סמוך לארץ ויתכסו אח"כ בקרקע עד שיראו כשלשה ויטעון הלוקח לקחתי שלשה ויש לי קרקע עמהם לפיכך צריך לקצצם מיד ואם קנה דקל אין לו כלום בשריגים אפילו היוצאים מעיקר הדקל:

מכר הקרקע ושייר לעצמו האילנות אפילו לא שייר אלא שני אילנות יש לו קרקע הצריך להם והרמב"ם זכרונו לברכה כתב יש לו חצי הקרקע הצריך להם ולא נהירא:

מכר לשנים כאחד לזה הקרקע ולזה האילנות מסקינן זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע ופירש רשב"ם לאו דוקא חצי קרקע אלא בעל האילנות קנה תחתיהם וביניהם וחוצה להם כמלוא אורה וכלו אי נמי חצי קרקע דוקא וכגון שכל הקרקע צריך לאילנות ואפילו לא מכר לו אלא שני אילנות ור"י פירש שאין לבעל האילנות בגוף הקרקע כלום אפילו אם קנה שלשה כיון שמכרו לאחר ולא קנה אלא מקום האילנות ליטע אחרים תחתיהם אם ייבשו וכן הדין אפילו אם קנה שנים אם ייבשו יטע אחרים תחתיהן דכי היכי דלהאי זבין בעין יפה להאי נמי זבין בעין יפה וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל:

הקונה אילנות לקצצן לשרפה בזיתי' מניח לו שני ענפים הסמוכי' לארץ שאז הן חוזרים וגדלים ובבתולת שקמה מניח ג' טפחים הסמוכים לארץ וקוצץ השאר ובסדן השקמה ב' טפחים ובשאר כל האילנות טפח בקנים ובגפנים מקשר התחתון ולמטה בדקלים ובארזים חופר ומשרש לפי שאין גזעו מחליף:

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אע"פ שהמוכר שדה בסתם מכר כל האילנות שבה טוב הוא לפרש בשטר וכו' בפ' המוכר את הבית (סט:) אמר רב יהודה האי מאן דמזבן ארעא לחבריה צריך למיכתב ליה קני דקלין ותאלין והוצין וציצין ואע"ג דכי לא כתב ליה קני אפ"ה שופרא דשטרא הוא ופי' רש"י דקלין. שגדלו כל צרכן: תאלין. שתילין נטעים בחורים: הוצין וציצין. גם הם מיני דקלים וי"מ שאין אלו טוענין פירות: ואע"ג דכי לא כתב לי' הכי קני. כדתנן המוכר את השדה סתם מכור חרוב שאינו מורכב ובתולת השקמה וכ"ש שאר אילנות דהא לא משייר במתני' אלא חרוב המורכב וסדן השקמה: שופרא דשטרא. יפוי השטר דאפי' אי אתו לפני ב"ד טועין יהבי ליה שהרי מפורשים בתוך השטר:

ומה שאמר וכן המוכר קרקע טוב הוא שיכתוב ולא שיירית לי בזביני אילין כלום בר"פ המוכר את הבית כמאן אזלא הא דאמר רב מרי משמיה דאביי האי מאן דמזבן מידי לחבריה צריך למיכתב ולא שיירית בזביני אילן קדמי כלום כמאן כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה ופרש"י כרב נחמן אמר רבה בר אבוה דמשום דס"ל דאמרינן בעלמא מצרים הרחיב לו הילכך תקינו לכתוב כן דלא ליטעון מוכר מצרים הרחבתי ויפסיד לוקח: כתב נ"י שמעינן מזו המשנה שהמוכר את השדה מכר את הכרם וכן כל שאר האילנות בכלל שדה הם חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמה:

מכר השדה ופירש ואמר חוץ מדקל פלוני וכו' שם א"ל לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דיקלא טבא הוא שיורא שייריה אי דיקלא בישא הוא כ"ש הנך ופירש"י א"ל מוכר שדה אני מוכר לך לבר מדיקלא פלניא חזינן אי דיקלא טבא הוא כלומר מן הבינונים שטוענים פירות קצת לחודיה שייריה דדעתו ליהנות מפירות שדהו פורתא וקנה הלוקח כל השאר בכלל השדה ואי דיקלא בישא הוא אע"פ שיש עדיין רעים ממנו אלא דקרו ליה אינשי להאי דיקלא בישא כגון דלא טעין קבא דאילו טעין קבא לאו דיקלא בישא הוא כדאמרי' בעלמא דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה כ"ש הנך המוטבים ממנו ששיירן לעצמו דה"ק אפי' ההוא דיקלא בישא אני משייר לעצמי ומיהו אם יש בשדה דיקלא בישא טפי מהאי אינהו מזדבני בכלל דהא דאמרי' כ"ש הנך אדיקלי דטבי טפי מהאי קאי. וז"ל הרמב"ם בפכ"ד המוכר שדה לחבירו והיו בה דקלים וא"ל חוץ מדקל פלוני אם דקל טוב ומשובח הוא אותו הדקל לבד הוא ששייר והשאר ללוקח ואם דקל רע הוא ששייר לא קנה מן הדקלים כלום. וכתב ה"ה בחידושי הרשב"א פי' הר"י ן' מיגא"ש דלאו הטוב שבכולן או הרע שבכולן אלא מן הטובים או מן הרעים עכ"ל גם הר"ן כתב אי דיקלא טבא הוא שיורי שייריה כלומר ואע"פ שיש טובים ממנו לדידיה הוא לחוד דשייר דעבידי אינשי דמשיירי דקל טוב וכן דעת הראב"ד ז"ל אבל דיקלא בישא אנן סהדי דמשום האי דיקלא לא נחית לשיורא אלא כ"ש הנך קאמר ומיהו אותם שהם רעים ממנו כתב ר"ש שאינן משויירין ואיפשר שאף הם משויירין דלא נחית למידק כולי האי ולברר הרע שבכולן ואיהו אכולהו איכוין עכ"ל. ונראה שזהו טעמו של הרמב"ם שכתב לא קנה מן הדקלים כלום:

מכר לו שדה וכתב לו חוץ מן האילנות וכו' שם א"ל לבר מאילני אי אית ליה אילני לבר מאילני אי אית ליה דיקלי לבר מדיקלי אי אית ליה גופני לבר מגופני אילני וגופני לבר מאילני אילני ודיקלי לבר מאילני גופני ודיקלי לבר מגופני אמר רב כל שעולין לו בחבל הוי שיור כל שאין עולין לו בחבל לא הוי שיור דייני גזילה אמרו כל שהעול כובשו לא הוי שיור כל שאין העול כובשו הוי שיור ולא פליגי הא בדיקלי הא באילני. ופר"ש אם אמר מוכר ללוקח שדה אני מוכר לך לבר מאילני חזינן אי אית בה שאר אילנות כגון זיתים ותאנים ותפוחים וכל שאר אילנות חוץ מדקלים וגפנים שאין נקראין אילני: לבר מאילני. מכר לו את השדה אבל האילנות אינם מכורים שהרי הוציאן מכלל השדה ושיירן לעצמו: אית בית דיקלי. בההוא שדה ואין בו שאר אילנות לבר מדיקלי מכר השדה והנהו דקלים שייר לעצמו ואע"ג דאין סתמן קרויין אילנות אלא רגילין לקרותן דקלים מתוך חשיבותן ומתוך שהיו רוב אילנות שלהם דקלים כיון דאין כאן שאר אילנות אלא דקלים האי דקאמר לבר מאילני אדקלים קאי: אי אית בה גופני. בההוא שדה והמוכר את השדה מכר את הגפנים וכיון דאמר לבר מאילני ובשדה זו אין בו אלא גפנים: לבר מגופני קאמר. אם יש בשדה אילנים וגופני ואיהו אמר לבר מאילני הכל מכר ואפי' הגפנים לבר מאילני דגפנים אין קורין אילנות ועליה דהמוכר רמיא לגלויי דגם הגפנים שייר לעצמו הילכך יד הלוקח על העליונה: אילני ודיקלי לבר מאילני. הכל מכר לבר מאילני שהדקלים אין קורין להם אילני. גופני ודיקלי לבר מגופני. אם א"ל לבר מאילני ואין בשדה אלא דקלים וגפנים הדקלים מכר והגפנים שייר דגפנים לגבי דקלים נקראים אילני ובכלל אילני הם טפי מדיקלי וי"מ דאין זה וזה בכלל אילנות ואין זה נקרא אילן יותר מזה והילכך המוטב דהיינו גפנים שייר לעצמו ולא נהירא דאם איתא דשניהם שוים ואין זה נקרא אילן יותר מזה ואיהו אמר לבר מאילני הוה ליה למימרא דתרוויהו שייר לעצמו שהרי גילה דעתו שהכל קרא אילני מאחר שאין כאן שום אילן אחר שיקרא אילן אלא אלו: אמר רב כל שעולין וכו'. לעיל קאי היכי דא"ל לבר מאילני וקמפרש רב אלו הן אילנות ששייר שאם קטנים הם הרבה לא מיקרי אילני: כל שעולין לו בחבל. ללקט פירותיו חשוב אילן ובדקל מיירי כדמפרש לקמיה שגבוה הרבה ופירותיו בראשו: כל שעול כובשו. חורשין היו בבקר סביב האילנות ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב השור לא חשיב ומיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו הוי שיור כדאמרי' גבי דקלי: הא בדקלי. מילתיה דרב: הא באילני. שהעול כובשו דשיעור דעליית חבל לא שייך בהו דבלא חבל עולין ככל שאר אילנות ע"י ענפים המתפצלי' לכל צד ושיעורא דכבישת עול נמי איכא למימר דלא שייך בדיקלי דאפי' היכא דכביש ליה עול חשוב הוא אם עולין בחבל עכ"ל. ומה שאמר מיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו הוו שיור כ"כ ה' המגיד בפ' כ"ד בשם הר"י מיגא"ש ז"ל: היו בה חרובין ואמר חוץ מחרוב פלוני או חוץ מחצי חרוב פלוני לא קנה שאר חרובין וגם חצי חרוב ששייר לא קנה וכו' שם בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני מהו אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובין קנה או דילמא שאר חרובין נמי לא קנה א"ל לא קנה איתיביה חוץ מחרוב פלוני חוץ מסדן פלוני לא קנה מאי לאו אותו חרוב הוא דלא קנה הא שאר חרובין קנה א"ל לא אפילו שאר חרובים נמי לא קנה וא"ד בעא מיניה רב אחא בר הונא מרב ששת חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני מהו שאר חרובים ודאי לא קנה הא מה ששייר באותו חרוב קנה או דלמא אפי' מה ששייר באותו חרוב נמי לא קני א"ל לא קני איתיביה חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני שאר חרובין לא קנה מאי לאו שאר חרובין לא קנה הא מה ששייר באותו חרוב קנה א"ל לא אפי' מה ששייר באותו חרוב נמי לא קנה. ופר"ש חוץ מחרוב המורכב פלוני חוץ מסדן השקמה פלוני והיו בה הרבה חרובים וסדנין מהו אי הוה שתיק לא היו מכורין בכלל שדה אבל עכשיו ששייר א' איכא למימר דשאר חרובין מכר לו או דילמא שיורו לא יגרע כחו אלא אפי' שאר חרובין נמי לא קני הלוקח דבשביל שיפה המוכר כח שלו שפירש בפירוש איני מוכר לך ההוא חרוב אין לנו לגרע כחו בשאר אלא אי איכא מילתא לאטפויי בהאי חוץ כגון דרך מטפינן ליה כדאמרינן במתני' מודה ר"ע בזמן שא"ל חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו דרך והאי חוץ מחרוב פלוני דקאמר לשייר דרך להאי נתכוין ולא למעט השאר עכ"ל. והרי"ף ז"ל השמיט בעיא זו וגם הרמב"ם לא הזכירה והטעם נתבאר בדברי הרמב"ן שכתב ה"ג ר"ח אלא לדמי ה"נ לדמי וכו' וא"ת ודילמא לשייר לו דרך אמר וכו' איכא למימר בעיין לרבנן הא לר"ע שייר לו דרך לאותו חרוב ולא לשאר ושמא לכך השמיטה רבי' ז"ל מן ההלכות עכ"ל:

אמר לו קרקע ודקלים אני מוכר לך פר"י שאין נותן לו אלא שני דקלים וכו' ואם א"ל קרקע בדקלים אני מוכר לך וכו' קרקע של דקלים אני מוכר לך וכו' שם א"ל ארעא ודיקלי חזינן אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי ואי משעבדי פריק ליה תרי דיקלי ארעא בדיקלי חזינן אי אית בה דיקלי יהיב ליה ואי לאו מקח טעות הוא ארעא בי דיקלי לית ליה דיקלי דחזיא לדיקלי קאמר ליה. ופיר"ש א"ל מוכר ללוקח ארעא ודיקלי מזביננא לך ב' מכירות הן שדה זו אני מוכר לך וקנה את השדה ואת הדקלים שבתוכו ודיקלי נמי מזבנינא לך במקום אחר דהא לא קאמר בדיקלי כדלקמן דהוה משמע דקלים שבתוכה אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי לבד אותן שבשדה המכורין בכלל שדה דמכירה אחרת היא זו ויש ספרים שכתוב בהם אי אית ביה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי דמשמע דאם יש שם דקלים הרבה באותו שדה שמכר לו יתן לו מהם שנים ולא יותר והשאר יעכב לעצמו ולא נראה כלל דאילו אמר ליה האי ארעא מזבנינא לך קנה הכל אפי' הדקלים וכשהוסיף לפרש ארעא ודיקלי יפסיד הלוקח כ"ש שייפה כחו: ואי משעבדי. למלוה: זבין ליה תרי דיקלי. וקנה לצרכו של זה שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה שכן התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים: ארעא בדיקלי. שדה עם דקלים שבתוכו אני מוכר לך מקח טעות הוא ששיקר בו והדר מעות. ארעא בי דיקלי. מקום הראוי לדקלים לית ליה ללוקח דקלים שאם אין דקלים בשדה אין זה מקח טעות מאי טעמא דחזיא לדיקלי קאמר ליה קרקע יפה לגדל דקלים ומיהו אי אית ביה דיקלי הרי זה של לוקח דכל שכן דהכי קאמר ארעא דחזיא לדיקלי מזבנינא לך כלומר שהדקלים שבה טוענין פירות הרבה עכ"ל. וז"ל הרא"ש ארעא ודיקלי כו' ואי לא ליזבין ליה תרי דיקלי פירוש כדי לעמוד בדיבורו ולא שיהא מחויב לקנות לו שני דקלים דאין אדם מקנה דשלב"ל וכל דבר שאינו ברשות מיקרי דבר שלא בא לעולם כמו מה שאירש מאבא מכור לך עכ"ל. ומ"ש ר"ש גבי ארעא בי דיקלי דאי אית בה דיקלי הרי הן של לוקח כ"כ ה"ה בפכ"ד:


הקונה ג' אילנות בתוך שדה חבירו קנה קרקע משנה בפרק הספינה (פא.): וכתב הר"י דוקא אילנות גדולו' וכו' נראה שטעמו משום דאילנות תנן והנך נטיעות הן ולא אילנות ומפני כך כתב רבינו דמיסתבר כותיה ומה שאמ' בשם הרמב"ם הוא בפכ"ד וכתב ה"ה שטעמו משום דשלשה אילנות סתם שאינו לא שנא קטנים לא שנא גדולים וכתב עוד הרמב"ם דאפי' מכר לו ג' בדי אילן הרי יש ללוקח קרקע הראוי להם וכתב ה"ה דהיינו בעיא דרבי ירמיה שיתבאר בסמוך: ואם קנה שלשה אילנות יוצאין משורש אחד למטה תחת הקרקע וכו' שם (פג.) בעי רבי ירמיה מכר לו שלשה בדי אילן מהו אמר ליה רב גביהה מבי כתיל לרב אשי ת"ש דתנן המבריך שלשה גפנים ועיקריהם נראין ר' אלעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם מארבע אמות ועד ח' מצטרפים ואם לאו אין מצטרפין ופר"ש שלשה בדי אילן. אילן אחד מכר לו שיש לו שלשה בדים מרוחקים זה מזה ארבע אמות והעלתה קרקע שירטון ונראין בשעת מכירה כשלשה אילנות מי אזלינן בתר גוף האילן דמיניה קא רבו ואין לו קרקע או דילמא כיון דנשרשו כל אחד בקרקע קנה קרקע ואף על גב דמחברי תחת הקרקע: מצטרפים. ואע"ג דכל שני גפנים ינקי משורש אחד והוא הדין לשלשה בדי אילן דקנה קרקע: יבש האילן או נקצץ יכול ליטע אחר במקומו שם במשנה: ומה שאמר וקונה כל אילנות קטנות שביניהם שם בברייתא כמה יהו מקורבין ארבע אמות וכמה יהו מרוחקים י"ו אמה הרי זה קנה קרקע ואת האילנות שביניהם: ומה שאמר רבי' דדוקא קטנות נראה שטעמו משום דאם גדולים הם אין סברא שבקניית שלשה יקנה כל האחרים: וכמה קרקע קונה עמהם תחתיהם וכל מה שביניהם וחוצה להם כמלה אורה וסלו ברייתא שם. ופירש רש"י תחתיהם. תחת עיקר האילנות והנופות: וביניהם. קרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן אחר: וחוצה להן. סביב האילנות מקום שכלין נופותיהם ולחוץ: ומה שאמר וזה המקום שחוצה להן אין אחד מהם רשאי לזורעו בלא דעת חבירו שם אמר ליה אביי לרב יוסף אותן אורה וסלו מי זורען אמר ליה תניתי' וכו' הא לא דמיא אלא לסיפא זה וזה אינם רשאים לזורעה ותניא נמי הכי ופר"ש אותן אורה וסלו מי זורען. בעל האילן דשלו הן או בעל השדה דלא נשתעבדו לבעל האילנות אלא בשעת לקיטת פירותיו לדרוס עליהם אבל תחתיה' וביניהם פשיטא ליה דבעל האילן זורען. וכתב ה"ה בפכ"ד דטעמא דמקום אורה וסלו אין אחד מהם רשאי לזורעו זה לפי שאינו שלו וזה שלא יטנפו פירותיו הנושרין: ומה שאמר ואם פירש ששיירו הקרקע לעצמו לא קנה הקרקע שתחתיהן וביניהם וחוצה להן לא שנא אם יש קרקע הרבה יותר ממה שצריך לאילנות וכו': בד"א שבשלשה קנה קרקע בזמן שנטועין כחצובה וכו'. שם כיצד הם עומדין רב אמר כשורה ושמואל אמר כחצובה מאן דאמר כשורה כ"ש כחצובה ומאן דאמר כחצובה אבל כשורה לא משום דמזדרע בינייהו ופירש רש"י כחצובה. קנקן שיש לו ג' רגלים אחד כנגד אויר השתים כל שכן כחצובה דאין הקרקע ראוי לחרישה ולא שיירה לעצמו וידוע דהלכה כשמואל בדיני ויש גורסים רבי יוחנן במקום שמואל וידוע דהלכה כמותו לגבי רב וכן פסקו הפוסקים: ומה שאמר ושיהיה בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר מי"ו שם אסיק רבא הכי ותניא כוותיה ופירש רש"י עד י"ו ולא י"ו בכלל והתוס' כתבו דהני עד ועד בכלל וכך הם דברי רבינו וכתב הר"ן שכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בה' מכירה: ומה שאמר ואלו הארבע והשש עשרה מודדין ממקום יציאת האילן מן הארץ שהיא עבה שם בעי רבי ירמיה כשהוא מודד ממקום קצר הוא מודד או ממקום רחב הוא מודד אמר ליה רב גביהא מבי כתיל לרב אשי תא שמע דתנן הרכובה שבגפן אינו מודד אלא מעיקר השני ופירש ר"ש ממקום קצר. מגובה גזע האילן הוא מודד הי"ו אמות והארבע אמות או ממקום רחב סמוך לקרקע הוא עב: תא שמע. דמן הבינוני הוא מודד: עקר השני. פקק השני אבל לא מן העקר הראשון שרחב יותר ולא מן השלישי שקצר הרבה אלא מן הבינוני והוא הדין לאילנות אבל התוספות פירשו דמדנקט לשון עקר מוכח שמודדין ממקום רוחב ודברי רבי' כדברי התוספות וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפכ"ד וה"ה כתב על דברי הרמב"ם פי' רשב"ם ולא דק: ומה שאמר אבל אם אינם עומדים כצורה זו או שהם מקורבים יותר מארבע או מרוחקים יותר מי"ו או שמכרן בזה אחר זה שם בברייתא (פג.) פחות מכאן או יתר על כן או שלקחן בזה אחר זה הרי זה לא קנה את הקרקע ולא את האילנות שביניהם לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע: ומה שאמר או שמכר לו שנים בתוך שדהו ואחד על המצר או שנים בתוך שלו ואחד שיש לו בתוך שדה של חבירו וכו' או שמפסיק ביניהם בור או אמת המים או רכב דקלים או ר"ה כל זה שם בעיא דסלקא בתיקו וידוע דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע: ומה שאמר ואין צריך לומר אם לא מכר לו אלא שני אילנות לבד וכולי פשוט הוא ומבואר שם במשנה (פא.) הקונה שני אילנות בתוך שדה של חבירו לא קנה קרקע: ומה שאמר והוא שאין גזעו מחליף שם אהא דתניא לפיכך יבש האילן או נקצץ אין לו קרקע. כתב הרא"ש נראה לפרש נקצץ דומיא דיבש מה יבש בזמנו אף נקצץ בזמנו כלומר שהזקין ונקצץ ואין גזעו מחליף והכי דייק בפ' המקבל אבל אם גזעו מחליף אין זה אילן חדש והוי כיוצא מן הגזע ה"ר יונה ז"ל עד כאן לשונו: ופירש רשב"ם לר' עקיבא דאמר מוכר בעין יפה הוא מוכר וקיימא לן כוותיה אפי' קונה ב' יש לו קרקע בפ' חזקת (לו:) אהא דאמרי' מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דרבי עקיבא ורבנן פירוש דבקונה שני אילנות מיירי דלרבי עקיבא קנה קרקע ולרבנן לא קנה וסתם מתניתין דפרק הספינה דקתני לא קנה קרקע כרבנן והתוספות חלקו עליו ופירשו דבקונה שלשה מיירי דלרבי עקיבא קנה קרקע אבל בקונה ב' אף לרבי עקיבא לא קנה קרקע כסתם מתניתין דפרק הספינה וזהו שכתב רבינו בשם ר"י: ומה שאמר וכן כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בפרק הספינה הכריע כן וכן הוא דעת הרי"ף שכתב סתם מתניתין ובעי' דמכר לו שנים בתוך שלו ואחד על המצר וכו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ד: ופר"י אע"ג דשנים אין לו קרקע ליטע אחרים במקומן ולא קרקע שביניה' יש לו כמל' אורה וסלו וכו' שם (פב:) אהא דאמר רבי זירא מדברי רבינו נלמוד שלשה הוא דאין לו דרך הא שנים יש לו דאמר ליה בארעא דידך קיימי ופר"ש מדברי רבי' ר' אליעזר שפירש טעמו משום דארעא אחריתי היא הא שנים יש לו דרך דהא אין לו קרקע דאמר ליה לוקח בארעא דידך קיימי ושעבדת לי קרקע שלך לצורך אילנות כאדם שמשאיל מקום לחבירו בביתו להניח חפציו כן גם זה משאיל לו וכתבו התוס' מדברי רבינו נלמד וכולי פירוש משמע מתוך דברי ר' אליעזר דיותר יש להם דרך מאורה וסלו ומדתנן בשני' הגדילו לא ישפה אלמא יש אורה וסלו כיון דאפי' משפה אינו ומדיש לו אורה וסלו בשנים כ"ש דרך עכ"ל: והר"י כ' שאין המוכר רשאי לזרוע תחתיהן דמיטנפי פירי דלוקח והא דאמרינן שלא קנה לוקח תחתיהם היינו לענין שאינו רשאי לזרוע שם: ובשלשה שקנה קרקע אם הגדילו הענפים ונתפשטו חוץ משיעור הקרקע צריך לקוצצם שם (פא.) במשנה קנה ג' קנה קרקע הגדילו ישפה ופיר"ש הגדילו. חוץ לקרקע שלהן ישפה המוכר דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח והמוכר לו שעבד לא קרקע שלו אינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו: וכתב ה"ר יונה אפי' לא הגדילו אלא תוך מלא אורה וסלו צריך לקוצצן שאם לא ישפה שמא יחזיק ע"י תוספת הענפים כמלא אורה וסלו חוץ לענפים עיין בנ"י: ואם נחלקו לאחר זמן שיאמר הלוקח עד כאן היו מגיעים הענפים בשעת מכירה וכו'. כתב הרמב"ן שעל הלוקח להביא ראיה וכו' ה"ג ולא כמו שכתוב בספרים הרמב"ם במ"ם שהרי לא נמצא כן בדברי הרמב"ם והרב המגיד כתב סברא זו ג"כ בשם הרמב"ן וכתב עליה והרשב"א כתב שלולי שאמרה הרב ז"ל הייתי אומר שעל המוכר להביא ראיה לפי שאני אומר כאן נמצאו וכאן היו ואין זה כבאין לטעון על השדה שזה אומר עד כאן מכרת לי וזה אומר לא מכרתי שעל הלוקח להביא ראיה שהוא המוציא דשאני הכא דהדבר ידוע שמכר לו האילנות והקרקע שתחתיה מכור עמהם ואנו רואים ענפי האילן נוטים ע"כ והן עדות על מכירת הקרקע והמוכר שטוען שגדלו ולא היו כאן בשעת המכירה עליו הראיה כנ"ל אלא שאני מבטל רצוני מפני דעתו עד כאן לשונו. וגם נמקי יוסף כתב כן בשם הרשב"א וגם בשם הריטב"א שביטלו דעתם מפני דעת הרמב"ן: וכל השריגים היוצאים מהם ל"ש אם הם מגוף האילן ל"ש מן השרשים הכל לבעל האילן. שם במשנה קנה שלשה קנה קרקע העולה מן הגזע ומן השרשים שלו: ובשנים שלא קנה קרקע אם נתפשטו אפילו הרבה אין צריך לקוצצן ואם הוציאו שריגין מהשרשים והוא במקום שאינו רואה פני חמה הן של מוכר ואם הוציאו מן הגזע והוא ממקום שרואה פני חמה הרי הן של לוקח אבל צריך לקוצצן מיד וכו' שם במשנה הקונה שני אילנות בתוך של חבירו ה"ז לא קנה קרקע הגדילו לא ישפה העולה מן הגזע שלו מן השרשים של בעל הקרקע ופר"ש הגדילו. הרחיבו הענפים הרבה: לא ישפה. לא יקצוץ אותן בעל הקרקע אף על פי שהצל רע לבית השלחין דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי שיעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שע"מ כן לקחו: העולה מן הגזע שלו של בעל האילן דמגוף אילנות קא אתי: מן השרשים של בעל הקרקע. דכיון דמתחת לקרקע יוצא מקרקעי גדול ובגמרא (פב.) ה"ד מן הגזע ה"ד מן השרשים אמר רבי יוחנן כל שרואה פני חמה זהו מן הגזע ושאינו רואה פני חמה מן השרשים וליחוש דילמא מסקא ארעא שרטון וא"ל תלתא זבינת לי ואית לי ארעא אלא אמר רב נחמן יקוץ וכן אמר ר' יוחנן יקוץ ופר"ש כל שרוא' פני חמה. היינו כל האילן חוץ מן הקרקע ושאינו רואה פני חמה היינו מתחת לקרקע: וליחוש זימנין דמסקא וכו'. כיון דאמרת מן הגזע היינו כל שרואה פני חמה ואפילו סמוך לקרקע הרי הוא של בעל האילן ואם כן היכי תקון רבנן מילתא דאתי בה מוכר לידי פסידא והא זימנין שיש לו אילן אחד בתוך שדה חבירו ואמור רבנן דהיוצא מן הגזע שלו ומסקא ארעא שרטון ותגביה הקרקע עד יתכסה אילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע ויראה כג' אילנות וכגון שהיה רוחב בין הגזע לאילן כשיעור המפורש לפנינו ויטעון לוקח שיש לו קרקע ויפסיד המוכר דהוי כג' אילנות וקנה קרקע והו"ל לרבנן למימר היוצא מן הגזע יחתוך בעל האילן פן יפסיד המוכר א"ר נחמן יקוץ מתניתין דקתני היוצא מן הגזע שלו לא שיניחנו כך ויגדל אלא הרי הוא שלו ע"מ לקצוץ ולשרוף: ואם קנה דקל אין לו כלום בשריגים אפילו היוצאים מעיקר הדקל שם אמר רב נחמן נקטינן דקל אין לו גזע ומסקינן דה"ק אין לו גזע לבעל דקל לפי שאינו מוציא גזע ופר"ש לפי שאין דרך דקל להוציא מן הגזע כלום אלא מלמעלה בראשו גדילים כל ענפיו ומש"ה מסיח דעתו ואפי' אי מקרי יוצא מן הגזע הרי הוא של בעל הקרקע:

מכר הקרקע ושייר לעצמו אילנות אפילו לא שייר אלא שני אילנות יש לו קרקע הצריך להם בפרק חזקת (לז.) פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשו בארעא אבל אילנות דקמכחשו בארעא שיורי שייר דאי לא משייר אמר ליה עקור אילנך וזיל ופר"ש מכר קרקע ושייר אילנות לפניו אפי' אינם אלא שנים יש לו קרקע כדי מחית האילנות וצרכן וגם אם יבשו יטע אחרים במקומן דודאי מוכר לעצמו שייר קרקע דהכי אמרינן בהדיא בהמוכר את הבית אמר רב הונא אע"ג דאמור רבנן הקונה ב' אילנות בתוך של חבירו לא קנה קרקע מכר קרקע ושייר הני אילנות לפניו יש לו קרקע: ומ"ש בשם הרמב"ם ז"ל שיש לו חצי הקרקע הוא בפרק כ"ד וז"ל המוכר קרקע ושייר אילנות הרי יש לו חצי הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך ולך וכן אם שייר שני האילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע היה לוקח אומר לו עקור אילנך ולך עכ"ל. ומה שאומר עליו ולא נהירא כבר השיגו הראב"ד ז"ל ואכתוב לשונו לקמן בסמוך וה"ה הליץ בעדו וגם בזה לא הונח לו: דין מוכר זיתיו לעצים עיין בסימן קכ"ח:

מכר לשנים כאחת לזה הקרקע ולזה האילנות מסקינן זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע בפרק חזקת (שם) זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא א"כ אין לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה בעל הקרקע לבעל האילנות עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע ומה שאמר ופירש רשב"ם לאו דוקא חצי קרקע וכו' שם: ומ"ש ור"י פי' שאין לבעל האילנות בגוף הקרקע כלום וכו' וכן הדין אפילו אם קנה שנים וכו' שם כתבו התוספות לימא ליה בעל הקרקע עקור אילנך שקול וזיל פירוש לכשיתיבשו וכו'. ועוד מצינו למימר עקור אילנך לאלתר קאמר וכו' ואע"ג דבעלמא בחד לוקח בקנה שנים דלא קנה קרקע מכל מקום יעמוד שם האילן עד שימות הכא גרע טפי מהאי טעמא דאמר ליה כי היכי דלדידי לית לו באילנות הכי נמי לדידך לית לך בקרקע אלא ודאי לית לך למימר האי טעמא הילכך כשמכר לזה קרקע ולזה אילנות בעל אילנות קנה מקום הגזע ליטע אחרי' במקומם כשיבשו ומיירי בין בג' אילנות בין בשתים כדפ"ה ואפילו בשלשה אין לו קרקע הצריך לאילנות כמו שפי' בהדיא לזה קרקע ואפי' בשני אילנות כשייבשו יטע אחרים במקומם משום כי היכי דלדידך בעין יפה זבין כו' עכ"ל: ומה שכתב וכן כתב הרא"ש וז"ל הרמב"ם בפרק כ"ד המוכר את האילנות ושייר את הקרקע יש לבעל האילנות קרקע הראוי להם כמו שביארנו מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה בקרקע זה קנה האילנות עם חצי קרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי קרקע בלבד עכ"ל ועל מ"ש הרמב"ם ז"ל המוכר קרקע ושייר האילנות הרי יש לו חצי קרקע כולה וכו' כתב הראב"ד דבר זה לא ידעתי מנין לו ואין לו שורש שלא נאמר זה בגמרא אלא כשמכר קרקע ואילנות בבת אחת לשנים שאמר להם זכו בשדה זו ואילניה וכל מי שהחזיק יזכה במה שהחזיק זה החזיק בקרקע וזה החזיק באילנות שהרי לשניהם אמר זכו בשדה זו ויש בכלל אילנות שדה שא"א להם בלא שדה אבל אין לבעל הקרקע באילנות שאיפשר לו זולתן ואומר אני אפי' לשני האילנות דין זה וחצי הקרקע ממש ולא כמו שכתב זה החכם אבל מכר קרקע ושייר אילנות לפניו אין לאילנות קרקע אלא תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא האורה וסלו עכ"ל:

הקונה אילנות לקוצצן לשריפה בזיתים מניח לו ב' ענפים הסמוכים לארץ שאז הם חוזרים וגדלים משנה פרק הספינה (פ.): ומה שאמר בבתולת שקמה מניח ג' טפחים וכולי עד סוף הסימן ברייתא שם ופיר"ש בתולת השקמה. שלא נקצצה מעולם: סדן השקמה. שכבר נקצץ פעם אחרת וגדל: טפח. דהדר וצמח ואף ע"ג דלא אנח שם גרופות:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אע"פ שהמוכר שדה סתם מכר כל האילנות שבה טוב הוא לפרש וכו'. פי' משום שופרא דשטרא דאפילו אי אתו לפני ב"ד טועין יהבי ליה שהרי מפורשים בתוך השטר והוא מימרא דרב יהודא בפ' המוכר את הבית מיהו נראה דאין דעת רבינו שיכתוב בשטר סתם שמכר כל האילנות שבה דכיון שהמוכר שדה סתם לא מכר חרוב וסדן השקמה א"כ יבואו ב"ד טועין לומר שהכל מכר אלא דעת רבינו היא שיכתוב בפירוש כל האילנות שמכר וכדאיתא בגמרא צריך למיכתב קני לך דקלין ותאלין והוצין וציצין ורבינו קיצר במקום שהיה לו לפרש אבל הרמב"ם נזהר לפרש כמ"ש בגמרא:

ומ"ש וכן המוכר קרקע טוב הוא שיכתוב ולא שיירתי לי בזביני אילין כלום. כלומר גם בזה אע"פ שאינו לשופרא דשטרי שהרי יש צד שאם לא כתב ולא שיירתי וכו' לא קנה כגון דאיכא דקרו לבירה בירה ולבית בית וכו' כמפורש בסימן רי"ד סעיף י' אפ"ה תקנו לכתוב כן כדי להסתלק מן הדינין והטענות והיינו דכתב וכן המוכר קרקע דמשמע רבותא דאף המוכר קרקע וכו' והוא מימרא דרב מרי ר"פ המוכר את הבית ויש לדקדק דהאמוראים אמרו צריך לכתוב וכו' ורבינו כתב לשון טוב דמשמע דא"צ ואפשר דרבינו ס"ל דהאי צריך לאו דוקא אלא כלומר טוב הוא לפרש דאין ראוי להצריכו ולחייבו בשביל שופרא דשטרי או כי היכי דליסתלק מן הדיינין והטענות אבל הרמב"ם בפרק כ"ד כתב כלשון הגמרא:

מכר השדה וכו' ואמר חוץ מדקל פלוני וכו'. שם בגמרא וכפרשב"ם וכ"כ הרא"ש: ומ"ש בשם הרמב"ם דלא קנה מהדקלים כלל. הוא בפכ"ד ומדברי הר"ן שהביא ב"י מבואר דטעמו דלא נחית למידק כולי האי ולברר הרע שבכולן ואיהו אכלהון איכוין:

מכר לו השדה וכתב לו חוץ מאילנות וכו' עד מכר הדקלים ושייר הגפנים. כל אלו הדינין מפורשים שם בגמרא בלי מחלוקת זולתי מ"ש שאם כולן דקים לא מכר מהם כלום הוא מפרשב"ם וכ"כ ה' המגיד בשם אב"ן מיגא"ש והביא ראיה לדבר ויש לדקדק דמאי שנא דבדקלים בלחוד ובגפנים בלחוד אמרינן דשניהם נתפשים בלשון אילני ומשויירין וכשיש שם דקלים ואילנות או גפנים ואילנות לא אמרו שהכל משוייר אלא מה שראוי להקרא אילן סתם כבר פי' הרמב"ם דלפי שהמוכר בעין יפה הוא מוכר ואין כוללין בשיורו כל מה שאפשר לכלול והראב"ד חולק עליו וע"ש: היו בה חרובים וכו'. שם בעיא דאיפשיטא וכן פסק הרא"ש אבל הרי"ף והרמב"ם השמיטוה והטעם נתבאר בדברי הרמב"ן שהעתיק הב"י:

א"ל קרקע ודקלים אני מוכר לך פר"י וכו'. שם א"ל ארעא ודקלי חזינן אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דקלי ואי משתעבדא פריק ליה אבל התוס' גרסי בגמרא אי אית בה דקלי יהיב ליה תרי דיקלי וכתבו וז"ל אע"ג דאם לא אמר דקלי בסתמא היו כולן מכורין מיהו השתא גרע וז"ש רבינו בשם ר"י דאפילו יש בו דקלים הרבה אינו נותן לו אלא ב' דקלים אבל רשב"ם הביא גירסא זו ופירושה והשיג עליה וכתב דה"ג אז אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי ופי' דב' מכירות הן שדה זו אני מוכר לך וקנה השדה והדקלים שבתוכו ודקלי נמי מזבנינא לך במקום אחר אי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דקלי לבד אותן שבשדה המכורים בכלל שדה דמכירה אחרת היא זו ומיעוט דקלי שנים ואי לא זבין ליה תרי דקלי שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים עכ"ל וז"ש רבינו בשמו צריך ליתן לו כל השדה כמו שהיא עם כל הדקלים שבה ועוד מכר לו ב' דקלים אם יש לו ב' דקלים וכו' פירוש דכיון דמכירה אחרת היא אם יש לו צריך ליתנם לו אבל אם אין לו א"צ לקנותם כדי ליתנם לו שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כלומר שאינו צריך לקנותם כדי ליתנם לו מדינא אלא כדי שלא יהא מחוסר אמנה וממילא משתמע דאם אינו קונה אותם יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים: ומ"ש ואם אין בו דקלים כלל וכו'. כלומר כשאין גם בשדה דקלים כלל יראה שא"צ לקנות לו דקלים כדפרישית: והקרקע קנוי לו כמו שהוא וכו'. פי' לא תימא מאחר שא"צ לקנות לו דקלים כדי לקיים מכירת דקלים השנייה וגם בשדה שהיא מכירה הראשונה אין בה דקלים א"כ יוכל לחזור בו הלוקח ולבטל גם מכר הקרקע ולומר אני לא קניתי אלא על דעת שיהיו לו עכ"פ ארעא ודקלי ועל זה אמר רבינו דיראה לו לפי' רשב"ם שא"צ לקנות דקלים לקיים מכירת דקלים עכ"פ מטעם דפרישית שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו והקרקע קנוי לו בע"כ כמות שהיא אע"פ שלא יעמיד לו דקלים כלל ששתי מכירות הן שאין מכירת הקרקע תלויה במכירת דקלים ולא יוכל לחזור בשדה בשביל שלא העמיד לו דקלים. ומ"ש בספרי רבינו ועוד פי' מילת פי' ט"ס הוא וכצ"ל ועוד מכר וכו' וכוונתו כמו שביארנו. ויש לדקדק מפני מה השמיט רבינו מה שאמרו בגמרא ואי משתעבדא פריק ליה והלא הרי"ף והרא"ש הביאוהו ונראה דס"ל דמאחר דלבתר שאמרו בגמ' זבין ליה תרי דקלי אמרו ואי משתעבדא פריק ליה משמע דלא פריק ליה אלא שלא יהא מחוסר אמנה אבל מדינא ודאי כיון דהוי משתעבד' למלוה אינו ברשותו ואין הקנין נתפס בהם דאל"כ אלא מיחייב לפרוק להו מדינא הכי הוה ליה למימר אי אית ליה דקלי יהיב ליה ואי משתעבדא פריק ליה והדר לימא ואי לית ליה זבין ליה ב' דקלי אלא כדאמרן ולפי שרבינו לא כתב בפירוש דין זבין ליה שלא יהא מחוסר אמנה שהרי לא כתב כי אם אבל אם אין לו אין צריך לקנותה כדי ליתנם לו וכו' לא היה צריך שוב להורות לנו דאי משתעבדי פריק להו שלא יהא מחוסר אמנה וק"ל גם הרמב"ם השמיטו מטעם זה: ומ"ש אבל הרמב"ם וכו'. בפכ"ד וטעמו דיכול הלוקח לומר לא הייתי קונה הא' בלא חבירו ולפיכך אם אינו נותן לו שני דקלים כל עיקר גם מקח הקרקע בטל: וכן פי' רב אלפס. כן הוא לפי הספרים שלנו בפ' המוכר את הבית אבל מדברי הראב"ד בהשגותיו מפורש שהאלפס תופס סברא שלישית דמחייב לקנות לו ב' דקלים וכן ראיתי בנוסחאות אלפסי ישן בפ' המוכר את הבית וע"ל בסימן ר"ט סעיף ו' ושם הארכתי בזה בס"ד ובב"י האריך כאן על זה:

ואם א"ל קרקע בדקלים כו'. שם בגמרא:

ומ"ש ומיהו אם יש בו דקלים קנאם. כך פרשב"ם וכ"כ המגיד בפכ"ד:

הקונה ג' אילנות וכו'. משנה בפ' הספינה פלוגתא דר"מ וחכמים ופסקו כחכמים: ומ"ש בשם הר"ר יונה וכו'. נראה דטעמו משום דבגמרא קאמר דתרתי בעינן חשיבות אילנות והוא דלא מזדרעא והילכך תלת היגי רומייתא אע"ג דלא מזדרעא בינתייהו לא קנה קרקע כיון דלא חשיבי וכיון דחזינן בגמרא בפרק המוכר את הבית לגבי שיור דקאמרינן דדקלים שאין עולין להם בחבל ואילנות שהעול כובשן לא חשיבי ולא הוי שיור כמ"ש רשב"ם לשם וז"ל כל שעולין לו בחבל ללקט פירותיו חשיב אילן וכו' ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכב את השור לא חשיב א"כ ממילא אנו שומעין דה"ה לגבי מכירת ג' אילנות כיון דלא חשיבי לא קנה קרקע דהיינו בשאר אילנות כשהעול כובשן ובדקלים כל שאין עולין עליהן בחבל וג' בדי אילן שאמרו בגמרא דקנה קרקע מיירי כשאין העול כובשן וברייתא דקתני ה"ז קנה קרקע ואת אילנות שביניהן משמע נמי כדברי ה"ר יונה דבמוכר ג' אילנות גדולים קא עסקינן והילכך קנה גם אילנות קטנות שביניהן דכיון דקטנים הן בטלי לגבי גדולים ולא ממעטינן שיעורא דד' אמות עד י"ו וכפרשב"ם ואת האילנות הקטנים אבל להרמב"ם דל"ש גדולים ול"ש קטנים קשיא אמאי קנה האילנות שביניהן הלא האילנות שביניהן ממעטין שיעורא דד' אמות עד י"ו והו"ל רצופים ולא קנה אפילו קרקע וצ"ל לדעת הרמב"ם דשיעורא דמד' אמות עד י"ו לא ניתן אלא לג' אילנות שטוענין פירות ואין אנו חוששין לרצופין דאילנות הסרק שביניהם וכ"כ התוס' בפ' המוכר את הבית ואת האילנות שביניהן כגון אילנות סרק ומשום אותן אילנות לא חשבינן להו רצופין דכיון שאין טוענין פירות עומדין ליעקר טפי מן השאר כדאמר בהספינה היה ארז ביניהם מהו וכו' א"ל קנה וקנה דלא חשיב רצופין עכ"ל: ואם קנה ג' יוצאין משורש אחד וכו'. שם בעיא דר' ירמיה דאיפשיטא ועל פי פירשב"ם והרמב"ם כתב בסתם כלשון הבעיא ואפילו היו שלש נטיעות קטנות או ג' בדי אילן הרי יש ללוקח קרקע משמע מלשונו דמוקמי לה בג' אילנות ומכר לו בד בכל אחד ואע"פ שהרשב"ם דחה פירוש זה דכיון דשייר לעצמו רוב בדי כל אילן ואילן שייר ג"כ הקרקע לעצמו הרב לא חש לקושייתו: יבש האילן וכו'. שם משנה וברייתא: וקונה כל האילנות הקטנות שביניהן. שם בברייתא וכפרשב"ם אילנות קטנות אבל גדולות לא קנה קרקע כל עיקר דהו"ל רצופין וכסברת ה"ר יונה אבל להרמב"ם ל"ש גדולות [ל"ש] קטנות ואין חילוק אלא בין טוענין פירות לאילני סרק כדפי' ולפי שרבינו הסכים לסברת ה"ר יונה על כן סתם דבריו וכתב אילנות קטנות. ויש לתמוה מפני מה השמיט רבינו ההיא דרבי דהיה ארז ביניהם דקנה וקנה לאורויי דאף ע"פ דארז חשיב אפ"ה לא חשבינן להו רצופין דכיון שהוא בין אילנות שטוענים פירות עומדין ליעקר וכמו שפירשו התוס' בפרק המוכר את הבית אבל להרמב"ם שכתב סתם דקנה האילנות שביניהם וכוונתו כגון אילן סרק כדפירש' א"ש דשוב לא היה צריך לכתוב עוד דין ארז אבל לרבינו קשה וצ"ע: וכמה קרקע קונה עמהן תחתיהן וכו' שם מימרא דרבי חייא בר אבא א"ר יוחנן תחתיהן וביניהן וחוצה כו' ותניא כוותיה ודקדק רבינו שכתב וכל מה שביניהן שלא נטעה לומר דביניהן אינו חוזר אלא על הקרקע מגולה שבין נוף לנוף באותו אילן אבל לא בקרקע מגולה שבין נופות אילן זה לנופות אילן זה לכך הודיענו דליתא אלא קנה כל מה שביניהן וכפרשב"ם ופי' אורה לוקט: וזה המקום שחוצה להן אין האחד מהן רשאי לזרעו שם תניא כוותיה דאביי: ומ"ש אבל מה שביניהן ותחתיהן הלוקח זורעו אם ירצה לא היה צריך לכתבו דפשוט הוא אלא למידק מיניה אבל המוכר אינו רשאי לזורעו אם ירצה בלא דעת חברו. דלא תימא דלא קנה לוקח תחתיהן וביניהן אלא ליטע בו אילנות בלחוד קמ"ל דהלוקח קנה קרקע לגמרי דחשיב שדה אילן בפני עצמו ולכך אם ירצה יכול אף לזורען ואצ"ל דיכול לנוטען: ואם פירש ששייר הקרקע לעצמו וכו' בפ' חזקת (דף ל"ו) מכר אילנות ושייר קרקע לפניו פלוגתא דר"ע ורבנן וכו' וכיון דהלכה כר"ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר אית ליה ללוקח מקום האילנות על הקרקע ליטע אחרים במקומן כשימותו ופירש הרי"ף בסוף פרק המוכר את הבית להך שמעתא והוא דהוי תלתא וכן פירשו התוספות בפ' חזקת וז"ל לכך יש לפרש להא דשמעתין בג' אילנות ואף על גב דבעלמא בג' קנה קרקע שאני הכא דמיירי כגון שאין שם קרקע אלא לצורך האילנות ופירש בהדיא שמשיירת הקרקע לעצמו או בשדה גדול ואומר בפירוש שכל הקרקע משייר ולכולי עלמא לא קנה בגוף הקרקע כלום אלא למ"ד מוכר בעין יפה מוכר יכול ליטע אחר' במקומו כשייבש וכו' ויש לדקדק על דברי רבינו שכתב לא שנא אם יש שם קרקע הרבה יותר וכו' דמשמע מדבריו דאפילו בשדה גדול אם משמר בהדיא הקרקע לעצמו לא קנה הקרקע אע"פ שלא פירש שכל הקרקע משייר וזה שלא כדברי התוספות דבשדה גדול קנה הלוקח קרקע אם לא שפירש להדיא ששייר כל הקרקע לעצמו ונראה בעיני דס"ל לרבינו דבשדה גדול נמי כיון דתנאי שלא לצורך הוא שהרי אפי' לא התנ' לא קנה קרקע טפי מתחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו הלכך כשהתנה ואמר ששייר הקרקע לעצמו לטפויי מילתא אתי ושייר לעצמו גם הקרקע שתחתיהן וכו' וכדלעיל בסי' רט"ו לגבי דיוטא בסעיף י"א ולגבי דרך דבור ודות בסעיף י"ד ודבריו נכונים: בד"א וכו' שנטועין כחצובה וכו' שם פלוגתא דרב ושמואל ויש גורסי' ר' יוחנן במקום שמואל ופסקו הפוסקים כשמואל ורבי יוחנן בדיני: ומ"ש ושיהיה בין אילן לאילן לא פחות מד' וכו' שם אסיק רבא הכי ותניא כוותיה ודברי רבינו כפי' התוס' דעד י"ו וי"ו בכלל לא חשיבי מפוזרים: ומ"ש ואלו הד' והי"ו מודדין אותם ממקום יציאת האילן מן הארץ וכו' בעיא דרבי ירמיה דאפשיטא ועל פי פירוש התוספות והרמב"ם בפכ"ד ולא כפירשב"ם שמודדין מאמצעו של אילן: ומ"ש אבל אם אינן עומדין בצורה זו וכו' כל זה ל' הרמב"ם וכבר התבאר ממה שקדם: ומ"ש או שמכרן בזה אחר זה וכו' שם בברייתא: ומ"ש או שמכר לו שנים בתוך שדהו וכו' כל זה שם בעיא דסלקא בתיקו וכל תיקו חומרא לתובע וקולא לנתבע ודע דרשב"ם בפרק בית כור בסוף (דף ק"ד) כתב וז"ל נראה בעיני דגרסינן דרך הרבים מהו כגון שיש כאן שביל של י"ו אמה שהולכים ממנו לשדות אבל ר"ה ממש איכא למימר דאין לך הפסק גדול מזה ע"כ אבל מדברי שאר כל הפוסקים משמע דאין חילוק: ומ"ש ואצ"ל אם לא מכר לו אלא ב' אילנות לבד וכו' פשוט שם במשנה ולא היה צריך לכתבו אלא כדי לאורויי לן בסמוך דבנקצץ וגזעו מחליף אפילו בב' אילנות הוא משל בעל האילן: ומ"ש לפיכך לא קנה אילנות קטנים שביניהם וכו' שם בברייתא: ומ"ש והוא שאין גזעו מחליף וכו' כ"כ הרא"ש לשם בשם ה"ר יונה ופי' רשב"ם לר"ע וכו' בפרק חזקת (דף ל"ז) ובפרק המוכר את הבית (דף ע"ב) ופ' הספינה (דף פ"ב): אבל ר"י וכו' שם בתוס': וכ"כ א"א ז"ל בפ' הספינה הכריע כן: ופר"י אע"ג וכו' כ"כ התוס' בפ' הספינה בד"ה מדברי רבינו וכו' (דף פ"ב) וע"ש בפרשב"ם. וה"ר יונה כתב וכו' כלומר הר"ר יונה כתב עוד והוסיף שאין המוכר רשאי לזרוע תחתיהן וכולי נ"ל שלמד ה"ר יונה דין הקרקע שתחתיהן בקונה ב' אילנות מדין מקום אורה וסלו בקונה ג' אילנות דכי היכא דלשם זה וזה אינן רשאין לזורעה זה לפי שאינו שלו וזה שלא יטנפו פירות הנושרין הכי נמי בקרקע שתחתיהן בקונה ב' אילנות לוקח אינו רשאי לזורעה לפי שאינו שלו ומוכר אינו רשאי לזורעה דמטנפי פירי ופירוש דמטנפי פירי לפי שיהיו שם מים להשקות הזרעים שהם כטיט על העפר כ"כ נ"י: ובשלשה שקנה קרקע אם הגדילו וכו' שם במשנה הגדילו ישפה ופירש רשב"ם ישפה המוכר דאינו מניחן ליכנס בשלו מאחר שמזיקין לו שהצל רע לבית השלחין ונראה דאע"ג דלישנא דמתניתין משמע דישפה הלוקח אפ"ה כתב רשב"ם ישפה המוכר לאורויי דעביד דינא לנפשיה במקום דאיכא פסידא כדקי"ל בהמניח. וכן ברישא כתב רשב"ם לא ישפה לא יקצוץ אותן בעל הקרקע וכו' כונתו דלא עביד דינא לנפשיה אע"פ שהצל רע לבית השלחין דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי שיעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן שעל מנת כן לקחו אבל אין פירוש לא ישפה הלוקח שהרי אסיקנא בגמרא דמחוייב לוקח לקצץ לפי דיש לחוש דילמא מסקא ארעא שירטון וכולי אלא שהמוכר אינו רשאי לקוצצן דלא הותר לו למיעבד ליה דינא לנפשיה בכה"ג כך היא דעתו של רשב"ם בפירושו זה וכך משמע בהג"ה מיימוני פכ"ד שהבין כך מדבריו ע"ש וכן נראה מדברי הרמב"ן בסמוך שכתב אינו יכול לומר כיון שאמרו ישפה על המוכר להביא ראיה וכו' אבל רבינו כתב צריך לקוצצם דעתו לפרש ישפה הלוקח וכך כתב הרמב"ם כל מי שקונה שלש אילנות וכו' הגדילו והוציאו חוטר יקוץ כדי שלא ימעט הדרך על בעל השדה וכן לא ישפה דתנן לגבי ב' אילנות היינו לומר דהלוקח אין צריך לקצצו ומה שאמרו בגמרא דחייב הלוקח לקוצצן היינו דוקא בשריגים העולים מצד הגזע דילמא מסקא ארעא שירטון וכו' אבל הענפים שנתפשטו למעלה אפילו הרבה אין צריך לקצצם וכן פירש בסמ"ג: ושני הטעמים שהצל רע וכו' שכתב רשב"ם ושלא ימעט הדרך וכו' שכתב הרמב"ם מבוארין סוף פרק לא יחפור ע"ש: וכתב הר"ר יונה אפילו לא הגדילו אלא תוך מלא אורה וסלו וכו' בנימוקי יוסף חולק על זה ע"ש: ומסתברא כדברי הר' יונה דסתם שנינו הגדילו כל שהגדילו אפי' במקצת: ואם נחלקו לאחר זמן כתב הרמב"ן כו' כ"כ גם ה"ה ונ"י משמו וכתבו שהרשב"א והריטב"א היה נראה להם שעל המוכר להביא ראיה אלא שביטלו רצונם מפני דעת הרמב"ן. וכל השריגים וכו' שם במשנה: ובשנים שלא קנה קרקע וכו' שם במשנה ובגמרא: ומ"ש אבל צריך לקוצצן וכו' שם בגמרא א"ר נחמן יקוץ וכן א"ר יוחנן יקוץ ודעת רבינו לחלק בין העולים מן הגזע דצריך לקוצצן ובין אותן שנתפשטו למעלה כמ"ש הסמ"ג ונתבאר בסמוך ויש לתמוה דלפי מ"ש הרמב"ן בסמוך היכא דנחלקו לאחר זמן בענפים שעל הלוקח להביא ראיה אם כן למה צריך לקוץ מיד הלא אין הלוקח נאמן אלא בראיה ואפשר לומר דמ"מ מייתי ליה לידי דינא ודיינא וכן פי' בנימוקי יוסף. ועוד נראה לי עיקר דלא כתב הרמב"ן דעל הלוקח להביא ראיה אלא היכא דנחלקו תוך ג' שנים ואעפ"י כן כתב הרשב"א והריטב"א דהלוקח נאמן בלא ראיה דמאחר דהלה מודה שמכר לו ג' אילנות הללו ואנו רואין ענפי האילן נוטים עד כאן הן עדות על מכירת הקרקע והמוכר שטוען שגדלו ולא היה כאן בשעת המכירה עליו הראיה אבל דעת הרמב"ן שהמוכר נאמן במגו דאי בעי אמר לא מכרתי לך כלום ואין הענפים עדים גמורים דנימא מגו במקום עדים לא אמרינן אבל לאחר ג' שנים גם הרמב"ן מודה דעל המוכר להביא ראיה ולפי זה אתא שפיר מה שאמרו בגמרא בשנים דצריך לקוצצן לכתחילה פן יצאו מן הגזע סמוך לארץ וכו' פי' דחוששין שמא יטעון הלוקח לאחר ג' שנים לקחתי ג' אילנות ויש לי קרקע עמהן דלאחר ג' שנים ודאי נאמן הלוקח לד"ה דבבא מחמת טענה באילן אחד כמי נאמן לומר אתה מכרתי לי האילן והקרקע שתחתיו ליטע אחר במקומו כדאסיק רבא בפ' חזקת וכן פסק רבינו למעלה בס"ס קמ"א ע"ש: ואם קנה דקל וכו' שם מימרא דרב נחמן. מכר את הקרקע ושייר לעצמו האילנות וכו' בפרק חזקת פשיטא מכר הקרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפי' לר"ע וכו' ופרשב"ם ואפי' אינם אלא שנים יש לו קרקע כדי מחיית האילנות וצרכן וגם אם יבשו יטע אחרים במקומן: ומ"ש בשם הרמב"ם הוא בפכ"ד וז"ל המוכר הקרקע ושייר אילנות הרי יש לו חצי הקרקע כולה שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך ולך וכן אם שייר שני האילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר בקרקע הרי אומר לו הלוקח עקור אילנך ולך. המוכר את האילנות ושייר את הקרקע יש לבעל האילנות קרקע הראויה להם כמו שביארנו מכר את הקרקע לאחד ואת האילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה בקרקע זה קנה האילנות עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד עכ"ל. ומפרש רבינו בדברי הרמב"ם דבשכל הקרקע צריך לאילנות קאמר והלכך המוכר קרקע ושייר כל האילנות יש לו חצי הקרקע כולה דהיינו חצי הקרקע הצריך להם שאם אתה אומר מוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לעצמו אפי' חצי קרקע הצריך להם היה א"ל הלוקח עקור אילנך ולך וכן אם אתה אומר ששייר לעצמו כל הקרקע הצריך לאילנות אם כן לא קנה הלוקח כלום בקרקע ובמה תתקיים מכירת הקרקע והלכך אין לו למוכר אלא חצי הקרקע ויש גילוי לפירוש זה מלשון הרמב"ם שאמר חצי הקרקע כולה דלשון כולה אך למותר אלא כלומר שבכל הקרקע כולה הצריך לאילנות יש לו החצי לפחות שאילו לא שייר הקרקע וכו' ומטעם שכתבנו ולכן כתב בחלוקה השנית וכן אם שייר שני אילנות בלבד יש לו קרקע הראוי להם שאילו לא שייר הקרקע וכו' מבואר מדברי הרב שמחלק בין שייר לעצמו כל האילנות להיכא דשייר ב' אילנות דבשייר כל אילנות אין לו אלא חצי הקרקע הצריך להם דאילו אתה אומר דיש לו כל הקרקע הראוי להם א"כ לא נשאר ללוקח בקרקע ולא כלום ולא תתקיים מכירת הקרקע כל עיקר אבל בשייר שני אילנות יש לו קרקע הראוי להם שהרי מכירת הקרקע תתקיים במה שנשאר ועם כל זה השיג עליו רבינו וכתב ולא נהירא משום דפשטא דגמרא משמע דבשייר אילנות לפניו יש לו קרקע הצריך להם בכל עניין ואע"פ שכל הקרקע כולה צריך לאילנות יש לו למוכר כל הקרקע ולא קני לוקח קרקע אלא לענין שיכול לחפור תחתיהם דקני ליה עד תהומא וגם הראב"ד השיגו אלא שהבין מדברי הרב דאף כשהחצי הקרקע היא יותר מכדי הצריך לאילנות אמרינן דיש לו חצי הקרקע ולכן השיג עליו ואמר דאין לזה שורש מן הגמרא אלא כשמכר הקרקע ושייר אילנות לפניו אין לאילנות קרקע אלא תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו עכ"ל. וגם ה' המגיד הבין כך מדברי הרמב"ם ורצה לפרש דעתו ולבסוף לא עלה בידו ומהרו"ך האריך לפרש זה ואין פירושו נראה ואני אומר לא עלה על דעת הרמב"ם מעולם לומר שיהיה למוכר קרקע יותר ממה שצריך להם אלא היה דעתו כמו שהבין רבינו ומה שהשיג עליו אינה השגה דס"ל להרמב"ם שצריך שתתקיים המכירה בקרקע גם לענין פירות דמוכר בעין יפה הוא מוכר והלכך אין לו אלא חצי הקרקע הצריך לאילנות ובהכי מתיישב ג"כ מה שכתב אח"כ המוכר את האילנות ושייר את הקרקע יש לבעל האילנות קרקע הראויה להם דמיירי נמי שכל הקרקע צריך לאילנות ואפ"ה אמר מוכר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר לעצמו קרקע אלא לחפור תחתיהן אבל במוכר קרקע ושייר אילנות לפניו לא אמר דשייר לעצמו כל הקרקע ולא מכר בקרקע אלא לחפור תחתיהן אלא דאמרינן דמוכר בעין יפה מוכר וכו' כדפי':

מכר לב' כאחת וכו' מסקינן זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע בפ' חזקת: ומ"ש ופי' רשב"ם וכו' שם. ור"י פי' וכו' שם בתוס'. ויש לדקדק מפני מה לא הביא רבינו כאן סברת הרמב"ם שכתב בדין זה זה קנה האילנו' עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד וגם הראב"ד בהשגותיו הודה לו בדין זה דכל אחד קנה חצי הקרקע ממש אלא חלק עליו ואמר שאפי' בב' אילנות כן הדין ואם לא היה נראה לרבינו סברתו היה לו להשיג עליו כמו שהביא דבריו במוכר קרקע ושייר אילנות והשיג עליו. ונראה בעיני דלפי שראה רבינו שכתב הרב בפי"ב מטוען בדין זה לענין חזקה דלא קנה בעל האילנות אלא כפי הצריך לו א"כ יש מקום לומר שמ"ש בה' מכירה בדין זה לענין מכר דקנה חצי הקרקע לאו דוקא חצי קרקע ממש אלא כפי הצריך לו אלא שכתב כלשון הגמ' סתם כמנהגו ובהלכות טוען ביאר כוונתו ואעפ"כ מ"ש הרב תחלה במוכר קרקע ושייר אילנות כו' אי אפשר לומר דנקט חצי הקרקע כלשון הגמרא שהרי בגמרא לא הזכירו באותו דין חצי קרקע אלא אדרבה סתמא אמרו יש לו קרקע ולא היה להרב לומר בלשונו חצי הקרקע ועוד מדכתב אח"כ וכן אם שייר שני אילנות כו' מדשינה דתחלה כתב חצי הקרקע וכאן כתב יש לו קרקע הראוי להם צריך לומר דבאותו דין חצי קרקע ממש קאמר וכמו שפירשנו דבריו למעלה ולכן הביא רבינו דבריו באותו דין והשיג עליו ובדין זה כאן לא הביא דבריו ולא השיג עליו לפי שאפשר לומר דגם דעת הרב בדין זה דלאו דוקא חצי קרקע ממש אלא כמו שפרשב"ם ולא קשה ג"כ א"כ היה לו לרבינו לומר על פרשב"ם וכ"כ הרמב"ם די"ל דס"ל לרבינו דכבר אפשר לומר ג"כ שלא כתב הרמב"ם כך בפ"ה דטוען אלא לענין חזקה דג' שנים אבל במוכר לב' אפשר דחצי הקרקע ממש קאמר ולפי שנסתפק בדבריו לכך לא הביא דעתו של הרב בדין מכר לב' כל עיקר כנ"ל לפרש דעת רבינו. אכן נראה לי ברור דדעת הרמב"ם היא דההיא סוגיא דזה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע דמסקנא זה קנה אילנות וחצי הקרקע וזה קנה חצי קרקע מדברת בין בחזקת דג' שנים בין במכר לשנים וזה החזיק דרפק בה פורתא ובעל האילנות פשחינהו כו' אלא שאין דיניהם שוה לגמרי דבמכר לשנים כו' כיון שמכר לשנים כאחד וא"ל זכו בשדה זו ואילניה ודאי כיון שיש בכלל אילנות שדה שאי אפשר להם בלי שדה הרי לשניהם אמר זכו בשדה זו. והלכך כל אחד זכה בחזקתו בחצי הקרקע וכדכתב הראב"ד ואין חילוק בין אם כל הקרקע צריך לאילנות לבין שחצי הקרקע יותר מהצריך לאילנות בכל ענין זכה כל אחד בחצי הקרקע ממש שהרי שניהם זכו בשדה בשוה אבל בחזקה דג' שנים ודאי דאין לבעל האילנות בקרקע אלא כדי הצריך להם שבזה לבד זכה מכח חזקתו באילנות אבל במה שלא החזיק כגון שאר הקרקע שהרי חברו החזיק בכל הקרקע ג' שנים וטוען שהכל שלו ואני לקחתיו אין לו לבעל האילנות כלום בשאר הקרקע ואם כל הקרקע צריך לאילנות הדבר פשוט דכיון ששניהם החזיקו בקרקע ג' שנים זה זכה באילנות עם חצי הקרקע וזה זכה בחצי הקרקע הנה נתיישבו דברי הרב בטוב טעם מה שהניח הרב המגיד בצ"ע ולא עלה בידו יישוב. ואולי דגם רבינו היה מפרש כך דברי הרמב"ם אלא שלא הביא דבריו לפי שהיה נראה בעיניו פרשב"ם ור"י עיקר דהא דאסיקנא בגמ' חצי הקרקע לאו דוקא חצי הקרקע וכו' אבל בדין המוכר קרקע ושייר אילנות לפניו מאחר דלא הזכירו בגמ' חצי הקרקע כל עיקר הביא דברי הרב והשיג עליהם מסברתו גם בלא פרשב"ם ור"י וק"ל: ומ"ש וכ"כ הרא"ש צ"ע היכי איתיה דבפסקיו לא מצאנו גילוי שהסכים לפי' ר"י גם ממה שכתב למעלה בסימן קמ"א פי' רשב"ם ופיר"י ולא כתב הסכמת הרא"ש נראה שלא מצא להרא"ש בזה דעתו ואולי באיזה תשובה כתב כך הרא"ש דבמכר לשנים לא קנה בעל אילנות בגוף הקרקע כלומר דסתם מוכר קרקע בעין יפה מוכר משא"כ בחזקת ג' שנים דכל אחד זכה במה שהחזיק לפי שכל אחד בא בטענה:

הקונה אילנות וכו' בזיתים וכו' משנה בפרק הספינה זיתים לקוץ מניח שתי גרופיות פירוש ענפים וחוזר וצומח: ומ"ש ובבתולת שקמה כו' עד סוף הסי' ברייתא שם:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכתב נ"י פרק המוכר את הבית ומיהו הרשב"א כתב דאם היו שם אילנות אחרים טובים לא אמרינן כ"ש הנך אלא מאותו מין שמשייר בפירוש כיון שהכל מכר עכ"ל:

(ב) וכתב רשב"ם דאפילו השדה מלאה דקלים אפ"ה צריך ליתן לו אותן השנים כי קנה כל דקלים שבשדה וגם אלו השנים: