שולחן ערוך חושן משפט רטז יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · רטז · יג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

מכר הקרקע לאחד והאילנות לאחר והחזיק זה באילנות וזה החזיק בקרקע זה קנה האילנות עם חצי הקרקע וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בלבד:

ויש חולקין וס"ל דאין לבעל אילנות בקרקע כלום רק אם יבשו יוכל ליטע אחרים תחתיהם (טור בשם ר"י והרא"ש):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

והחזיק זה באילנות וכו' עד עם חצי הקרקע:    ע"ל ס"ס קמ"א בסי"ט שכתב המחבר החזיק א' באילנות וא' בקרקע וכל א' טוען כולה שלי דיש לזה שהחזיק באילנו' האילנו' ובקרקע תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אור' וסלו והוא ג"כ מדברי הרמב"ם וכאן פסק הרמב"ם והמחבר דיש לבעל האילנות חצי הקרקע ודוחק לומר חצי הקרקע ל"ד קאמר אלא ל' הגמ' נקט ופירשוהו רשב"ם דר"ל כמלא אורה וסלו כמ"ש הטור בשמו דכבר נתבאר שם ולפני זה בדברי המחבר בסי"א שהרמב"ם פי' חצי הקרקע הנזכר בגמ' דחצי דוקא קאמר גם המ"מ תמה על הרמב"ם בזה ע"ש פכ"ד דמכירה ועוד הקשה עליו ע"ש ונראה ליישב בדוחק ולומר דדוקא הכא דהוא ברור דהמוכר מכר לבעל האילנות האילנו' כמו שמכר לבעל קרקע הקרקע מ"ה יכול בעל האילנות לו' כיון שמכר לי האילנות להיות לי עכ"פ חלק בקרקע לצורך אילנותי וכשם ששייר לי חלק קרקע שייר לי החצי כולה משא"כ לעיל בשנים שבאו כל א' בטענת חזקה וכל א' אומר כולה שלי דיכול להיות שבעל הקרקע אומר אמת שהוא כולו שלו עם כל האילנות אלא שכיון שיש לבעל האילנות עידי חזקה שאכל פירות האילנות צריכין ליתן לו עכ"פ האילנות מ"מ אין לנו ליתן לו אלא מה שהחזיק בו והמותר כולו מהסברא לתנו להשני שהחזיק בקרקע אבל דעת הרשב"ם הוא שגם כאן אין לבעל האילנות אלא תחתיהן וביניהן כו' ור"י בעל תוספת והרא"ש ס"ל דגם כאן אין לבעל אילנות אפי' תחתיהן וביניהן כו' כמ"ש מור"ם די"א כן וטעמם דאמרי' דלכל אחד מכר בעין יפה כל מה שהזכיר לו במכירתו ומ"ה בעל הקרקע נוטל כל הקרקע ואינו משייר לבעל האילנות אלא מקום נטיעתן דבזה ודאי אמרי' דגם לבעל האילן מכר לו האילנות בעין יפה דהיינו הצורך להן באופן שאינו יכול לו' לו בעל הקרקע עקור אילנך וזיל וצריך ליתן לו מקום בתוך הקרקע ללקוט פירותיו כל שנה וגם ליטע אחרים במקומן כשיתייבשו אבל אין לו חלק בקרקע לזרוע תחתיהן וביניהם ואינך הנזכרים לעיל במוכר ג' אילנות לאחר בתוך שדהו דדוקא שם שייך לומר דמכר לזה בעין יפה להניח לעצמו הפחות משא"כ כשמכר לשנים דמה ראית לומר דיפה כח בעל האילן ובא לגרוע כח דבעל הקרקע ומה"ט לפעמים נתיפה כח דבעל האילנות כשיקנ' הוא אילנות והאחר קרקע יותר מאם קנה אילנות לחוד והוא כשלא קנה רק ב' אילנות מחבירו דאין לו קרקע כלל ואפי' אם נתייבשו אינו חוזר ונוטען וכמ"ש הטור והמחבר בסי"ט וכשמכר לזה קרקע ולזה אפי' ב' אילנותיו שבתוכו יש לו קרקע ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו וכמ"ש הטור בהדיא בשם ר"י והרא"ש והוא מטעם שכתבתי דכשם שמכר לבעל הקרקע בעין יפה כן מכר לו לבעל האילן בעין יפה לענין זה ליטע אחרים במקומן לכשיבשו אבל במכר שני אילנות ושייר קרקע לפניו לא אמרי' בזה דבעין יפה מכר לו כיון דב' אילנות אינו נקר' שדה אילן לא היה דעתו למכור לו אלא בעודן בליחותן כמו שהן ומהתימא על מור"ם שלא כתב כאן אלא דעת ר"י ולא דעת רשב"ם הנ"ל ולעיל סוף סימן קמ"א לא כתב דעת ר"י כמו שכתב כאן דעת הי"א שהוא דעת ר"י ובתוס' ובאשר"י ובטור כתבו דעת ר"י בשני הדיני' בשוה ועל המחבר אין לתמוה מפני שהוא סתם כאן ולעיל כדעת הרמב"ם וכנ"ל וצ"ל דמור"ם ס"ל הסברא הפוכה ממ"ש לעיל והוא דדוקא כאן דמכר ודאי לזה הקרקע מ"ה מסתבר לו' שקנה הקרקע כולו לבדו זולת הצריך לאילנות משא"כ לעיל דאין אנו יודעים האמת כדברי מי ויכול להיות דזה שהחזיק בקרקע לא מכר לו כלום מ"ה מסתבר דברי רשב"ם או דהרמב"ם ליפות כחו דגם דבעל האילנות:



באר היטב

(יח) והחזיק:    עיין בסמ"ע מה שרצה ליישב בדוחק קושיית המ"מ על הרמב"ם שדבריו סותרים זא"ז מ"ש בכאן עם מ"ש בדין שנתבאר בסי' קמ"א סי"ט ע"ש שמחלק בין ההיא דהכא להך דהתם (והט"ז תמה עליו דהא הנך תרווייהו נלמדו ממימרא אחד פח"ה מכר לזה קרקע ולזה אילנות יש לו חצי קרקע והיאך אפשר לחלק ביניהן עכ"ל).



קצות החושן

(ב) והחזיק זה באילנות וזה החזיק בקרקע. בפ' חזקת (דף ל"ז) זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא א"כ אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום לימא ליה בעל הקרקע לבעל האילנות עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע ופי' רשב"ם דלאו בחזקת שלש שנים איירי אלא שמכר לזה קרקע ולזה אילנות והחזיק כל א' בשלו כגון דרפק ביה פורתא ובעל אילנות פשחינהו כדאמר לקמן האי מאן דפשח דיקלא כו' והקשו בתו' דא"כ אמאי נקט חזקה טפי משטר וכסף וחליפין וה"ל למינקט מכר כו' ועוד קשה דהא עד שימות האילן מודה רב זביד דאית לי' כמו בקונה שני אילנות אלא דס"ל לרב זביד לכשימות אילן אין לו קרקע ליטע אחרים תחתיהן וא"כ מאי פריך לימא לי' עקור אילנך וזיל הא מחיים אית ליה ע"ש וביאור דבריהם אע"ג דהרשב"ם מפ' דהא דאמר רב פפא לימא ליה עקור אילנך לאחר שימות האילן אכתי תיקשי מאי קאמר רב פפא לימא ליה עקור אילנך לאחר שימות אילן כיון דרב זביד באמת הכי ס"ל וע"ש תוס' שהרגישו בזה ופי' בו פי' אחר:

וליישב פי' הרשב"ם נבאר לפמ"ש במשנה למלך פ"א ממכירה ז"ל שמעתי שחכמי הדור שלפני נסתפקו בא' שהשכיר ביתו לאחר זמן קצוב ואח"כ רוצה להשכירה או למוכרה לאחר שיכלה הזמן אי מהני לשני קנין חזקה דנעל גדר ופרץ כיון דהבית וכל תשמישו שייך להראשון עד הזמן ואי מהני נתינת רשות דראשון לשני לקנות בחזקה ומטו בה מתשובת ריב"ש סי' תק"י שהביא מרן בסי' שי"ב ושמעתי שנחלקו בו חכמי הדור עכ"ל. ובתשובת מוהר"ם מינץ נראה דפשיט' לי' דכה"ג ל"מ חזקה דשני ע"ש סי' ל"ט ז"ל וכ"ש וק"ו הכא דלא הוי לעירונים בהכי שום זכות באותו שעה דמצי להקנות לר"ג דהא הבית מושכר להר"ג עד כלות השנה כ"ש דלא קנה הר"ג הבית במה שדר בה על השנה הבאה וכו' ואת"ל דאמרו העירונים קני מעכשיו ותרצו לו' דאהני בידו להקנות כיון דגוף הבית שלהן כו' אבל גבי הדיוט דצריך לעשות חזקה לא מצא לעשות עתה חזקה במידי דליתי' עתה שלו עכ"ל. וניחא לפ"ז הא דאמר רב פפא א"כ אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום דאי נימא דיש לו לבעל אילנות בקרקע עד שימות האילן א"כ היכי קנה זה שהחזיק בקרקע להיות הקרקע שתחת אילנות שלו לאחר שימות האילן כיון דליתי' השתא שלו אלא לבעל אילנות א"כ חזקתו דנעל גדר ופרץ לא מהני ליה וכיון דאמרת דזה שהחזיק קנה קרקע כולה אפי' במה שתחת אילנות א"כ ע"כ צ"ל שאין לו לבעל אילנות בקרקע כלום אפי' בחיי אילנות א"כ לימא לי' עקור אילנך אפי' מחיים. וניחא נמי הא דנקט החזיק ולא כסף ושטר דבהנך מהני קנין אפי' אין הקרקע עתה שלו אלא לאחר זמן ולא הוי מקשי ביה רב פפא מידי אבל בהחזיק כיון דחזקת נעל גדר ל"מ אלא כשהוא עתה שלו בזה הוא דמקשי ר"פ לרב זביד א"כ אין לו לבעל אילנות בקרקע כלום:





▲ חזור לראש