סמ"ע על חושן משפט רטז

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט רטז |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

המוכר פרדס לחבירו כו':    כן הוא ל' הרמב"ם פכ"ד דמכירה אבל בגמרא פ' המוכר את הבית דף ס"ט ע"ב אינו מזכיר פרדס אלא ז"ל א"ר יודא האי מאן דמזבין ארעי' לחבריה צריך למכתב ליה קנה לך דקלין ותאנין והוצין וציצין ואע"ג דכי לא כתב ליה הכי קנה אפי' הכי שופרא דשטרא הוא עכ"ל. ונראה דהרמב"ם לרבותא נקט פרדס דאע"ג דהוא מיוחד לאילנות אפ"ה יכתוב בפירוש שמכרו לו עם כל האילנות שבו כ"ש הקונה קרקע או שדה שאינו מיוחדת לאילנות לבד (וגם האילנות מכורין בכללו כמ"ש בגמרא וטור והמחבר סי' שלפני זה ס"ה שקנה בכללו כל האילנות שבו חוץ מחרוב המורכב וסדן השקמ') שצריך שיכתוב בפי' שקנה גם האילנות שבו ומדברי הגמרא והרמב"ם הנ"ל משמע שצריך שיפרש ויכתוב כל פרטי אילנות שבו אבל ל' הטור אינו כן אלא כתב בר"ס זה "שהקונה "שדה "טוב לו שיפרש בשטר שמכר אותו וכל האילנות שבו משמע דבזה שכתב לו וכל אילנות שבו סגי ודקדק הטור וכתב טוב לו שיפרש ללמדינו שהגמר' שכתבה צריך לכתוב לו ל"ד קאמר "צריך אלא עצה טובה הוא ללוקח וכדמסיק הרמב"ם והמחבר וכתבו נוי השטר הוא:

נוי השטר הוא:    ובגמרא נמי קאמר דשופרא דשטרא הוא וכנ"ל ופי' רשב"ם ז"ל דאפי' אתי לפני ב"ד טועין יהבינן ליה שהרי מפורשין בתוך השטר. וא"ת הא גם עתה איכא למיחש לב"ד טועין שיפסקו ליתן להלוקח גם חרוב המורכב וסדן השקמה כיון שנכתב בשטר מכירה סתם דלא שייר לנפשיה כלום י"ל דכולי האי לא טעו גם י"ל דב"ד שאינן בקיאין בדיני' רגילין להחמיר וכל מה דאינו מוכח מתוך השטר שמכר לו רגילין לפסוק בו המע"ה מ"ה אף שיהי' כתוב בשטר שמכר לו כל האילנות יאמרו שאין סדן השקמה והדומה לו בכלל וק"ל ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

סעיף ב

וכן המוכר קרקע כו':    עפ"ר שם כתבתי דר"ל דאע"ג דבמכר לו קרקע שהדין נותן שאין המוכר יכול לטעון עליו כלום כיון שעומד בבקע' גדולה שיש בו שיעור כמה שדות ואין ביניהן מצרים ואומר שדה זה אני מוכר לך דקנה מסתמא את כולן כמ"ש הטור והמחבר בס"ס רי"ח ובר"ס רי"ט מ"מ שמא יבא לפני ב"ד טועין ויפסקו לו שאין לו אלא שיעור שדה א' דהיינו ט' קבין מ"ה טוב הוא שיכתבו בפי' לא הנחתי כו':

סעיף ג

והשאר ללוקח כו':    הכלל מדין זה הוא כיון דהמוכר שדה כל הדקלים והאילנות שבו נמכרים עמו וכנ"ל אלא דבאמרו חוץ שייר מה ששייר לכך כשהדקל טוב שנוכל לומר שלא שייר אלא זה השאר מכורין משא"כ כשהדקל ששייר הוא רע אמדי' דעתו דלא לאותו דקל לבד כוון אלא כוונתו היה לשייר כולם כאלו. אמר אפי' דקל זה שהוא רע אני משייר לעצמי וכ"ש הטובים ממנו ומ"ה אמרינן נמי דדעתו היה לשייר לנפשו אף הדקלים הפחותים מזה אלא שלא נחית לדקדק כולי האי לברר היותר גרוע ולומר עליו חוץ מזה אבל דעת הי"א שכתב מור"ם ז"ל הוא כיון דאמר ע"ז חוץ ולא אמר כן על הגרוע שבהן דל"מ דלא שייר לנפשו הפחותין ממנו אלא אפילו השווים ג"כ לא שייר לנפשו ומהטעם שכתבתי כיון דמן הדין היו כולם מכורים מ"ה כל שנוכל לומר בשום צד שלא שיירו הרי הוא בכלל המכירה וק"ל:

וכל אילן הנושא קב:    גם דעה הראשונה ס"ל הכי וענין בפ"ע הוא ובא לפרש איזהו מיקרי דקל טוב וכן כתב בטור:

אבל כל שאינו מינו כו':    ואין להוכיח זה מדברי הגמ' והטור והמחבר שכתבתי בסמוך דהאומר חוץ מהאילנות ששייר האילנות והגפנים מכורים די"ל דהתם איירי כשגם האילנות ששייר לנפשו הן טובים אלא דה"א דגם הדקלים או הגפנים בכלל שם האילנות הם ששייר לנפשו וק"ל:

סעיף ד

אם יש בו דקלים לבד כו':    קמ"ל דאף דקלים וגפנים בכלל שם אילנות הן כשאין בשדה זולתם אבל כשיש בשדה ג"כ סתם אילנות אמרינן דלא שייר אלא סתם אילנות ואם אין בשדה אלא דקלים וגפנים גפנים הם יותר בכלל שם אילנות סתם מדקלים מ"ה אמרינן דמשייר לנפשו הגפנים ולא הדקלים:

וכן שאר אילנות:    קצת קשה דכ"ש הוא ודוחק לומר דמשום סיפא כתבו ללמדינו דאף באילנות לא שייר לנפשו כ"א אותן שאין העול כובשו. לכן היה נרא' דמ"ש וכן שאר אילנות ר"ל שאר אילנות החשובים כגון של תאנים ורימונים או של זתים וס"ל דאם היו שאר אילנות עמהן לא היינו אומרין דשיירן כמו בדקלים וגפנים. אבל השתא דליכא עמהן שאר אילנות ודאי דעתו הוה עלייהו ושיירן ועפ"ר שם כתבתי ל' הגמ' והטור דלא משמע הכי קצת:

וכן בדקלים ואילנות:    פי' כמו שאמרי' שמכר דקלים ושייר הגפנים כן הדין באם היו בו אילנות ודקלים דאמרי' דמכר דקלים ולא אמרי' בזה דשייר האילנות הגרועים וכ"ש הדקלים הטובים וכנ"ל:

שהמוכר בעין יפה מוכר:    פי' ומ"ה לא אמרי' ששייר לנפשו שניהן גפנים ודקלים אלא כל מה שנוכל לומר שלא שייר אמרינן דודאי מכר לו:

א"ל חוץ מחרוב זה:    פי' חוץ מחרוב המורכב דבזה דוקא דינא הכי משום דאף דלא שייר מסתמא נמי לא היה מכור בכלל השדה וכמ"ש הטור והמחבר בסי' שלפני זה מ"ה אמרינן דבשיורו בפי' לטפויי אתא לשייר לנפשו ג"כ דרך לאותו חרוב דמסתמ' לא היה לו דרך כמ"ש הטור והמחבר שם בסס"ה אבל אם אמר אחרוב שאינו מורכב חוץ מחרוב זה אין כאן יתור ל' ואין לו דרך לאותו חרוב וגם שאר חרובים שאינם מורכבים אינם משויירים:

שעולין לו בחבל:    שהדקל הוא גבוה ופירותיו הן סמוכים לראש האילן ואין לדקל ענפים מהצדדים שיוכל לעלות בהן ללקוט פירותיו מראש האילן וצריכין לעלות בחבל וללקוט הפירות וקאמר דאם אינו גבוה כ"כ אינו בכלל שם דקל סתמא והוא מכור ובטור סידר דין זה אאומר חוץ מאילונותיו ולא היו בו אלא דקלים דאמרינן דשייר לנפשו ולרבותא כתבו שם דגם בזה אמרינן כל שאין עולין בחבל הוא מכור ואף על גב דלא שיירי' בלשון דקל אלא בלשון אילן סתם אילן אינו גבוה כ"כ ועפ"ר:

שאין העול כובשו:    דרכם היה לחרוש סביב האילנות ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכבו אינו חשוב וכאן לא שייך לומר עליית בחבל דשאר אילנות יש להן ענפים מן הצד לעלות בהן ובדקל אף אם העול כובשו כל שעולין לו בחבל חשוב הוא ואמרינן דדעתו היה גם כן עליו במה שכתב חוץ מדקל:

סעיף ה

קרקע ודקלים אני מוכר לך:    נראה דהרמב"ם בעל דין זה ס"ל דכשיש בשדה דקלים א"צ לקנות לו עוד דקלים זולתם והא דקאמר ודקלים אע"ג דמסתמא נמי דקלים נמכרים בכלל הקרקע (ואי משום שטוב לפרש כמה שכ' בר"ס זה הל"ל קרקע בדקלים) משום דמיירי דלא הראה לו הקרקע בשעת המכיר' מ"ה הוצרך לומר דמוכר לו ארעא ודקלי (ודלא "כעיר שושן שכתב שגם לסברא זו צריך ליתן לו עוד ב' דקלים ע"ש) "ומיהו אם אין בקרקע דקלים אין הלוקח יכול לומר אחזור במקח כי מקח טעות הוא שסברתי שיתן לי קרקע שבתוכו דקלים אלא כל שלא א"ל קרקע בדקלים הרשות ביד המוכר ליתן לו קרקע שאין בו דקלים ועוד שני דקלים ממקום אחר אבל אם אין המוכר נותן לו שני דקלים גם במקום אחר סבירא לי' להרמב"ם דהלוקח יכול לבטל המקח לגמרי וכ"כ הטור בשם הרמב"ם והי"א שכתב מור"ם פליגי עליה בתרתי וס"ל דמה שכתב ליה המוכר "קרקע ודקלים אני "מוכר לך שני מכירות הן ואין הא' תלוי בהשני דמ"ש קרקע דעתו היה אקרקע כמות שהוא ומש"ה הן יהיה בו דקלים הרבה הן לא יהיה בו דקל כלל נוטל הלוקח במקחו כמות שהוא ומ"ש ודקלים דעתו היה שזולת הקרקע שיתן לו יתן לו עוד שני דקלים ממקום אחר ואם יש למוכר שני דקלים במקום אחר כופין אותו לקיים מקחו ויתנם לו ואם אין למוכר דקלים במקום אחר טוב למוכר להיות נאמן בדיבורו לקנות לו מאחרים עוד שני דקלים אבל אין כופין אותו ע"ז וכיון דאינו ברשותו הוי כמכר לו דבר שלא בא לעולם דלא קנה וכמו שכתב הטור והמחבר לעיל סי' רי"ב ואע"ג דאין לו ולא נתקיים המקח "דודקלי' שא"ל מ"מ אין הלוקח יכול לחזור גם ממקח הקרקע כדס"ל להרמב"ם אלא מנכה לו מדמי מקחו שיעור דמי שוויו שני דקלים והמותר צריך הלוקח ליתן להמוכר בעד הקרקע דשני מכירות הן ועפ"ר:

קנאן בכל ענין שאמר:    פי' אפילו א"ל קרקע של דקלים דמ"מ לא גרע ממוכר לו סתם קרקע דקי"ל דמכר לו בכללו כל האילנות שבתוכו ובכלל זה שכתב נשמע נמי דנוטלן בכל ענין שאמר לו אפילו יש בו דקלים הרבה ולאפוקי מדעת ר"י שכתב הטור בשמו שבמ"ש "ודקלים בא למעט דאין רוצה ליתן לו אלא ב' דקלים ואין לו אלא ב' דקלים ע"ש:

סעיף ו

המוכר ג' אילנות כו':    דג' אילנות מקרי שדה אילן מ"ה מסתמא קנה ג"כ הקרקע הראוי להן ובטור כתב עוד ז"ל ואם קנה ג' יוצאין משורש אחד למטה תחת הקרקע ולמעלה מן הקרקע הן ג' ונטועין כראוי יש להן קרקע עכ"ל:

שהעול כובשן:    ל' הטור שהעול כובשן ואין עולין להן בחבל וכתבתי בפרישה דר"ל כל א' כדינו דהיינו בשאר אילנות חשיבתן תלוי במה שהעול אינו כובשן ובדקלים תלוי החשיבות במה שעולין לו בחבל וכמ"ש הטור והמחבר לפני זה בס"ד וכן כוונת מור"ם כאן אלא שחדא מינייהו נקט:

וקנה כל האילנות שביניהן:    בטור כתב דוקא אילנות קטנות שביניהן קנה וב"י כתב שם עליו דהוא דבר פשוט דאלו גדולים אינו מן הסברא שיהיו בטלים עם הג' שקנה וא"כ ק"ק למה סתם המחבר כאן ועמ"ש מזה בדרישה:

כמלא אורה וסלו:    המלקט קרי אורה על שם הפסוק וארוה כל עוברי דרך ור"ל ששיעור שיוכל לעמוד המלקט והסל שנותן בו הפירות שהלוקט עומד בצידו:

אין א' מהם יכול לזרוע כו':    בעל הקרקע לא יזרענו דמטנפי הפירות של הלוקח כשיפלו על העפר שנחרשה ונזרעה ונתרככה ממי הגשמים והלוקח לא יזרע שם דאין אותו הקרקע שלו אלא שמשועבדת לו ללקוט פירותיו:

ואם שייר המוכר הקרקע כו':    פי' שאמר בפירוש אני מוכר לך הג' אילנות והקרקע תשאר לי:

ויכול לנטוע אחרים אם יבשו:    כיון דקנה שלשה אילנות משא"כ אם לא קנה אלא שני אילנות דאז אפי' לא שייר המוכר קרקע לעצמו בפי' אין לו להלוקח קרקע כלל מ"ה אפי' אם יבשו אינו נוטע אחרים במקומן וכמ"ש בסמוך:

סעיף ז

שהרי הן שנים כו':    כן הוא הל' ג"כ ברמב"ם וכ"כ לנתינת טעם דכיון שהן עומדין בדרך זה אין המחרישה יכול לעבור ביניהן ומ"ה נמכרה קרקע עם האילנות וכ"כ רש"י:

מד"א עד י"ו:    פי' ועד בכלל ה"ט דפחות מד"א אין להם יניקה כפי צרכן וכעיקורים דמי ויתר מי"ו אמות אין הקרקע בטילה אצלם כיון שא"צ ליניקתן כולי האי ומ"ש בסמוך בסעיף שלפני זה שקונה האילנות שביניהן איירי שמרוחקים מהג' אילנות שקנה ד' אמות דאל"כ כעיקורים דמי נ"י ועפר"ד:

מהעיקר הרחב:    ז"ל הטור ואלו ד' אמות והי"ו אמות מודדין איתן ממקום יציאת האילן מן הארץ שהוא עבה ועפ"ר:

סעיף ח

אם הגדילו והוציאו חוטר כו':    ז"ל הטור אם הגדילו הענפים ונתפשטו חוץ משיעור הקרקע שיש לו צריך לקוצצן והוא מהמשנה דפרק המוכר את הספינ' והביאה המ"מ על דברי הרמב"ם הללו שם פכ"ז דמכירה ד"ה ע"ש ומסיק הטור וכת' ע"ז ז"ל וכתב הר' יונה דאפילו לא הגדילו אלא בתוך מלא אורה וסלו צריך לקוצצן שאם לא ישפה שמא יחזיק ע"י תוספות הענפים כמלא אורה וסלו חוץ לענפים עכ"ל וכן נוכל לפרש דעת הרמב"ם והמחבר אבל בכ"מ כ' שם דמיירי דהגדילו ונתפשטו חוץ לשיעור אורה וסלו דאל"כ לא יקוץ שהרי יכול הוא לעלות באילן וללקט עכ"ל ואין דבריו מוכרעין שם ברמב"ם דאף שכתב הרמב"ם שלא ימעט הדרך על בעל השדה הלא גם הטור כתב ז"ל אם הגדילו הענפים ונתפשטו חוץ משיעור הקרקע שיש לו ואפ"ה כתב עליו בשם ר' יונה הנ"ל דמיירי אפי' בתוך שיעור אורה וסלו ודוקא בקונה ג' אילנות חבל בקונה ב' אילנות א"צ לקוצצן וכמ"ש הטור ומור"ם בסעיף שאחר זה ושם אכתוב טעמו:

על הלוקח להביא ראיה:    דהמוכר מוחזק בשדה ולא אמרינן אם הגדילו היה מכריחו המוכר מיד לקוצצן דדילמא לאו אדעתיה היה אז:

ואפי' מהשרשים:    והוא מה שתחת הקרקע. טור:

שהרי יש לו קרקע:    פי' וכל מה שגדל מאותו קרקע הרי הוא שלו לאפוקי אם לא מכר אלא שני אילנות וכמ"ש אחר זה:

סעיף ט

ואין המוכר יכול לזרוע שם:    הטעם משום דמטנפי פירותיו דהלוקח בשעה שנפלו שמה:

גם יש ללוקח דרך:    ר"ל בקונה ג' אילנות פשיטא דיש לו דרך דהמוכר בעין יפה מוכר וכמ"ש הטור והמחבר בסימן רי"ד ס"ב דהמוכר בור ודות שבתוך חצירו יש להלוקח דרך להן אלא אפי' קנה שני אילנות אף דלא מכר לו קרקע כלל מ"מ דרך יש להן בזמן שלא נתייבשו והטעם כתב הטור ז"ל דהרי הוא כאדם המשאיל מקום לחבירו להניח שם חפציו דמשאיל לו ג"כ מקום לילך שם ולא כע"ש דכתב דבשלש אין להם דרך עליהן דטעות הוא שוב הוגד לי שתקנו בדפוס הנדפס מחדש בפראג:

יקוץ שמא יצמחו וכו':    ז"ל הטור צריך לקוצצם מיד שמא יצאו מן הגזע הסמוך לארץ ויתכסו אח"כ בקרקע עד שיראו כשלשה ויטעון הלוקח לקחתי ג' אילנות מתחלה ויש לי קרקע עמהן ואע"ג דהלוקח צריך להביא ראיה וכמ"ש הטור ובהגהות מור"ם לפני זה ס"ח מ"מ לא ניחא ליה לירד עמו בדינא ודיינא ועי"ל דדוקא בדין דבסעיף ח' שהגדילו הענפים וכן דרכן שיגדילו מ"ה צריך הלוקח שאומר שלא הגדילו להביא ראיה משא"כ בזה שיצמח סמוך לארץ ענף חדש ויתכסה בעפר שהוא דבר שאינו שכיח אם אירע שצמח ענף סמוך לארץ צריך לקוצצן מיד משום דלאחר שיתכסה בארץ ויבואו למשפט יהיו דברי הלוקח קרובים לשמוע באמרו שקנה מתחלה ג' אילנות כיון דלא שכיח הוא למצמח סמוך לארץ וק"ל ועפ"ר:

אפילו למרחוק א"צ לקוץ:    אף שהצל רע לבית השלחין מ"מ כיון דאין לו קרקע הרי שיעבד לו המוכר שדהו לכל צרכיו וע"ש כן לקחו ממנו משא"כ בקנה ג' אילנות וקנה הקרקע עמהן דלא שיעבד לו המוכר מקרקעיתו כלום מ"ה יכול להכריחו לקצוץ הענפים שנתפשטו יותר ממה שהיו בשעת המכירה כיון שצליהן הוא רע לבית השלחין:

סעיף י

הרי הוא של בעל האילנות:    שהאילנות עכ"פ הן שלו והיוצא מהן כמוהו אבל העולה משרשים מתחת הקרקע אף שמסתעפי' מאילן שלו מ"מ יוצאין מתחת הקרקע והקרקע הוא של המוכר:

לפי שאין לו גזע:    כדברי המחבר שבסעיף זה הוא ג"כ ל' הרמב"ם בעינו שם בפכ"ד דמכיר' ומריש דבריו מוכח שהם דין שהוא בזה האילן היוצא מן הארץ קראו גזע ומיניה שמ"ש בסוף דבריו לפי שאין לו גזע ר"ל שאין ענף יוצא מהגזע הוא הסדן שלו וכן היא משמעות פי' דברי המ"מ שכ' שם עליו ז"ל לפי שאין מעלין גזע מסדנו של אילן כדי שיהא של בעל האילן אלא מן השרשים שהרי הוא של בעל הקרקע עכ"ל אלא שצריך לו' דמה שכתב לפי שאין מעלין גזע ר"ל אין מעלין ענף מסדנו ומה שכתב כדי שיהיה של בעל האילן ר"ל שנאמר שהיה דעתו של הלוקח גם על ענפי' כאלו ומ"ה אף אם אירעו שיצא ענף מסדנו של דקל אינו של לוקח וכן פי' רשב"ם בהדיא אמימרא זו בגמרא ע"ש ודו"ק ונראה דהיינו דוקא בקונה דקל א' או שנים אבל הקונה שלשה דקלים כל היוצא מהן הוא של הלוקח כיון שקנה הן וכל סביבותיהן וכנ"ל:

סעיף יא

הרי יש לו חצי קרקע כולה המ"מ:    פי' טעמא דהרמב"ם בזה ובדין שייר לפניו שני אילנות דבסמוך והוא דס"ל דכל דנחית לשייר לנפשו שייר בעין יפה טפי הלכך מעלינן ליה בכל אחד חד דרגא דאילו מכר לאחר בתוך שדיהו ג' אילנות היה קונה ג"כ מהקרקע תחתיהן וביניהן וחוצה לה כמלא אורה וסלו בשייר האילנות לנפשו מעלינן ליה ואמרינן דשייר לנפשו כל חצי שדה שנטועין בתוכו ובמוכר שני אילנות לאחר בתוך שדיהו דכבר נתבאר דינו דלא קנה מגוף הקרקע כלום בשייר לנפשו ב' אילנות מעלינן ליה ואמרי' ששייר לנפשיה גם הקרקע הצריכה להן דהיינו תחתיהם וביניהם כו' (והאי נתינת טעם דכתב שאילו לא שייר היה הלוקח אומר עקור אילונך ולן אינו נתינת טעם למה שכ' שיש לו חצי קרקע דמה"ט הוי סגי ליה בכדי הצריך לאילנות אלא לשון הגמרא תפס הרמב"ם כדרכו ובגמרא קאמר כן רב פפא לאפוקי מדעת רב זביד דאמר בכיוצא בהם דאין לו בקרקע כלום אפי' לזרוע תחתיהם או לנטוע במקומיהם לאחר שנתייבשו וע"ז קאמר ליה א"כ יאמר בעל הקרקע עקור אילוניך גם קודם שיתייבשו ולך והי"א חולקים וס"ל דגם בשייר לנפשו לא נתייפה כחו להיות לו כל חצי הקרקע מיהו ג"כ מודים דאפילו בשייר ב' אילנו' לפניו דשייר לו עמהן כל הקרקע הצריכ' להם דהיינו תחתיהן וביניהן כו' כיון דשייר לנפשו ועפ"ר מ"ש עוד מזה פי' אחר לדברי הרמב"ם ע"פ מ"ש הטור בשם הרמב"ם ומ"ש כאן הוא מוכרח ע"פ מ"ש מור"ם על המחבר ז"ל ויש אומרים דאין לו אלא כו' דמל' אלא מוכח מיניה דמור"ם ז"ל פי' לדברי הרמב"ם שהוא כדברי המחבר כמשמעות פשוטו ודו"ק:

סעיף יב

וכן אם שייר כו':    כן הוא ג"כ ל' הרמב"ם אע"ג דלא דמי לדין שלפניו כתב ל' וכן ר"ל כמו דבשייר לפניו ג' אילנות מעלי' ליה חד דרגא וכמ"ש כן בשייר לפניו ב' אילנות מעלי' ליה בחד דרגא וכמ"ש לפני זה וק"ל:

סעיף יג

והחזיק זה באילנות וכו' עד עם חצי הקרקע:    ע"ל ס"ס קמ"א בסי"ט שכתב המחבר החזיק א' באילנות וא' בקרקע וכל א' טוען כולה שלי דיש לזה שהחזיק באילנו' האילנו' ובקרקע תחתיהן וביניהן וחוצה להן כמלא אור' וסלו והוא ג"כ מדברי הרמב"ם וכאן פסק הרמב"ם והמחבר דיש לבעל האילנות חצי הקרקע ודוחק לומר חצי הקרקע ל"ד קאמר אלא ל' הגמ' נקט ופירשוהו רשב"ם דר"ל כמלא אורה וסלו כמ"ש הטור בשמו דכבר נתבאר שם ולפני זה בדברי המחבר בסי"א שהרמב"ם פי' חצי הקרקע הנזכר בגמ' דחצי דוקא קאמר גם המ"מ תמה על הרמב"ם בזה ע"ש פכ"ד דמכירה ועוד הקשה עליו ע"ש ונראה ליישב בדוחק ולומר דדוקא הכא דהוא ברור דהמוכר מכר לבעל האילנות האילנו' כמו שמכר לבעל קרקע הקרקע מ"ה יכול בעל האילנות לו' כיון שמכר לי האילנות להיות לי עכ"פ חלק בקרקע לצורך אילנותי וכשם ששייר לי חלק קרקע שייר לי החצי כולה משא"כ לעיל בשנים שבאו כל א' בטענת חזקה וכל א' אומר כולה שלי דיכול להיות שבעל הקרקע אומר אמת שהוא כולו שלו עם כל האילנות אלא שכיון שיש לבעל האילנות עידי חזקה שאכל פירות האילנות צריכין ליתן לו עכ"פ האילנות מ"מ אין לנו ליתן לו אלא מה שהחזיק בו והמותר כולו מהסברא לתנו להשני שהחזיק בקרקע אבל דעת הרשב"ם הוא שגם כאן אין לבעל האילנות אלא תחתיהן וביניהן כו' ור"י בעל תוספת והרא"ש ס"ל דגם כאן אין לבעל אילנות אפי' תחתיהן וביניהן כו' כמ"ש מור"ם די"א כן וטעמם דאמרי' דלכל אחד מכר בעין יפה כל מה שהזכיר לו במכירתו ומ"ה בעל הקרקע נוטל כל הקרקע ואינו משייר לבעל האילנות אלא מקום נטיעתן דבזה ודאי אמרי' דגם לבעל האילן מכר לו האילנות בעין יפה דהיינו הצורך להן באופן שאינו יכול לו' לו בעל הקרקע עקור אילנך וזיל וצריך ליתן לו מקום בתוך הקרקע ללקוט פירותיו כל שנה וגם ליטע אחרים במקומן כשיתייבשו אבל אין לו חלק בקרקע לזרוע תחתיהן וביניהם ואינך הנזכרים לעיל במוכר ג' אילנות לאחר בתוך שדהו דדוקא שם שייך לומר דמכר לזה בעין יפה להניח לעצמו הפחות משא"כ כשמכר לשנים דמה ראית לומר דיפה כח בעל האילן ובא לגרוע כח דבעל הקרקע ומה"ט לפעמים נתיפה כח דבעל האילנות כשיקנ' הוא אילנות והאחר קרקע יותר מאם קנה אילנות לחוד והוא כשלא קנה רק ב' אילנות מחבירו דאין לו קרקע כלל ואפי' אם נתייבשו אינו חוזר ונוטען וכמ"ש הטור והמחבר בסי"ט וכשמכר לזה קרקע ולזה אפי' ב' אילנותיו שבתוכו יש לו קרקע ליטע אחרים במקומן לכשיתייבשו וכמ"ש הטור בהדיא בשם ר"י והרא"ש והוא מטעם שכתבתי דכשם שמכר לבעל הקרקע בעין יפה כן מכר לו לבעל האילן בעין יפה לענין זה ליטע אחרים במקומן לכשיבשו אבל במכר שני אילנות ושייר קרקע לפניו לא אמרי' בזה דבעין יפה מכר לו כיון דב' אילנות אינו נקר' שדה אילן לא היה דעתו למכור לו אלא בעודן בליחותן כמו שהן ומהתימא על מור"ם שלא כתב כאן אלא דעת ר"י ולא דעת רשב"ם הנ"ל ולעיל סוף סימן קמ"א לא כתב דעת ר"י כמו שכתב כאן דעת הי"א שהוא דעת ר"י ובתוס' ובאשר"י ובטור כתבו דעת ר"י בשני הדיני' בשוה ועל המחבר אין לתמוה מפני שהוא סתם כאן ולעיל כדעת הרמב"ם וכנ"ל וצ"ל דמור"ם ס"ל הסברא הפוכה ממ"ש לעיל והוא דדוקא כאן דמכר ודאי לזה הקרקע מ"ה מסתבר לו' שקנה הקרקע כולו לבדו זולת הצריך לאילנות משא"כ לעיל דאין אנו יודעים האמת כדברי מי ויכול להיות דזה שהחזיק בקרקע לא מכר לו כלום מ"ה מסתבר דברי רשב"ם או דהרמב"ם ליפות כחו דגם דבעל האילנות:

סעיף יד

מניח מהאילן סמוך לארץ כו':    משום דמסתמא דעת המוכר היה שלא יכלה הלוקח האילן לגמרי בקציצתו אלא יחזור ויצמח. ויגדל מהגזע מ"מ נתנו חז"ל שיעור בכל אחד מהאילנות לפי מה שהוא שיניח ממנו שיעור שיכול לחזור ולצמוח:

ב' גרופיות:    כן הוא לשון המשנה (דף פ') ול' הרמב"ם ול' הטור הוא מניח ב' ענפים הסמוכים לארץ שאז הן חוזרים וגדלים וכן פי' רשב"ם שם וע"ל סי' רע"ד:

בתולת השקמה כו':    כבר נתבאר בס"ס רט"ו דבתולת השקמה נקרא כל זמן שלא נקצץ עדיין שום פעם דהיינו בזמן בחרותו וסדן השקמה נקרא לאחר שיזקין וכבר נקצץ פעם א':

מן הפקק ולמעלה:    כן הוא לשון הרמב"ם והרי"ף והרא"ש אבל ל' הטור הוא מן הקשר התחתון ולמטה ובפרישה כתבתי שהגמ' ושאר פוסקים כולם קאי אקציצה שמן הפקק הוא הקשר התחתון שבאילן ולמעלה יקצץ והפקק עצמו יניח והטור בא לו' שמפקק ולמטה יניח להמוכר ועד ועד בכלל והיא היא וע"ל ר"ס רע"ד שם כתוב מה שהוא יכול לקטום ולקצוץ בלי קנייה מתקנת יהושע ועד"ר: