סמ"ע על חושן משפט רטו

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט רטו |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

המוכר את החצר כו':    דשם חצר כולל כל הבנוי בתוכו ומיוחד לבני החצר לאפוקי מרחץ ובית הבד דיש להן שמות בפני עצמן והרבה חצירות ישנו דאין מרחץ ובית הבד בתוכן והא דכתב הטור והמחבר בסימן שלפני זה בסעיף ד' ה' חילוקי דיעות במוכר את החצר אי קנה את האויר וכאן משמע דפשוט דקנהו מדקנה אפילו כל הבתים והבור והדות ואינך דקחשבי כתבתי בפרישה דלעיל מיירי דאינו מוכר לו סתם חצר אלא א"ל קרקע רחבה כך וכך אני מוכר לך לחצר דאז סברא הוא דאין בכלל אלא מה שבפרט וע' דרישה מ"ש עוד מזה:

הבתים החיצוני' והפנימי':    ע' בפרישה שם כתבתי דהר"ן פירש פנימית שאין לה פתח לחצר ודריסת רגלי' לחצר הוא דרך בית החיצון שפתוחי' לתוכו:

וחנויות הפתוחים לתוכו:    פי' שמיוחדים לבני החנר למכור צרכיהן:

שאינו נמכרין בכלל הבית:    פי' אותן המטלטלי' שאינן נמכרין מן הסתם עם מכירת הבית כמבואר בסי' שלפני זה אינן מכורין ג"כ בכלל מכירת חצירו מהסתם:

בר מחיטי ושערי:    דהן מידי דמיכל ועומדין למחייתו שאדם רגיל ללקחן עמו במקום שהוא:

הכל מכר:    כדאמרינן לעיל כו' פירוש לעיל סי' רי"ד ס"ב שם מסיק בהג"ה ז"ל ויש חולקין אם כתב לו ולא שיירית כו' וה"נ מיירי בדמצר לו מצרים וגם אמר לו כל מה שבתוכו דהג"ה זו קאי אמ"ש המחבר לפני זה ואמירת כל מה שבתוכו ה"ל ככתיבת ולא שיירית בזבינא אלין כלום וכ"כ בנ"י ע"ש וכ"כ מור"ם בהג"ה בסי' רי"ד בסי"א ועמ"ש שם עליו עוד:

דיש חולקין גבי בור ודות וה"ה כאן:    פי' כמו שחולקין שם לענין בור ודות (והוא מ"ש המחבר שם בסי' רי"ד ס"ב ע"ש) ה"ה שחולקין כאן לענין מרחץ ובית הבד אבל לענין בור ודות פשיטא דנמכרין במכירת סתם חצר וכמ"ש הטור והמחבר בריש הסעיף בפשיטות והוא משנה וגמרא ועמ"ש שם בסימן שלפני זה ס"ב דאם מצר לו מצרי' וכתב דמכר לו כל מה שבתוך המצרים נראה דהכל מודים דהכל מכור דהוא עדיף מכתב לו ולא שיירית ליה בזביני אלין כלום דאז יש לומר דבור ודות במכירת בית או מרחץ ובית הבד במכירת חצר לאו בכלל זביני אלין נינהו ואין נכנסין בגדר שם סתם בית או חצר משא"כ כשכותב לו בהדי' וכל מה שבתוך המצרים וי"ל דאמירת כל מה שבתוך המצרים עדיף מאומר הריני מוכר לך החצר וכל מה שבתוכו ואח"כ מצר לו מצרי' וצ"ע:

סעיף ב

המוכר את בית הבד כו':    המחבר העתיק לשון הרמב"ם ולשון הטור אינו כן בקצת דבריו והוא ע"פ פי' רשב"ם והוא יותר נכון כמ"ש בדרישה ע"ש:

והם המפר כו':    פירוש הן הן מה שנקרא בגמרא "מפרכסת וכן הוא במיימוני ולא כעיר שושן שכתב ואת המפרכות דמשמע מדבריו שהן כלים אחרי' ונמשך בזה אחר דברי ב"י שתמה על הטור למה לא כתב ג"כ המפרכות וכבר כתבתי בדרישה דלא קשה מידי דכלים שנותנין בהם זתים הכתושי' נקרא מפרכות על שם שנותני' בהם זתים הכתושי':

הרי אלו מכורי':    גם הב"י והד"מ תמהו "על הרמב"ן במ"ש עליהן דבין כך ובין כך אינן מכורין ולא כע"ש שכתב כדברי המחבר והשמיט הגהות מור"ם שכתב די"א דהרי אלו מכורין ושכן נ"ל עיקר:

השקין:    הם עשוים מנוצה של עזים ומרצופין הן ג"כ שקין ועשויים מעור:

ואם א"ל בית הבד כו':    כול' מכורי' משמע דקאי נמי אשקי' ומרצופי' וכ"כ הרמב"ם והב"י וכתבתי בפרישה שיש להגיה כן בטור ועמ"ש בדרישה ע"ז:

ששוטחין בהן זיתים כו':    פי' אע"ג דמוכרין בהן ג"כ יין ופת שע"ש זה נקרא חניות:

אם מצר לו מצרי' החיצוני':    בגמרא ובטור כתב דבעי' שמצר לו מצרי' ושיאמר בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך וע"ש וכן דעת המחבר וקאי אמ"ש לפני זה:

סעיף ג

את בית הנסרי' כו':    פירוש דוקא החדר עצמו המחובר ובנו לכך שמצניעי' שם הני תשמישי מרחץ הוא דנמכר בכלל מכירת המרחץ אבל התשמישי' עצמן שהן מטלטלי' ואינם קבועי' ועומדי' אינן מכורין בסתם וכדמסיק:

היקמי':    הן כלי' קטני' שנוטל כל אחד בהן מים לרחצו מהם. וי"מ יקמי' הגיגית הגדולה ששופכין בה מים הרבה:

בין בימות החמה כו':    ר"ש פיר' לרבותא בזה קאמר אפי' בימות החמה דיש בהן מעט מים וה"א דיהיו אז בטלי' אגב המרחץ קמ"ל דלא ובטור לא כתב בין בין וכתבתי בפרישה דכוונתו הוא דאע"ג שבכל משך השנה בימות החמה ובימות הגשמים שואבין מהן לצורך בית המרחץ וה"א דיהיו בטלין בהן קמ"ל ועמ"ש שם עוד מזה.

ולא בית כינוס העצים:    פי' לא העצי' ולא המים ולא בתיהן שהן מכונסי' בו שום אחד מהן אינו מכור דמיוחדין הן ג"כ לתשמישי' אחרי' ועפ"ר:

סעיף ד

בית השלחין:    בבית השלחין זה כולל שדה בית הבעל וגם גינות דשניהן נקראין כן. שדות ע"ש שצריכי' מים הרבה וכתיב ושולח מים על פני חוצות. גינות על שם שנאמר שלחייך פרדס רמוני' שמשלחי' פירות בכל שנה כ"כ המגיד משנה פכ"ח דמכירה ולכאורה היה נראה דאינו בכלל שדות מדכתב הרמב"ם והטור והמחבר כאן אחר זה שדות הידועות לה וצ"ל דשדות בית הבעל יש להן שם בפני עצמן ושדות שבסמוך איירי משאר שדות:

החורשין:    פי' יערי' שסביבות העיר:

כולם מכורי' כו':    פי' ואפילו בהמה ועבדי' ושאר כל המטלטלי' שבה טור ס"י:

לא מכר את שיריה ולא את בנותיה:    כן הוא לשון הברייתא פ' המוכר את הבית (דף ס"ח ע"ב) ומפרש שם הגמרא שיריה פסקי באגי ופי' רש"י חתיכת בקעה הגדולה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנ' קצת שיש הפסק צונמא בינתי' ושיריה לשון שיריים הוא עכ"ל ר"ש ובא לומר דאל תתמה מהענין שיריה לפסקי באגי ומ"ה כתב דהוא לשון שיריי' דפי' דבר קטן הנשאר מדבר גדול אף כאן הוא חתיכה בקעה מבקעה גדולה שהופסקה בצונמא ומ"ה אינה נמכרת עם העיר אף שבקעה הגדולה הסמוכה לעיר נמכרת עמה זו שהופסק' בצונמא ממנו לא נחשב מן העיר וכ"כ המ"מ בהדיא בריש פכ"ו דמכירה:

ומ"ש ולא את בנותיה:    ר"ל הכפרי' הסמוכי' ר"ש ול' המחבר כאן הוא לשון הרמב"ם פכ"ו שהוא כל' המשנה והברייתא דלשם וכל זה הביא נמי הב"י ע"ש ומהתימה על "עיר שושן שבמקום "שיריה הנ"ל בברייתא ובגמ' וברמב"ם ובל' המחבר כתב הוא ז"ל בין כך ובין כך לא מכר את "התכשיטין ואת "השירין שבתוכה שאינם שייכי' לה כלל ולא את בנותיה כו' עכ"ל מוכרח מדבריו שהוא סבר שיריה שכ' הרמב"ם והמחבר בזה הוא ל' שירין ונזמי' ולכך כתב ולא התכשיטין והשירין ולכך כתב נמי שבתוכו דאלו פי' ג"כ שירי בקעה לא שייך בה לשון שבתוכה ומה"נ סיים וכ' שאינם שייכי' לה כלל והן דברי' בטלי' ואינו עולה על הלב לפרש כן מכמה טעמי' ואיך לא ראה לפניו ל' הגמ' ופירש"י והמ"מ ודבר הלמד מענינו שוב ראיתי בע"ש בדפוס הנדפס בפראג שלישית הוגה ע"ד שכתבתי:

ולא את החלק שיש לה בים כו':    פי' ר"ש שיש להעיר חלק אחד בים ונקרא בשם העיר אלא שעומד בים:

ולא החלק שיש לה ביבשה:    פירש"י שהוא ג"כ ביבשה כמו העיר אלא שמופלג מן העיר ומיהו על שם העיר נקרא עכ"ל אלא שרשב"ם גורס שם בבריתא דחלק זה שבים ושביבשה נמכר עם העיר והרמב"ם גרס בברייתא אינו נמכר עם העיר וגם המ"מ כתב שם על דברי הרמב"ם פיר"ש וכתב שהרמב"ם חולק עם רשב"ם ולא כתב שהיה לו גירסא אחרת בגמ' והמחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם והטור השמיטה ולא כתב מהאי בין כך ובין כך כו' והלאה ועד"ר שכתבתי קצת טעם לדבריו:

סעיף ה

מכר את האבני' כו':    אע"ג דכל הני תשמישי' אינן מחוברי' לקרקע נינהו מ"מ כיון דקבועי' ועומדי' ומיוחדי' לשדה או בית זה הן מכירין עמו:

המונחי' ע"ג העמרי':    בטור כתוב אם הונחו פעם אחת סגי וכמ"ש מור"ם בסמוך:

ומכר את מצריו:    פי' מצרי השדה עצמו והוא מהטור ובסמוך כתב מור"ם לשון הטור דאפי' הדקלי' דעל המצר ג"כ מכורי' עמו וכן הוא בגמרא וילפינן לה מאברהם שקנה שדה מעפרון וכתיב ביה ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב לאברהם למקנה וסביב פירושו המצר:

הקני' החלקי':    כצ"ל בלא וי"ו וכן הוא ברמב"ם ובטור ור"ל שמקלפין הקליפה מעל גבי הקני' כדי שלא יתליעו ומעמידי' הקני' תחת הגפני' כדי להחזיקן ויעמדו על עמדם ובטור כתב גם קנים הללו והוא שהועמדו פעם אחת תחת הגפני' ע"ש וס"ל דהזמנה לכך לחוד לאו מילתא היא:

ומכר את מחיצת הקנים:    כן הוא ברי"ף ורמב"ם מחיצה אבל בגמ' שלנו וברשב"ם כתוב חיצת הקנים בלא מ"ם ראשונה ופירשב"ם חיצת קני' קני' הרבה גדלי' בקלח א' וכשהיא פחות' מבית רובע אינה חשובה להיות לה שם בפ"ע ונראה דגם מחיצת פירושו הכי:

ומכר את השומירה:    הוא סוכת נוצרים ששומרי הכרם יושבים בתוכו:

העשוי בטיט:    פי' שמלופף על גבה וסביבות כותליה בטיט דאז מחשב קבוע ועומד בכרם ונמכר עמה אע"פ שאינ' קבוע להיות' מחובר בכרם עצמה אבל כשאינו מכוסה בטיט כל סביב' מחשב כדבר המיטלטל אע"פ שמחוברת בקרקע הכרם וכדמסיק בסמוך ובטור כתב איפכא דכשהיא מכוסה בטיט היא חשובה ויש לה שם בפני עצמה ואינה נמכרת עמה אע"פ שקבוע בכרם עצמה וכשאינה מכוסה בטיט נמכרת עם הכרם אף שאינו קבוע בכרם עצמו ומהתימא שלא הביאו מור"ם לפחות לי"א.

שאינו מורכב:    היינו קודם שיזקין:

ואת בתולת השקמה:    פי' בעוד השקמה בבחרותו אבל כשמזקין קוצצין ענפיה ובאין אחרים במקומן ונקראת סדן השקמה ונעש' חשוב ואינו בטל לגבי השדה ואע"פ שאמר הוא וכל מה שבתוכו כמ"ש בסמוך והטעם כתב המ"מ מפני שהם חשובים כשדה בפני עצמו וחד שדה מכר לו ולא שני שדות ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

ומכר כל הדקלים כו':    וכ"כ נ"י פרק המוכר בית וז"ל דהמוכר שדה מכר את הכרם וכן כל שאראילנות בכלל שדה הם עכ"ל ד"מ ר"ס רי"ו:

וצריך המוכר ליקח להם דרך כו'. עד ואם פירש ואמר חוץ כו':    כבר נתבאר טעמו בסי' שלפני זה ס"ב ע"ש:

סעיף ו

בד"א במוכר כו':    הטעם דנהי דאמרו דמוכר בעין יפה מכר דהיינו דוקא במכר לו בית דמשייר הבור ודות לנפשו בזה אמרי' דאפי' דרך לבור ודות לא שייר לנפשו דכיון דפי' לו שמכר לו בית אותו בית מכר לו בשלימותו אבל בור ודות וגג אמרינן דלא מכר לו כיון דאינן בכלל שם בית ואמרי' כיון דמסתמא לא מכר לו אלא משום דזוזי אנסוהו למכור מאי דמכר מכר ומאי דלא מכר לא מכר והמע"ה:

אבל בנותן מתנה:    דלא היה לו שום אונס המכריחו להמתנה אלא שבעין יפה ונפש חפיצה נתנו לו בכזה אמרינן דכל השייך לו וקבועים בו נתן מיהו מה שחוץ ממנו כגון יציע וחדר וכדומה כיון דלא הזכירו כלל לא אמרי' דהוה בכלל המתנה וכמ"ש מור"ם:

כללו של דבר הנותן קרקע:    דוקא בקרקע יש חילוק בין מכר ומתנה לענין זה ולא במטלטלין וכמ"ש הטור ומור"ם לקמן בס"ס ר"ך ע"ש:

כל המחובר לה כו':    ז"ל רשב"ם מיהו אם יש שם מעות או תבוא' תלושה שאינה צריכה לקרקע או כל דבר שלא הוצרך התנא דמתני' להזכיר ולומר דאינו נמכר בכלל בית או חצר או שדה משום דהוא מילתא דפשיטותא דאינו בכלל שדה כלל ההיא ודאי לא קנה לה ג"כ המקבל מתנ' עכ"ל וכן דעת המחבר ומזה נשמע דכל מה שאמרו דכשאומר כל מה שבתוכו מכור לך דבכללו הוא אפי' דברים התלושים כנ"ל מכ"ש דהוא בכלל מתנה וק"ל:

סעיף ז

וכן האחים שחלקו:    דכיון דבאו לחלוק ולוקח זה שדה זו וזה השני נסתלקו זה מזה לגמרי בכל שהוא קבוע ועומד בו:

והמחזיק בנכסי הגר כו':    פי' בחזק' אחת שמחזיק בשדה זו זכה נמי בחרוב המורכב וסדין השקמה וכדומה לו דהוה ליה כשני שדות ואין מצר ביניהם דקנהו הזוכה בחזקה אחת כמו שכתבתי לקמן בסי' ער"ה:

והמקדיש כו':    דכל המקדיש בעין יפה לגמרי מקדיש דאם לא כן מי הכריחו להקדיש וכמ"ש הטעם במתנה: