סמ"ע על חושן משפט ריד

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט ריד |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

לא מכר את היציע שסביבות הבית:    בגמ' מפורש דהאי יציע היא דומי' דיציע דקרא שהיו סביב לכותל המקדש בנינים קטנים ג' חדרים זה למעלה מזה והיו פתוחין אחד לתוך חבירו עולין דרך ארובה מזה לזה וכאן מיירי נמי בבנין קטן דוגמתו בנוי בצד הכותל ועפ"ר:

אע"פ שהוא פתוח לתוכו:    פי' שאין לה פתח אחר אלא שמן הבית נכנסים לתוכה אפ"ה לא אמרינן שבטילה גבי בית להיות נמכר עמה מסתמא:

מצרים החיצונים:    פי' כשכתב לו מצרי הבית שמכר לו מד' רוחות כנהוג והיציע בנוי דרך משל בצד כותל דרום מהבית והוא לא כתב לו מצד דרום מביתי הוא היציע אלא כתב לו למיצר דרום הבית או החצר העומד משם והלאה לצד דרומי לא אמרינן שמכר לו גם היציע העומד בתוך המיצר אלא אמרי' דהוצרך לכתוב לו מצר שניכר משא"כ היציע דאינו ניכר כ"כ:

הפתוחה לתוכו בארובה במעזיבה:    פי' שאין להעלייה פתח אחר רק שעולין מהבית דרך סולם להעלייה בתוך ארובה שנעשה במעזיבת תקרת הבית אז אמרינן שהיא ג"כ נקרא בית ונמכר בכלל הבית כיון שהוא ע"ג משא"כ יציע הבנוי מן הצד כשהוא רחב ד"א:

מי שהודה שמכר כו':    ז"ל רשב"א בתשובתו הביאה הב"י בסימן זה סס"י כל זה לא איירי אלא בשעת מכירת הבית או בשעת מתנתו כו' אין אנו מכניסין בקניית' יותר ממה שהקנה ואמרי' מדה"ל למכתב מכרתי לך כך וכך ולא שיירתי לי בזביני אילין כלום ולא כתב ש"מ שייר ליה אבל אם הודה לפנינו שמכר ביתו לחבירו אין צריך להודות רק על הכלל ואז אמרינן שהכל בכלל כמו מי שאמר גירשתי את אשתי דנאמן להבא ולא דייקינן כיצד גירש' אם גירש' לגמרי או שייר מעשה ידיה וכיוצא בזה וזה נ"ל ברור כו' עד שאני אומר אם כתב והודה לו כמספר מה שהי' עם מה שרוצה להוסיף לו עכשיו כו' עוד כתב הרשב"א בתשובה האחרת הביא' ב"י בר"ס זה ז"ל ואע"ג דהמוכר בית לא מכר בור ודות אם כתב והודה לו כמספר מה שהיה עם מה שרוצה להוסיף לו עכשיו ואמר מכרתי ביתי לפלוני ומיצריו פלוני ופלוני והרי מיפה לו עכשיו בכך וכך אמרי' דהודה לו בכל מה שהוא בתוך המצרים שאין זה שעת הקנאה עד שנאמר מדהל"ל ולא שיירית ולא כתב שיורי שייר עכ"ל וגם הד"מ הביא שני התשובות בסימן זה והם ענין א' ☜ מכל זה נראה דדוקא בהודה דרך סיפור בעלמא אמרי' דאף דלא פירש כל הפרטים קנה גם הפרטים אבל אם כוון המוכר או הנותן להקנותו בהודאה זו ודאי צריך לפרט כל הפרטים כיון דזה תחלת קנינו הוא לפנינו שבא להקנותו לו ע"י הודאה אף שאומר בלשונו שהקנהו לו כבר. גם מור"ם נראה דס"ל הכי אלא שקיצר בלשונו ונתן מכשול לפני המעיינים בדבריו:

סעיף ב

את החדר שלפנים ממנו:    רגילין היו לבנות חדר לפנים מהבית להצניע שם ממונם וכליהן ואין תשמישן לדור בו כתשמיש הבית והיציע מ"ה י"א דאף שאין בו ד"א וגם הוא בתוך המצרים אינו נמכר בכלל הבית משא"כ ביציע דהכל מודים בו שאם אין בו ד"א והוא בתוך המצרים דהוא נמכר בכלל הבית כמ"ש בס"א אלא שהרא"ש והטור ס"ל דרין חדר ויציע שוים הן והן הי"א שכתב מור"ם ז"ל בסעיף א' ב':

ולא את הגג:    אפי' אינו מקורה ומגופף נ"י:

הבור ודות:    שניהן חפירות בקרקע נינהו מכונס בו מים ששואבים בני הבית והחצר ממנו אלא שהבור הוא חפור בקרקע קשה שאינו מאבד את מימיו בקרקעו' שלו ודות הוא חפירה בקרקע שאינו קשה ואין המים משתמרים בתוכו עד שיעשה סביבו כותל של בנין בתוך החפירה גמרא ור"ש ובבור ודות אפי' אינן רחבים ד' אינן נמכרין עם הבית ונראה דמ"ה דקדק מור"ם וכ' בסוף סעיף שאחר זה ז"ל אבל כל שאינו רחב ד"א כו' עד קנה גג בזה עכ"ל ואלו בור ודות לא הזכיר ולא "כמ"ש בע"ש שם ז"ל קנה הגג וכל אלו עכ"ל דס"ל דשווין הן ולא דק:

ואע"פ שמצר לו מצרים החיצונים וכ' לו ג"כ ולא שיירי' כו':    נראה דכולה הג"ה א' הוא ומקומה במקום הג"ה השנייה והמחבר לא כ' אע"ג דמצר לו מצרים חצונים דסמוך אמ"ש כן בתחלת הסעיף בחדר אלא כתב אע"פ שמכר לו עומקא ורומא וקאי ג"כ אגג שלפניו ובעומקא קמ"ל דל"ת דבור ודות החפורים בקרקע יהיו בכנל עומקא ורומא קמ"ל דל"ת שהגג הוא בכלל אלא שמור"ם אגב דבעי להוסיף ולכתב אע"ג דכ' לו ג"כ ולא שיירית בזביני אילין כלום וזה קאי אמצר לו מצרים מ"ה הוסיף נמי וכ' תחלה אע"פ שמצר לו מצרים וכתב לו ולא שיירית כו' וק"ל.

וכתב לו ג"כ ולא שיירית כו':    עד"ר סי' רט"ו שם כתבתי דאם מצר לו מצרים וכ' לו קנה לך כל מה שבתוכו דכ"ע מודים דנמכר כל מה שבתוכו דל' זה מהני טפי מכתיבת ולא שיירי' בזביני אילין ע"ש:

לקנות לו דרך כו':    דהמוכר בעין יפה מוכר ובפרישה כתבתי דדוקא בכעין זה דהבור ודות מעצמן נשארו להמוכר בלא תנאי ואפשר להתקיים שיורו דבור ודות ע"י קניית הדרך מהלוקח אבל במוכר דקלו לחבירו ושייר פירותיו לנפשו כיון שגילה דעתו שמבקש לשייר לנפשו גם א"א לו להיות השיור דפירות אם לא שייר לו מקום מוציא פירות הדקל בזה אמרי' דבעין יפה שייר לנפשו כל הצריך לו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ר"ט ע"ש:

אין צריך לקנות לו דרך:    דכיון דלא היה צריך להתנות שיורו דבור ודות אמרינן דלכך התנה כדי שישארו בידו כדמעיקרא דהיינו עם הדרך שיכנס ויצא בו:

וכן המוכר בור ודות:    פי' דהאי וכן הוא ללמדינו דגם בזה אמרי' דבעין יפה מכר לו ומכר לו עם הדרך ול"ד למוכר לחבירו פירות דקלו דלא אמרי' דבעין יפה מכר לו עם מקום מוציא הפירות כמ"ש הטור והמחבר לעיל בסי' ר"ט דשאני התם דמה שמכר לו לא חל בו קנין כיון שאינו בעולם ולא שייך בו לו' בעין יפה מכר.

סעיף ג

שהעומק והרום אינו נקנה בסתם:    פי' עומק כולל עובי הארץ שיכול הלוקח לחפור תחת ביתו שקנה ורום כולל האויר שע"ג הבית שיכול הלוקח לבנות ע"ג ביתו מה שירצה וכמ"ש הטור והמחבר בסעיף שאחר זה ואם היו נמכרים אף אם לא כתב הוה אמרי' דביתור ל' דכ' עומקא ורומא בא המוכר ליפות כחו דהלוקח ולהקנות לו אף הבנינים שהם בנויים מתחת הבית וע"ג ומ"ה כ' דמסתמא לא היו נמכרין לו ומ"ה צריכין שיכתוב קנה מקרקעית התהום עד רום הרקיע שבזה הל' נכלל הכל ואז א"צ שיכתוב לו ג"כ עומקא ורומא כמ"ש הטור והמחבר בסעיף שאחר זה ודוק:

קנה גג בזה:    כבר כתבתי בסמור דוקא גג דתליא בחשיבות הוא דקאמר דבאין ד"א קנהו אבל בור ודות לא קנה ע"ש ולא כע"ש דכתב כאן ז"ל קנה גג וכל אלו:

סעיף ד

שלא קנה אלא עד ראש כותלי החצר:    פי' בחצר אינו יכול לבנו' גבוה מכותלי החצר ועיין בריש סעיף שאחר זה שכ' דעות החולקו' בזה:

דעומק ורום משויר:    פי' משויר להמוכר:

אבל אינו יכול לבנות על הכתלים:    דמכביד עליהן ויתקלקלו מהר' ע"י כבידת הבנין. ועוד יש בזה נ"מ להלוקח אם בנה עליה המוכר ומכר אח"כ הבנין לאח' ונפלה וכמ"ש הטור והמחבר בסמוך ס"ו ע"ש:

לחפור מבחוץ:    פי' בחצירו סמוך לבית שמכר ויעמיק החפירה גם תחת הבית שמכר:

כדי שלא יזיק:    פי' דהאי י"א ס"ל דאפילו סובר החופר שלא יזיק אפ"ה אינו יכול לחפור משום חשש רחוק שמא יזיק וכשלא יחפור יהיה ניצול הלוקח ודאי מאותו היזק וז"ש כדי שלא יזיק:

וא"כ מה מועיל כו':    פירוש להאי י"א ק' מאי מועיל שיור עומקא פי' מאי מועיל למוכר שלא כת' ללוקח עומקא ורומא אלא שייר לנפשו וכן הוא בטור:

ויכניס ויוציא כו':    פי' דאז הוא צריך להיות גבוה יותר דאם אינו נכנס שם בחבילה כ"א במקרה פעם א' דאז י"ל דצמצם נפשו ונכנס ועפ"ר:

אבל לא קנה העומק כו':    וב"י כ' בשם הרמ"ה דבשד' וכרם אף עומקא הקנה ליה בסתמא דהא צריך הקונה ליניקת זרעים והאילנו' מן התהום:

אע"פ שלא כתב עומקא ורומא:    לאפוקי ממ"ד דבעינן שיכתוב גם זה ואז מיתור לשון אמרינן שהקנה לו כל אלו ומ"מ תקנו חז"ל לכתוב לפעמים עומקא ורומא היכא דמכר לו האויר או לחפור תחתיו לחוד ואינו רוצה להקנות לו בניינים הבנוים שאינם נכללים בכלל סתם בית וכנ"ל:

סעיף ה

י"א דבחצר קנה כו':    בטור כ' בשם הרא"ש דה"ה בחורבה והמחבר אפשר דס"ל דכ"ש הוא כיון דחורבה עומד לבנין משא"כ חצר והראייה דהרשב"א חולק בחצר ולא בחורבה וכמ"ש המחבר בסעיף שלפני זה מיהו אין ראייה גמורה מזה דשם כתבו דבונה החורבה עד כדי שיעור בית לבד וכאן כ' דקנה בחצר כל אויר שע"ג אפילו גבוה מיניה וגם בחורבה כ' הרא"ש כן ע"ש וכמ"ש בריש סעיף שקודם זה:

אע"פ שכ' לשמעון מתהום ארעא כו' עד ולא שיירי' לעצמו כ"א האויר כו':    שם בתשובה מבוארין הדברים יותר והוא דאע"פ שכ' לשמעון בפירוש עומקא ורומא של אותו בית שמכרו לראובן וכתב לו הבית לרומא אפ"ה לא קנה ולא דמי למוכר דקל לפירותיו דשאני דקל דאין הפירות בעולם לפיכך א"א לשיירן אא"כ שייר הגוף לפירות אבל האויר של בית ממילא משויר דלא נכנס בכלל מקחו דראובן כיון דלא כתב לו רומא נמצא דאין לו בגוף הבית כלום מ"ה איך יקנה לזה הא' האויר ע"י גוף שהוא של אחר ואין למוכר עצמו חלק בו כן הוא תוכן כונת הרשב"א ולא לשונו ממש כי קצרתי ושניתי לתוספת ביאור ונלמד מזה דאף אם נשאר האויר משוייר ביד המוכר ויש לו רשות לבנות בו ע"ג עמודים וכנ"ל אפ"ה א"י לחזור ולמכור זכותו לאחר דמ"מ אינו מקנה לו אלא האויר והאויר לאו בר הקנאה הוא ואף לפי מ"ש בפרישה דאפי' הרמב"ן החולק עם הטור מודה דבשייר לנפשו מתחלה דיכול למכור זכותו לאחר ולא פליגי אהדדי כ"א כשבא המוכר למכור כאחד לזה הבית ולזה העלייה היינו דוקא העלייה דהוא דבר שיש בו ממש ובר אקנויי הוא ולא בנדון זה שאויר לאו בר ממש הוא:

נמכר האויר עמו וקנאו שמעון כו':    כצ"ל נמכר דהא אויר לחוד א"א לקנותו וצ"ע בתשובת הרשב"א שם לא משמע הכי גם בד"מ לא הביאו בהאי לישנא שכתב הכא אלא ז"ל ומ"מ אם מכר לו כל חצירו וסיים לו מצרים וכתב לו כל מה שהוא בתוך המצרים אלו מכרתי לך ולא שיירתי כו' עומקא שתחת הבית שמכר לראובן מכר לשמעון וכן בור ודות החפורים וכן גג שעל בית ראובן אם יש גג על ביתו של ראובן כיון שהוא נכנס בכלל מכר לשמעון אף האויר שעל גג עד רום רקיעא קנוי לשמעון שהרי נקנה עם גוף הגג עכ"ל הרי דלא כתב דנקנה במצרים וממילא אלא הבור ודות ועומק ולא האויר שעל בית ראובן אם לא שיש לו ע"ג גג וכדמסיק וצריכין לומר שכונת מור"ם במ"ש וכן אם כו' דגם כאן איירי ביש לו גג ונמכר לשמעון בכלל מ"ש לו כל מה שבחצר אני מוכר לך אע"ג דלא פרט לו מכירת הגג וכיון שקנה הגג קנה גם האויר שעליו עמו:

סעיף ו

והיתה עלייה בנויה ע"ג עמודים:    רבותא קאמר דאע"ג דבנוייה באויר אפ"ה אם נפלה יכול לחזור ולבנות וכדמסיק וכ"ש אם העלייה בנויה על גבי הבית עצמו:

אם נפלה חוזר ובונה אותה:    פירוש המוכר והיינו דוקא אם נפל העלייה והבית של הלוקח עדיין קיים אבל אם גם הבית דלוקח נפל כ' המ"מ בשם ר"י אבן מג"ש בספכ"ד דמכירה דאין לה מוכר כח לחזור ולבנות העלייה ע"ג אפילו ע"ג עמודים ע"ש וצ"ע אם קי"ל כותיה להלכה ואף שהוא לא כ' דבריו אנדון דידן אלא בלא כתב לו רום נראה דכ"ש הוא בנדון דידן:

אזדא ליה כו':    ה"ט כיון דעלייה זו בנויה באויר ואויר אין אדם יכול להקנות לחבירו מ"ה כשנפלה לא נשאר אלא האויר ומתחלה לא חל הקנין עליו אלא אעצים ואבנים דעלייה כל זמן שהן בעין וכדנפלה אזדא ליה אבל כשלא מכר העלייה לאחר וגם לוקח הבית לא קנאה נמצא דנשאר' להמוכר עם האויר וכל שמשייר האויר לנפשו ממילא נשאר בידו לעולם וכמ"ש בסעיף שלפני זה ודוק:

בנויה על גבי בית כו':    דכיון דמשועבד הבית לעלייה אף כשנפלה הרי מקומו נשאר עומד קיים ויש בו ממש ואין שם אויר עליה:

סעיף ז

בבירה גדולה:    לשון הטור בירה שהוא בית גדול ובתים קטנים. פתוחים לתוכה והוא עומד בא' מהן ואומר בית זה אני מוכר לך כו' והביר' אינה עשוי לתשמיש אלא לדירה והילוך:

סעיף ח

על מנת שדיוטא עליונה שלי:    רשב"ם פי' דיוטא גג שיש בו מעקה גבוה י' ורחב ד' ורמב"ן פי' דיוטא הוא שורה העליונה שע"ג בנין ביתו שמכר ורגילין לבנות עליה בנין ואז נקראת דיוטא (ועיין בדרישה שהארכתי בזה) ולשני הפירושים לא היה צריך המוכר להתנות זה התנאי דמסתמא נמי הדיוטא אינה נמכרת בכלל הבית ודרשינן יתור לשונו כדמסיק:

ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא:    ל' הטור פי' שאם מכר החצר עם הבית יכול להוציא ממנו זיזין לחצר דחשבי' יתור לשונו כאלו שייר מקום בחצר להוציא זיזין (דה"ק ע"מ שיהיה דיוטא שלי בכל אופן כמו שהיה בראשונה) וכן אם לא מכר החצר יכול להוציא זיזין ממנו על הדיוטא עכ"ל:

ואם נפלה חוזר ובונה אותה:    ואף על גב דכתב המחבר לפני זה בסעיף ו' דאף בלא יתור ל' כשנפל העלייה אפילו בנוי ע"ג עמודים יכול המוכר לחזור ולבנותה שאני עלייה דחשיבה טפי מדיוטא ועפ"ר:

כשהיה מקודם:    הל' משמע דה"ק דוקא כשהיה בנויה ע"ג מקודם יכול לחזור ולבנות ע"ג ולאפוקי אם לא היה בנוי ע"ג מתחלה ועד"ר שם כתבתי דהראב"ד השיג על זה "ובע"ש כתב בזה ז"ל כמו שהיה מקודם שמכרה ומהשגות הראב"ד דכתב עליו אפי' בנין חדש מותר משמע כמו שכתבתי ראשונה:

סעיף ט

זה לפנים מזה:    וא"א לפנימי לצאת חוצה כ"א דרך החיצונה:

אין להם דרך זע"ז:    דכמו שמכר או נתן לפנימי בעין יפה כך מכר או נתן לחיצון בעין יפה באופן שלא יהיה לשום אדם זכות במה שמכר או נתן לו וצריך לפייס החיצון שיניחנו לעבור:

ואצ"ל אם נתן כו':    דלעולם למאן דנותן במתנ' הוא אוהב יותר ובודאי בכל יפוי זכות נתנו לו ומה"ט מסיק וכתב דאם מכר לחיצון ונתן לפנימי דאמרינן שהיה דעתו לשייר לפנימי דרך שיעבור על החיצון כיון דאוהבו יותר:

סעיף י

תכף שקנה הפנימי זכה כו':    דבשעה שמכר או נתן לפנימי ושייר לנפשו החיצון כבר נתבאר דלגבי נפשו אמרי' דבעין יפה מכר או נתן וזכה הפנימי לעבור דרך בית החיצון ושוב כו':

אם היה מכר החיצון תחלה:    רבותא קאמר דאף דהחיצון במכר והפנימי במתנה אפ"ה כיון דמכר החיצון תחלה ושייר לנפשו הפנימי בעין יפה מכר לו:

סעיף יא

ונגר:    פי' בריח הקבוע בכותל:

האצטרובל:    הוא העיגול שסביב אבן הרחיים והוא ג"כ קבוע:

מלבנות הפתחי':    הם כמו לבזבזי' סביב מזוזת הבית והדלת שוקף עליהן:

המחוברי' בטיט:    איבעיא דלא איפשטא הוא בגמרא במחוברי' ביתידות אי אמרי' דבטילין במזוזת הבית ונמכרין עמו או לאו וקאמר שם דאם מחוברי' בטיט לא קמב"ל דפשיטא דמחשב מחובר ומה"נ פסקו כל הפוסקי' דמחובר בטיט היא ודאי נמכרת עם הבית וביתדות פסקו דאין נמכרת עמו ככל תיקו דממונא דהיא חומרא לתובע וקולא לנתבע דהמע"ה והמוכר הוא הנתבע ומור"ם כתב בהג"ה ז"ל וי"א דחיבור ביתידו' לא הוה חיבור עכ"ל לא ידעתי מאן קא פליג עליה ודוחק לומר משום דאחר איבעיא הנ"ל איתא שם בגמרא ז"ל בעי רב זירא מלבנות של חלונות מהו כו' ופירשב"ם דאיבעיא ליה באת"ל את"ל דמלבנות של פתחים היכי דמחברי ביתידות הוה חיבור ונמכרי' עם הבית מלבנות של חלונות המחוברי' ביתידות מהו מי אמרינן כיון דהני דשל חלונות אינן נקבעין שם כ"א לנוי מ"ה לא הוה חיבור או לא כו' כיון דלפי' רשב"ם זה באת"ל קאמר דחיבור יתידות בשל פתחי' הוה חיבור מ"ה כתב מור"ם ז"ל די"א דלא הוה חיבור ור"ל דיש דלא ס"ל כפי' רשב"ם בזה אלא ס"ל דפי' האיבעיא הוא כדפרשו המ"מ דפי' האיבעיא של מלבנות של חלונות אהיכי דמחברי בטיט קאי וקאמר את"ל דשל פתחי' הוה חיבור בשל חלונות דעבידי לנוי מהו אבל פי' זה הוא דוחק דכיון דהמחבר גופיה כתב המחוברי' בטיט מוכח דס"ל דדוקא בשל טיט הוה חיבור ולא ביתידות ושוב לא יתיישב עליו מ"ש וי"א דבשל יתידות לא הוה חיבור דמאי קמ"ל והל"ל איפכא די"א (דהן המפרשי' האיבעיא כרשב"ם) דגם ביתידות הוה חיבור ועוד דאין שייך לומר בכזה דהאת"ל הוא פשיטותא דאיבעיא הראשונה כיון דכבר סלקו בתיקו ולא ה"ל להגמרא לסתום ולכתוב בל' תיקו כיון דנפשט מכח האיבעיא דאח"כ הלכך אני אומר סמי מכאן תיבת וי"א אלא מור"ם בא לפרש דברי המחבר דכתב המחוברי' בטיט כדי שלא תטעה לו' דמכ"ש המחוברי' ביתידות דמן הסברא המחובר ביתידות היא מחובר קבוע ועומד בבית טפי ממה כשהוא מחובר בטיט מ"ה כתב מור"ם דז"א אלא דוקא קאמר ודחיבור ביתידות לא מיקרי חיבור ואפשר דהטעות נפל בדפוס כיון דהג"ה זו שייכ' לסעיף י"א יכול להיות שהי' מסי' כתוב בצדו י"א לרמוז ששייכא לסעיף י"א וטעה הסופר או המעתיק והוסיף וי"ו וכתב וי"א דחיבור כו' וק"ל (ולפי מ"ש ל' בכמה מקומות דדרך מור"ם לכתוב בל' ויש מי שאומר אף שאין בו פלוגתא א"כ לא קשה מידי דגם כאן צ"ל כן) ואין לתמוה על המחבר דכ' בפשיטות דמלבנות חלונות אפילו מחוברי' בטיט אינם נמכרי' ולרשב"ם הנ"ל הם נמכרי' בכה"ג דבזה י"ל דנמשך אחר פי' המ"מ ועיין בפסקי הרי"ף והרא"ש דלא הביאו האבעיא ודין דמלבנות בפסקיהן ועד"ר שם כתבתי טעם להדבר:

ולא את מלבנות כרעי המטה:    פי' דרכן היה להניח חתיכת עץ תחת כרעי המטה כדי שלא ירקבו בקרקע וגם הוא אבעיא דלא איפשטא בגמרא והוה קולא לנתבע ואפילו אם מחוברי' הם בקרקע בטיט או ביתידות כיון דאין להן שייכות כלל לקרקע כ"א להמטה מ"ה אין נמכרין בכלל הבית ולא כע"ש דכתב אמלבנות כרעי המטה דמיירי דאינן מחוברין בקרקע ולא דק דל"מ לפי' המ"מ דהאיבעיא דקאמר בגמ' דאיבעיא ליה היכי דלא מטלטלי ר"ל שהוא מחובר בקרקע ועלתה בתיקו דאליביה מוכח מהגמרא דאפי' מחוברין אינן נמכרין אלא אפי' לפי' רשב"ם דפי' היכא דלא מיטלטלי עם המטה ולא נשמע מיניה דמיירי דמחובר בקרקע אפ"ה נראה דגם הוא מודה דאינו נמכר עם הבית אף אם הוא מחובר לקרקע כיון דאין לו שייכות להבית והכי משמע מדברי הטור שתמה על הרמב"ם למה הוצרך לכתבן ולא ניחא ליה דמיירי במחובר לקרקע ודוק:

כאלו כת' ולא שיירית כו':    עד סעיף ב' פי' שם כתב בהג"ה דיש חולקי' וס"ל דבכתב להו ולא שיירית כו' קנה הבור והדות ואינך ולסברא הראשונה שכתב שם והוא דעת הטור דגם אי כתב ולא שיירית כו' ל"מ למכירתן כ"ש דל"מ כאן אי כתב וכל מה שבתוכו וכמ"ש המחבר כאן ועמ"ש בסי' רט"ו סס"א:

סעיף יב

אבל אינו נותן לו עליה:    דעליה גרוע טפי מהבית מפני העלייה והיריד' אע"פ דעלייה ג"כ מיקרי בית כדמסיק ויד בעל השטר על התחתונה מ"מ מדדקדק וא"ל בית בביתי ולא קא"ל סתם בית אני מוכר לך משמע דבא לומר דהמיוחד טפי בשם בית מכר לו וזהו דלא כמ"ש הר"ן והב"י וגם הד"מ דכולהו כתבו דהרמב"ם דכתב בל' המחבר ס"ל דגם באומר בית בביתי כו' הרשות בידו דהמוכר ליתן לו עלייה ושם בהגד"מ כתבתי דנראה דדקדקו כן מל' הרמב"ם דכתב נותן לו הפחות ולא פי' דבריו דהיינו דוקא הפחות בביתו אבל לא עלייה ע"ש ואף א"ת שהרמב"ם אינו חולק בהדיא וכמ"ש שם מ"מ הר"ן חולק בהדיא וכמ"ש שם ואפשר שמור"ם לא חשש להאריך כאן לכתוב פלוגת' בזה וכתבו בפשיטות מאחר דהרא"ש והטור סתמו וכ"כ:

סעיף יג

המוכר מקום לחבירו כו':    וכן המקבל מחבירו לעשות כו' המחבר שהתחיל בלעשות "בית סתם וכ' עליו "וכן המקבל עליו לעשות בית "חתנות ל' המשנה דפרק המוכר פירות נקט כאשר היו בנוסחאות הרי"ף והמ"מ ע"ש ולשון הטור מסודר יותר שכתב ז"ל המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית סתם או רפת בקר או בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו או המקבל עליו לעשות' עושה אותם ד' על ו' כו' וא"ש דאכולהו כתב הן שמוכר מקום לחבירו שחבירו יבנה עליו א' מכל אלו או שמקבל המוכר על עצמו לעשות בקרקעות שלו ועל הוצאותיו א' מכל אלו ומור"ם שהוסיף וכ' או שקיבל עליו לעשותו נראה דפי' דברי המחבר שכ' המקבל מחבירו דר"ל מקבל דמי' מחבירו דמי מחיר בניני' הללו לעשות לו והוסיף וכת' או שקיבל עליו לעשות כן לחבירו בחנם וק"ל וכל זה דוקא במקבל עליו או מוכר לעשות לו בית בא' מאלו מתחלה אבל אם אומר בית אני מוכר לך יכול ליתן לו בית ד' על ד' כ"כ ר"ן והביאו הב"י והד"מ לא ידעתי למה השמיטוהו כאן בש"ע:

בית חתנות לבנו כו':    בימיהן היה האב משיא לבנו בביתו והיה דר עם אשתו אצלו ובונה לו בשעת נישואין חדר אחד בצד ביתו שידור בנו עם אשתו שמה ובית אלמנות לבתו היינו כשנתארמל' וחזרה מבית חמיה לאביה דקודם שנתארמל' היתה דרה אצל בעלה כמ"ש דדרכן היה דהבני' היו רגילין לדור עם נשותיהן אצל אביהן ואז כשחזרה לאביה באלמנותה בונה לה חדר לדור בו:

טרקלין:    עשוי למושב שרים ולא לתשמישן ע"כ מרובע בעינן:

תרביץ:    לשון הטור תרביץ אפדני והוא חצר גדול שעושים השרים בתוך אפדנייהו ועל שם שמרביצין אותו תמיד במים להשכיב העפר קרי תרביץ:

כחצי ארכו וחצי רחבו:    כגון בבית סתם או רפת הנ"ל דשיעורו ד' על ו' רומו ה' דזהו חצי ארכו דהיינו ג' וחצי רחבו דהיינו ב' ורומו דבית גדול ט' ושל טרקלין י' ושל אפדני י"ב: