באר היטב על חושן משפט רטז
סעיף א[עריכה]
(א) נויי: ובש"ס נמי קאמר שופרא דשטר' הוא ופרשב"ם דאפילו אתו לפני ב"ד טועין יהבינן ליה שהרי מפורשין בתוך השטר וא"ת הא גם עתה איכא למיחש לב"ד טועין שיפסקו ליתן להלוקח גם חרוב המורכב וסדן השקמה כיון שנכתב סתם בשטר מכירה דלא שייר לנפשיה כלום י"ל דכולי האי לא טעי גם י"ל דב"ד שאינן בקיאין בדינים רגילין להחמיר וכל מה שאינו מוכח מתוך השטר שמכר לו רגילין לפסוק בו המע"ה מש"ה אף שיהיה כתוב בשטר שמכר לו כל האילנות יאמרו שאין סדן השקמה והדומה לו בכלל. סמ"ע.
סעיף ב[עריכה]
(ב) קרקע: ר"ל אע"ג דבקרקע הדין נותן שאין המוכר יכול לטעון עליו כלום כיון שעומד בבקעה גדולה שיש בה שיעור כמה שדות ואין ביניהן מצרים וא"ל שדה זו אני מוכר לך דקנה מסתמ' את כולן כמ"ש בסוף סימן רי"ח וריש סימן רי"ט מ"מ שמא יבא לפני ב"ד טועין ויפסקו לו שאין לו אלא שיעור שדה אחד דהיינו ט' קבין מש"ה טוב הוא שיכתבו בפירוש לא הנחתי כו'. שם.
סעיף ג[עריכה]
(ג) והשאר: הכלל מדין זה כיון דהמוכר שדה נמכרין עמו כל הדקלים והאילנות שבו אלא דבאמרו חוץ שייר מה ששייר לכן כשהדקל טוב שי"ל שלא שייר אלא זה מכורין השאר אבל כשהוא רע אמרינן דלא לאותו דקל בלבד נתכוון אלא לשייר כולם כוון וכאילו אמר אפילו דקל זה הרע אני משייר לעצמי וכ"ש הטובים ממנו ומש"ה אמרינן נמי דאף הפחותים ממנו שייר לעצמו אלא שלא דקדק כולי האי לברר היותר גרוע לומר עליו חוץ מזה והי"א ס"ל כיון דאמר על זה חוץ ולא אמר כן על הגרוע שבהן דל"מ דלא שייר לנפשו כל הפחותין ממנו אלא אפילו השווין ג"כ לא שייר דכיון דמן הדין כולם מכורים הן א"כ כל שי"ל בשום צד דלא שייר הרי הוא בכלל המכירה. שם.
סעיף ד[עריכה]
(ד) וכן: היה נראה לומר דמ"ש וכן שאר אילנות ר"ל החשובים כגון של תאנים ורמונים או של זתים וס"ל דאם היו שאר אילנות עמהן לא אמרינן דשיירן כמו בדקלים וגפנים אבל השתא דליכא עמהן שאר אילנות ודאי דעתו הוה עלייהו ושיירן אך לשון הש"ס והטור לא משמע קצת הכי. שם.
(ה) מוכר: (עמ"ש הט"ז ליישב דל"ת ל"ל האי טעמ' הא בלא"ה לא שייר אלא הגפנים דהן יותר בכלל אילנות ע"ש).
(ו) שעולים: שהדקל הוא גבוה ופירותיו הן סמוכין לראש האילן ואין לדקל ענפים מהצדדים שיוכל לעלות בהן ללקוט פירותיו וצריכין לעלות בחבל וללקוט הפירות וקאמר דאם אינו גבוה כ"כ אינו בכלל שם דקל סתמא והוא מכור. סמ"ע.
(ז) העול: דרכן היה לחרוש סביב האילנות ואם העול כופף את האילן ועובר השור לדרכו ואין האילן מעכבו אינו חשוב והכא לא שייך לומר עליית בחבל דשאר אילנות יש להן ענפים מן הצד לעלות בהן ובדקל אף אם העול כובשו כל שעולין לו בחבל חשוב הוא ואמרינן דדעתו היה גם כן עליו כשאמר חוץ מדקלים. שם.
סעיף ה[עריכה]
(ח) ודקלים: נראה דס"ל להרמב"ם דכשיש בשדה זה דקלים א"צ לקנות לו עוד דקלים זולתם והא דקאמר ודקלים אע"ג דמסתמא נמי נמכרים הדקלים בכלל הקרקע משום דמיירי דלא הראה לו הקרקע בשעת המכיר' מש"ה הוצרך לומר דמוכר לו ארעא ודקלי ומיהו אם אין בקרקע דקלים אין הלוקח י"ל אחזור במקח כי מקח טעות הוא שסברתי שיתן לי קרקע שבתוכו דקלים אלא כל שלא א"ל קרקע בדקלים הרשות ביד המוכר ליתן לו קרקע שאין בו דקלים ועוד ב' דקלים ממקום אחר אבל אם אינו נותן לו עוד ב' דקלים כנ"ל ס"ל דהלוקח יכול לבטל המקח לגמרי וכ"כ הטור בשמו והי"א פליגי בתרתי וס"ל דמה שא"ל המוכר קרקע ודקלים אני מוכר לך ב' מכירות הן ואין האחד תלוי בהשני דמה שאמר קרקע היה דעתו אקרקע כמו שהוא מש"ה הן אית ביה דקלים או לית ביה נוטל הלוקח מקחו כמות שהוא ומה שא"ל ודקלים דעתו היה שזולת הקרקע יתן לו עוד ב' דקלים ואם יש למוכר ב' דקלים במקום אחר כופין אותו לקיים מקחו ויתנם לו ואם אין לו טוב להמוכר להיות נאמן בדבורו ויקנה לו מאחרים עוד ב' דקלים אבל אין כופין אותו ע"ז דכיון דאינן ברשותו ה"ל כמוכר דשלב"ל דלא קנה ואע"ג דלא נתקיים המקח דדקלים מ"מ הלוקח א"י לחזור בו גם ממקח הקרקע אלא מנכה לו מדמי המקח כשיעור דמי ב' דקלים דב' מכירות הן עכ"ל הסמ"ע (וכ"כ הט"ז דלדעת הרמב"ם לא הוי ב' מכירות ולפ"ז אם מכר אחד לחבירו בפעם אחד ב' דברים בסך מה ונמצא שאחד מהן אינו ברשותו ודאי נותנת הסברא דמכירת השני ג"כ בטלה דזה י"ל כיון שכללתי אותם בסך אחד הוי מכיר' אחת וגם האחד שוה בעיני הרב' ולא אקח הב' כפי שומת האנשים ומכ"ש בקרקעות דאין להן אונאה כו' ומעש' בא לידינו באחד שמכר לחבירו ב' מקומות בבה"כ באיזה סך ונתברר אח"כ דלא היה לו אלא מקום אחד ואמרנו שדין זה הוא מחלוקת הרמב"ם והרשב"ם ואין לנו כח להוציא ממון וכל המכיר' בטל' עכ"ל) ועמ"ש הש"ך בזה ע"ש ובתשו' ן' לב ס"ב סי' ל"ז ובס' א"א דף צ"ו ע"א.
(ט) ענין: פי' אפילו א"ל קרקע של דקלים דלא גרע ממוכר לו סתם קרקע דקי"ל דמכר לו בכללו כל האילנות שבתוכו וגם נשמע בכלל זה שנוטלן בכל ענין שא"ל אפילו יש בו דקלים הרב' ולאפוקי מדעת ר"י שהביא הטור דס"ל דבמה שא"ל ודקלים בא למעט שאינו רוצה ליתן לו אלא ב' דקלים ע"ש. סמ"ע.
סעיף ו[עריכה]
(י) בדי: ואם קנה ג' יוצאין משורש אחד למט' תחת הקרקע ולמעל' מן הקרקע הן ג' ונטועין כראוי יש להן קרקע כ"כ הטור. שם.
(יא) כובשן: ל' הטור ואין עולין להן בחבל ור"ל כל אחד כדינו וכמ"ש בס"ד וכן כונת הרמ"א אלא שחדא מינייהו נקט. שם.
(יב) שביניהם: ודווקא אילנות קטנים שביניהן כ"כ הטור וכתב ב"י דהוא דבר פשוט דאילו גדולים אינו מן הסברא שיהיו בטלים עם הג' שקנה ואם כן ק"ק למה סתם המחבר כאן. שם.
סעיף ז[עריכה]
(יג) ועד: פי' ועד בכלל וה"ט דפחות מד"א אין להן יניקה כפי צרכן וכעקורין דמי ויתר מט"ז אמות אין הקרקע בטיל' אצלן כיון שא"צ ליניקתן כולי האי ומ"ש בסעיף הקודם שקונ' האילנו' שביניהן איירי שמרוחקין מג' האילנות שקנה ד"א דאל"כ כעקורין דמי נ"י. שם.
סעיף ח[עריכה]
(יד) ראיה: דהמוכר מוחזק בשד' ולא אמרינן אם הגדילו היה המוכר מכריחו לקוצצן מיד דדלמא לאו אדעתיה היה אז. שם (ונ"ל דכ"ש אם המוכר אומר מכרתים זה אחר זה ולוקח אומר דבפעם אחד קנאן דעל הלוקח להביא ראיה כ"כ הט"ז וע"ש שמיישב בזה קושיית הרשב"א והריטב"א על הרמב"ן ע"ש).
סעיף ט[עריכה]
(טו) ויאמר: ואע"ג דהלוקח צריך להביא ראיה כמ"ש בס"ח מ"מ לא ניחא ליה לירד עמו בדינא ודיינא ועוד י"ל דדוק' התם שהגדילו הענפים וכן דרכן מש"ה הלוקח שאומר שלא הגדילו צריך להביא ראיה משא"כ בזה שיצמח סמוך לארץ ענף חדש ויתכס' בעפר שהוא דבר שאינו שכיח אם יבאו לדין יהיו דברי הלוקח קרובים לשמוע באמרו שקנ' מתחלה ג' אילנות כיון דלא שכיח הוא ליצמח סמוך לארץ. סמ"ע.
(טז) למרחוק: אף שהצל רע לבית השלחין מ"מ כיון דאין לו קרקע הרי שיעבד לו המוכר שדהו לכל צרכיו וע"מ כן לקחן ממנו משא"כ בקנ' ג' אילנות קנה קרקע עמהן דלא שיעבד לו המוכר מקרקעיתו כלום מש"ה יכול להכריחו לקצוץ הענפים שנתפשטו יותר ממה שהיו בשעת המכיר' כיון שצליהן רע לבית השלחין. שם.
סעיף יא[עריכה]
(יז) חצי: המ"מ פי' טעמא דהרמב"ם בזה ובדין הסמוך אם שייר ב' אילנות והוא דס"ל דכל דנחית לשייר לנפשו שייר בעין יפה טפי הלכך מעלינן ליה בכל אחד חד דרגא דאילו מכר לאחר ג' אילנות היה קונ' מהקרקע תחתיהן וביניהן וחוצ' להן כמלא כו' בשייר האילנות לנפשיה מעלינן ליה ואמרי' דשייר לנפשו חצי השדה שנטועין בתוכו ובמכר ב' אילנות דלא קנה הלוקח מגוף הקרקע כלום בשייר לנפשיה אמרינן דגם הקרקע הצריכ' להן דהיינו תחתיהן כו' גם כן שייר ליה והי"א ס"ל דגם בשייר לנפשיה לא נתיפה כחו להיות לו חצי השד' מיהו מודים דאפי' בשייר ב' אילנות דג"כ יש לו כל הקרקע הצריך להן דהיינו תחתיהן וביניהן וכו' כיון דשייר לנפשיה. שם.
סעיף יג[עריכה]
(יח) והחזיק: עיין בסמ"ע מה שרצה ליישב בדוחק קושיית המ"מ על הרמב"ם שדבריו סותרים זא"ז מ"ש בכאן עם מ"ש בדין שנתבאר בסי' קמ"א סי"ט ע"ש שמחלק בין ההיא דהכא להך דהתם (והט"ז תמה עליו דהא הנך תרווייהו נלמדו ממימרא אחד פח"ה מכר לזה קרקע ולזה אילנות יש לו חצי קרקע והיאך אפשר לחלק ביניהן עכ"ל).
סעיף יד[עריכה]
(יט) מניח: משום דמסתמא דעת המוכר היה שלא יכלה הלוקח את האילן לגמרי בקציצתו אלא יחזור ויצמח ויגדל מהגזע מש"ה נתנו חז"ל שיעור בכל אחד מהאילנות לפי מה שהוא שיניח ממנו שיעור שיכול לחזור ולצמוח וע"ל ריש סימן רע"ד שם כתוב מה שהוא יכול לקטום ולקצוץ בלא קניה מתקנת יהושע. סמ"ע.