רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: תוספות | רש"י | רשב"ם | רי"ף | רא"ש | מאירי | מרדכי | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א | תוספות רי"ד | יד רמ"ה | ר' גרשום | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף כח.) חזקת הבתים בורות שיחין ומערות ומרחצאות ושובכות בית הבדין ובית השלחין ועבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום שדה הבעל חזקתה שלש שנים ^[1]מיום ליום:

גמ' חזקתן ג' שנים מ"ט (דף כט.) אמר רבא שתא קמייתא מיזדהר איניש בשטרא תרתי מיזדהר תלת נמי מיזדהר טפי לא מיזדהר א"ל אביי אלא מעתה מחאה שלא בפניו לא תהוי מחאה דא"ל אי מחית באנפאי הוה מיזדהרנא בשטרי חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה אמר רב הונא ג' שנים שאמרו והיא שאכלן רצופות א"ר חמא ומודה רב הונא (דף רי"ף יד:) באתרא דמוברי באגי דלא בעינן רצופות ואע"ג דאיכא דמובר ואיכא דזרע מצי אמר הכי ניחא לי דעבדא טפי תנן חזקת הבתים והא בתים דביממא ידיע בליליא לא ידיע אמר אביי מאן מסהיד אבתים שיבבי שיבבי מידע ידעי בין ביממא בין בליליא רבא אמר כגון דאתו בי תרי ואמרי אנן אגרינן מיניה ודרנא בה תלת שנין ביממא ובליליא א"ל רב יימר לרב אשי והא נוגעין בעדותן נינהו דאי לא אמרי הכי אמרינן להו זילו הבו ליה אגר ביתא להאי א"ל דייני דשפילי הכי דייני מי לא עסקינן דנקטי אגרא בידייהו ואמרו למאן ניתבוה אמר מר זוטרא ואי טעין ואמר ליסהידו לי דדיירו בה תלת שנין ביממא ובליליא טענתיה טענה (דף כט:) ומודה מר זוטרא^[2] ברוכלין המחזירין בעיירות דאף על גב דלא טעין טענינן ליה ומודה רב הונא בחנוותא דמחוזא דביממא עבדי בליליא לא עבדי רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבון אמתא תרוייהו מר אשתמש בה ראשונה ושלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה ורביעית וששית נפק ערעור עילוה אתו לקמיה דרבא אמר להו מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי וכי היכי דלא הוי חזקה לדידכו לעלמא נמי לא הוי חזקה וה"מ דלא כתיב עיטרא אבל כתיב עיטרא קלא אית ליה אמר רבא אכלה כולה חוץ מבית רובע קנאה כולה חוץ מבית רובע א"ר הונא בריה דרב יהושע לא אמרן אלא דבר זריעה הוא אבל לאו בר זריעה הוא קני ליה אגב ארעא מתקיף לה רב ביבי בר אביי אלא מעתה צונמא במאי יקנה לאו באוקומי בה חיותא ומשטח בה פירי הכא נמי איבעיא ליה לאוקומי בה חיותא ומשטח בה (דף רי"ף טו.) פירי וכן הלכה ההוא גברא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבנת' ואכלתה שני חזקה א"ל אנא בשכוני גואי הואי אתא לדינא לקמיה דרב נחמן א"ל זיל ברור אכילתך א"ל רבא דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה ורמינן דרבא אדרבא ודרב נחמן אדרב נחמן דההוא (דף ל.) דא"ל לחבריה כל נכסי דבי בר סיסין מזבנינא לך הואי ההיא ארעא דמיקריא דבי בר סיסין א"ל הב לה נהילי א"ל האי לאו דבי בר סיסין היא ואיקרויי הוא דמיקריא דבי בר סיסין אתא לקמיה דרב נחמן אוקמא בידא דלוקח א"ל רבא דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה קשיא דרבא אדרבא קשיא דרב נחמן אדרב נחמן דרבא אדרבא לא קשיא התם מוכר קאי בנכסי הכא לוקח קאי בנכסי דר"נ אדר"נ נמי לא קשיא כיון דכ"ע קרו ליה דבי בר סיסין והאי הוא דא"ל לאו דבי בר סיסין היא עליה רמי לגלויי דלאו דבי בר סיסין היא אבל הכא לא יהא אלא דנקיט שטרא בידיה מי לא אמרינן ליה קיים שטרך קום בניכסי האי מעשה דשכוני גואי חזינא ביה תרי פירושי איכא מאן דפריש דהאי מערער לית ליה סהדי דהאי ארעא דיליה היא דאי אית ליה סהדי דהאי ארעא דיליה היא והאי אמר מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה לא הוה אמר רבא בכה"ג המוציא מחבירו עליו הראיה דהא רבא גופיה הוא דאמר בכה"ג דלוקח בעי לאיתויי סהדי דאכלה שני חזקה דאמר רבא [כגון] דאתו בי תרי ואמרי אנן אגרינן מיניה ודרינן בה תלת שנין ביממא ובליליא וא"כ היכי אמר רבא המוציא מחבירו עליו הראיה אלא האי מעשה ליכא לאוקומי אלא כגון דהאי מערער לית ליה סהדי דידעי דהאי ארעא דיליה הות אלא האי לוקח הוא דאמר דיליה היא והוא אמר מיניה זבינתה והוה ליה הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומשום הכי אמר רבא המוציא מחבירו עליו הראיה ור"נ סבר אע"ג דלית ליה להאי סהדי דארעא דיליה הות כי קא מודה האי לוקח דדיליה הות ואמר דזבנה מיניה ואכלה שני חזקה בעי לאיתויי סהדי דאכלה שני חזקה וקא פסק הלכתא בהאי מעשה ובמעשה דבי סיסין כרבא ואיכא מאן דאמר דהאי מעשה ליכא לאוקמיה בכה"ג דהיכא דליכא סהדי דהאי ארעא למערער הות כ"ע לא פליגי דלא צריך לוקח לאיתויי ראיה ואע"ג דאמר לא אכלתה שני חזקה לא מפקינן מיניה וכ"ש כי אמר אכלתה שני חזקה כדאמרי' גבי הא דתנן ומודה רבי יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואמרינן עלה וליתני ומודה רבי יהושע באומר לחבירו שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ומפרקינן משום דקא בעי למיתני אם יש עדים שהיא שלו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן היכי דמי אי דאכלה שני חזקה אמאי לא מהימן ואי דלא אכלה שני חזקה פשיטא דלא מהימן ושמעינן מינה דהיכא דאמר שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך נאמן ואפי' ליתיה בידיה שני חזקה והא מילתא מודו בה כולהו תנאי וליכא מאן דפליג עלה וא"כ היכי מחזקינן לרב נחמן דפליג על הא מילתא אלא האי מעשה הכין פירושא כגון דהאי ארעא ידיעא וברירא דלהאי מערער הות וא"ל להאי מחזיק מאי בעית בהאי ארעא וא"ל מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה אמר ליה היאך זבינתה מינאי ואנא בשכוני גואי ולא הוינא בהדך במתא בההוא עידנא ואת טעין דזבינתה מינאי א"ל רב נחמן זיל ברור אכילתך דאכילה דקיימת בה חזקה היא ומוקמינן לה לארעא בידך כלומר אייתי סהדי דקיימא את והאי מוכר במתא ואפילו חד יומא כי היכי דתהוי אכילתך אכילה דאמרינן אפשר דזבינת' מיניה בהאי יומא ואי לא הויא שני חזקה שלך כחזקה שאין עמה טענה אמר ליה רבא דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה דסבר רבא תובע הוא דבעי איתויי סהדי דלא הוה במתא בההוא יומא דטעין האי דזבנה ביה מיניה ורב נחמן אמר לא יהא אלא דנקיט שטרא בידיה דזבנה מיניה ביומא פלן מי לא אמרינן ליה קיים שטרך וקום בניכסך וכ"ש הכא דאמרינן ליה אייתי סהדי דהוה בהדך במתא כי היכי דמצית למימר מיניה זבינתה וקי"ל כר"נ בתרוייהו בהאי מעשה ובמעשה דבי בר סיסין דרבא בהאי עניינא תלמיד הוה דיתיב קמיה דר"נ ואין הלכה כתלמיד במקום הרב וכ"ש דקי"ל (שבת דף כא. וכ"מ) דמעשה רב בהנך תרי עובדי ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ^[3]ארעא א"ל מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה א"ל אנא בשוקא בראי הואי ולא ידענא דאת נחית גו ביתאי אמר ליה והא אית לי סהדי דכל שתא ושתא אתית להכא תלתין יומין ולא (דף רי"ף טו:) ממחית אמר ליה כל תלתין יומין בשוקאי טרידנא ולא ידענא דאת נחית בגויה דביתאי אמר רבא עבדי אינשי דטרדי בשוקא כל תלתין יומין ולא קמא עליה חזקה:

האי מימרא דרבא אוקמיה רבינו האי גאון זצ"ל בשעת חירום דלא קיימא חזקה אלא עד שיהא עמו במדינה אבל שלא בשעת חירום לא בעינן שיהא עמו במדינה דקי"ל מחאה שלא בפניו הויא מחאה דחברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה ומסתברא כוותיה. ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינתה דאמר לי דזבנה מינך אמר ליה ואת לאו קא מודית (דף ל:) דהאי ארעא דידי היה ואת לאו מינאי זבינתה זיל את לאו בעל דברים דידי את אמר ליה רבא דינא קאמר ליה.

האי מעשה נמי פשיטא הוא ולית ביה ספיקא והלכתא כותיה דכל כי האי גוונא לא מוקמינן לה לארעא בידא דנתבע אלא היכא דאית ליה סהדי דדר בה ההוא דזבנא מיניה חד יומא ואכלה איהו שני חזקה אי נמי דאמר קמאי דידי זבנה מיניה ההוא פלניא דזבינתה אנא מיניה ואכלתה אנא שני חזקה או אכלה איהו שני חזקה כדבעינן למימר קמן אבל היכא דלית ליה סהדי דדר בה ההוא פלניא דזבנה מיניה אפילו חד יומא ולא קאמר איהו קמאי דידי זבנא מינך ואכלתה שני חזקה כגון האי דינא הוא דהדרא ארעא לגבי מרא ואזיל האי ומשתעי דינא בהדי מוכר דזבנה מיניה ואע"ג דלית ליה סהדי למרא קמא דארעא דיליה היא אלא האי הוא דקא מודה דארעא דיליה היא ולא אמרינן בכה"ג הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומוקמינן לארעא בידיה אלא כיון דאודי דהאי ארעא להאי היא הוה ליה ודאי והאי דא"ל א"ל פלניא דזבנה מינך הוה ליה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי הילכך דינא הוא דמהדר ליה לארעא להאי דאודי ליה דדיליה היא ואזל איהו ותבע לאידך דזבנה מיניה ואי אית ליה פסידא בהאי דאודי ליה איהו אפסיד נפשיה דלא איבעי ליה למיזבן ארעא הכין וחזינן לרבוותא בהאי מעשה שקלא וטריא ופלוגתא בפירושיה ואיכא מאן דאפקיה להאי מימרא דרבא מהלכתא ואנן לא סבירא לן הכי אלא כדכתבינא וטעמא תריצא הוא ולית ביה קושיא כלל. ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל אנא מפלניא זבינתה ואכלתה שני חזקה אמר ליה פלניא גזלנא הוא אמר ליה אית לי סהדי דאתאי ואימליכי בך ואמרת לי זיל זבון א"ל משום דאמינא השני נוח לי והראשון קשה ממני כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אדמון אומר השני נוח לי והראשון קשה ממני וחכ"א איבד את זכותו אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן התם אלא בחיתום דקא עביד מעשה אבל דיבורא עביד איניש דמיקרי ואמר ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינתה ^[4]דזבנה מינך ואכלתה שני חזקה א"ל פלוני גזלנא הוא א"ל והא אית לי סהדי דאתית באורתא לגבאי ואמרת לי זבנה ניהליה דאמינא איזבין דינאי אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה:

ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלניא זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטי שטרא דזבנא לי מארבע שנין א"ל מאי סברת שני חזקה (דף רי"ף טז.) תלת שנין קאמינא שני חזקה טובא קא אמינא אמר רבא עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה והני מילי דאכלה שבע שנין דקדמת חזקה להאי שטרא דהך (דף לא.) אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה היא והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר ^[5]רבא מה לו לשקר אי בעי א"ל מנך זבינתה ואכלתיה שני חזקה א"ל אביי מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן והלכתא כותיה הדר אמר ליה אין דאבהתך היא וזבינתה מינך והאי דאמרי לך דאבהתי דסמכי לי עלה כדאבהתי טוען וחוזר וטוען או אינו טוען וחוזר וטוען עולא אמר טוען וחוזר וטוען נהרדעי אמרי אינו חוזר וטוען ומודה עולא היכא דא"ל של אבותי ולא של אבותיך דאינו טוען וחוזר וטוען והיכא דהוה קאי בבי דינא ולא טען ונפק לאבראי והדר אתא לבי דינא וטען דאינו טוען וחוזר וטוען מאי טעמא טענתיה אגמרוהו ומודו נהרדעי היכא דאמר ליה של אבותי שלקחוה מאבותיך דטוען וחוזר וטוען והיכא דאישתעי [מילי] אבראי ולא טען ואתא לבי דינא וטען דטוען וחוזר וטוען מאי טעמא עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא בבי דינא אמר אמימר אנא מסבי נהרדעי אנא וסבירא לן דטוען וחוזר וטוען והילכתא טוען וחוזר וטוען והוא דיהיב אמתלא לטענתיה קמא כדאמרינן לעיל זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה היא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר ר"נ אוקי אכילתא בהדי אכילתא ואוקי ארעא בהדי אבהתא א"ל רבא והא עדות מוכחשת היא אמר ליה נהי דאיתכחוש באכילתא (דף לא:) באבהתא מי איתכחוש הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא (דף רי"ף טז:) א"ר נחמן אנן אחתיניה אנן אסקיניה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן והלכתא כרב נחמן בין באחותיה בין באסוקיה ושבקינן להו וכל דאלים גבר:

ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבינתה והא שטרא (דף לב:) א"ל שטרא זייפא הוא גחין לחיש ליה לרבה אין זייפא הוא אלא מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אינקוט האי בידאי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי אמר שטרא מעליא הוא אמר ליה רב יוסף אמאי קא סמכת אהאי שטרא האי חספא בעלמא הוא:

ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא זייפא הוא אלא שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אינקוט האי שטרא בידי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי אמר שטרא מעליא הוא א"ל רב יוסף אמאי קא סמכת אהאי שטרא האי חספא בעלמא הוא אמר רב [אידי] בר אבין הלכתא כותיה דרבה בארעא והילכתא כותיה דרב יוסף בזוזי הלכתא כותיה דרבה בארעא היכא דקיימא תיקום והלכתא כותיה דרב יוסף בזוזי היכי דקיימי לוקמי וקא מפרשי רבנן דהאי שטרא דזייפא לאו דציורי ציירי אלא כגון שטר אמנה הוא דאי בעי למימר שטרא מעליא הוא מצי אמר ומצי לקיומי בבי דינא ומש"ה מוקמינן לארעא בידיה אבל שטרא דזייפיה בציורא אפילו רבה מודה דחספא בעלמא הוא ולא אמרינן ביה מה לי לשקר:

ההוא ערבא דא"ל ללוה הב לי מאה זוזי דפרעתינהו ניהליה למלוה והא שטרא א"ל ולאו פרעתיך א"ל לאו הדרת אוזפתינהו מינאי שלח רב אידי בר אבין לקמיה דאביי כי האי גוונא מאי אמר אביי מאי תיבעי ליה הא איהו דאמר הלכתא כותיה דרבה בארעא והלכתא כותיה דרב יוסף בזוזי וה"מ היכא דאמר ליה אהדריתינהו ניהלי והדר אוזפתינהו מינאי אבל אי א"ל אהדריתינהו ניהלך מחמת דשופי וסומקי אכתי איתיה לשעבודא דשטרא ^[6]רבא בר שרשום נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי אתא לקמיה דאביי אמר ליה אימא לי איזי גופיה דעובדא היכי הוה אמר ליה האי ארעא משכנתא הות גבאי מאבוהון דיתמי וה"ל (דף לג.) זוזי אחריני גביה ואמינא אי מהדרנא להו ארעא ליתמי ואמינא להו הבו לי זוזאי אמור רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אלא איכול ארעא שיעור זוזאי (דף רי"ף יז.) וכבשינא לשטרא דמשכנתא דמיגו דבעינא אמינא לקוחה היא בידי מהימנינא כי אמינא דאית לי זוזאי מהימנא אמר ליה לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא נפק עלה קלא דארעא דיתמי היא אלא זיל אהדרה לארעא ליתמי וכי גדלי יתמי תא אישתעי דינא בהדייהו:

קריביה דרב אידי בר אבין שכיב ושבק דיקלא רב אידי בר אבין אמר אנא קריביה אנא וההוא גברא אמר אנא קריביה טפי אזל רב אידי בר אבין אייתי סהדי דאיהו קרוב טפי א"ד לסוף אודי ליה דאיהו קריביה טפי אוקמה רב חסדא בידיה א"ל ליהדר לי פירי דאכיל מההיא שעתא עד האידנא אמר זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא אמאן קא סמיך מר אהאי הא איהו אמר אנא מקרבנא טפי:

אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא (דף לג:) דכיון דאודי אודי והלכתא כותייהו:

זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה היא והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר רב חסדא מה לו לשקר אי בעי א"ל מינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה אביי ורבא לא ס"ל הא דרב חסדא מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן הילכך הדרא ארעא להאי דאייתי סהדי דאבהתיה היא והדר פירי וה"ה דאי לא אייתי סהדי דאכלה כלל דהדרא ארעא והדרי פירי דכיון דאתו סהדי דאבהתיה דהאי היא והאי לא קא"ל מינך זבינתה אלא קאמר דמחמת דאבהתיה דיליה אכלתה ממילא שמעינן דלאו פירי דידיה אכל אלא דחבריה אכל הילכך מהדר לה לארעא ולפירי ולא אמרינן הואיל וליכא סהדי דאכל אמרינן מה לו לשקר אי בעי אמר לא אכלי אלא כיון דאתו סהדי דאבהתיה היא והוא קאמר אכלי מיחייב לאהדורי פירי ולא אמרי' מה לו לשקר במקום עדים:

ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה אזל אייתי סהדי דאכלה תרתי שני א"ר נחמן הדרא ארעא והדרי פירי (דף רי"ף יז:) א"ר זביד ואם טען ואמר לפירות ירדתי נאמן מי לא אמר רב יהודה האי מאן דנקיט מגלא ותובילא ואמר בעינא למיגזריה לדיקלא דפלניא דזבניה ניהלי מהימן מ"ט לא חציף איניש למיגזר דיקלא דלא דיליה ה"נ לא חציף איניש דאכיל פירי דלא דיליה אי הכי אפילו ארעא נמי ארעא אמרינן ליה אחוי שטריך פירי נמי אמרינן ליה אחוי שטריך שטרא לפירי לא עבדי אינשי ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה אייתי חד סהדא דאכלה תלת שנין סבור רבנן קמיה דאביי למימר היינו סברא דר' אמי דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דר' אמי הוה יתיב רבי אבא קמיה אזל אייתי חד סהדא דמחטף חטפה מיניה א"ל אין חטפי ודידי חטפי אמר ר' אמי (דף לד.) היכי לידיינו דייני להאי דינא לישלם ליכא תרי סהדי ליפטריה איכא חד סהדא לישתבע דלא חטף הא קא מודה דאין חטפי ודידי חטפי א"ל רבי אבא הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אמר ליה מי דמי התם חד סהדא לאורועי קא אתי אי איכא סהדא אחרינא בהדיה מפקינן לה מיניה הכא חד סהדא לסיועיה קא אתי אי איכא חד סהדא אחרינא גביה מוקמינן לה בידיה אלא אי דמי ודאי הא דר' אבא לחד סהדא ולתרתי שנין ולפירי כגון ראובן דא"ל לשמעון האי ארעא גזלתה מינאי ואכלתה תרתי שנין א"ל שמעון מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה אזל אייתי חד סהדא דאכל תרתי שנין אילו אתו תרי סהדי דאכל תרתי שנין הוה מחויב לאהדורי ארעא ופירי כדר"נ דאמר הדרא ארעא והדרי פירי והשתא דלא אתי אלא חד סהדא אמרינן היכי נעביד נימא ליה אהדר פירי נמי ליכא תרי סהדי דאכל ב' שנין ליפטריה איכא חד סהדא דאכל (דף רי"ף יח.) לישתבע דכל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד א' מחייב אותו שבועה כי אמרי' נמי א' לשבועה ה"מ היכא דקא כפר במאי דקא מסהיד סהדא אבל האי קאמר אין אכלי ודידי אכלי הא ודאי דמי לדרבי אבא דאמר ה"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם והיכא דליכא ^[7][אפילו] חד סהדא דאכל והוא אמר מינך זבינתה ואכלתה שני חזקה והאי א"ל מיגזל גזלתה ארעא מינאי ואכלתה תרתין שנין משתבע ליה מרי ארעא דלא זביני לך מידי ומהדר ליה ארעא ולא מחויב לאהדורי ליה פירי דכיון דליכא סהדי דאכלה תרתי שנין אלא איהו קאמר אין אכלי ודידי אכלי ותלת שני חזקה אכלי משתבע שבועת היסת דליכא גביה לחבריה מידי מהני פירי דאכל ומהדר ליה לארעא ומיפטר והוא הדין היכא דאסהיד חד סהדא דאכלה תלת שנין דחד סהדא הכא כמאן דליתיה דמי דלסיועיה קא אתי (דף לד:) ההוא ארבא דהוה קא מנצו עלה בי תרי חד אמר דידי היא וחד אמר דידי היא אתא חד מינייהו לבי דינא אמר תפשוה עד דאזילנא ומייתינא סהדי דדידי היא תפשינן או לא תפשינן ^[8]רב אמר תפשינן רב יהודה אמר לא תפשינן אזל לא אשכח סהדי אמר להו אפקוה וכל דאלים גבר מפקינן או לא מפקינן רב ^[9]יהודה אמר לא מפקינן ^[10]רב פפא אמר מפקינן והלכתא לא תפשינן ואי תפשינן לא מפקינן:

זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי א"ר נחמן כל דאלים גבר ומ"ש משני שטרות היוצאין ביום אחד (דף לה.) דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני התם ליכא למיקם עלה דמילתא הכא איכא למיקם עלה דמילתא ומ"ש מהא דתנן המחליף פרה בחמור וכן המוכר את שפחתו וילדה ^[11](זה אומר ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ילדה ישבע המוכר שברשותו ילדה זה אומר ברשותי ילדה וזה שותק זכה זה וכן המוכר שפחתו וילדה) זה אומר עד שלא מכרתי [ילדה] וזה אומר משלקחתי יחלוקו התם להאי (דף לה:) אית ליה דררא דממונא ולהאי אית ליה דררא דממונא הכא אי דמר לא דמר ואי (דף רי"ף יח:) דמר לא דמר:

חזקתן ג' שנים מיום ליום:

אמר ^[12]רבה ואי דלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה אמר ^[13]רבא ואם טען ואמר לפירות הורדתיו נאמן וה"מ בתוך שלש אבל לאחר שלש לא דאיבעי ליה למחויי וכד לא מחי איהו אפסיד אנפשיה א"ר יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת עובד כובבים הרי הוא כעובד כובבים מה עובד כוכבים אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עובד כוכבים אין לו חזקה אלא בשטר (דף לו.) אמר רבא ואי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עובד כוכבים מינך וזבנה ניהלי מהימן מיגו דאי בעי אמר אנא זבנתיה מינך א"ר יהודה אמר רב האי מאן דנקיט מגלא ותובילא ואמר בעינא למיגזריה לדיקלא דפלניא דזבנה נהילי מהימן לא חציף איניש למיגזר דיקלא דלא דיליה אמר רב יהודה אמר רב האי מאן דאחזיק בגודא דארודי ולברא לא הוי חזקה מאי טעמא מימר אמר מאי דזרע ארודי אכלי ליה אמר רב יהודה אכלה ערלה ^[14]אינה חזקה תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים ^[15]אינה חזקה אמר רב יוסף אכלה שחת לא הוי חזקה אמר רבא ואי קאי שחת בצואר מחוזא הוי חזקה אמר ר"נ תפתיחא לא הוי חזקה אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן בהו:

ועבדים יש להן חזקה:

והאמר ריש לקיש הגודרות אין להן חזקה אמר רבא אין להן חזקה לאלתר אבל יש להן חזקה לאחר שלש שנים. אמר רבא קטן המוטל בעריסה יש לו חזקה לאלתר פשיטא לא צריכא דאית ליה אימא (דף רי"ף יט.) מהו דתימא אימיה עיילתיה להתם קא משמע לן אימא לא מנשיא ברא הנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעא אתא מרי חושלא תפסינהו וקא טעין טובא אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהן ^[16]מיגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי איני והאמר ר"ל הגודרות אין להן חזקה שאני עיזי דמסירן לרועה והא איכא צפרא ופניא בנהרדעא אתרא דשכיחי טייעי הוא ומידא לידא משלמי להו:

(דף כח.) מתני' רבי ישמעאל אומר שלשה חדשים בראשונה ושלשה חדשים באחרונה ושנים עשר חדש באמצע שמונה עשר חדש ר"ע אומר חדש אחד בראשונה וחדש אחד באחרונה ושנים עשר חדש באמצע ארבעה עשר חדש א"ר ישמעאל במה דברים אמורים בשדה הלבן אבל בשדה האילן אסף את תבואתו בתשרי ומסק את זיתיו בשבט וכינס את קייצו באב הרי אלו שלש שנים:

גמ' (דף לו:) אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא אבל חכמים אומרים עד שיגדור שלש גדירות וימסוק שלש מסיקות ויבצור שלש בצירות. תנו רבנן ניר אינה חזקה ויש אומרים הרי זו חזקה והלכתא לא הוי חזקה מאי טעמא מימר אמר כל שיבי דכראבא ליעלו בה:

(דף לז.) זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא וכי מאחר שאין לו לבעל האילנו' (דף רי"ף יט:) בקרקע כלום לימא ליה עקור אילנך וזיל שקול אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע והלכתא כרב פפא:

(דף לז:) אמרי נהרדעי מכרן רצופין כגון שאין בין אילן לאילן ארבע אמות אין לו קרקע וכן הילכתא:

(דף לח.) מתני' שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן וגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה א"ר יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעו שנה ויבא לשנה אחרת:

גמ' מאי קסבר אי קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה אפילו יהודה וגליל נמי ואי קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה אפילו יהודה ויהודה נמי לא אמר רבי אבא בר ממל אמר רב לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתינו בשעת חירום שנו ומאי שנא יהודה וגליל (דף לח:) דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי אמר רבא הלכתא אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי ל"ק כאן בבורח מחמת ממון כאן בבורח מחמת מרדין ואפילו מיחה בפני [בני] אדם שאין יכולים לומר לו הויא מחאה מ"ט חברא חברך אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה היכי דמי מחאה אמר רב זביד אמר פלוני גזלנא הוא לא הויא מחאה פלוני גזלנא הוא דאכיל ארעאי (דף לט.) ולמחר תבענא ליה בדינא הויא מחאה אמר להו לא תימרו ליה אמר רב זביד הא קאמר להו לא תימרו ליה אמר רב פפא ה"ק לדידיה (דף רי"ף כ.) לא תימרו ליה לאחריני אמרו ליה דחברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה אמרו ליה לא אמרינן ליה אמר רב זביד הא קאמרי ליה לא אמרינן ליה רב פפא אמר לדידיה לא אמרינן ליה לאחריני אמרינן ליה וחברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה אמר להו לא תפיקו לכו שותא הא קאמר להו לא תפיקו לכו שותא אמרי ליה לא נפקא לן שותא אמר רב פפא הא קא אמרי ליה לא נפקא לן שותא רב הונא בריה דרב יהושע אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש א"ל ולאו אדעתא (דף לט:) גידול בר מניומי הוי ליה ההיא מחייתא למחויי אשכחינהו לרב הונא ולרב חייא בר רב ולרב חלקיה בר טובי ומחה קמייהו לשנה הדר אתא למחויי קמייהו אמרו ליה לא צריכת הכי אמר רב כיון שמיחה שנה ראשונה שוב א"צ למחות אמר ריש לקיש וצריך למחות בסוף כל שלש ושלש תאני בר קפרא עירער וחזר ועירער אם מחמת טענה הראשונה עירער אין לו חזקה ואם לאו יש לו חזקה אמר רבא אר"נ מחאה בפני שנים (דף מ.) וא"צ (דף רי"ף כ:) לומר כתובו מודעא בפני שנים ואצ"ל כתובו הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו קנין בפני שנים וא"צ לומר כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד קיום שטרות בשלשה דמעשה ב"ד הוא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו לא כתבינן מודעא אלא היכא (דף רי"ף כא.) דלא צאית לדינא אביי ורבא דאמרי תרוייהו אפי' עלי ועלך אמרי נהרדעי כל מודעא (דף מ:) דלא כתב בה אנן ידעינן באונסיה דפלניא לאו מודעא הוא מודעא דמאי אי דגט אי דמתנה גלויי מילתא בעלמא הוא ואלא מודעא דזביני הא אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני מודה רבא היכא דאניס כגון מעשה דפרדיסא דההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה לתלת שנין בתר דאכלה תלת שנין אמר ליה אי מזבינת לי' ניהלי מוטב ואי לא כבישנא לשטר משכנתא ואמינא לקוחה היא בידי כי הא ודאי כתבינן אמר רב יהודה האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה היכי דמי מתנתא טמירתא אמר (להו) רב יוסף דאמר להו לסהדי זילו איטמרו וכתובו לי' ואיכא דאמרי אמר רב יוסף דלא אמר להו תיתבו בשוקא ובבריאתא ותכתבו ליה מאי בינייהו איכא בינייהו סתמא אמר רבא והויא מודעא לחברתה אמר רב פפי הא דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההוא גברא דאזיל לקדושי איתתא אמרה ליה אי כתבת לי לכולהו ניכסך הויאנא לך ואי לא לא הויאנא לך אזיל כתבינהו ניהלה לכולהו ניכסיה שמע בריה קשישא קם וצווח אמר ליה וההוא גברא (דף רי"ף כא:) מה תהא עליה אמר להו זילו איטמרו בעבר ימינא וכתובו ליה אתו לקמיה דרבא לדינא אמר להו לא מר קנה ולא מר קנה מאן דחזא סבר משום דהויא מודעא לחברתה ולא היא התם דמוכחא מילתא דמשום אונסא הוא דכתב לה הכא מר ניחא ליה דליקני ומר לא ניחא ליה דליקני איבעיא להו (דף מא.) סתמא מאי רבינא אמר לא חיישינן רב אשי אמר חיישינן והלכתא חיישינן כתב רבינו האי גאון זצ"ל לא רגילינן בצוואות למיחש לסתמא ומעשים בכל יום כדנפקא פקדתא דמצוה מחמת מיתה במתנה מקיימינן לה וגבינן בה ולא חיישינן למאי דלא כתיב בה בפרהסיא ועוד כתב ז"ל שכ"מ דאמר לא תגלו הא תפקידתא אלא לאחר מותי לא הויא מתנתא טמירתא דלכי מתקיימה לאחר מיתה ההוא עידנא לאו טמירתא היא דהא אמר להו לסהדי לאחר מותי גליוה והא ודאי דבר מוכיח דעבידא לאיגלויי היא דאמר להו לבתר מיתה ליסהדו בצוואתו וליכא למיחש בה למתנתא טמירתא:

מתני' כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם דבר אינה חזקה שמכרת לי שנתת לי במתנה הרי זו חזקה אביכם מכרה לי אביכם נתנה לי במתנה הרי זו חזקה והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה:

גמ' רב ענן שקל בידקא בארעיה אזל אהדר גודא בארעיה דחבריה אתא לקמיה דרב נחמן א"ל זיל אהדר א"ל והא אחזיקי לי כמאן כר' יהודה וכר' ישמעאל דאמרי כל בפניו לאלתר הוי חזקה לית הלכתא כותייהו והא קא אחיל דאתא וסייע אגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות הואי את גופך אי הוה ידעת מי הוה לך למיעבד הכי כי היכי דאת לא (דף רי"ף כב.) הוה ידעת איהו נמי לא הוה ידע ^[17]רבי יהודה מאי היא דתנן (דף לח.) א"ר יהודה לא אמרו ג' שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעו שנה ויבוא לשנה אחרת דשמעת מינה דבפניו לאלתר הויא חזקה ר' ישמעאל מאי היא (דף נט:) דההוא דפתח חלונותיו לחצר השותפין בא לפני ר' ישמעאל בר ר' יוסי אמר לו החזקת בני החזקת בא לפני ר' חייא א"ל יגעת בני ופתחת יגע בני וסתום:

רב כהנא שקל בידקא בארעיה אזל הדר גודא בארעא דלאו דידיה (דף מא:) אתא לקמיה דרב יהודה אזל אייתי תרי סהדי חד אמר תלת אציאתא עייל וחד אמר תרתי אציאתא עייל א"ל זיל אהדר תרי מגו תלתא כמאן כרשב"א דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שני כתי עדים שכת אחת אומרת מאה ואחת אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה על מה נחלקו על כת אחת שבית שמאי אומר נחלקה עדותן וב"ה אומר יש בכלל מאתים מנה א"ל הא מייתינא איגרתא ממערבא דלית הלכתא כרשב"א אמר ליה לכי תייתי ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה אמר ליה מאי בעית בהאי ביתא א"ל מפלניא זבינתיה דזבניה מינך אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר ביה ההוא מקמך אפילו חד יומא מוקמינן ליה בידך ואי לא לא:

אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי אמר ליה קמאי דידי זבנה מיניה הוה מהימן מיגו דאי בעי אמר זבינתיה מינך מהימן אמר רבא כוותיה דר' חייא מסתברא דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה דדר בה אבוה בעי וכן הלכתא איבעיא להו נראה בו מאי אביי אמר היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין והילכתא כרבא:

ג' לקוחות מצטרפין אמר רב וכולן בשטר כי היכי דליהוי להו קלא דלישמע מארי ארעא ואי לא מיחה הוי חזקה ואע"ג דלא אכלי כל שום חד מהני שלשה לקוחות אלא חדא שתא הרי אלו מצטרפין והויא חזקה על מארי ארעא (דף מב.) ת"ר אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה האב שתים והבן שנה האב שנה והבן שתים הרי זו חזקה למימרא דלוקח אית ליה קלא והא תניא אכלה בפני האב שנה (דף רי"ף כב:) ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני הלוקח שנה הרי זו חזקה ואי אמרת לוקח אית ליה קלא כיון דזבנה אין לך מחאה גדולה מזו ואוקמה רב פפא להאי תניא במוכר שדותיו סתם ולית ליה להאי לוקח קלא דלא מינכר זביני דהאי ארעא דאיזדבנא בכלל ארעאתיה אבל זבנה מארי קמא באנפא נפשיה כיון דאית לה קלא אין לך מחאה גדולה מזו:

מתני' האומנין והשותפין והאריסין והאפוטרופין אין להן חזקה ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב בד"א במחזיק אבל בנותן מתנה והאחים שחלקו והמחזיק בנכסי הגר נעל גדר פרץ כל שהוא הרי זו חזקה:

גמ' (דף מב:) אמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה ומעידים זה לזה ונעשין שומרי שכר זה לזה מחזיקין זה על זה בדאית בה דין חלוקה וקא נחית לכולה ואכיל לה שני חזקה ולא קא ממחי ביה שותפיה אבל אי לית בה דין חלוקה שותף אין לו חזקה ומעידין זה לזה במידי דמסתליק מיניה וקנו מיניה וקא מקבל עליה אחריות דאתיא מחמתיה דאי אתי בעל חוב דידיה וטריף לההיא ארעא משותפיה משלם ליה מדידיה דאי לאו הכי (דף רי"ף כג.) הוה ליה נוגע בעדותו דאמרינן ומעידין זה לזה (דף מג.) אמאי נוגעין בעדותן הן הכא במאי עסקינן דכתיב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו וכי כתיב ליה הכי מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת ממנה לא אמר כלום הכא במאי עסקינן בשקנו מידו וכי קנו מידו מאי הוי הרי מעמידה בפני בעל חובו ואמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו הכא במאי עסקינן דקביל עליה אחריות אחריות דמאן אי לימא אחריות דעלמא כגון דאי נפיק עליה ערעור מחמת גזלנותא משלם ליה מדיליה כ"ש דהוה ליה נוגע בעדותו דניחא ליה דלא נפקא ארעא מידיה כי היכי דלא ליהדר עליה ומשלם דמי אלא אחריות דאתיא מחמתיה כגון דאי אתי בע"ח דידיה וטריף לה מיניה דשותפיה משלם ליה מדיליה דהשתא ודאי לאו נוגע בעדותו:

ונעשין שומרי שכר זה לזה.

(דף מג:) אמאי שמירה בבעלים היא אמר רב פפא דא"ל שמור לי היום ואשמור לך למחר. (דף מב:) אמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי למאי הלכתא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לומר שנוטל בשבח המגיע לכתפים ובשדה שאינה עשויה ליטע בשדה העשויה ליטע:

(דף מג.) תניא בני העיר שנגנבה ספר תורה שלהן אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאים ראיה מאנשי אותה העיר (אמאי) [ואם איתא] ליסלקו נפשייהו תרי מינייהו ולדיינו שאני ס"ת (דף רי"ף כג:) דלשמיעה קאי ולא מצו מסלקו נפשייהו אבל מידי דמצו לסלוקי נפשייהו מסלקי ומסהדי וכן הלכתא:

(דף מג:) ת"ר מכר לו בית מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו עליו מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה מפני שאין אחריותה עליו מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רב ששת רישא בראובן שגזל [שדה] משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקא מערער דלא ליתי שמעון וליסהיד ללוי דניחא ליה דתיקום בידיה דהדרא ליה והוה נוגע בעדותו ואקשינן וכיון דאסהיד ליה ללוי דדיליה היא במאי נפקא לה מיניה הא לא מצי למיהדר ולמימר דדילי היא וליתיה השתא נוגע בעדותו ופרקינן דאמר ידענא דהאי ארעא לאו דיהודה היא ולא קא מסהיד דללוי היא וכיון דהכין קא מסהיד הוה ליה נוגע בעדותו דיכיל לאפוקה מלוי ואקשינן ובההיא זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה כלומר למה ליה לשמעון לאסהודי דלאו דיהודה היא לישבקה עד דנחית לה יהודה ומפיק לה מיניה ^[18]בזכותא דבעי לאפוקי מלוי ומפרקינן משום דאמר השני נוח לי והראשון קשה ממנו כלומר כגון שהיה לוי נוח לו ויהודה קשה ממנו משום הכין כיון דמסהיד דלאו דיהודה היא נוגע בעדותו הוא ואי בעית אימא לאו משום דיהודה קשה אלא כגון דאית ליה ליהודה סהדי דדיליה היא בין בקושטא בין בשקרא ואית ליה לשמעון נמי סהדי דדיליה היא ולוי לית ליה אלא חד סהדא דדיליה היא ואי שביק ליה ליהודה דאית ליה תרי סהדי דמפיק לה מלוי לא יכיל איהו לאפוקה מיניה דיהודה דאע"ג דאית ליה תרי סהדי דדיליה היא כיון דיהודה נמי אית ליה תרי סהדי דדיליה היא בידא דיהודה קיימא דאמור רבנן ארעא היכא דקיימא תיקום ^[19]הילכך צריך ליה שמעון לאסהודי בהדי ההוא חד סהדא דאית ליה ללוי דלאו דיהודה היא כי היכי דתיקום ארעא בידיה דלוי דניחא ליה דהדרא ליה למחר (^[20]וליומא אחרא והוה ליה שמעון נוגע בעדותו ולהכי אין מעיד לו עליה) ואקשינן אי בגוזל ונגזל קיימא מתניתא (^[20]ולאו כלוקח ומוכר בעלמא נינהו) אמאי קא מוקמת לה בלוקח מגזלן (דף מד.) לוקמה בגזלן גופיה ולימא הכי רישא בראובן שגזל שדה משמעון ואתא יהודה וקא מערער דלא ליתי שמעון וליסהיד דלאו דיהודה היא דניחא ליה דתיקום בידיה דראובן כי היכי דהדרא ליה ופרקינן האי דקא מוקמינן לה בלוקח מגזלן ולא קא מוקמינן בגזלן גופיה משום דקא בעי למיתנא סיפא מכר לו פרה מכר לו טלית דדוקא מכר דהוה ליה יאוש ושינוי רשות וקנייה לוקח דלא הדרא למארה משום הכין מעיד לו עליה דלאו נוגע בעדותו הוא דלא הדרא ליה אבל גזלן דהדרא מיניה למרה לא לסהיד דנוגע בעדותו הוא כיון דלא סגי ליה דלא למיתנא סיפא מכר משום הכין תנא רישא נמי מכר ואקשינן וסיפא [נמי] נהי דמגופא מייאש דקני לה לוקח ביאוש בעלים ושינוי רשות מדמיה דידה מי מייאש והא אית ליה מדינא [למישקל] דמי דההיא פרה או דמי דההוא טלית מגזלן גופיה וכיון דאית ליה למישקל דמי דידה מגזלן אי שביק ליה ליהודה לאפוקה מלוי לא מצי שקיל דמי מראובן דכיון דמייתי יהודה סהדי דדיליה היא לא מצי שמעון למישקל דמי מראובן משום דאמר ליה האי פרה לאו דידך הות אלא דיהודה הות וכבר אהדרה מיניה דלוי הילכך כד מסהיד ליה שמעון ללוי דלאו דיהודה היא נוגע בעדותו הוא ואמאי מעיד לו עליה ופרקינן לא צריכא דמית גזלן דמדמי ^[21][דידיה נמי] מייאש דאפי' מבניה לא מצי שקיל דמי דתנן הגוזל ומאכיל את בניו והמניח לפניהן פטורין מלשלם ותו אקשינן ולוקמה ביורש ולימא הכי רישא בראובן שגזל שדה משמעון ומת וירשה בנו ואתא יהודה וקא מערער לא ליתי שמעון ליסהיד לבן ראובן דניחא ליה [לשמעון] דהדרא ליה אבל גזל ממנו פרה וטלית ומת וירשה בנו מעיד לו עליה אמאי קא מוקמת בלוקח בשלמא אליבא דרבא דאמר בפרק הגוזל רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי (דף רי"ף כד.) ולא קנייה היורש לההיא גזילה דכמאן דלא נפקא לה גזלן מרשות (גזלן) דמי דליכא שינוי רשות ומחייב היורש לאהדורי גזילה בעינה למארה ליכא לאקשויי דהא ליכא לאוקמה ביורש משום דלא מצי שמעון לאסהודי ליורש דניחא ליה דהדרא ליה הפרה והטלית והוי ליה נוגע בעדותו אלא אליבא דרמי בר חמא דאמר רשות יורש כרשות לוקח דמי ואישתני ליה רשות גבי יורש כדאישתני גבי לוקח וקנייה יורש לההיא גזילה דהוי ליה יאוש ושינוי רשות כדקאני לה לוקח מאי איכא למימר אמאי לא קא מוקמית לה ביורש ועוד קשיא ליה לאביי מפני שאחריותה עליו ומפני שאין אחריותה עליו מפני שחוזרת ואינה חוזרת מבעי ליה פירוש דאי בלוקח מגזלן עסקינן והאי דאינו מעיד בשדה ובית משום דניחא ליה דהדרי ליה והא דמעיד בפרה וטלית משום דלא הדרא ליה אי הכי האי דקתני (סיפא) מפני שאחריותה עליו ואין אחריותה עליו מפני שחוזרת לו ואינה חוזרת לו מבעי ליה לתנא למיתני ומדלא תאני תנא הכי שמעינן דלאו בלוקח מגזלן עסקינן ובטיל ליה פירושא דרב ששת ופרישנא למתניתין כדרבין בר שמואל דאמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו אבל פרה וטלית לא מבעיא (דף מד:) סתמא דלא משתעבדא ליה לבעל חובו ולא הדרא ליה דמעיד לו עליה המוכר שהרי אין מעמידה בפני בעל חובו אלא אפילו עשאה אפותיקי נמי לבעל חוב ומכרה מעיד לו עליה דהא לא משתעבדא ליה לבעל חובו ולא הדרא ליה כד מזבין לה כדרבא דאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו בע"ח גובה ממנו שורו וחמורו אפותיקי ומכרו אין בע"ח גובה ממנו מאי טעמא האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא ואקשינן אי לא חיישת לפרה וטלית ואפילו עשאה אפותיקי לבע"ח משום דלא משתעבדא ליה ולא הדרא ליה כדרבא ליחוש דילמא אקנייה לההיא פרה וטלית לבע"ח דידיה אגב מקרקעי קנין גמור ולא ליסהיד ליה ללוקח עלה דניחא ליה משום דהדרא לבע"ח דידיה כדרבה דאמר ^[22]רבה אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי וגבי מטלטלי ואמר רב חסדא והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי ופרקינן הכא במאי עסקינן דמעיד לו עליה ולא חיישינן להכי כגון שלקח אותה פרה או אותו טלית ומכרה לאלתר דלא שהתה (לה) גביה דליחוש דילמא אקנייה לבע"ח דידיה ואקשינן וליחוש דילמא דאיקני א"ל לבע"ח דידיה כדכתבינן האידנא שקניתי ושעתיד אני לקנות הילכך אע"ג דלקח ומכר לאלתר קנייה בעל חוב מעידנא דזבנה וכיון דזבין לה לאו דידיה קא מזבין והדרא לה לבעל חוב ולפום הכין לא יעיד לו עליה שהרי מעמידה בפני בעל חובו ומדלא חיישת להכי דקתני מעיד לו עליה שמעת מינה דאקנה וקנה ומכר דאיבעיא לן בפרק מי שמת ולא איפשיטא בהדיא לא ממתניתין ולא מברייתא תפשוט מהאי דתניא דלא קנה ופרקינן הכא במאי עסקינן כגון דקא אמרי עדים ידענא ביה בההוא דלא הות ליה ארעא מעולם דהא ליכא למיחש דילמא אקנייה בדאיקני אגב ארעא ומשום הכין מעיד לו עליה ואקשינן והאמר רב פפא אע"ג דאמור רבנן המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא בעל חוב וטרפה אינו חוזר עליו נמצאת שאינו שלו חוזר עליו הכא נמי אע"ג דהאי פרה או חמור כד מזבין לה לא טריף לה בעל חובו ולא הדרא ליה כיון דכי נפקא האי פרה (דף רי"ף כד:) או חמור מיניה דלוקח מחמת שנמצאת שאינה של מוכר איכא מן דינא למיהדר לוקח עליה דמוכר ושקיל מיניה זוזי דשקיל מיניה היכי מעיד לו עליה הא נוגע בעדותו הוא דניחא ליה דתיקום בידיה דכד נפקא מיניה דלוקח הדר לוקח ושקיל מיניה דמי ^[23]דאמר ליה מה דאקנית לי קא אתו סהדי וקא מסהדי דלאו דידך הות ופרקינן הכא במאי עסקינן דמעיד לו עליה ולא חיישינן להכי במכיר בה לוקח בההיא חמור שהיא בת חמורו דמוכר ואינה גזולה בידו דכיון דידע דדיליה היא אע"ג דאתו סהדי דלאו דידיה היא ליכא מן דינא למיהדר עליה דמוכר למשקל מיניה דמי דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי הילכך מעיד לו עליה דלאו נוגע בעדותו הוא ורב זביד אמר אפילו נמצאת שדה שאינו שלו אינו חוזר עליו דא"ל להכי זבני לך שלא באחריות ורב זביד פליג אדרב פפא והלכתא כוותיה גופא אמר רבין בר שמואל משמי' דשמואל המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו היכי דמי (דף מה.) אי אית ליה ארעא אחריתא עלה הדר ולית ליה מן דינא למטרף לה להאי ואמאי אינו מעיד ואי דלית ליה ארעא אחריתא מאי הוה ליה למעבד הא ליכא גביה דלוה מאי דשקיל בעל חוב ולא מאי דשקיל לוקח ואמאי אינו מעיד ומפרקינן לעולם דלית ליה ארעא אחריתא והיינו טעמא דאינו מעיד דניחא ליה דתיקום ארעא בידא דלוקח כי היכי דליתי בעל חוב וליפקה מיניה משום דלא ניחא ליה דלהוי לוה רשע ולא ישלם סוף סוף לגבי לוקח נמי לוה רשע ולא ישלם הוא ולא נפיק ליה מהאי שמא ^[24][וכיון דסוף סוף לא נפיק ליה מהאי שמא] לאו נוגע בעדותו הוא ואמאי אינו מעיד ומפרקינן לגבי לוקח לאו לוה דשע ולא ישלם הוא דא"ל להכי זבני לך שלא באחריות לפיכך אינו מעיד לו עליה מפני שמעמידה בפני בעל חובו הדין הוא פירושא דהאי שמעתא ודאי שמעתא דבעי צילותא היא וחזינא בה פירושא דלא דייק ומשום הכין קא פרישנא לה:

מכריז רבא ואיתימא רב פפא דסלקין לעילא ודנחתין לתתא האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חבריה וקא אתי עובד כוכבים ואניס לה מיניה דינא הוא דמפצי ליה ולא אמרן אלא שאינו מכיר בה שהיא בת חמורו אבל מכיר בה שהיא בת חמורו לא ולא אמרן אלא דקא אניס לה בלא אוכפא אבל אניס לה ולאוכפא לא מחייב לפצוייה דכמה דשקר לגבי אוכפא הכי נמי שקר לגבי חמור אמימר אמר אפילו אינו מכיר בה שהיא בת חמורו ואפילו בלא אוכפא נמי לא מחייב לפצוייה מאי טעמא מידע ידיע דסתם עובד כוכבים אנס הוא דכתיב (תהלים קמד ח) אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר והלכתא כאמימר:

אומן אין לו חזקה אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא היו דברים מעולם כי אמר לקוחה היא בידי נאמן ^[25](א"ל אביי אי הכי בעדים נמי מתוך שיכול לומר לו החזרתיו כי א"ל לקוחה היא בידי מהימן א"ל מי סברת (דף מה:) המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים איתיביה אביי ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס אמר לו מה טיבו (דף רי"ף כה.) אצלך אתה מכרת לי אתה נתת לי במתנה לא אמר כלום בפני אמרת לו למכרו וליתנו במתנה דבריו קיימין מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבא סיפא ביוצא מתחת יד אחר דקא אמר ליה בפני אמרת לו למכרו וליתנו במתנה מגו דאי בעי למימר ליה מינך זבינתיה כי א"ל נמי זבינת ניהליה וזבנא ניהלי מהימן קתני מיהא רישא ראה היכי דמי אי דאיכא עדים למה לי ראה נייתי עדים וניפוק אלא לאו דליכא עדים וכי ראה מיהא תפיס לא לעולם דאיכא עדים והוא דראה והאמרת המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים הדרי בי) (דף מו.) מותיב רב נחמן בר יצחק אומן אין לו חזקה אומן הוא דאין לו חזקה אבל אחר יש לו חזקה היכי דמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים וקתני אומן אין לו חזקה ותיובתא דרבה תיובתא הילכך אומן בין דמסר ליה בסהדי בין דלא מסר ליה בסהדי לית ליה חזקה אבל אחר אי מסר ליה בסהדי לית ליה חזקה ולא יכול למימר ליה הדרי זבינתיה מינך ואי לא אפקיד גביה בסהדי אית ליה חזקה וכד אמר זבינתיה ניהלי מהימן ובשבועה וה"מ בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר כדכתבינן בפרק המקבל והאי דאמרינן דלית ליה חזקה בין אומן בין אחר הני מילי היכא דראה כדתניא ראה בגדו ביד אומן וטליתו ביד כובס אמר לו מה טיבו אצלך אמר לו אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום אבל אי לא ראה אע"ג דמסריה ניהליה בסהדי מגו דאי בעי למימר אהדרתיה ניהלך ומהימן כי אמר נמי זבנתיה ניהלי מהימן אמר ליה אביי לרבא תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא א"ל הב לי סרבלאי להד"ם הא אית לי סהדי דחזיוה גבך א"ל ההיא אחרינא הות אפקיה דלחזיוה א"ל ^[26]עכשיו לא מפיקנא ליה א"ל שפיר קאמר ליה (דף מו:) ראה תניא אמר רב אסי ואי חכים משוי ליה ראה הדין הוא סברא דרבואתא ואנן קשיא לן האי סברא דהא רבה דאית ליה מגו איתותב וסלקא ליה בתיובתא ושמעת מינה (דף רי"ף כה:) דהאי דינא דאומן לא אמרינן ביה מגו הילכך בין ראה בין לא ראה אע"ג דיכול למימר לא היו דברים מעולם היכא דליכא סהדי אי נמי החזרתים לך בדאיכא סהדי כי אמר זבינתיהו ניהלי לא מהימן והאי דאמרינן ראה תניא לאו למימרא דאי לא ראה ^[27](והדר) [ואמר] זבנתה ניהלי מהימן אלא דאי אמר לא מפקינא להו לא אמרינן ליה אפקינהו דלחזינהו ולהכי תנא ראה:

אריס ^[28] אין לו חזקה:

אמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה א"ר יוחנן באריסי בתי אבות א"ר נחמן אריס שהוריד אריסין תחתיו יש לו חזקה מ"ט לא עביד איניש דנחתי אריסי לארעיה ושתיק א"ר נחמן אריס שחילק לאריסין אין לו חזקה אימור הרמנא שוייה שלח ליה רב נחמן בר רב חסדא לר"נ בר יעקב ילמדנו רבינו אריס מעיד או אינו מעיד הוה יתיב קמיה רב יוסף א"ל הכי אמר שמואל מעיד והא תניא אינו מעיד לא קשיא הא דאית בה פירא בארעא והא דלית בה פירא בארעא ת"ר ערב מעיד ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתא מלוה מעיד ללוה והוא דאית ליה ארעא אחריתא לוקח ראשון מעיד ללוקח (דף רי"ף כו.) שני והוא דאית ליה למוכר ארעא אחריתא (דף מז.) קבלן אמרי לה מעיד ואמרי לה אינו מעיד אמרי לה מעיד כערב דמי והוא דאית ליה ארעא אחריתי ואמרי לה אינו מעיד דניחא ליה דנוקמי בידיה תרוייהו דכי אתי בע"ח מאי דניחא ליה שקיל א"ר יוחנן אומן אין לו חזקה בן אומן יש לו חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש לו חזקה גזלן ובן גזלן אין לו חזקה בן בן גזלן יש לו חזקה היכי דמי אי דקא אתו בטענתא דאבוהון אפילו הנך נמי לא ואי אתו בטענתא דנפשייהו אפי' בן גזלן נמי יש לו חזקה לעולם דאתו בטענה דאבוהון וכגון דאמרי עדים בפנינו הודה לו הנך איכא למימר קושטא קא אמרי גזלן אע"פ דאודי ליה נמי לא כדרב כהנא דאמר אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור:

אמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין לו חזקה היכי דמי דקא אתי בטענתא דאבא דאבוה היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה ורב חסדא אמר כגון של בית פלוני שהורגין נפשות על עסקי ממון:

ת"ר אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה אריס אין לו חזקה ירד מאריסותו יש לו חזקה בן שחילק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם (דף מז:) אמר רב נחמן אמר לי הונא וכולן שהביאו ראיה ראייתן ראייה ומעמידין שדה בידן.

גזלן שהביא ראיה אין ראייתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו:

רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן קרקע אין לו אבל מעות יש לו בד"א כשאמרו עדים בפנינו מנה לו אבל הודה לו לא כדרב כהנא דאמר רב כהנא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור ודוקא בדמסר מודעא אזביני אבל אי לא מסר מודעא אע"ג דאניס זביניה זביני דקי"ל כדרב הונא דאמר תליוה וזבין זביניה זביני מ"ט סברא היא דאגב אונסיה גמר ומקני (דף מח.) ואמר רבא הלכתא תליוה וזבין זביניה זביני ולא אמרן אלא (דף מח:) בשדה סתם (דף רי"ף כו:) אבל בשדה זו לא ובשדה זו נמי לא אמרן אלא דלא ארצי ליה זוזי אבל ארצי ליה זוזי לא ולא אמרן אלא דלא הוה ליה לאשתמוטי אבל אי הוה ליה לאשתמוטי לא והלכתא בכולהו תליוה וזבין זביניה זביני ואפילו בשדה זו דהא אשה כשדה זו דמיא ואמר אמימר תליוה וקדיש קידושיה קידושין רב אשי אמר אשה ודאי לאו קידושיה קידושין הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן וכן הילכתא ואמרינן טאבי תלא לפפי בכינארא וזבין חתם רבה בר בר חנה אמודעא ואאשקלתא אמר רב הונא מאן דחתם אמודעא שפיר חתם ומאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם מה נפשך אי מודעא לא אשקלתא ואי אשקלתא לא מודעא הכי קאמר אי לאו מודעא מאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם רב הונא לטעמיה דאמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני ושמעינן מינה דאע"ג דאניס זביניה זביני ואי מסר מודעא לא הוה זביניה זביני ואמרינן נמי ברישא דהדין פירקא (דף מ:) ואלא מודעא אזביני האמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני ופרקינן מודה רבא היכא דאניס כגון מעשה דפרדיסא דשמעת מינה דאף על גב דאניס בזביניה צריך מודעא לבטוליה וכן הילכתא א"ר נחמן אמנה היו דברינו (דף מט.) אינן נאמנין מודעא היו דברינו אינן נאמנין מר בר רב אשי אמר אמנה היו דברינו אינן נאמנין מודעא היו דברינו נאמנין מ"ט מודעא ניתן ליכתב אמנה לא ניתן ליכתכ והילכתא כמר בר רב אשי:

ואין לאיש חזקה בנכסי אשתו (דף מט:) הא ראיה יש ותימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל אלמא יכולה היא שתאמר נחת (דף רי"ף כז.) רוח עשיתי לבעלי הכא נמי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי הא איתמר עלה אמר רבה בר רב הונא באותן שלש שדות אחת שכתב לה בכתובתה (דף נ.) ואחת שייחד לה ^[29]בכתובתה ואחת שהכניסה לו שום משלה למעוטי מאי אילימא למעוטי שאר נכסים שהן נכסי צאן ברזל כל שכן דהויא לה איבה דא"ל עיניך נתת בגירושין ובמיתה ואלא למעוטי נכסי מלוג והאמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו כלום לעולם למעוטי בנכסי מלוג וכי איתמר דאמימר כגון דזבין איהו לחודיה ומת דאתיא איהי ומפקה אי נמי זבינתה איהי לחודה ומתה דאתי איהו ומפיק בתקנת אושא כדרבי יוסי דאמר ר' יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אבל זביני תרוייהו לעלמא לא שנא זבין איהו ברישא והדר זבינא היא ולא שנא זבינא איהי והדר זבין איהו אי נמי זבינא איהי לדידיה הוו זבינה זביני ולית לה למימר נחת רוח עשיתי לבעלי וכן הלכה:

גרסינן בכתובות (דף צה.) הלכה מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השניה מוציאה מיד הלקוחות והראשונה מיד השניה וכו' וכי כתבה לו מאי הוי והא תניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת ממנה לא אמר כלום ופרקינן בשקנו מידה וכי קנו מידה מאי הוי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי וכו' שמעינן מינה דבין נכסי דידה דאינון נכסי צאן ברזל ובין נכסי דבעל דאית לה בהון שעבוד כתובתה אם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה בכולהו יכולה היא לומר נחת רוח עשיתי לבעלי וכן הלכתא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש (דף נא.) ודייני גולה אמרו מחזיקין בנכסי אשת איש אמר רב מיסתבר טעמייהו דדייני גולה אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מיסתבר טעמייהו דאמרי כדרב יוסף דאמר רב יוסף אשת איש צריכה למחות באחר והיכי דמי כגון שאכלה מקצת חזקה בחיי בעלה ושלש שנים אחר מיתת הבעל דמגו דמצי אמר לה מינך זבינתה ואכלתה (דף רי"ף כז:) שני חזקה כי קאמר לה נמי את זבינתה ניהליה ואנא זבינתה מיניה מהימן:

(דף נא:) אמר רב המוכר שדהו לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ור' אלעזר אומר אחד זה ואחד זה קנתה ואין הבעל אוכל פירות:

אמר רבא הלכתא המוכר שדהו לאשתו לא קנתה והבעל אוכל פירות תרתי לא קשיא כאן במעות טמונים כאן במעות שאינן טמונים במעות טמונים לא קנתה דאמרינן לגלויי זוזי הוא דעבד במעות שאינן טמונים קנתה והבעל אוכל פירות ובמתנה לדברי הכל קנתה ואין הבעל אוכל פירות ת"ר אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות קבל מן האשה יחזיר לאשה מתה יחזיר לבעלה קבל מן העבד יחזיר לעבד מת יחזיר לרבו (דף נב.) קבל מן התינוק יעשה לו סגולה מת יחזיר לאביו מאי סגולה רב חסדא אמר ס"ת רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכיל מיניה תמרי וכולן שאמרו בשעת מיתתן של פלוני הם יעשה כפירושן וא"ד יעשה פירוש לפירושן:

דביתהו דרבה בר בר חנה כי הוה קא שכבה אמרה כיפי דמרתא דבני ברתא אתא לקמיה דרב אמר ליה אי מהימנא עלך ^[30](דברתך) עשה כפירושה ואי לא עשה פירוש לפירושה איכא דאמרי הכי אמר ליה אי אמידא לך (ברתך) עשה כפירושה ואי לא עשה פירוש לפירושה:

תשלום תוספתא האומר תנו מאתים דינר לבית הכנסת תנו ספר תורה לבית הכנסת ינתנו לבית הכנסת הרגיל בו ואם היו שנים והיה רגיל בשניהם ינתנו לשניהם האומר תנו מאתים דינר לעניים ינתנו לעניי אותה העיר:

ולא לאב בנכסי הבן וכו':

אמר רב יוסף ואפילו חלקו רבה אמר חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחילק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם איתמר אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אימא רב אמר עליו להביא ראיה שנפלו לו מבית אבי אמו ושמואל אמר על האחין להביא ראיה שהן משל אמצע אמר (דף רי"ף כח.) שמואל ומודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה דאע"ג דלא טענינן להו ליתמי מאי דלא טעין אבוהון דהא רבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר כי הא מילתא טענינן להו ליתמי מאי דלא טעין אבוהון וקי"ל בהא כוותיה דרב דהא תניא כוותיה (דף נב:) אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו ואמר שלי הן שנפלו לי מבית אבי אימא עליו להביא ראיה וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה ואמרה שלי הן שנפלו לי מבית אבי אבא או מבית אבי אימא עליה להביא ראייה אמר רב חסדא לא שנו שעליו להביא ראייה אלא שאין חלוקין בעיסתן אבל אם חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קימץ ועל האחין להביא ראיה וכן הלכתא ואם מת על האחין להביא ראיה דמודה בה רב לשמואל ולית בה פלוגתא:

בד"א במחזיק וכו':

אטו כל הני דאמרינן לאו בני חזקה נינהו ^[31]אמר רבה הכי קאמר בד"א בחזקה שיש עמה טענה כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי אבל חזקה שאין עמה טענה כגון הנותן במתנה והאחין שחלקו והמחזיק בנכסי הגר דלמיקנא בעלמא הוא דקא בעי כיון שנעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה תאני רב ^[32]שרביא בקידושין דבי לוי נעל גדר פרץ כל שהוא בפניו הרי זו חזקה בפניו אין שלא בפניו לא אמר רבה בפניו לא צריך למימר ליה לך חזק וקני (דף נג.) שלא בפניו צריך למימר ליה לך חזק וקני ואמר שמואל לא שנא מכר ולא שנא מתנה ודוקא גדר או נעל או פרץ כל שהוא אבל בהילוך לא קנה דתניא^[33] הלך בה ארבע אמות לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום ומודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמים וא"ל לך חזק וקני והלך בו קנאו הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך ^[34]כי אתא לקמיה דר' יצחק בר אבא אמר להו הבו ליה כי היכי דדארי טונא דשבישתא והדר ולא אמרן אלא ^[35] דלא מסיימי מחיצתא אבל מסיימי מחיצתא כי היכי דשקיל כרעא ומנח כרעא:

וכמה כל שהוא כדשמואל דאמר שמואל גדר גדר והשלימו לעשרה פרץ פרצה כדי שיכול ליכנס בתוכה הרי זו חזקה האי גדר היכי דמי אילימא דמעיקרא לא הוו קא סלקי ביה והשתא נמי לא סלקי ביה מאי עבד ואלא מעיקרא הוו קא סלקי ביה והשתא לא סלקי ביה טובא עבד אלא מעיקרא הוו סלקי ביה בנייחא והשתא בדוחקא:

האי פרצה ה"ד אילימא דמעיקרא הוו סלקי ביה בדוחקא והשתא נמי עיילי ביה בדוחקא מאי עבד ואלא מעיקרא לא הוו עיילי בה והשתא עיילי בה טובא עבד (דף רי"ף כח:) אלא מעיקרא הוו עיילי בה בדוחקא והשתא עיילי בה ברווחא:

אמר רב אסי א"ר יוחנן נתן צרור והועיל נטל צרור והועיל הרי זו חזקה.

מאי נתן ומאי נטל אילימא נתן דסכר מיא מינה נטל דאפיק מיא מינה האי מבריח ארי מנכסי חברו הוא אלא נתן צרור דצמד לה מיא נטל צרור דפתח לה מיא ואמר רב אסי אמר ר' יוחנן שתי שדות בנכסי הגר ומצר אחד ביניהן החזיק באחת מהן לקנותה קנאה (דף נג:) לקנות אותה ואת חברתה אותה קנה חברתה לא קנה לקנות את חברתה אף אותה לא קנה בעי ר' זירא החזיק באחת מהן לקנותה ואת חברתה ואת המצר מהו מי אמרינן האי מצר דהאי ארעא ודהאי ארעא הוא וקני או דילמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי תיקו בעי ר' אלעזר החזיק במצר לקנות את שתיהן מהו מי אמרי' מצר אפסירא דתרוייהו הוא וקני או דילמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי תיקו אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שני בתים זה לפנים מזה החזיק בחיצון לקנותו קנאו לקנות אותו ואת הפנימי חיצון קנה פנימי לא קנה לקנות פנימי אף חיצון לא קנה החזיק בפנימי לקנותו קנאו לקנות אותו ואת החיצון ^[36][פנימי קנה חיצון לא] קנה לקנות את החיצון אף פנימי לא קנה ואמר רב נחמן הבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר ובא אחר והעמיד להן דלתות קנה מאי טעמא קמא ליבני בעלמא הוא דהפיך אמר רב דימי בר יוסף אמר ר' אלעזר המוצא פלטרין בנויין בנכסי הגר (ובא אחר) וסד בהן סיוד אחד או כייר בהן כיור אחד קנאן וכמה אמר רב יוסף אמה ואמר רב חסדא וכנגד הפתח אמר רב עמרם הא מילתא שמיעא לן מרב ששת ואנהרינהו לעיינן ממתניתא המציע מצעות בנכסי הגר קנה ואנהרינהו לעיינן ממתניתא דתניא כיצד בחזקה התיר לו מנעלו או שהנעיל לו מנעלו או שהוליך אחריו כליו לבית המרחץ גרדו סכו הלבישו הפשיטו הנעילו הגביהו קנאו אמר ר"ש לא תהא חזקה גדולה מהגבהה לפי שהגבהה קונה בכל מקום מאי קאמר הכי קאמר הגביהו איהו לרבו קנה הגביהו רבו לו לא קנה אמר רבי שמעון לא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה קונה בכל מקום אמר רבי ירמיה אמר רב יהודה האי מאן (דף נד.) דשדא ליפתא לבי פילחי דגר לא קני מאי טעמא בעידנא דשדא ליפתא ליכא שבחא וכי קא שבח ממילא שבח אמר שמואל האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דדיקלא קני אדעתא דחיותא לא קני היכי דמי שקל מתרי גיסי אדעתא דדיקלא מחד גיסא אדעתא דחיותא ואמר שמואל האי מאן (דף רי"ף כט.) דזכי זוכיא אדעתא דארעא קני אדעתא דציבי לא קני היכי דמי שקיל רברבי וזוטרי אדעתא דארעא שקל רברבי ושבק זוטרי אדעתא דציבי ואמר שמואל האי מאן דתקיל תיקלא אדעתא דארעא קני אדעתא דבי דרי לא קני היכי דמי מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דבי דרי שקיל מוליא ושדא בנצא אדעתא דארעא ואמר שמואל האי מאן דפתח מיא לארעיה אדעתא דארעא קני אדעתא דכורי לא קני היכי דמי אי דעבד תרי בבי חד דמפיק וחד דמעייל אדעתא דכורי פתח חד בבא אדעתא דארעא ההיא איתתא דאכלה דיקלא בתפשיחא תליסר שנין אתא ההוא גברא קא רפיק תותיה פורתא אתא לקמיה דלוי ואמרי לה קמיה דמר עוקבא אוקמה בידיה אתיא קא צוחה קמיה אמר לה מאי אעביד ליך דלא אחזיקת כדמחזקי אינשי אמר רב הצר צורה בנכסי הגר קנה דרב לא קנייה לגינתא דבי רב אלא בצורתא איתמר שדה המסוימת במצריה אמר רב הונא אמר רב כיון שהכיש בה מכוש אחד קנה את כולה ושמואל אמר לא קנה אלא מקום מכושו בלבד והלכתא בהא כרב דהא ר"נ סבירא ליה הכין ועבד בה עובדא:

(דף נד:) אינה מסוימת במצריה עד כמה אמר רב פפא כדאזיל תיארא דתורי והדר:

אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי הגוי הרי הן כמדבר. המחזיק בהן זכה. מאי טעמא? גוי מכי מטי זוזי לידיה הוא דמיסתליק ליה, וישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה. הילכך הוו ליה כנכסי מדבר, וכל המחזיק בהן זכה. והני מילי באתרא דלית ביה הורמאנא דמלכא, אבל באתרא דאית ביה הורמאנא דמלכא ואמר לא ליכול ארעא אלא באיגרתא לא קני דאמר שמואל דינא דמלכותא דינא. (דף נה.) שלח רב הונא בר אבין: ישראל שלקח שדה מן הגוי ובא אחר והחזיק בה, אין מוציאין אותה (דף רי"ף כט:) מידו. וכן היה ר' אבין ^[37] ור' אליעזר וכל רבותינו שוין בדבר. אמר ^[38]רבא הני תלת מילי אישתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל דינא דמלכותא דינא ואריסאין דפרסאי ארבעין שנין הני זיאהרורי דזבני ארעא לטיסקא זבינייהו זביני וה"מ לטיסקא אבל לכרגא לא (כרגא) מ"ט כרגא אקרקף דגברי מנח. אמר רב אשי פרדכת מסייע מתא וה"מ דאצלוה אינהו אבל אצלוהו אנדיסקי סייעתא דשמיא היא:

אמר רב אסי אמר ר' יוחנן המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר (דף נו.) אין שם לא מצר ולא חצב מאי פירש רבי מרינוס משמו כל שנקראת על שמו היכי דמי אמר רב פפא כגון דקרו לה בי גרגותא דפלניא יתיב רב אחא בר רב עוא קמיה דרב אסי ויתיב וקאמר משמיה דר' יוסי בר חנינא חצובא מפסקת בנכסי הגר מאי חצובא אמר רב יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ (דף נה.) ^[39](אבל לפאה ולטומאה לא פאה דתנן אלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית (דף נה:) ודרך היחיד ודרך הרבים שביל הרבים ושביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים טומאה דתנן הנכנס לבקעה בימות הגשמים וטומאה בשדה פלונית ואמר הלכתי במקום הלז ואיני יודע אם נכנסתי לאותה השדה אם לא נכנסתי ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין שהיה רבי אליעזר אומר (דף רי"ף ל.) ספק ביאה טהור ספק מגע טומאה טמא)^[40]:

גרסינן בפרק שור שנגח את הפרה (בבא קמא דף מט:) אמר רבא משכונו של ישראל ביד הגר ובא ישראל אחר והחזיק בו מוציאין אותו מידו מאי טעמא כיון דמית ליה גר פקע ליה שעבודיה משכונו של גר ביד ישראל ובא ישראל אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו וזה קנה את השאר ואקשינן ואמאי תקנה לו חצרו מדר' יוסי בר חנינא דאמר חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ואסיקנא והלכתא דליתיה למשכון בחצרו אבל איתיה למשכון בחצרו קניא ליה חצרו ולית ליה למחזיק ולא מידי:

(דף נו.) מתני' היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל שנים בראשונה שנים בשניה ושנים בשלישית (דף נו:) משלשין ביניהם שלשה אחים ואחד מצטרף עמהן הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת [להזמה]:

גמ' מתניתין דלא כרבי עקיבא דאי ר"ע הא אמר דבר ולא חצי דבר וכו' הא שמעתא קמקשו בה רבוותא הכי מ"ש גבי שני חזקה דהיא מתקיימת בשלשה כתי עדים ומ"ש גבי שתי שערות שאין מתקיימת בשתי כתי עדים אם שתי כתי עדים לגבי שתי שערות חצי דבר למה לא יהו שלש כתות לגבי שני חזקה חצי דבר והא לא קיימא חזקה עד דאיכא כולהו ולא אשכחו לה פירוקא והדין הוא פירוקא לא דמיא חזקה לשתי שערות דעדות כל שתא ושתא משני חזקה דבר מעליא הוא דהא מיחייב לאהדורי פירי דתרתי שני אפומייהו כד לא אתיא כת שלישית וכד אתיא כת שלישית ומסהדא דאכלה שנה שלישית הרי מלאו ליה תלת שנין וקיימא ליה חזקה ואי לאו דינא דחזקה הוה מיחייב לאהדורי פירי דתלת שנין אלא כיון דמלאו ליה תלת שנין קיימא לה חזקה וקיימא ארעא בידיה ודידיה הוה קא אכיל והיינו טעמא דמצטרפו לענין חזקה דמגו דהויא עדות לענין פירי הויא עדות לענין חזקה דהא בהא תליא אבל שתי שערות ליכא למימר בהו הכי דכיון דלא מסהיד אלא בחדא חדא שערה ^[41]אחד אומר אחת בגבה ואחד אומר אחת בכריסה ואנן בעינן שתי שערות במקום אחד לא הויא עדותן עדות דחדא שערה חצי דבר הוא ולא מהניא מידי דלא עבדינן בה עובדא וכמאן דליתיה דמיא והויא ליה כג' שנים שאינן רצופות הילכך לא מצטרפי והרי איתברר לך ^[42](הדבר) דשניאן שני חזקה משתי שערות ואיפריק (דף רי"ף ל:) קושיין כהוגן אמר רב יהודה אמר שמואל אחד אומר אכלה חטין ואחד אומר אכלה שעורים הרי זו חזקה מתקיף לה ר"נ ^[43]בר יצחק אלא מעתה אחד אומר אכלה שנה ראשונה שלישית וחמישית ואחד אומר שנה שניה רביעית וששית הכי נמי דהויא חזקה א"ל הכי השתא מי דמי התם בשתא דמסהיד האי לא מסהיד האי הכא תרוייהו בשתא חדא קא מסהדי אלא מאי איכא בין חיטי לשערי בין חיטי לשערי לאו אדעתא דאינשי:

שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן:

(דף נז.) ההוא שטרא דהוו חתימי עליה בתרי שכיב חד מינייהו אתא אחוהי דהאיך דקאים וא' מן השוק לאסהודי על חתימת ידיה דאידך סבר רבינא למימר היינו מתניתין שלשה אחין ואחד מצטרף עמהם א"ל רב אשי מי דמי התם לא קא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי הכא נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דאחי והלכתא כרב אשי:

מתני' אלו דברים שאין להן חזקה ואלו דברים שיש להן חזקה היה מעמיד בהמתו בחצר ומעמיד תנור וכירים וריחים ומגדל תרנגולין ונותן זבלו בחצר אינה חזקה אבל עשה מחיצה לבהמתו גבוה עשרה טפחים וכן לתנור וכן לכירים וכן לריחים הכניס תרנגולין לתוך הבית עשה מקום לזבלו עמוק שלשה או גבוה שלשה הרי זו חזקה:

גמ' מ"ש רישא ומ"ש סיפא (דף רי"ף לא.) אמר עולא כל שאילו בנכסי הגר קנה בנכסי חבירו קנה וכל שאילו בנכסי הגר לא קנה בנכסי חבירו לא קנה מתקיף לה רב ששת והא ניר דבנכסי הגר קנה ובנכסי חבירו לא קנה והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה ובנכסי הגר לא קנה (אלא) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו (דף נז:) הכא בחצר השותפין עסקינן דאהעמדה כדי לא קפדי אמחיצה קפדי ^[44](ואהעמדה כדי לא קפדי והא אנן תנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס בחצר אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו הכא ברחבה שאחורי הבתים עסקינן דאהעמדה כדי לא קפדי אמחיצה קפדי)^[45] אמר רבי יצחק משום ר' בנאה בכל השותפין מעכבין זה על זה חוץ מן הכביסה לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גבי הנהר:

(ישעיהו לג טו) ועוצם עיניו מראות ברע אמר ר' חייא בר אבא זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה היכי דמי אי דאיכא דרכא אחרינא רשע הוא ואי דליכא דרכא אחרינא אנוס הוא לעולם דליכא דרכא אחרינא ואפילו הכי איבעי ליה מצער נפשיה ואזיל בעא מיניה רבי יוחנן מר' בנאה חלוק של תלמידי חכמים כיצד כל שאין בשרו נראה מתחתיו טלית של תלמידי חכמים כיצד כל שאין חלוקו נראה מתחתי' טפח (דף נח.) מטה של תלמידי חכמים כיצד כל שאין תחתיה אלא סנדלים בימות החמה ומנעלים בימות הגשמים ושל עם הארץ דומה לאוצר בלוס שולחן עם הארץ דומה למדורה וקדירות מקיפות זו את זו:

(דף נח:) מתני' המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה חלון המצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון המצרית כל שראשו של אדם אין יכול ליכנס בתוכה ר' יהודה אומר אם יש לה מלבן אע"פ שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה הרי זו חזקה:

(דף נט.) זיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות פחות מטפח אין לו חזקה ואין יכול למחות:

(דף נח:) גמ' מאי המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה א"ר יהודה אמר שמואל המרזב אין לו חזקה מרוח אחת ויש למקומו חזקה משתי רוחות רבי חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם היה ארוך מקצרו ויש למקומו חזקה שאם בא לעקרו אין עוקרו רבי אבא בר ירמיה אמר המרזב אין לו חזקה (דף רי"ף לא:) שאם רוצה לבנות תחתיו בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקרו (דף נט.) אמר רב יהודה אמר שמואל צנור המקלח מים לחצר חבירו ובא בעל הגג לסותמו בעל החצר מעכב עליו דא"ל כי היכי דלדידך קנה לך חצר דידי למישדא בה מייך לדידי נמי קנה לי מיא דאיגרך:

סולם המצרי אין לו חזקה:

היכי דמי סולם המצרי אמרי דבי ר' ינאי כל שאין לו ארבע חווקים:

חלון המצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה:

אמר ר' זירא למטה מארבע אמות יש לה חזקה ויכול למחות למעלה מארבע אמות אין לה חזקה ואינו יכול למחות ור' אלעא אמר אפי' למעלה מארבע אמות אין לו חזקה ויכול למחות בו שלא יפתח שם חלון מ"ט דא"ל זימנין דמייתית שרשיפך וקיימת וקא דוית בי:

ההוא דאתא לקמיה דרב אסי שדריה לקמי' דרבי אבא בר ממל א"ל דייניה כר' אלעא וכן הלכתא אמר שמואל ולאורה אפי' כל שהוא הויא חזקה:

הזיז עד טפח יש לו חזקה:

(דף נט:) אמר ר' אסי אמר ר' מני החזיק בטפח החזיק בארבעה מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר החזיק בטפח במשך ארבעה החזיק ברוחב ארבעה כגון שהוציא לחצר חבירו זיז שיש בו רוחב טפח ומשוך באויר ארבעה טפחים ולא מיחה בו חבירו הרי יש לו גם בצדדין רוחב ארבעה טפחים ולמטה מן הזיז ארבעה ונמצא שיש לו ארבעה על ארבעה במשך ארבעה ולפיכך כשרוצה בעל החצר לבנות תחת הזיז צריך להניח אויר תחת הזיז כשיעור הזה:

פחות מטפח אין לו חזקה [ואינו] יכול (דף רי"ף לב.) למחות:

אמר רב הונא ל"ש אלא בעל הגג לבעל החצר אבל בעל החצר לבעל הגג יכול למחות בו שלא יתלה בו כלום שלא יציץ ויראה מה שבחצר חבירו בשעה שהוא תולה ורב יהודה אמר אפילו בעל החצר בבעל הגג אינו יכול למחות דא"ל כי תלינא מהדרנא אפאי ותלינא ורב הונא סבר זמנין דבעית והלכתא כוותיה:

מתני' לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין בנה עלייה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה בונה חדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו:

גמ' מאי איריא לחצר השותפין אפילו לחצר חבירו נמי לא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לחצר חבירו דלא אלא אפילו לחצר השותפין דאמר ליה סוף סוף לא קבעית לאיצטנועי מינאי בחצר קא משמע לן דאמר ליה עד האידנא בחצר בעינא לאיצטנועי מינך בבית לא בעינא לאיצטנועי מינך השתא אפילו בבית נמי בעינא לאיצטנועי מינך תנו רבנן מעשה באדם אחד שפתח חלונותיו לחצר השותפין בא לפני רבי ישמעאל בר רבי יוסי אמר לו החזקת בני החזקת בא לפני רבי חייא אמר ליה יגעת בני ופתחת לך יגע וסתום והלכתא כוותיה אמר רב נחמן (דף ס.) ולסתום לאלתר הוי חזקה לפי שאין אדם עשוי שסותמין אורו בפניו ושותק:

לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין:

מאי טעמא מפני שמרבה עליהן את הדרך אי הכי סיפא נמי דקתני אלא אם רצה בונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו והלא מרבה עליהן את הדרך אמר רב הונא מאי חדר שחילק חדרו לשנים ומאי עלייה אפתא:

מתני' לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן לא יעשנו גדול אחד לא יעשנו שנים אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון היה קטן עושה (דף רי"ף לב:) אותו גדול אחד עושה אותו שנים:

גמ' מנא הני מילי אמר רבי יוחנן דאמר קרא (במדבר כד ב) וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו מה ראה ראה שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה אמר ראויין הללו שתשרה עליהן שכינה מיד ותהי עליו רוח אלהים:

קטן לא יעשנו גדול סבר רמי בר חמא למימר בר ארבעי לא לישוייה בר תמני דקא שקיל תמני בחצר אבל בר תרתי לישוייה בר ארבעי שפיר דמי ^[46]רבא אמר מצי אמר ליה בפיתחא זוטא מצינא לאיצטנועי מינך בפיתחא רבא לא מצינא לאיצטנועי מינך:

אחד לא יעשנו שנים סבר רמי בר חמא למימר בר ארבעי לא לישוייה תרי בר תרתי תרתי דקא שקיל תמני בחצר אבל בר תמני לישוייה תרי בר ארבעי ארבעי שפיר דמי ורבא אמר מצי א"ל בחד פיתחא מצינא לאיצטנועי מינך בתרי פיתחי לא מצינא לאיצטנועי מינך:

אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון:

דאמר ליה סוף סוף קבעית לאיצטנועי מבני רה"ר. תוספתא (מכילתין פ"ב) אבא שאול אומר לא יפתח אדם חנות כנגד חצר חבירו כדי שלא יהא יושב ורואה מה שבחצרו של חבירו:

מתני' אין עושין חלל תחת רה"ר בורות שיחין ומערות רבי אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים אין מוציאין זיזין וגזוזטראות^[47] לרשות הרבים אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי היא בחזקתה:

גמ' ר' אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים ורבנן זימנין דמפחית ולאו אדעתיה איכא מאן דאמר הא דתנן אין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים הני מילי למטה מגמל ורוכבו אבל למעלה מגמל ורוכבו מוציאין רב אמי הוה ליה ההוא זיזא דמפיק למבוי והוה (ליה) ההוא גברא דהוה ליה זיזא דמפיק לרשות הרבים אתא לקמיה דרב אמי אמר ליה זיל קוץ א"ל ומר נמי ליקוץ אמר ליה דידי למבואה מפיק ובני מבואה מחלי גבאי דידך לרשות הרבים נפיק מאן מחיל גבך רבי ינאי הוה ליה אילן נוטה לרשות הרבים והוה ההוא גברא דאית ליה אילן נוטה לרשות הרבים הוה קא מעכבי עילויה אתא לקמיה דרבי ינאי א"ל (דף ס:) זיל האידנא ותא למחר שדר ליה רבי ינאי וקצייה לדידיה למחר אתא לקמיה א"ל זיל קוץ א"ל ומר נמי אית ליה א"ל זיל חזי אי קייץ קוץ ואי לא קייץ לא תיקוץ מעיקרא סבר ניחא להו לבני רשות הרבים למיתב בטוליה כיון דחזא דקא קפדי קצייה ונימא ליה זיל קוץ דידי ודידך סבר לה כריש לקיש דאמר (צפניה ב א) התקוששו וקושו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים:

אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא:

איבעיא להו כנס ולא הוציא מהו שיחזיר ויוציא ומסקנא כנס ולא הוציא יש לו להחזיר ולהוציא אבל להחזיר כתלים למקומן פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אמר אינו מחזיר דסבר לה כרב (דף רי"ף לג.) יהודה דאמר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו וריש לקיש סבר מחזיר דסבר דהא דרב יהודה היכא דליכא רווחא אבל הכא הא איכא רווחא וקיימא לן כרבי יוחנן:

לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקתה. אמר רב הונא ואם נפלה חוזר ובונה אותה:

הדרן עלך פרק חזקת הבתים

1. צ"ל ואינה
2. בד"ק הגי' רבא
3. בגמ' איתא בהאי ביתא א"ל כו' (ג"א)
4. בגמ' וברא"ש ליתא תיבות דזבנה מינך ונראה לענ"ד דכאן ט"ס הוא (ג"א) [וגם בד"ק הנך תיבות ליתא]
5. צ"ל רבה כ"כ התוס' (דף לא.) בד"ה אמר רבה וכ"ה בגמ' וברא"ש [וכ"ה בד"ק] (ג"א)
6. בד"ק רבה בר שרשו ובד"ס רבה בר שרשום
7. וכ"ה הב"ח
8. צ"ל רב הונא אמר תפסינן וכו' וכ"ה בגמ' וברא"ש (ג"א) [וכ"ה הב"ח כאן]
9. נ"א רב הונא
10. נ"א רב יהודה
11. כ"ז שפת יתר ונמחק ד"ת
12. בגמ' איתא א"ר אבא (ג"א)
13. בגמ' איתא אמר רב זביד ואם טען ואמר כו' ובד"ק ובק"ד רבה
14. זו היא גירסת רש"י אבל תוס' בשם ר"ח גורס הוי חזקה
15. נ"א הרי זו
16. בד"ק מן מיגו עד איני ליתא וכן ברא"ש ליתא
17. לשון הרי"ף (ג"א)
18. נ"א בההיא זכותא
19. נ"א ולהכי קא בעי ליה
20. ד"ת מ"ז
21. מהר"ם
22. בדפו"י רבא
23. נ"א דא"ל הא קאתי סהדי וכו'
24. גי' ד"ת [וב"ח]
25. ד"ת מוחק מכאן עד הדרי בי. וכן בד"ק ליתא
26. נ"א כדי וגי' הגמ' איברא
27. כ"ה בכל דפו"י
28. בד"ק בכ"מ עריס בעיין ועי' ערוך ע' ערס ד'
29. בנדוניתא ואחת שכתב לה שום משלו. כ"ה הגי' בד"ק
30. מהר"ם ל"ג
31. בגמ' ליתא אמר רבה רק חסורי מחסרי והכי קתני בד"א כו' (ג"א)
32. בגמ' איתא רב הושעיא כו' (ג"א)
33. לקמן דף ק. ושם ליתא תיבות ארבע אמות רק הלך בה לארכה ולרחבה (ג"א)
34. צ"ל כי אתו (ג"א)
35. בגמ' איתא להיפך ולא אמרן אלא דסיימי מחיצתא כו' וגירסא זו של הרי"ף דחה הרשב"ם. (ג"א)
36. גי' ד"ת
37. נ"א ר' אלעא
38. בגמ' איתא רבה (ג"א)
39. ד"ת מ"ז
40. ע"כ מוחק ד"ת
41. צ"ל שנים אומרים אחת בגבה ושנים אומרים אחת בכריסה וכ"ה מסקנת הש"ס
42. ד"ת מ"ז
43. בגמ' איתא ר"נ סתם (ג"א)
44. ד"ת מ"ז
45. ע"כ מוחק ד"ת
46. בגמ' איתא א"ל רבא (ג"א) [ובא"י גרס אמר רבא]
47. [בד"ק הגי' בכל הענין וחצוצרות וכ"ה בירושלמי]