בבא בתרא נט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ויכול למחות פחות מטפח אין לו חזקה ואין יכול למחות:
גמ' אמר רבי אסי אמר רבי מני ואמרי לה אמר רבי יעקב אמר רבי מני החזיק בטפח החזיק בד' מאי קאמר אמר אביי ה"ק אהחזיק רוחב טפח במשך ארבע החזיק ברוחב ארבע:
פחות מטפח אין לו חזקה ואינו יכול למחות:
אמר רב הונא לא שנו אלא בעל הגג בבעל החצר באבל בעל החצר בבעל הגג יכול למחות ורב יהודה אמר אפילו בעל חצר בבעל הגג אינו יכול למחות לימא בהיזק ראיה קמיפלגי דמר סבר שמיה היזק ומר סבר לאו שמיה היזק לא דכולי עלמא שמיה היזק ושאני הכא דאמר ליה לתשמישתא לא חזי למאי חזי למתלא ביה מידי מהדרנא אפאי ותלינא ביה ואידך א"ל זימנין דבעיתת:
מתני' גלא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין דלקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה בחצר השותפין הבנה עלייה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו:
גמ' מאי איריא לחצר השותפין אפילו לחצר חבירו נמי לא לא מיבעיא קאמר ולא מיבעיא לחצר חברו דלא אבל לחצר השותפין דא"ל סוף סוף הא קא בעית אצטנועי מינאי בחצר קא משמע לן דאמר ליה עד האידנא בחצר הוה בעינא אצטנועי מינך השתא אפי' בבית נמי בעינא אצטנועי מינך ת"ר מעשה באדם אחד שפתח חלוניו לחצר השותפין ובא לפני ר' ישמעאל בר רבי יוסי אמר לו החזקת בני החזקת ובא לפני רבי חייא אמר יגעת ופתחת זיגע וסתום אמר רב נחמן
רשב"ם
[עריכה]ויכול למחות - כלומר הבא להוציא זיז טפח בתחלה לחצר חבירו יכול למחות בו בעל חצר שלא למלאות אויר חצירו ולא אמרינן זה נהנה וזה אינו חסר דודאי איכא חסרון כדאמרינן בגמרא גבי זיז פחות מטפח דמגו דמשתמש בעל הגג בזיז רואה בחצר ואיכא היזק ראיה:
פחות מטפח אין לו חזקה - שאם ירצה בעל החצר לבנות שם בונה משום דלא קפיד דבציר מטפח לא חשיב:
ואינו יכול למחות - בגמרא מפרש מי אינו יכול למחות במי:
זיז - הוא כעין נסר או ראש קורה הבולט מן העלייה לחוץ וראוי לתלות בו חפציו:
גמ' מאי קאמר - דמשמע דהכי קאמר שאם החזיק בהוצאת זיז ארוך טפח יכול להוציא כמו כן זיז ארבעה דכיון דהחזיק בזיז טפח החזיק נמי בארבעה ומילתא בלא טעמא הוא שאם נתרצה לו בעל החצר בטפח לא נתרצה לו בארבעה:
הכי קאמר החזיק - בזיז שהוא רוחב טפח באורך ד' טפחים בולט מן הכותל לחוץ החזיק נמי בזיז שהוא רחב בד' על ד' אורך דכיון דהניח לו אורך של מקום חשוב נתרצה לו נמי ברחבו דאין מקום חשוב בפחות מד' על ד' והוא הדין שאם החזיק ברחב טפח במשך עשרה לא החזיק כי אם ברחב ד' אבל אם החזיק ברחב טפח במשך ג' לא החזיק ברחב ג' אלא מה שהחזיק החזיק ולא יותר:
אמר רב הונא לא שנו - דאין יכול למחות:
אלא בעל הגג - שהוא בעל הזיז:
בבעל החצר - דאינו יכול למחות בו ולומר אל תשתמש בזיז שלי דמה הפסיד בעל הגג הלא כשישתמש בעל החצר ויתלה בזיז חפציו לא יראהו לבעל הגג שהרי הוא תחתון לו וליכא היזק ראיה ואי משום דממלא מקום הזיז שעכשיו אין יכול בעל הגג לתלות בו חפציו להא לא חיישינן דכיון דאין לו חזקה ויכול זה בעל חצר לחתכו לזיז אם יצטרך כל שכן שישתמש בו בעודנו תלוי באויר שלו אי נמי הכי קאמרה מתני' אין לו חזקה לבעל הגג וגם אינו יכול למחות בבעל החצר אם בא לקבוע זיזין סמוך לכתלו דהא ליכא היזק ראיה:
אבל בעל החצר - יכול למחות בבעל הגג שלא יוציא זיז פחות מטפח בתחלה אי נמי שלא ישתמש בזיז שהוציא כבר מפני שהוא עליון וכשיבא להשתמש יראה בעלילה זו בחצר ואיכא היזק ראיה:
ורב יהודה אומר כו' - טעמא מפרש לקמיה:
ומר סבר לא שמיה היזק - רב יהודה והלכך אינו יכול למחות בעל החצר בבעל הגג:
ושאני הכא דא"ל - בעל הגג לבעל החצר לשום תשמיש לא חזי לי האי זיז כל שהוא שאלך ואעמוד עליו ואראה בחצירך בעלילה זו ולא חזי אלא למתלי בי חפצי וכשארצה לתלות מהדרנא אפאי ואושיט זרועי ואתלה דכיון דיכולני לתלות בחזרת פנים אם אסתכל בחצירך אהא נתפס כגנב והלכך ליכא היזק ראיה ורב הונא [א"ל] זימנין דבעיתת ליפול מן הגג כשתעמוד בשפת הגג ותשוח לתלות דבר על הזיז ולא תהדר אפך ולא תבוש מלהסתכל בחצירי ולא תהא נתפס כגנב דאפילו כי לא בעיתת תטעון כך ותאמר מחמת ביעתותא לא אהדרנא אפאי והלכך איכא היזק ראיה:
מתני' לא יפתח אדם חלונותיו לחצר - שיש לו בשותפות משום היזק ראיה וכל שכן לחצר חבירו כדמפרש בגמרא:
לקח בית בחצר אחרת - הסמוך לזה החצר:
לא יפתחנו לחצר השותפין - דאע"ג דיש לו חלק בחצר אינו יכול לרבות עליהם אכסנאין:
לא יפתחנה - שהרי הוסיף דיורין בחצר ומטריח על בני החצר שמרבה עליהן דריסת הרגל:
ופותחה לתוך ביתו - דכיון דדרך פתח שלו יוצאין לחצר אין טורח לבני החצר שאינו מרבה עליהן דיורין וכדמפרש בגמרא שלא הוסיף על ביתו כלום אלא חולקה לשנים שהרי כל ביתו יכול למלאות אכסנאין אם ירצה:
גמ' מאי איריא לחצר השותפין - הרבים דלא יפתח דמשמע מפני שהן רבים חיישינן שלא יעשה להן היזק ראיה אפילו יחיד ראיה נמי אסור להזיקו והלכך אפילו לחצר חבירו נמי לא:
אבל לחצר השותפין - איכא למימר דשרי לפתוח דבלאו הכי בעי איצטנועי מחבירו בחצר שזה יכול לראותו דרך פתח ביתו הפתוח לחצר ולא מזקי ליה חלונות מידי קמ"ל מתניתין דקתני לא יפתח דא"ל האי לבעל החלונות עד האידנא כי הוה משתמשנא בחצר הוה בעינא לאיצטנועי מינך שלא תראני דרך פתח ביתך ואי הוינא בבית לא הוה בעינא לאיצטנועי מינך שהרי לא היו עושין פתח כנגד פתח כדקתני מתניתין אבל השתא אפי' בבית בעינא לאיצטנועי מינך כדי שלא תראני דרך חלונותיך שהן גבוהות א"נ עד האידנא כי הוית בחצר בעינא לאיצטנועי מינך כי הוית בבית לא בעינא לאיצטנועי מינך השתא אפילו כשאתה בבית בעינא לאיצטנועי מינך:
שפתח חלונותיו - והיה טוען שעשה ברשות בני חצר:
החזקת - סבר לה לאלתר הויא חזקה דכיון דבפנינו החזיק ושתק אם איתא דשלא ברשות עשה היה לו למחות והיינו דאמרן בפירקין לעיל (דף מא.) כמאן כרבי יהודה וכר' ישמעאל (וכרבי) יוסי דאמרי כל בפניו לאלתר הויא חזקה ואין הלכה כן:
לך יגע וסתום - דלא הויא חזקה עד שלש שנים:
תוספות
[עריכה]ואפילו בעל החצר בבעל הגג אין יכול למחות. אע"ג דגבי [שלפני] החלון דיוצא לרשות הרבים לא שרינן במסכת עירובין (דף צח:) להניח עליו אלא כלים הנשברים משום דחיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי והכא לא חיישינן שמא יפול על ראשו של בעל החצר שאינו עומד כל שעה תחת הזיז א"נ התם לא אסר אלא להניח עליו אבל הכא איירי למיתלא ביה דבדבר התלוי לא חיישינן לנפילה וא"ת והיאך יכול בעל הגג להשתמש בזיז והא איכא מעקה דאמר בפ"ק (לעיל ב:) גג הסמוך לחצר חברו עושה לו מעקה גבוה ארבע אמות וי"ל כגון דהזיז בקרן זוית בסוף המעקה:
מאי איריא לחצר השותפין. פ"ה מאי איריא לחצר השותפין שמזיק לשנים משמע מתוך פירושו שהוא אינו שותף באותה חצר וקשה לר"י לפירושו מדמסיק בתר הכי אלא אפילו לחצר השותפין דאמר ליה סוף סוף בעית לאיצטנועי מינאי משמע שהוא שותף ונראה לר"י לפרש מאי איריא לחצר השותפין שהוא מזיק לו משני מקומות אפילו לחצר חבירו שאינו מזיק לו אלא מכאן נמי ולפי' קשה לרשב"א דא"כ אמאי קאמר עד האידנא הוה בעית כו' הוה ליה למימר קא משמע לן דבשני מקומות לא מצינא לאיצטנועי מינך ונראה לי דמעיקרא דפריך מאי איריא לא סלקא דעתיה שיש לו שותפות בחצר:
בבית לא בעינא לאיצטנועי מינך. פירוש כשאתה בבית אבל פירוש אחר שפ"ה כשאני בבית אין נראה לרשב"א דהשתא נמי לא בעי לאיצטנועי בתשמיש הבית דהא האי חלון דפתח אינו לא כנגד הפתח ולא כנגד החלון דהא תנן (לקמן דף ס.) אין פותחין חלון כנגד החלון כו':
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]רעז א מיי' פ"ח מהל' שכנים הלכה ג', ועי' בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ג סעיף ד':
רעח ב מיי' פ"ח מהל' שכנים הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ג סעיף א':
רעט ג מיי' פ"ה מהל' שכנים הלכה ו', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ד סעיף ג':
רפ ד ה מיי' פ"ה מהל' שכנים הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ד סעיף א':
רפא ו מיי' פ"ז מהל' שכנים הלכה ו', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ד סעיף ג':
רפב ז מיי' פ"ה מהל' שכנים הלכה ו', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ד סעיף ג':
ראשונים נוספים
מפני שיכול למחות. ולעכב אדם בחבירו שלא יוציא בחצירו זיז טפח ואם פחות מטפח הוא אין לו חזקה בחצר שאינו חשוב. ואין יכול למחות בידו בעל החצר שלא יוציא בחצירו פחות מטפח שכיון שאין לו חזקה בכך מאי איכפת ליה:
הכי קאמר. החזיק בטפח שיש לו בחצר חבירו זיז רחב טפח ובמשך ארכו ד' יש לו חזקה בחצר ברוחב ד' כנגד אורך כל הכותל שכיון שלא מיחה בו בעל חצר בזיז חשוב כזה בידוע שיש לו חזקה בחצר כנגד כל הכותל ברוחב אותו זיז:
לא שנו. שאין יכול למחות אלא בעל הגג בבעל חצר שאין יכול בעל הגג לעכב לבעל החצר שלא ישים בחור שבכותלו זיז פחות מטפח אם הוא צריך לו שכבר אין לו חזקה:
אבל בעל חצר בבעל הגג יכול למחות. שלא יוציא זיז פחות מטפח בחצירו בכותלו:
מר סבר. רב הונא:
שמיה היזק. להכי מעכב בעל חצר לבעל הגג שאגב שישחה מראש גגו וישתמש באותו זיז פחות מטפח שיקשור בו חבל או יתלה עליו [יסתכל] כלום ממנו בחצר ור"י סבר לאו שמיה היזק: ושאני הכא דאמר ליה בעל הגג לבעל חצר לתשמיש לא חזי ההוא זיז פחות מטפח שאין ראוי לעמוד עליו ולא חזי אלא למיתלי ביה שום חפץ:
כי תלינא ביה מידי מהדרנא אפאי ותלינא. ולא אסתכל בחצירך:
ואידך. בעל חצר אמר זימנין דבעיתת שלא יהא תלוי או שור בזיז יפה ומעיינת ואגב הכי תסתכל בחצירי:
פיסקא לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. בחצר שיש לו שותפות בה אם אין לשאר שותפין שם חלונות:
אפי' לחצר חבירו. של יחיד אין רשאי לפתוח משום היזק ראיה:
לא מבעיא לחצר חבירו דלא. משום דאין לו חלק בה:
אבל לחצר שותפין. שיש לו חלק בה הא מצי אמר ליה סוף סוף דא בעית איצטנועי מינאי כשאני נכנס ויוצא בחצר כך הצנע עצמך כשחלונותי פתוחין:
קמ"ל. דמצי א"ל השותף עד האידנא קודם פתיחת החלונות כשאתה בחצר הייתי צריך להצנע ממך וכשהיית בבית לא הייתי צריך להצנע. עכשיו אפי' כשאתה בבית צריך אני להצנע ממך בחצר מפני חלונותיך:
שפתח. לחצר השותפין ולא מיחו ושוב מיחו:
לך יגע וסתום. שאין חזקה עד ג' שנים:
אמר רב נחמן ולסתום. שאם יש לאדם חלון בחצר חבירו ובונה בעל חצר כנגדו וסותמו בפנים. אם לא מיחה לאלתר בעל חלון (שעה) לאלתר הוי חזקה לבעל חצר לסותמו:
מתניתין: לקח בית בחצר אחר לא יפתחנו לחצר השותפין. ראיתי לפרשה בפירוש מבואר על דעת רבינו הגדול ז"ל כפי שפירשה בתשובותיו ומקצתה בהלכות ועדיין מערערין על דבריו הוי יודע דמעיקרא קס"ד בגמרא לפרוכי מתני' הכי לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר אחרת אע"פ שיש לו בה שתוף מתמת בית אחר שנמצאו לו עכשיו שני בתים פתוחים ויש לו בה שני בתים ותחלה בית אחת ופתח אחד בלבד היה לו בה ויכולין השותפין לומר לו עכשיו אתה נוטל שמנה בחצר ומתחלה לא היה דינך ליטול אלא ארבע וכן אם רוצה לבנות עלייה על גבי ביתו ולעשות לו סולם ופתח בחצר השותפין ולא יפתחנה כלל לתוך ביתו יכולות לעכב עליו מפני שדינ' של עלייהו כגון זו ליטול ד' אמות.
אלא אם רצה בונה חדר לפנים מביתו, פירוש למאי דקס"ד השת' היה צריך לומר שחדר זה הוא כעין אותו חדר ששנינו בהמוכר את הבית שהוא דומה ליציע ואע"פ שיהא לו פתת בחצר אינן יכולין לעכב עליו מפני שאין דינו אלא כיציע שאינו נוטל ד' אמות בחצר כמו ששנו בתוספת' היציע והדות והעלי' אין להם ד' אמות ובונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו וכיון שהיא פתוחה לתוך ביתו אין לה ד' אמות בחצר שיכול הוא לפרק נשאו ולהכניסו בפחתו של בית וכן הדרך ואע"פ שיש לה פתח לעלייה בחצר שכך הוא. דרך כל העליות אין השותפין מעכבין אותו מפני שאין לה ד' אמות בחצר מפני הטעם שאמרנו ועליה שנינו בתוספת' שאין לה ד' אמות כך יש לפרש משנתנו גם יש לה פנים אחרות לפיכך שאלו בגמרא מאי טעמ' והשיבו לא משום חלוקה דחצר דאי הכי מאי איריא לקח בית אפילו בביתו נמי אלא מפני שמרבע עליהן את הדרך כלו' שהיום או מחר ישכירנו לאחרים או מעכשיו יושב אכסניי' הרבה בביתו כיון שיש לו פתח אחר בחצר ולא יכנסו דרך ביתו מה שלא היה יכול לעשות מקודם לכן והדרך מתרבה עליהן ואפילו היכא דליכא משום הלוקה דחצר כגון דהוו ליה בביתו שני פתחים ורוצה לסתום אחד מהם א"נ דהוה ליה לדידיה בר תמני ומשוי להו השת' תרי בר ארבעי חד לביתו וחד לבית שלקח א"ה מעכבין עליו משום רבוי הדרך והקשו אי הכי סיפא דקתני ואם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו זה לא מדבה עליהן את הדרך שכיון שיש לעליה פתח וחצר יכולין השוכרין ליכנס דרך אותו פתח ועשוי הוא להשכיר כיון שאין צריכין להכנס דרך ביתו של זה וכן חדר נמי קשי' ליה דאי כעין יציע פשיטא ועוד דכיון דקשיא ליה מתניתין לא מרחיק בחדר לחפוקי מסתמיה ודעת המקשה היה שטעם משנתנו מפני ד' אמות של חצר כפי מה שפירשנו.
ומפרקינן מאי חדר, שחלק חדרו לשנים כלומר חדר זו אין לו פתח בחצר השותפין ולא לחצר שלו שפתוח לזה החצר של שותפין אלא פתחו בתוך הבית הוא ואין לו פתח במקום אחר והיינו שחלק ביתו לשנים ועשה מאחד מהן חדר.
וה"ה ללוקח מאחר בית לפנים מביתו ופתחו לתוך ביתו ולא עשה לו פתת בחצר השותפין וסתם הפתח שהיה לו באותה חצר אחרת שהכל בכלל חלק חדרו לשנים ומאי עליה אפתח בלומד שאין פתח בחצר כלל אלא דרך ארובה עולין לה וכיון שאין נכנסין בה אלא דרך הבית אינו עשוי להשביר לאחרים שיעברו דרך עליו ואין השותפין יכולין למחות בידו, זהו פירוש השמועה שפירש רבינו הגדול ז"ל.
וכך מצאתיה בתוספתא. יש לו גג ברשות הרבים ומבקש לבנות על גביו עליה לפותחה לחצר השותפין יכולין לעכב על ידיו מפני שמרבה עליהן את הדרך כיצד הוא עושה עושה לו לול ופותחה לתוך ביתו ע"כ וזה מפורש כמו שפירשנו שאם רצה לפותחה בתוך ביתו ויעשה לו לול שיעלה לה דרך ביתו בלא שיפתח לה פתח לחצר השותפין עושה.
ועוד תניא בתוספתא (ב"מ יא,ח) בנה בית לפנים מביתו וקנה גינה לפנים מגינתו (או) [אין] לו בחצר אלא ד' אמות בלבד חלק בית לפנים מביתו וגנה לפנים מגנתו אין לו בחצר אלא ד' אמות ולא יפתחם לחצר השותפין אבל פותחם לתוך שלו פירוש קנה בית בחצר אחרת או גנה אחרת לפנים משלו אין לו בחצר אלא ד' אמות כיון שהן פתוחות לתוך שלו לפיכך לא יפתח להן פתח בחצר השותפין אבל פותחין לתוך שלו כלומר לביתו הפתוח לחצר השותפין שאין בזה דין רבוי הדרך, ותו לא מידי.
בא לפני רבי חייא ואמר לו יגעת ופתחת לך יגע וסתום: מכאן הביא הרב אלפסי ז"ל ראיה בתשובתו, שאין להיזק ראיה חזקה, מדקאמר לו רבי חייא יגעת ופתחת יגע וסתום. ולפי דבריו אפילו לעולם קאמר ליה רבי חייא שאין לו חזקה, דכי הוה מעשה לאחר שלש הוה, ואיכא למידק, מאי קאמר לעיל גבי רב ענן דשקל בדקא בארעא, כמאן כרבי יהודה ורבי ישמעאל דאמרו כל שבפניו לאלתר הויא חזקה, ומנא ליה דרבי ישמעאל אפילו לאלתר קאמר, דילמא לאחר שלש, ומשום דקא סבר דהיזק ראיה לא שמיה היזק, דהאי מעשה לאחר שלש הוה. ויש לומר, מדלא שאל ממנו אם החזיק שלש שנים אם לאו, אלא מכיון שספרו לו מעשה אמר לו החזקת בני החזקת, שמע מינה דאלתר הויא חזקה לדידיה, ורבי חייא נמי דלא שאל לו, אלמא לדידיה לעולם אין לו חזקה.
ועדיין אינו מתיישב בעיני, דעל כרחין אפילו לרבי ישמעאל דוקא בשפתח לפניו הוא, ואפילו הכי לא מצינו ששאל ממנו אם פתח לפניו או לאו, אלא ודאי מסתמא שאל ואמרו לו, ואף על פי שלא נזכר כן בגמרא, ואם כן אף אנו נאמר ששאל רבי חייא ואמרו לו שלא החזיק שלש אלא שפתח לפניו וסבל.
ויש לפרש, דפתח בפניו לא צריכא למימר, דאי שלא בפניו סבור היה הפותח שעל כרחו יוכל לפתוח על חצרו או שיזכה בקדימת פתיחתו הא ודאי ליכא למימר, אלא דההיא על כרחין לא איצטריכא ליה למימר. אבל אי לרבי ישמעאל בחזקת שלש תליא מילתא, על כרחין לא סגיא דלא אשמעינן, וכן נמי רבי חייא. אלא שמע מינה דלרבי ישמעאל לאלתר הויא חזקה ולרבי חייא לעולם אין לו חזקה.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(עז) אמר רב הונא לא שנו אלא בעל הגג בבעל החצר. פי' ורישא נמי דתני יכול למחות ה"פ דיכול למחות בעל הגג בבעל חצר ולומר לו אל תשמיש בזיזי:
(עח) לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין פי' אע"פ שיש לו בית פתוח שם ונכנס ויוצא ומשתמש בחצר אינו רשאי לעשות חלון שהוא בגובה הכותל כדמפרש טעמא בגמרא שעד עכשיו לא הי' יכול להביט בתוך ביתו ועכשיו דרך החלון יביט והאי חלון לאו בעליי' קאמר אלא בבית בגובה הכותל שהרי אפילו עליי' בלא חלון אסור לו לעשות כדבעי' למימר לקמן כ"ש שלא יפתח בה חלון וא"ת והא מדתני סיפא לא יפתח אדם לחצר השותפין חלון כנגד חלון משמע הא חלון שלא כנגד חלון מצי למיעבד לא סיפא מיירי כגון שניאותו בין שניהן לבנות עליות ולעשות בהן חלונות או בבתיהן בגובה הכותל וקדם האחד ועשה ורוצה עכשיו גם השני לעשות אל יעשה כנגדו אלא מן הצד. אבל לעולם אם האחד לא עשה אין חברו יכול לעשות לא חלון ולא עליי' אלא אומר נדור בה כמו שהורישונו אבותינו או כמו שקנינו אותה מאחרים:
לקח בית לחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין. פי' אין לפרש שלא יפתח לו פתח בחצר דהא ודאי פשיטא דהא לבית דידי' תני בסיפא אחד לא יעשנו שנים כ"ש בבית אחר שלא הי' לו חלק בחצר ועכשיו קנאו שלא יעשה שם פתח בחצר ותו דאי כך הוה משמע פי' דמתני' הוה קשיא מאי דאקשיתי במה"ק ולית לי' פירוקא א"ו ה"פ דמתני' לקח בית בחצר אחרת שהי' בצדו לא יפתחנו לחצר השותפין שתהיה יציאתו וביאתו של אותו הבית בחצר השותפין ואף על פי שלא יעשה לו פתח בחצר אלא דרך פתח ביתו שהוא פותח פתח בין ביתו לבית שקנה והדר באותו בית נכנס ויצא דרך פתח ביתו לחצר וכן נמי בנה עליי' על גבי ביתו אע"פ שלא עשה לה חלונות בחצ' אלא היא פתוח' לתוך ביתו שעול' ויור' בביתו ודרך פתח ביתו יוצא בחצר אפ"ה אינו רשאי מפני שהיום ומחר ישכור אותם לאנשי' ונמצא מרבה עליו את הדרך ודייקא נמי דבלא פתח וחלונות בחצר מיירי דאילו כן הו"ל למיתני גבי בית לא יפתח לו פתח בחצר ולגבי עליי' לא יפתח לו חלונות בחצר השתא דתני לא יפתחנו לחצר השותפין ה"פ שלא יפתחנו שתהא לו יציאה וביאה בחצר ואפילו דרך פתחו ואין טעמו משום היזק ראי' אלא משום שמרבי' עליהן את הדרך:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג (עריכה)
יב. הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות פחות מטפח אין לו חזקה ואינו יכול למחות. מאי הזיז עד טפח יש לו חזקה [ו]יכול למחות, שאם הוציא על אויר חצר חבירו זיז טפח על טפח יש לו חזקה באויר החצר להשתמש באותו זיז מלמעלה להניח על גביו כלים או לבנות על גביו. לפיכך יכול למחות בבעל החצר שלא יבנה כלום באויר שעל גבי הזיז. וכי קתני ויכול למחות אבעל הגג קאי, דיכול למחות בבעל חצר, והכי אוקמא רב הונא לסופא דמתני' בהדיא, דכי קתני סופא אינו יכול למחות בבעל הגג קאי דאינו יכול למחות בבעל חצר, ומדסופא בבעל הגג רישא נמי דקתני יכול למחות אבעל הגג קאי דיכול למחות בבעל חצר כדפרישנא. ודוקא לאחר שלשים יום, אי נמי דחבריה בטינא או במסמר ואפילו לאלתר. ואידי ואידי דחזייה בעל החצר ושתיק כדברירנא בפירקא קמא (לעיל בבא בתרא ו,ב סי' נט ד"ה וכולהו) גבי כשורא דמטללתא.
ודוקא נמי היכא דבעי בעל החצר למבני מידי באויר שעל גבי הזיז [הוא] דיכול בעל הגג למחות בו, אבל היכא דבעי בעל חצר לבנות באויר שתחת הזיז אפי' מן הקרקע ועד הזיז הדין עמו, דהא לא מעכיב עליה האי בנין שתחת הזיז מתשמישו של זיז מידי אלא למיתלא ביה מידי, וכי אהני האי חזקה לבעל הזיז לאו למיתלא ביה מידי אהניא ליה, דאם כן מאי שנא עד טפח דאית ליה חזקה ומאי שנא פחות מטפח דאין לו חזקה, הא בהדיא אמרינן בגמרא דפחות מטפח נמי חזי למתלא ביה מידי, אלא משום דכי אהניא ליה האי חזקה לאשתמושי על גביה הוא דאהנייא ליה, ואמטול הכי כי לית ביה טפח על טפח כיון דלא חזי לאשתמושי על גביה לא קביעא תשמישתיה ולית ליה חזקה. וכיון דאתברר דכי אהניא ליה האי חזקה לאו למיתלא ביה מידי אהניא ליה, כי בעי בעל חצר למבני תותיה הדין עמו, דלא קא מעכיב עליה דבעל הגג מתשמישתיה דזיז ולא מידי. תדע נמי דהא עיקר תשמישיה דזיז לאשתמושי ביה מלעיל הוא, ולא עדיף מדינא דמרזב דעיקר תשמישיה למשדא מיא מלעיל לתתאי בחצר הוא, ואפי"ה קי"ל דאם רצה לבנות מתחתיו בונה.
וסופא דקתני פחות מטפח, פחות מטפח על טפח קאמר, דלא חזי לאשתמושי על גביה, ואפילו היכא דמשיך טפי מטפח, כיון דלית ביה רוחב טפח לא חזי לאנוחי עליה כלים ולא למבנא עליה בנין, וכיון דלא קביעא תשמישתיה לית ליה חזקה. ואע"ג דחזי למתלא ביה מידי, תשמיש עראי הוא ולית ליה חזקה. וסופא דקתני ואינו יכול למחות פרושי קאמר, לפיכך אינו יכול למחות בבעל חצר שלא יבנה על גביו. ומסתברא דכיון דאין לו חזקה בחצר, אם רצה בעל החצר לסלקו הדין עמו, דלא ליתי למתלא ביה מידי ולעיוני בחצר כדבעינן למימר קמן. הדין הוא סברא דילן. וחזינא להו לרבואתא דקא מפרשי ליה להאי יכול למחות ואינו יכול למחות דהא מתני' להיכא דבעי בעל חצר למבנא תותיה, ואנן הא ברירנא דליכא למימר הכין מהני טעמי דכתבינן:
רעג. הרי אמרו אזיז (על) [עד] טפח יש לו חזקה א"ר מני החזיק בטפח החזיק בארבעה מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר החזיק בטפח במשך ארבעה החזיק ברוחב ארבעה. ויכול להרחיבו עד ארבעה. לפיכך אם בא בעל החצר לבנות על גבי אויר הזיז בעל הזיז מעכב עליו ברוחב ארבעה על ארבעה, ונמצא צריך להניח אויר מן הזיז ועד הרקיע ברוחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים. ודוקא כשהחזיק בטפח במשך ארבעה, דכיון דאקני ליה שיעור מקום באורך, כי היכי דאמדינן לה לדעתיה ברוחב אלא למדה ידועה פחות משיעור מקום קא נחית, ומאי דאקני אקני ומאי דלא אקני לא אקני. וכן אם החזיק בטפח במשך עשרה לא החזיק ברוחב ביתר מארבע, דהא טעמא דמילתא לאו משום דאקני ליה ברוחב כשיעור מאי דאקני ליה באורך הוא, דאם כן אפילו פחות מארבעה נמי. ועוד לאשמועינן סתמא דכל היכא דאחזיק מדה ידועה באורך החזיק כנגדה ברוחב, אלא מדאיכפל לאשמועינן במשך ארבעה ש"מ בשיעור מקום תליא מילתא, וכי היכי דאי אחזיק באורך טפי מטפח בפחות משיעור מקום לא אחזיק ברוחב טפי ממאי דאחזיק, הכי נמי כי אחזיק באורך טפי משיעור מקום לא אחזיק ברוחב טפי משיעור מקום:
רעד. הרי אמרו פחות מטפח אין לו חזקה ואינו יכול למחות אמר רב הונא לא שאנו שאינו יכול למחות אלא בעל הגג בבעל החצר, שאם רצה בעל החצר לבנות על גביו אין בעל הגג יכול למחות בו, משום דלא קביעא תשמישתיה, הילכך לית ליה חזקה בחצר, אבל בעל חצר בבעל הגג יכול למחות בו שלא יוציאנו שם לכתחילה, שלא יהא רגיל להשתמש בו ויראה מה שבחצר חבירו. ורב יהודה אפילו בעל חצר בבעל הגג אינו יכול למחות בו שלא יוציאנו לכתחילה. ואסיקנא דכולי עלמא היזק ראיה שמיה היזק, והכא בהא קא מפלגי, רב יהודה סבר מצי בעל הגג למימר ליה לבעל חצר לתשמישתאי לא חזי, למאי חזי למתלא ביה מידי, מהדרנא [אפאי] ותלינא. ורב הונא סבר מצי אמר ליה בעל חצר זימנין דבעיתת ומהדרת אפך כלפי חצר וקא דוית. וקימא לן כרב הונא דחייש להיזק ראיה, דהא ר' אילעא נמי חייש להיזק ראיה אפילו היכא דלא משכחת לה אלא במתכוין, וכל שכן היכא דמשכחת אפילו בשאין מתכוין, וקימא לן כרבי אלעא:
רעה. שמעינן מינה לכולי עלמא דהאי אינו יכול למחות דקתני במתני', בעל הגג בבעל חצר הוא דאין יכול למחות שלא יבנה על גבי אוירו כלום, ודכותה רישא דקתני הזיז עד טפח יכול למחות, בעל הגג בבעל חצר הוא דיכול למחות שלא יבנה על גביו כלום. ופרושי קא מפרש, [עד טפח] יש לו חזקה בחצר הילכך יכול למחות, פחות מטפח אין לו חזקה בחצר לפיכך אינו יכול למחות. אבל אם בא לבנות תחתיו, לא שנא טפח ולא שנא פחות מטפח אין בעל הגג יכול למחות, דמאי פסידא אית ליה, אי למתלא ביה מידי, הא כי אהניא ליה חזקה לאו למתלא ביה מידי אהניא ליה, דאם כן אפילו פחות מטפח נמי תהוי ליה חזקה, דהא בהדיא אמרינן [דבפחות מטפח] נמי חזי למתלא ביה מידי, אלא לאו ש"מ דכי אהניא ליה חזקה לבעל הזיז לאשתמושי על גביה, אבל לאשתמושי תותיה למיתלא ביה מידי לא אהניא ליה. וממילא שמעת דהאי יכול למחות דקתני רישא, היכא דבעי בעל חצר למיבני על גבי אוירו של זיז מלמעלה היא, דיכיל בעל הגג למחויי ביה, אבל היכא דבעי למבנא תותיה הדין עמו ואין בעל הגג יכול למחות.
ושמעינן נמי דרישא דקתני הזיז (על) [עד] טפח יש לו חזקה, בטפח על טפח קאי, דחזי לאשתמושי על גביה, אבל היכא דלא הוי טפח על טפח כיון דלא חזי לאנוחי (מיא) [מידי] אגביה ולא למבנא עילויה לית ליה חזקה. תדע דכי לא הוי טפח על טפח לא משכחת לה דתהוי ליה חזקה, דאי דמשיך טפח ולא הוי ביה רוחב טפח הא לא חזי אלא למתלא ביה מידי, ובהדיא אמרינן דחזקה דתלייה לאו חזקה היא, ואי דהוי רחב טפח ולא משיך טפח אפילו למתלא ביה מידי נמי לא חזי, הילכך לית ליה חזקה. וסופא דקתני פחות מטפח אין לו חזקה, בפחות מטפח על טפח קאמר כדפרישנא:
יג. לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין בנה עליה על גבי ביתו לא יפתחנה לחצר השותפין אבל אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו. הא דקתני רישא לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין, טעמא דמילתא משום היזק ראיה הוא, ולא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא לחצר חבירו דמצי מעכיב אלא אפילו לחצר השותפין נמי אע"ג דסוף סוף בעי אצטנועי מיניה בחצר מצי מעכיב כדבעינן למימר קמן. מיהו מציעתא דקתני לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין, לאו משום היזק ראיה הוא אלא מפני שמרבה עליהן את הדרך. הלכך לא מיבעיא היכא דאתי למפתחיה לההוא בית אחר לבר מביתיה דאשתכח דקא בעי לטפויי פיתחא בחצר השותפין דמצו לעכוביה עלויה, אלא אפילו היכא דפתח ליה לגו ביתיה דלא קא מטפי פיתחא בחצר מצו לעכובי עליה, דמכל מקום הא קא מטפי בית דירה בחצר ונמצא מרבה עליהן את הדרך. וסופא דקתני אבל אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו, לא שיוסיף חדר בביתו ולא שבונה עלייה בפני עצמה על גג הבית, אלא מאי חדר שחלק חדרו לשנים, ומאי עליה אפתא, כלומר שמפסיק גבהו של בית ועושה שם אוצר, שנמצא שהחדר והעלייה שהוסיף מכלל הבית עצמו שהיה לו בחצר השותפין הן, וכבר נשתעבדה חצר השותפין לדרוך עליה לבית זה כדבעינן למימר קמן. ומדאיירי בכולהו הני בחצר השותפין ולא איירי בהו במבוי ש"מ דכולהו הני במבוי שפיר דמי. וכבר ברירנא להא מילתא בפירקין קמא (לעיל בבא בתרא יא,ב סי' קמו) בשמעתא דרבוי דרך בירור יפה:
רעו. והא דתנן לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין דייקינן עלה מאי אירייא לחצר השותפין אפילו לחצר חבירו נמי. ופרקינן לא מבעיא קאמר לא מבעיא לחצר חבירו דלא [אלא] אפילו לחצר השותפין נמי דס"ד אמינא מצי אמר ליה סוף סוף הא בעית אצטנועי מינאי בחצר קמ"ל דאמר ליה עד האידנא הוה בעינא אצטנועי מינך בחצר בבית לא הוה בעינא לאצטנועי מינך השתא אפילו בבית נמי בעינא לאצטנועי מינך. כלומר אפילו לחצר השותפין שהוא שותף בה, דסד"א מצי אמר ליה סוף סוף לאו קא בעית אצטנועי מינאי כדקאימנא בחצר, קמ"ל דאמר ליה עד האידנא הוה בעינא אצטנועי מינך כדקיימת בחצר אבל כי קיימת בבית לא הוה בעינא לאצטנועי מינך, השתא אפילו כי קיימת בבית נמי בעינא לאצטנועי מינך, דיתבת קמי חלון דידך וקא דוית בי. ושמעינן מינה דכל מאן דבעי לחדושי מידי דאתי מיניה היזק ראיה, אי איתיה לההוא היזיקא גופיה בלא ההוא חידוש מאנפי אחרינא לא מעכבינן עליה, דאמר ליה סוף סוף הא בעית אצטנועי מאנפא אחרינא, ואי קא מפיש בהיזיקא דינא הוא דמעכיב עילויה:
רעז. ת"ר מעשה באחד שפתח חלונותיו לחצר השותפין בא לפני רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר לו החזקת בני החזקת בא לפני רבי חייא אמר ליה יגעת בני ופתחת לך יגע בני וסתום. האי מעשה לא מיתוקם אלא בדחזייה חבריה ושתיק, דר' ישמעאל ברבי יוסי סבר כיון דפתחיה לחלון באפיה דחבריה ושתיק ליה חבריה לאלתר הוי חזקה, ורבי חייא סבר לא הויא חזקה לאלתר אלא כשאר נזקין ותשמישין דקיימא להו חזקה בתלתין יומין, מידי דהוה אכשורא דמטללתא דאיתברר דחזייה חבריה ושתיק, אבל היכא דלא איתברר דחזייה חבריה ושתיק לא קיימא ליה חזקה עד תלת שנין. ומנא תימרא דטעמא דרבי חייא משום דלא קיימא ליה חזקה לאלתר הוא, חדא מדאמרינן עלה ולסתום לאלתר הוי חזקה, מכלל דטעמיה דרבי חייא לפתוח משום דלא קיימא ליה חזקה לאלתר הוא. ועוד דהא אוקימנא לדרבי ישמעאל ברבי יוסי במעשה דרב ענן (לעיל בבא בתרא מא,א) בשיטתיה דרבי יהודה דאמר כל שבפניו לאלתר הוי חזקה, דשמעת מינה דכי פליג רבי חייא עילויה דקסבר לאלתר לא הוי חזקה. וקיימא לן כר"ח, דסוגיין התם במעשה דרב ענן כוותיה, ותו הא דרב נחמן קאי כוותיה, מדאמר ר"נ לסתום לאלתר הוי חזקה, דש"מ דלפתוח לא קי"ל חזקה לאלתר.
ברם צריך את למידע דאע"ג דאוקימנא להא דרבי ישמעאל ברבי יוסי בשיטתיה דרבי יהודה דאמר כל שבפניו לאלתר הוי חזקה, לאו למימרא דטעמיה דרבי חייא דפליג עליה דרבי ישמעאל ברבי יוסי וטעמייהו דרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה חד טעמא נינהו, דהא ודאי שאני דינא דנזקין ותשמישין מדינא דחזקת הבתים והבורות וכיוצא בהן דלמיקנא גופא דארעא קא בעו, אלא למימרא דרבי ישמעאל ברבי יוסי דברייתא ורבי יהודה דמתניתין תרויהו בין בחזקת הבתים בין בחזקת דנזקין ותשמישין חד דינא אית להו דסבירא להו כל שבפניו לאלתר הוי חזקה, ורבנן דפליגי עלייהו סבירא להו דאידי ואידי לא הויא חזקה לאלתר אלא לאחר זמן, מיהו האי כי דיניה והאי כי דיניה. חדא, מדאשכחן בכשורא דמטללתא דקיימא ליה חזקה בתלתין יומין, ש"מ דחזקה דנזקין ותשמישין לא בעיא שלש שנים אלא בתלתין יומין סגיא להו. ועוד מדאמרינן בהדיא (לעיל בבא בתרא נ,ב) אין דין חזקה לנזקין, ש"מ לא בעו שלש שנים. וכי תימא וממאי דהא קמ"ל דלא בעי שלש שנים, דילמא לעולם אימא לך דנזקין נמי בעו שלש שנים, והא קמ"ל דלא בעו טענה. על כרחיך כיון דלא בעו טענה ממילא שמעת דלא בעו שלש שנים, דהא טעמא דשלש שנים משום טעמא דטפי מתלת שנין לא מזדהר איניש בשטריה הוא, והאי טעמא לא שייך אלא בחזקה שיש עמה טענה דמכרתה לי או שנתתה לי במתנה דאיכא למימר שטרא הוה לי ואירכס, אבל בחזקה שאין צריכה טענה אלא טענה דחזית ושתקת דלא שייך בה טעמא דשטרא הוה ליה ואירכס לא שייכא בה נמי חזקת שלש שנים, אלא בתורת קבע ובתורת עראי תליא מילתא, כדברירנא בפירקא קמא (לעיל בבא בתרא ו,ב סי' נט) גבי שמעתא דכשורא דמטללתא ובפרק לא יחפור (לעיל בבא בתרא כג,א סי' פג) גבי מתני' דאם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו.
והוא הדין גבי חלון היכא דקביעא תשמישתיה, כגון חלון הצורי בין למטה מד"א בין למעלה מארבע אמות, אי נמי בחלון המצרי למטה מד"א היכא (דהיינו) [דאינו] עשוי לאורה, אי נמי בחלון העשוי לאורה ואפילו כל שהוא בין למטה מארבע אמות בין למעלה מארבע אמות, כיון דקביעא תשמישתיה, אי עביד להו מילתא דקביעותא כגון דשיעינהו בטינא או בסידא וכיוצא בהן, אי נמי עביד להו מלבן, אפילו ר' חייא מודי דאי איתברר דחזייה בעל חצר ושתיק לאלתר הוי חזקה, מידי דהוה אכשורא דמטללתא דאי חבריה בטינא לאלתר הוי חזקה. ואי [לא] עביד להו מילתא דקביעותא, עד תלתין יומין לא הוי חזקה, דאע"ג דקביעא תשמישתייהו איכא למימר כי שתיק ליה משום דהוה סלקא דעתיה דכי פתחיה מאריה להאי חלון בתורת עראי פתחיה לפי שעה, ובעל חצר נמי כי שתיק ליה לפי שעה הוא דשתיק ליה ולאו למשבקיה התם, ולכי מלו יומי עראי דידיה הוה דעתיה למחויי עליה. מיהו ודאי כיון דחלפו עליה תלתין יומין ואיתברר דחזייה בעל חצר ושתיק מוכחא מילתא דממחל מחיל גביה לגמרי וקיימא ליה חזקה לבתר תלתין יומין. ואי לא איתברר דחזייה חבריה ושתיק, לא שנא דעבד ליה מילתא דקביעותא ולא שנא לא עבד ליה מילתא דקביעותא, לא קיימא ליה חזקה אלא בשלש שנים, והוא דטעין ברי לי דחזית ושתקת, דמיגו דאי בעי אתי מחמת טענה דמתנה או זביני מהימן וקיימא ליה חזקה ככל חזקה שיש עמה טענה, כי טעין נמי בריא לי דחזית ושתקת מהימן. ואי לא טעין בריא לי דחזית ושתקת אפילו לאחר שלש שנים נמי לא קיימא ליה [חזקה] דאימור לא חזייה ולא שמע ביה, דהא טעמא דשלש שנים לרבנן דפליגי עליה דרבי יהודה לאו כי היכי דלישמעו בעלים בתוך שלש שנים הוא, אלא משום דטפי מתלת שני לא מזדהר איניש בשטריה, והאי כיון דלא אתי מחמת טענה לא שייכי ביה חזקת שלש שנים אלא להימוניה דחזא ושתק משום מיגו, וכיון דאיהו גופיה לא בריא ליה כי היכי דלהימניה לא קיימא ליה חזקה כלל.
והני מילי בחלון דקביעא תשמישתיה, אבל בחלון דלא קביעא תשמישתיה, כגון חלון מצרי למעלה מארבע אמות היכא דלא עביד לאורה, אפילו לאחר שלש שנים ואיתברר דחזייה בעל חצר ושתיק לא קיימא ליה חזקה למחזיק. והוא דלא אתי מחמת טענה, אבל היכא דאתי מחמת טענה קיימא ליה חזקה בשלש שנים כשאר חזקות דעלמא שיש עמהן טענה, ואע"ג דלא איתברר דחזייה בעל חצר ושתיק. וכן הלכתא. וכי תימא מכדי האי שיעורא דשלש שנים אע"ג דלאו שיעורא דשמעי ביה בעלים הוא, דאם כן אתאן לרבי יהודה דאמר כל שבפניו לאלתר הויא חזקה, אלא שיעורא דמזדהר איניש בשטריה הוא, מ"מ על כרחיך סבירא לן דלא סגיא דלא שמעי ביה בעלים בהנך שלש שנים, דאי לא תימא הכי אמאי מחזיקין בנכסי בורח, ותנן נמי (לעיל בבא בתרא לח,א) שלש ארצות לחזקה וכו' אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה, טעמא דיהודה וגליל דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמי, הא לאו שעת חירום קיימא ליה חזקה ואע"פ שאין עמו במדינה, דחברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה, דלא סגיא דלא שמעי ביה בעלים בתוך ג' שנים. דאי ס"ד אע"ג דלא שמעי ביה בעלים נמי הויא חזקה, אם כן בורח מחמת מרדין אמאי אין מחזיקין בנכסיו. והא דתנן נמי אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה ואוקימנא בשעת חירום, וכי שעת חירום מאי הוי, הא לא בעינן דלשמעו ביה בעלים. אלא משום דסבירא לן כיון דאחזיק ביה שלש שנים לא סגיא דלא שמעי ביה בעלים, ואמאי לא קיימא ליה חזקה. לא תיקשי לך, דכי אמרינן דכי אחזיק ביה ג' שנים לא סגיא דלא שמעו ביה בעלים, הני מילי בחזקת הבתים והבורות וכיוצא בהן, דכיון דרשות בפני עצמה היא אית לה קלא מאן נחית לגוה, וכיון דאחזיק ביה האי מחזיק ג' שנים אע"פ שאין הבעלים עמו במדינה לא סגיא דלא שמעי ביה בעלים, דבעלים גופייהו לא סגיא דלא בדקי בתר ארעייהו למידע מאן נחית לגוה ומודעי להו אינשי. אבל בנזקין ותשמישין דלית להו קלא, ולא בדקי אינשי בתר רשותא דכל חד וחד למידע אי חדיש בה איניש תשמישא או נזקא ואי לא, ואי נמי בדיק ליכא דמודע ליה, דליכא דידע היכי הויא מעיקרא כי היכי דלידע אי איחדש בה מידי ואי לא כי היכי דלודעינהו לבעלים, אלא בעלים הוא דידעי לכי חזו לה, [וכיון] דלא איתברר אי חזו ליה בעלים ואי לא, לא קיימא עלייהו חזקה אלא היכא דטעין מחזיק בריא לי דחזית ושתקת דמהימן משום מיגו כדברירנא לעיל:
לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה כו'. לא יפתחנה לתוך ביתו הפתוחה לחצר השותפין שנמצא מרבה דיורין בבית שלקח בחצר אחרת ויוצאין משם דרך בית זה לחצר השותפין שנמצא מרבה על שותפין הללו את הדרך כדמפרש טעמא בגמרא ואין צריך לומר שלא יפתחנה לחצר השותפין להדיא לעשות לו פתח בחצר דהא איכא טעמא אחרינא דקא שקיל ארבע אמות בחצר ואפילו אם לא לקח בית בחצר אחרת אין לפתוח פתח חדש בביתו לחצר השותפים וטעמא דגמרא לא קאי אלקח בית בחצר אחרת אלא אפילו בנה עליה על גבי ביתו שיש לו בחצר השותפין לפי שמרבה דיורין בכך כי לפי דירות הבתים והעליות דרים שם בני אדם או משכיר מקצתן היום ולמחר לבני אדם אחרים והכי מוכח בגמרא ומכל מקום יכול להשתמש באותה עליה דרך ארובה שאין מרבין דיורין שם שהרי אין דרך לדור שם.
אבל בונה את החדר לפנים מביתו. בגמרא הוינן בה והלא מרבה עליהם את הדרך ומאי שנא רישא. ומשני מאי חדר שחלקו לחדר לשנים ומאי עלייה אפתא. פירוש אין לו להוסיף בבנין או לבנות את החדר או להגביה כותלים ולבנות עליהם לפי שאינו רשאי לרבות שם בדיורין בלא רשות השותפין מפני שמרבה עליהם את הדרך בכך אלא חולק הוא חדרו לשנים שאינו מוסיף בבנין בכך ובונה אפתא על גבי ביתו והוא יציע ואינו מוסיף בכך על בנין הכותלים הראשונים אלא נותן קורות בעובי הכותלים באמצע ובונה שם יציע כך פירשו הרשב"ם ז"ל והרב אב ב"ד. וראיתי בתשובת הרב ז"ל כי חכמי נרבונה כך היו מורין שלא להוסיף על הבנין כלל. וקשיא לי לישנא דגמרא דקאמר שחולק חדרו לשנים והוה ליה למימר שחולק ביתו לשנים ובונה שם חדר. ויש לפרש דודאי אינו רוצה לומר לחלוק ביתו לשנים אף על פי שאינו מוסיף בבנין לפי שהוא מרבה בדיורין על ידי כן אבל חולק חדרו לשנים כלפי פנים מביתו שאין רבוי דיורין בכך כי אין ראוי שידורו בני בית בחדר הפנימי וידורו אחרים בחיצון לפי שנמצאו בני החדר הפנימי דורסין על החיצון ובני אדם מקפידין על כך לפי שהחדרים הקטנים אינם עשוים אלא לצניעות אבל ודאי אינו רשאי לחלוק החדר לשנים ולפתוח פתח אחר לכותל בית החיצון והיינו דקתני לפנים מביתו. ומאי עלייה אפתא ואף על פי שמוסיף על הבנין ומגביה הכותלים לפי שאין אפתא ראויה לדירה אלא לתשמיש עצים וכלים ונמצא שאין מרבה בדיורין בכך כן נראה לי. מיהו אם היה בית גבוה ורוצה לחלק גבהו חציו לבית וחציו לעלייה אינו רשאי אף על פי שאינו מוסיף על הבנין דהא מכל מקום מרבה בדיורין הוא. ויש מפרשים בנה עלייה על גבי ביתו על גבי בית שבחצר אחרת לא יפתחנה לחצר השותפין אף על פי שהוציא מן החצר האחרת לחצר השותפין בטורח שצריך לעלות לעליה ולרדת שם ולהכנס בבית שיש לו חצר השותפין. עליות.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: לקח בית בחצר אחרת כו'. ואמרינן בגמרא מאי טעמא מפני שמרבה עליהם את הדרך. פירש הרב ז"ל שמא יעמיד דיורין אחרים ויעברו דרך החצר ואקשינן אי הכי אימא סיפא כו'. כמה קשה עלי הדין הזה שאפילו לבנות על ביתו מונעים ממנו ובשביל חשש דיורין וכל זה למה נמנענו מלהוסיף בה דיורין ולא נמנענו מלבנות בשלו. ועוד מי שיש לו שנים או שלשה בתים בחצר השותפים מונעים ממנו שלא ישכיר אותם לאחרים והלא לא מיחו אלא בחנות שבחצר או שלא יעשה אחד מהם אומן וגרדי מחמת הנכנסים והיוצאים אבל בהרבות דיורין אחרים לא שמענו. ואם תאמר כל שכן מפני שמרבה עליהם תשמיש קבוע בחצר והוא קשה להם מן הנכנסים והיוצאים ומה יעשו כשישאו בניו של זה נשים ויהיו לו בנים או בנות ויעמיד אותם כל אחד בבתים שיש לו בחצר הלא הרבה להם דיורין תשמישיו בחצר והטענה הקשה שבכולן הלא אמרו כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי כו' וגם זה יבנה בשלו מה שירצה ונמנע ממנו שלא יושיב שם דיורין אחרים. על כן נראה בעיני כי טוב הוא לדחוק מעט בלשון משנתנו ולסבול הדוחק ההוא ולא להוציא משפט מעוקל ואומר כי הכל נאמר על דרך אחרת וכך פירושה לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפין פירוש בכותל החולק בין חצר זו לחצר אחרת ואפילו היה לו פתח רחב שמנה בחצר ומיעטו לארבע אמות ורוצה לפתוח הבית שקנה בחצר אחרת לחצר זו כנגד אותם ארבע אמות שמחל לבני חצרו אפילו הכי לא יפתחנו והטעם שמא יעברו בני אותה חצר דרך חצר זו והוא לא יוכל למנוע שכניו מעבור בו וכן בנה עלייה על גבי ביתו שקנה באותה חצר לא יפתחנו בכותל החולק לחצר השותפים אף על פי שהבית שלמטה ממנו אינו פתוח שמא דרך הבית יעלו לאותה עלייה ומעלייה זו ירדו למטה ויעברו דרך חצר זו אבל בונה החדר באותה החצר שאחרת לפנים מביתו שיש לו בזה החצר ובונה עלייתו על גבי אותו בית ופותחו לתוך בית זה ועל זה מקשינן ומה הפרש יש בין הפותחו בכותל מחיצה החולקת בין שתי החצרות לפי שפותחה לבתים הפתוחים לחצר זו הלא עוברים מזו לזו דרך הפתחים ההם ואף על פי שאין הדרך מזומן להם כל כך שהרי הם עוברים דרך ביתו של זה אפילו הכי יש לחוש לפי שאין אדם מונע ביתו לשכניו מלעבור בו לקצר את דרכו. והשיב רב הונא מאי חדר שחלק חדרו לשנים פירוש שחלק אותו בית שקנה שם לשנים ומעט תשמישו וכגון זה אף על פי שפותח החדרים לתוך ביתו שבחצר השותפים אין דרך זרים שיעברו מחצר לחצר דרך חדר קטן או מפני הדוחק או משום צניעות. מאי עליה שהוא בונה על אותו בית ופותח לתוך ביתו זאת שבחצר השותפין. אפתא. היא חצי קרוי שעושים אותו לתשמיש צנוע בקצה הבית יהוא פתוח מצד אחד לבית ואין דרך לעבור בו זרים. זה נראה לי ומי שיעזור זה הפירוש המקום יעזרהו כי הוא עוזר האמת והישר. עוד אדבר על חזקת המחילות שהם לנוכח לבי ואומר שאין חזקה אלא לאותו הענין ולאותו דבר שהחזיק בו בלבד לא להוסיף עליו ולא לחדשו ולא למעט קרקע של זה. עתה אפרש למעט קרקעו של זה כבר כתבתי אותו בשני מקומות. לא להוסיף עליו כגון מהודרי לכשורי ומנטפי לשופכי וכיוצא בהם אלא בטענה ובחזקת שלש שנים אבל תוך שלש שנים אמרינן ליה אחוי שטרך ככל מכר ודאי שטרא כתיב עליה דלא שדי איניש זוזי בכדי ואפילו מתנה נמי אי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה וכמוכר דמי. ולא לחדשו כגון שהחזיק בחלון בשתיקה וכבר אמרנו כמו שחזקתו קלה כך תפיסתו חלושה שלא למנוע בניינו של זה כאשר אמרנו גם אם נפל הכותל שבו החלון ובנה אותו אם בא לפתוח לו חלון תחת הראשון בעל חצר מעכב עליו מפני שזה עתה פנים חדשות הוא ולא מחל לקבל היזקו של זה אלא לאותה שעה אבל שיחזור ויבנה ויפתח לא מפני שנראת כפותח תחלה וכן בהוצאת זיזין לחצר חברו וכן בנטפי לחצר חברו אם נפל וחזר ובנה לא יוציא והשכל מורה על זה. גם יש לתמוך זה הדבר ממקומות אחרים שהרי אמרו בענין המוכר בית לחברו ואומר על מנת שדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו ואמר רב פפא רצה לבנות על גבה בונה ואם נפל הדר בני לה ומה היה צריך זה השתא חזקת מחילה אם נפל בני לה ופתח שם האי דשייר לנפשיה מבעיא אלא שמע מינה דכהאי גוונא בחזקת מחילות ולא הדרא וכי שייר מיהא הדרא. ואם נפשך לומר הרי אמרו בחצר ובה זיזין וגזוזטראות שאם נפלה חוזר ובונה אותה הכא הוא דחוזר ובונה אותה ומוציא בה זיזין משום דיש עמו טענה שהם טוענים ללוקח אימר כונס בתוך שלו הוא הא בעלמא שאין עמו טענה אם חזר ובנה אינו מוציא דאי לאו הכי למה ליה למימר הכא. בין ותדע. עד כאן לשונו.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה