שולחן ערוך חושן משפט קנד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קנד · ג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

לא יפתח אדם חלון לחצר חבירו ואפילו אחד מהשותפים בחצר שבקש לפתוח לו חלון בתוך ביתו לחצר מעכב עליו שותפו מפני שמסתכל בו ממנו ואם פתח יסתום ואם נתנו לו השותפים בחצר רשות לפתוח חלון או פתח רשאי והוא שלא יפתח פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון

הגה: ופתח כנגד פתח לא מהני חזקה וה"ה בחלון נגד חלון (ב"י בשם רשב"ם) וי"א בחלון נגד חלון מהני (טור בשם הרמ"ה) ואם באו שניהם לפתוח בבת אחת פתח נגד פתח או חלון נגד חלון אם אחד מהן אינו חסר וחבירו נהנה כופין על מדת סדום ואם שניהם כאחד חסרים יעשו פשרה ביניהם (נ"י פ' חזקת)

אלא ירחיק משהו זה מנגד זה ואם הוא לחצר אחרת שנתנו לו רשות לפתוח פתח או חלון צריך להרחיק מכנגד פתחו או חלונו של חבירו עד שלא יוכל לראות בו כלל אבל פותח אדם לר"ה פתח בית כנגד פתח בית וחלון כנגד חלון אם אינם גבוהים ד' אמות מפני שאומר לו הריני כאחד מבני ר"ה שרואים אותך:

הגה: והבא לבנות ראשון בעלייה אם חבירו שכנגדו יכול לעכב עליו לומר היום או מחר אפתח ג"כ ותעכב עלי ע"ל סי' זה סעיף י"ד ט"ו וי"ו וי"ז

ולמבוי כל שיש למטה ממנו ג' בתים יש מי שאומר שדינו כר"ה וי"א שכל שאינו מפולש אין דינו כרשות הרבים

פתח לר"ה ויש בזה היזק ראייה לחצר שבצד רה"ר שכנגדו חבירו יכול למחות בו (נ"י ומרדכי פ"ק דב"ב וד"ע מדקדוק הפוסקים)

ואע"פ כן לא יפתח אדם חנות כנגד פתח או חלון חבירו מפני שזה היזק קבוע תמיד שבני ר"ה עוברים ושבים ואינם מביטים בו תמיד וזה יושב בחנותו כל היום ומביט בפתח או בחלון חבירו לפיכך צריך להתרחק עד כדי שלא יהא יכול לראות בו כלל:

(י"א שצריך ליזהר אדם מלהסתכל בבית חבירו עד שהוא נתפס כגנב בראייה ההיא כיון שאין לו טענה) (נ"י פ' חזקת):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ואפי' אחד מהשותפין כו' פי' ול"ת דשותף דפתח ביתו פתוח לחצר ונכנס לחצר כל עת שירצה מותר לפתוח ג"כ חלון לחצר קמ"ל דלא והטעם איתא בגמ' משום דמצי למימר שותפו עד השת' כשהיית בביתך לא בעי אצטנועי ממך השתא תראני דרך חלונך אפי' כשאתה בביתך:

לא מהני חזקה הטור מסיק בטעמא משום דבאיסור עשוי ור"ל דלמדו רז"ל מדכתיב בפ' בלק וירא את ישראל שוכן לשבטיו ודרז"ל שלא היו פתחיהן מכוונין זה כנגד זה ומה"ט נראה דאפי' כשיש עדים שמחל לו או שנתן לו שטרו קנין ע"ז לא מהני כיון דיש איסור בדבר אבל להי"א דס"ל דבחלון כנגד חלון מהני וס"ל דהאיסור בקפידא תליא ומ"ה בחלון נגד חלון דלא רגילי להקפיד כ"כ מהני בהו חזקה ס"ל נמי דמהני אפי' בפתח נגד פתח מחילה גמורה או שטר וקנין דלא עדיפי מקוטרא ובית הכסא ועד"ר:

אלא ירחיק משהו כו'. הא דסגי בחצר השותפין בהרחקת משהו ובחצר אחרת צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות וכדמסיק המחבר הטעם מבואר בחדושי הרמב"ן ז"ל דבחצר השותפין אע"ג דאכתי חזי ליה מ"מ כיון דאינו חזי ליה דרך תשמישו תדיר אינו יכול לעכב עליו ולומר תסתכל בי לדעתיך דיאמר אי בעינא לאסתכולי בך לדעת יכול אני לכנס לחצר ולהסתכל בך שהרי הוא שותף עמו בחצר משא"כ בפותח חלונו לחצר האחרת כו' ועד"ר וזהו דלא כמ"ש ? בע"ש הטעם ז"ל דכיון שהן שותפין כבר אין נזהרין כל כך זה מזה כו' ע"ש אלא הטעם הוא דבלא"ה לא מצי למזדהר וכמ"ש:

אם אינם גבוהים ד' אמות כו'. פי' כשחלל הפתח או החלון מתחילין מלמטה קצת תוך ד' אמות אע"ג דגבהו נמשך למעלה מארבע אמות יכול זה לפתוח כנגדו דהא בלאו הכי בני ר"ה יכולין לראות בו דרך אותו חלון או פתח דסתם עיני בני אדם ההולכים בר"ה רואין כל מה שהוא נגד עיניהם מן הצד תוך ד"א:

חנות כנגד פתח כו'. האי כנגד לאו דוקא הוא אלא צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות בביתו וכדמסיק:

כיון שאין לו טענה נראה פשוט דאינו ר"ל שאין לו טענה שקנהו מאתו או מחל לו לראות בביתו דהא לעמוד ולהסתכל לא מהני ביה חזקה וטענה וכמ"ש מור"ם בהג"ה בסמוך ס"ז ע"ש ועוד דא"כ לא הל"ל כיון דאין לו טענה דמאי פסקת דאין לו טענה אלא הל"ל אם אין לו טענה ולכאורה נראה דה"ק צריך ליזהר בראיה שהוא נתפס כגנב עליה והיינו שאין לו טענה למה הוא רואה לתוכו אלא שאכתי קשה למה בא מור"ם ללמדנו בהג"ה זו כאן וכתבה בשם י"א וגם תלהו בנתפס כגנב סתם ובסמוך בס"ז כתב דלכ"ע אסור לעמוד בחלון ולראות בחצר כו' ולא הזכיר שם דהיינו דוקא ראיה דנתפש עליה כגנב וגם קשה כיון דדבר איסור הוא לא ה"ל לתלותו בנתפס כגנב דנתפס כגנב אינו שייך כ"א במי שאינו משגיח בדבר איסור ויראת בני אדם עליו יותר מיראת שמים ובאדם כזה לא הוה ליה למימר צריך ליזהר דאינו בר אזהרה הוא ומעצמו אינו עושה מיראת בשר ודם לכן נראה דמור"ם כתבו ללמדינו דאף דאין כוונת הרואה לראות ולהזיק בראייה ההיא וגם אם אפילו אינו רואה לשם מ"מ אסור לעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם מפני שיהא נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות והשתא א"ש דתלהו בנתפס כגנב וגם במה דסיים וכ' כיון דאין לו טענה דכין שלדעת בני אדם אין לו טענה למה עומד שם אזי יחשדוהו שלראות נתכוין ☜ וראיה לפי' זה הוא מהנ"י בעל מאמר זה דכתבו שם בפח"ה (ריש דף קצ"ב) אהא דאמרו שם בגמרא דבעל חצר יכול למחות בבעל הגג מלשמש בזיז שלא החזיק בו (וכמ"ש הטור והמחבר בר"ס קנ"ג) וכ' שם הנ"י והוא מהגמ' ז"ל ולא יכול לומר בעל הגג אשתמש בהזיז בחזרת פנים ואם אסתכל בחצרך כיון שאפשר לי לשמש בו בלי הסתכלות אהיה נתפס כגנב דמצי א"ל בעל החצר דתראה ותתנצל בטענת למה ראית בחצירי כו' ע"ש. וע"ז כ' הנ"י שם מכאן נראה שצריך ליזהר מלהסתכל כו' כדברי הג"ה דמור"ם הנ"ל ומדכתב מכאן נראה מוכח דכוונתו דנ"י הוא כמ"ש דלמדו מדס"ד דגמ' דאין בעל החצר יכול למחות בבעל הגג מלהשתמש בזיז דהא יצטרך לשמש בו בחזרת פנים בלי ראות כדי שלא יהא נתפס כגנב והיינו שיחשדוהו שכדי לראות בו נטה פניו כנגד החצר ולא משום צורך השימוש מזה יש ללמוד דאסור לבני אדם לעשות כן דאע"ג דאין כוונתו לראות אלא שעוסק בשימושו וק"ל והשתא א"ש נמי דכתב ל' צריך ליזהר ולא כתב ל' איסור וגם כ' ל' מלהסתכל ולא כתב ל' לראות דלשון הסתכל שייך לומר אהסתכלות בעלמא בלי כוונת ראות ומ"ש הנ"י ומור"ם אסור להסתכל בבית חבירו ל"ד בית קאמר אלא ה"ה לחצר חבירו דהא שם למדו מראייה בחצר חבירו וכנ"ל וגם זיל בתר טעמו ודוק:

ש"ך - שפתי כהן

(ג) לא יפתח אדם חלון כו'. ע' בתשו' מהרי"ט ספ"ז ופ"ח וסי' ק"ז:


(ד) אם אינם גבוהים ארבע אמות כו'. ע' מ"ש בסמ"ע ס"ק י"ב ואין דבריו נכונים:


(ה) ע"ל סי' זה סעיף י"ד כו' כאן שייך הג"ה דלקמן המתחלת פתח לר"ה:


(ו) יש מי שאומר כו'. ע' בתשו' רמ"א סל"ב:


(ז) פתח לרשות הרבים כו'. ר"ל שמזיקו בענין שאין בני ר"ה מזיקין אותו כגון שהוא גבוה יותר מד' וכה"ג וכן מוכח בד"מ להדיא ע"ש ובזה תירץ מה שהקשה הב"י על הנ"י בשם בעל העיטור וכן תירץ הב"ח ע"ש וכן מבואר להדיא בעיטור דף צ' ע"ד כדבריהם ע"ש:



באר היטב

(ו) מעכב:    הטעם איתא בש"ס דמצי למימר שותפו עד השתא כשהיית בביתך לא בעי אצטנועי ממך השתא תראני דרך חלונך אפילו כשאתה בביתך עיין בתשובת מהרי"ט סי' פ"ז ופ"ח וסי' ק"ז.


(ז) חזקה:    הטור מסיק הטעם משום דבאיסור עשוי ור"ל דלמדו מדכתיב וירא את ישראל שוכן לשבטיו ודרשו שלא היו פתחיהן מכוונין זה כנגד זה ומה"ט נרא' דאפילו יש עדים שמחל לו או נתן שטר וקנין ע"ז לא מהני אבל להי"א דס"ל דבחלון כנגד חלון מהני מפני דהאיסור בקפידא תליא ובחלונות דלא רגילי להקפיד כ"כ מהני בהו חזקה ס"ל נמי דבפתח כו' נמי מהני מחילה גמורה או שטר וקנין דלא עדיפי מקוטרא ובית הכסא. סמ"ע.


(ח) לר"ה:    (וכנגד אוצר חרוב ג"כ יכול לפתוח וא"י לעכב בידו שמא היום או מחר יבנהו בית דירה מהר"ם גלאנטי סי' ל"ו ועיין בתשובת רש"ך חלק א' סי' קמ"ד ובתשובת ן' לב ס"א סי' פ"ה. כל שבזמן שהי' בנוי אין אומרים לו לסתור אפילו נשרף או נהרס לא איבד זכותו. מהרי"ט ח"א סי' קי"ד. כנה"ג).


(ט) גבוהים:    פי' הסמ"ע דכשחלל הפתח או החלון מתחילין מלמטה קצת תוך ד' אמות אע"ג דגבהו נמשך למעלה מד"א יכול זה לפתוח כנגדו דהא בלא"ה בני רה"ר יכולין לראות בו דרך אותו חלון או פתח דסתם עיני בני אדם ההולכים בר"ה רואין כל מה שנגד עיניהם מן הצד תוך ד' אמות ע"כ והש"ך כתב דאין דבריו נכונים.


(י) שאומר:    עיין בתשובת רמ"א סי' ל"ב.


(יא) היזק:    ר"ל שמזיקו בענין שאין בני ר"ה מזיקין אותו כגון שהוא גבוה יותר מד' וכה"ג וכן מוכח בד"מ להדיא עיין שם. ש"ך.


(יב) כנגד:    לאו דוקא נגד אלא צריך להרחיק עד שלא יוכל לראות בביתו וכדמסיק. סמ"ע.


(יג) ליזהר:    נרא' דהרמ"א בא ללמדנו דאף שאין כוונת הרואה לראות ולהזיק בראייה ההיא וגם אפילו אם אינו רואה לשם מ"מ אסור לעמוד נגד בית חבירו להסתכל דרך שם מפני שהוא נחשד בעיני הבריות שעומד שם כדי לראות והשתא א"ש דתלהו בנתפס כגנב גם סיים כיון דאין לו טענה דכיון שלדעת בני אדם אין לו טענה למה עומד שם יחשדוהו שלראות נתכוין. שם.



קצות החושן

▲ חזור לראש